תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ב

1 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה, בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה,
וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו עֲלֵה;
וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה
וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה׃
2 וַיַּעַל שָׁם דָּוִד, וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו; אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית, וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃ 3 וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר־עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ; וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן׃ 4 וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה, וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁם אֶת־דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל־בֵּית יְהוּדָה;
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר, אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת־שָׁאוּל׃ {ס} 5 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, אֶל־אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהוָה, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה, עִם־אֲדֹנֵיכֶם עִם־שָׁאוּל, וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ׃ 6 וְעַתָּה יַעַשׂ־יהוה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת; וְגַם אָנֹכִי, אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה׃ 7 וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, וִהְיוּ לִבְנֵי־חַיִל, כִּי־מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל; וְגַם־אֹתִי, מָשְׁחוּ בֵית־יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם׃ {פ}

8 וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר, שַׂר־צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל; לָקַח, אֶת־אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל, וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם׃ 9 וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל־הַגִּלְעָד, וְאֶל־הָאֲשׁוּרִי וְאֶל־יִזְרְעֶאל; וְעַל־אֶפְרַיִם וְעַל־בִּנְיָמִן, וְעַל־יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה׃ {פ} 10 בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל, בְּמָלְכוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ; אַךְ בֵּית יְהוּדָה, הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד׃ 11 וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים, אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל־בֵּית יְהוּדָה; שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים׃ {ס}
12 וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן־נֵר, וְעַבְדֵי אִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל; מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה׃ 13 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ, וַיִּפְגְּשׁוּם עַל־בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו; וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל־הַבְּרֵכָה מִזֶּה, וְאֵלֶּה עַל־הַבְּרֵכָה מִזֶּה׃ 14 וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל־יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ;
וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ׃
15 וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר; שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן, וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל, וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד׃ 16 וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ, וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ, וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן׃

