תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ו

1 וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת־כָּל־בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף׃ 2 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה; לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר־נִקְרָא שֵׁם, שֵׁם יהוה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו׃ 3 וַיַּרְכִּבוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל־עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה; וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ, בְּנֵי אֲבִינָדָב, נֹהֲגִים אֶת־הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה׃ 4 וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן׃ 5 וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יהוה, בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים׃ 6 וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן נָכוֹן; וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ, כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר׃ 7 וַיִּחַר־אַף יהוה בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל־הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם, עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים׃ 8 וַיִּחַר לְדָוִד, עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יהוה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

9 וַיִּרָא דָוִד אֶת־יהוה בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יהוה׃ 10 וְלֹא־אָבָה דָוִד, לְהָסִיר אֵלָיו אֶת־אֲרוֹן יהוה עַל־עִיר דָּוִד; וַיַּטֵּהוּ דָוִד, בֵּית עֹבֵד־אֱדוֹם הַגִּתִּי׃ 11 וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יהוה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ יהוה אֶת־עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־בֵּיתוֹ׃ 12 וַיֻּגַּד, לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר, בֵּרַךְ יהוה, אֶת־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ, בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה׃ 13 וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־יהוה שִׁשָּׁה צְעָדִים; וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא׃ 14 וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יהוה; וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד׃ 15 וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן יהוה; בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר׃
16 וְהָיָה אֲרוֹן יהוה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יהוה, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ׃ 17 וַיָּבִאוּ אֶת־אֲרוֹן יהוה, וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה־לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יהוה וּשְׁלָמִים׃ 18 וַיְכַל דָּוִד, מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם, בְּשֵׁם יהוה צְבָאוֹת׃ 19 וַיְחַלֵּק לְכָל־הָעָם לְכָל־הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה, לְאִישׁ, חַלַּת לֶחֶם אַחַת, וְאֶשְׁפָּר אֶחָד, וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת; וַיֵּלֶךְ כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ׃
20 וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת־בֵּיתוֹ; וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת־שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר, מַה־נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים׃
21 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־מִיכַל, לִפְנֵי יהוה, אֲשֶׁר בָּחַר־בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל־בֵּיתוֹ, לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל־עַם יהוה עַל־יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יהוה׃ 22 וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם־הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה׃ 23 וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל, לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד; עַד יוֹם מוֹתָהּ׃ {פ}
דוד מעלה את ארון ה' לירושלים
1 דוד גייס שוב את הלוחמים המובחרים מישראל – שלושים אלף איש. 2 הוא הלך עם כל האנשים שהיו אתו לקריית יערים כדי להעלות משם את ארון האלוהים שנקרא שָׁם על שֵׁם ה' צבאות, השוכן בין המלאכים שעל הארון. 3 הם העמיסו את ארון האלוהים על עגלה חדשה, והסיעו אותו מבית אבינדב שבגבעה. עוּזָא ואַחְיוֹ, בני אבינדב, הובילו את העגלה החדשה. 4 הם הסיעו אותה עם ארון האלוהים מבית אבינדב שבגבעה. אחיוֹ הלך לפני הארון. 5 דוד וכל עם ישראל חגגו לפני ה'. הם ניגנו בכלי נגינה מעצי ברוש, בכינורות [כינור – כלי מיתר בעל תיבת תהודה ושתי זרועות], בנבלים, בתופים, במנענעים ובמצלתיים. 6 כאשר הגיעו לגוֹרֶן נָכוֹן, הושיט עוזה את ידו ותמך בארון האלוהים, כי הבהמות שהובילו אותו טילטלו אותו. 7 ה' כעס מאוד על עוזה והרג אותו שם כיוון שהושיט את ידו אל הארון. עוזה מת שם ליד ארון האלוהים. 8 דוד כעס על כך שה' העניש את עוזה והרג אותו [במקור – "פרץ בעוזה"], לכן נקרא המקום פֶרֶץ עוּזָה עד היום.
9 דוד פחד מאלוהים ביום ההוא ואמר: "איך אביא אליי את ארון ה'?". 10 הוא לא רצה להביא אליו, לעיר דוד, את ארון ה', לכן העביר אותו לבית עוֹבֵד אֱדוֹם הגִיתִי. 11 ארון ה' נשאר בבית עובד אדום הגיתי במשך שלושה חודשים, וה' בירך את עובד אדום ואת כל משפחתו. 12 כאשר נאמר לדוד: "ה' בירך את משפחת עובד אדום ואת כל רכושו בגלל ארון האלוהים", הלך דוד והעלה בשמחה את ארון האלוהים מבית עובד אדום לעיר דוד. 13 לאחר שצעדו נושאי ארון ה' שישה צעדים, הקריב דוד שור וכבש מפוטם. 14 הוא קיפץ בהתלהבות לפני ה', כשהוא לבוש באפוד הכוהנים. 15 דוד וכל עם ישראל העלו את ארון ה' בקריאות שמחה ובתקיעות שופר.
16 כאשר הגיע ארון ה' לעיר דוד, השקיפה מיכל בת שאול מבעד לחלון. היא ראתה את דוד המלך מקפץ ומדלג לפני ה', ובזה לו בלבה. 17 נושאי הארון הביאו את ארון ה' והעמידו אותו במקום שיעדו לו באוהל שהקים עבורו דוד. דוד הקריב קרבנות עולה וזבחי שלום לפני ה'. 18 כשסיים דוד להעלות את הקרבנות, הוא בירך את העם בשם ה' צבאות. 19 אחר כך חילק לכל העם, להמון ישראל, לכל איש ואישה, לחם עגול אחד, נתח בשר צלוי ועוגת צימוקים אחת. העם הלך איש איש לביתו.
20 דוד חזר לביתו כדי לברך את משפחתו, ומיכל בת שאול יצאה לקראתו ואמרה: "כבודך גדל היום, מלך ישראל, כאשר התנהגת לפני שְׁפחוֹת העבדים כטיפש!".
21 דוד אמר למיכל: "חגגתי – ועוד אחגוג – לפני ה', שהעדיף אותי על אביך ועל כל בני משפחתו, ובחר בי להיות מלך על עם ה', על ישראל. 22 אני מוכן להשפיל את עצמי עוד יותר, ולהיות נכבד בעיני השפחות שהזכרת". 23 למיכל בת שאול לא היה ילד עד יום מותה.