תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ט

1 וַיֹּאמֶר דָּוִד, הֲכִי יֶשׁ־עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן׃ 2 וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ־לוֹ אֶל־דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא
וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ׃
3 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים;
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם׃
4 וַיֹּאמֶר־לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא;
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה־הוּא, בֵּית מָכִיר בֶּן־עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר׃
5 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּקָּחֵהוּ, מִבֵּית מָכִיר בֶּן־עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר׃ 6 וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל אֶל־דָּוִד, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ;
וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת,
וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ׃
7 וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל־תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת־כָּל־שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ; וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל־שֻׁלְחָנִי תָּמִיד׃
8 וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ; כִּי פָנִיתָ, אֶל־הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי׃
9 וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל־צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו; כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל־בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ׃ 10 וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת־הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן־אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל־שֻׁלְחָנִי;
וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים׃ 11 וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת־עַבְדּוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וּמְפִיבֹשֶׁת, אֹכֵל עַל־שֻׁלְחָנִי, כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ׃ 12 וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית־צִיבָא, עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת׃ 13 וּמְפִיבֹשֶׁת, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם, כִּי עַל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו׃ {פ}
דוד מיטיב עם מפיבושת בן יהונתן
1 דוד שאל: "האם נותר מישהו ממשפחת שאול שאוכל להיטיב אתו למען יהונתן?". 2 מכל בית שאול נותר משרת אחד ושמו צִיבָא. הוא הובא אל דוד, והמלך שאל אותו: "האם אתה ציבא?".
"אני עבדך", השיב.
3 "האם נותר איש ממשפחת שאול שאוכל להיטיב אתו?".
"נותר בן אחד של יהונתן, נכה ברגליו", השיב ציבא למלך.
4 "איפה הוא?", שאל המלך.
"הוא נמצא בבית מָכִיר בן עַמִיאֵל שחי בלוֹ דָבָר", השיב ציבא למלך.
5 המלך דוד שלח שליחים, והם הביאו את בנו של יהונתן מבית מכיר בן עמיאל שבלוֹ דבר. 6 מְפִיבּוֹשֶׁת בן יהונתן בן שאול בא אל דוד, נפל על פניו והשתחווה לפניו.
"מפיבושת!", אמר דוד.
"כן, עבדך אני", השיב.
7 "אל תפחד", אמר לו דוד. "איטיב אתך למען יהונתן אביך, אשיב לך את כל השדות של שאול, ראש משפחתך, ואפרנס אותך תמיד".
8 מפיבושת השתחווה ואמר: "מי עבדך ששמת לב לכלב מת שכמוני?".
9 המלך קרא לציבא, שהיה משרתו של שאול, ואמר לו: "את כל מה שהיה שייך לשאול ולכל משפחתו אני נותן לנכדו של אדונך. 10 עִבדו עבורו את האדמה, אתה, בניך ומשרתיך, והביאו את היבול כדי שיפרנס את נכד אדונך. אפרנס את מפיבושת תמיד".
לציבא היו חמישה עשר בנים ועשרים משרתים. 11 "אעשה כל מה שאדוני המלך מצווה על עבדו", אמר ציבא למלך. המלך פירנס את מפיבושת כאחד מבניו. 12 למפיבושת היה בן קטן ושמו מִיכָא. כל אנשי ביתו של ציבא שירתו את מפיבושת, 13 ומפיבושת גר בירושלים, כי המלך פירנס אותו. הוא היה נכה בשתי רגליו.