17 וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד־מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד׃ 18 וַיִּהְיוּ־שָׁם, שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה, יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל; וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו, כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה׃ 19 וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר; וְלֹא־נָטָה לָלֶכֶת, עַל־הַיָּמִין וְעַל־הַשְּׂמֹאול, מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר׃ 20 וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל;
וַיֹּאמֶר אָנֹכִי׃
21 וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר, נְטֵה לְךָ עַל־יְמִינְךָ אוֹ עַל־שְׂמֹאלֶךָ, וֶאֱחֹז לְךָ, אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, וְקַח־לְךָ אֶת־חֲלִצָתוֹ;
וְלֹא־אָבָה עֲשָׂהאֵל, לָסוּר מֵאַחֲרָיו׃ 22 וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר, לֵאמֹר אֶל־עֲשָׂהאֵל, סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי; לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה, וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי, אֶל־יוֹאָב אָחִיךָ׃
23 וַיְמָאֵן לָסוּר, וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל־הַחֹמֶשׁ, וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו, וַיִּפָּל־שָׁם וַיָּמָת תַּחַתוֹ (תַּחְתָּיו); וַיְהִי כָּל־הַבָּא אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ׃
24 וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר; וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וְהֵמָּה, בָּאוּ עַד־גִּבְעַת אַמָּה, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי־גִיחַ, דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן׃ 25 וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי־בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת; וַיַּעַמְדוּ, עַל רֹאשׁ־גִּבְעָה אֶחָת׃ 26 וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל־יוֹאָב, וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב, הֲלוֹא יָדַעְתָּה, כִּי־מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה; וְעַד־מָתַי לֹא־תֹאמַר לָעָם, לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם׃
27 וַיֹּאמֶר יוֹאָב, חַי הָאֱלֹהִים, כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ; כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם, אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו׃ 28 וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר, וַיַּעַמְדוּ כָּל־הָעָם, וְלֹא־יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם׃ 29 וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו, הָלְכוּ בָּעֲרָבָה, כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא; וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן, וַיֵּלְכוּ כָּל־הַבִּתְרוֹן, וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם׃ 30 וְיוֹאָב, שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיִּקְבֹּץ אֶת־כָּל־הָעָם; וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה־עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂה־אֵל׃ 31 וְעַבְדֵי דָוִד, הִכּוּ מִבִּנְיָמִן, וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר; שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ׃ 32 וַיִּשְׂאוּ אֶת־עֲשָׂהאֵל, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו, אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם; וַיֵּלְכוּ כָל־הַלַּיְלָה, יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו, וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן׃
דוד מלך יהודה
1 אחרי כן שאל דוד את ה': "האם עליי לעלות לאחת מערי יהודה?".
"עלֵה", השיב לו ה'.
"לאן אעלה?", שאל דוד.
"לחברון", אמר ה'.
2 דוד עלה לשם עם שתי נשותיו, אֲחִינוֹעַם מיזרעאל ואֲבִיגַיִל, שהייתה לפני כן אשתו של נָבָל מכרמל. 3 את האנשים שהיו אתו העלה דוד עם בני משפחותיהם, והם התיישבו בחברון ובסביבותיה. 4 ראשי יהודה באו לחברון ומשחו שם את דוד למלך על שבט יהודה.
כשנאמר לדוד: "אנשי יבש גלעד הם שקברו את שאול", 5 שלח דוד שליחים אל אנשי יבש גלעד ואמר להם: "יברך אתכם ה' על כך שהיטבתם עם אדונכם שאול, וקברתם אותו. 6 ינהג בכם ה' בחסד ובנאמנות. גם אני איטיב אתכם על הטובה שעשיתם. 7 התחזקו והיו אמיצים. אדונכם שאול מת, אבל אנשי יהודה משחו אותי למלך עליהם".
מלחמה בין אנשי שאול לאנשי דוד
8 אַבְנֵר בן נֵר, שר צבאו של שאול, לקח את איש בּוֹשֶׁת בן שאול והעביר אותו למַחֲנַיִים. 9 הוא המליך אותו על גלעד, על האשורים, על יזרעאל, על אפרים, על בנימין ועל כל ישראל. 10 איש בושת בן שאול היה בן ארבעים כאשר הומלך על ישראל. הוא מלך שנתיים, אבל שבט יהודה הלך אחרי דוד. 11 דוד מלך בחברון על שבט יהודה שבע שנים ושישה חודשים.
12 אבנר בן נר ואנשי איש בושת בן שאול יצאו ממחניים לגִבְעוֹן. 13 יואב בן צְרוּיָה ואנשי דוד יצאו לשם ונפגשו אתם ליד בריכת גבעון. אבנר ואנשיו ישבו בצדה האחד של הברכה, ויואב ואנשיו ישבו בצדה השני. 14 אבנר אמר ליואב: "יקומו הלוחמים הצעירים וילחמו לפנינו זה בזה".
"שיקומו", אמר יואב.
15 הלוחמים קמו לפי המספר שנקבע: שנים עשר מבנימין ומאנשי איש בושת בן שאול, ושנים עשר מאנשי דוד. 16 הם נלחמו בזוגות. כל אחד אחז בראש יריבו ותקע בצדו את חרבו, וכולם נהרגו. על כן נקרא המקום חלקת הצוּרִים [צורים – חרבות עשויות מאבן צור] שבגבעון.
17 המלחמה שפרצה ביום ההוא הייתה קשה מאוד. אבנר ואנשי ישראל הובסו על ידי אנשי דוד. 18 שלושת בני צרויה היו שם: יואב, אבישַׁי ועֲשָׂהאֵל. עשהאל היה מהיר כמו צבי. 19 הוא רדף אחרי אבנר בלי לסטות ימינה או שמאלה. 20 אבנר פנה לאחור ושאל: "האם זה אתה, עשהאל?".
"כן", השיב.
21 "סטה לימינך או לשמאלך, תפוס את אחד הלוחמים הצעירים וקח את מדַיו ואת נשקו".
אבל עשהאל לא רצה להפסיק לרדוף אחרי אבנר. 22 אבנר חזר ואמר לעשהאל: "הפסק לרדוף אחריי כדי שלא אהרוג אותך. איך אוכל להביט בפני יואב אחיך אם אעשה זאת?".
23 עשהאל סירב להפסיק. אבנר נעץ את הקצה האחורי של החנית בבטנו, עד שיצאה מגבו, ועשהאל נפל ומת. כל מי שעבר במקום שעשהאל נפל בו ומת, עצר.
24 יואב ואבישי רדפו אחרי אבנר. עם שקיעת השמש הגיעו לגבעת אַמָה שמול גִיחַ, בדרך למדבר גבעון. 25 בני בנימין נאספו אל אבנר והיו ליחידה אחת מלוכדת. הם התייצבו על ראש אחת הגבעות 26 ואבנר קרא אל יואב: "האם לעולם ימותו אנשים במלחמה? האם אינך יודע שהסוף יהיה מר? עד מתי תסרב לומר לאנשיך להפסיק לרדוף אחרי בני עמם?".
27 יואב השיב: "אני נשבע באלוהים שלולא אמרת את מה שאמרת, בבוקר היו האנשים מפסיקים לרדוף זה אחר זה". 28 אז תקע יואב בשופר וכל אנשיו נעצרו. הם הפסיקו לרדוף אחרי ישראל ולא המשיכו להילחם. 29 אבנר ואנשיו הלכו בעמק הירדן כל הלילה ההוא. הם עברו את הירדן, הלכו בכל הבִּתְרוֹן, עד שהגיעו למחניים. 30 יואב חזר מהמרדף אחרי אבנר ואסף את כל אנשיו. תשעה עשר איש ועשהאל חסרו. 31 אנשי דוד הרגו שלוש מאות ושישים איש מבנימין ומאנשי אבנר. 32 הם נשאו את עשהאל וקברו אותו בקבר אביו שבבית לחם. יואב ואנשיו הלכו כל הלילה, וכשהאיר הבוקר, הגיעו לחברון.