תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ז

1 וַיְהִי כִּי־יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ; וַיהוה הֵנִיחַ־לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל־אֹיְבָיו׃ 2 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים; וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה׃
3 וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־הַמֶּלֶךְ, כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה; כִּי יהוה עִמָּךְ׃ {ס}
4 וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃ 5 לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־עַבְדִּי אֶל־דָּוִד, כֹּה אָמַר יהוה; הַאַתָּה תִּבְנֶה־לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי׃ 6 כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן׃ 7 בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי, אֶת־אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים׃ 8 וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה, מֵאַחַר הַצֹּאן; לִהְיוֹת נָגִיד, עַל־עַמִּי עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 9 וָאֶהְיֶה עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, וָאַכְרִתָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ; וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל, כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃ 10 וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, וְלֹא יִרְגַּז עוֹד; וְלֹא־יֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה׃ 11 וּלְמִן־הַיּוֹם, אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ; וְהִגִּיד לְךָ יהוה, כִּי־בַיִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ יהוה׃ 12 כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹ׃ 13 הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי; וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם׃ 14 אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן; אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ, וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים, וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ 15 וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ; כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל, אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ 16 וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ; כִּסְאֲךָ, יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם׃ 17 כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה; כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִד׃ {ס}
18 וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יהוה; וַיֹּאמֶר, מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי, כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד־הֲלֹם׃ 19 וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה, וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל־בֵּית־עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק; וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 20 וּמַה־יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ; וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְהוִה׃ 21 בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ, עָשִׂיתָ אֵת כָּל־הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת; לְהוֹדִיעַ אֶת־עַבְדֶּךָ׃ 22 עַל־כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְהוִה; כִּי־אֵין כָּמוֹךָ, וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ׃ 23 וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ; אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם, וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ, מִפְּנֵי עַמְּךָ, אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם, גּוֹיִם וֵאלֹהָיו׃ 24 וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד־עוֹלָם; וְאַתָּה יהוה, הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים׃ {ס} 25 וְעַתָּה יהוה אֱלֹהִים, הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל־עַבְדְּךָ וְעַל־בֵּיתוֹ, הָקֵם עַד־עוֹלָם; וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 26 וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד־עוֹלָם לֵאמֹר, יהוה צְבָאוֹת, אֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל; וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד, יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ׃ 27 כִּי־אַתָּה יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, גָּלִיתָה אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר, בַּיִת אֶבְנֶה־לָּךְ; עַל־כֵּן, מָצָא עַבְדְּךָ אֶת־לִבּוֹ, לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ, אֶת־הַתְּפִלָּה הַזֹּאת׃ 28 וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים, וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת; וַתְּדַבֵּר אֶל־עַבְדְּךָ, אֶת־הַטּוֹבָה הַזֹּאת׃ 29 וְעַתָּה, הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ, לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ; כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה דִּבַּרְתָּ, וּמִבִּרְכָתְךָ, יְבֹרַךְ בֵּית־עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ {פ}
ה' כורת ברית דוד
1 כאשר ישב המלך בביתו, וכאשר נתן לו ה' מנוחה מכל אויביו מסביב, 2 אמר המלך לנתן הנביא: "רְאה, אני גר בבית המצופה לוחות ארז, וארון האלוהים עדיין שוכן באוהל".
3 "עשה כל מה שאתה רוצה, כי ה' אתך", אמר נתן למלך.
4 בלילה ההוא אמר ה' לנתן: 5 "לך ואמור לדוד עבדי שכך אמר ה', 'האם אתה תבנה לי בית לשכון בו? 6 הרי לא שכנתי בבית קבוע מהיום שהעלתי את בני ישראל ממצריים ועד היום, אלא נדדתי באוהל ובמשכן. 7 במשך כל הזמן שנדדתי עם כל בני ישראל, האם אמרתי לאחד ממנהיגי ישראל שמיניתי להנהיג את עמי את ישראל: "למה לא בניתם לי בית המצופה לוחות ארז?" '. 8 לכן אמור לדוד עבדי שה' צבאות אמר, 'לקחתי אותך מהמרעה, מההליכה אחרי הצאן, כדי שתהיה מלך על עמי ישראל. 9 הייתי אתך בכל מקום שהלכת אליו, והשמדתי את כל אויביך. עשיתי אותך מפורסם מאוד, כמו השליטים האחרים בארץ. 10 הכנתי מקום לעמי ישראל, ובו נטעתי אותו. עמי ישכון שם ולא יוסיף לפחוד, והאויבים לא ימשיכו להציק לו כפי שעשו בעבר. 11 מאז שמיניתי שופטים על עמי ישראל, נתתי לך מנוחה מכל אויביך. ה' אמר לך שהוא יקים לך שושלת. 12 כאשר יגיעו ימי חייך אל סופם ותמות, אחזק את הבן שיוולד לך וימלוך אחריך, ואבסס את ממלכתו. 13 הוא יבנה בית לשמי, ואתן לו את כיסא המלכות לעולם. 14 אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן. כאשר יחטא לי, אעניש אותו כפי שבני אדם מענישים את בניהם. 15 אבל חסדי לא יסור ממנו כפי שהסרתי אותו משאול, שהדחתי מהמלוכה למענך. 16 השושלת והמלכות שלך יהיו לעולם לפניך. כיסא המלכות שלך יתקיים לעולם' ". 17 נתן סיפר לדוד על החזון הזה ועל כל הדברים האלה.
18 המלך דוד ישב לפני ה' ואמר: "מי אני אדוני ה', ואיזה ערך יש למשפחתי שהבאת אותי עד כאן? 19 וגם בכך לא הסתפקת, אדוני ה'. נתת למשפחת עבדך הבטחות גם לעתיד. האם זה מה שבדרך כלל קורה לאדם, אדוני ה'? 20 מה עוד יש לי להוסיף? אתה הרי מכיר את עבדך, אדוני ה'. 21 בשל דברך ובהתאם לרצונך עשית את הדבר הגדול הזה שהודעת לעבדך. 22 אתה אכן גדול בעינינו, ה' אלוהים, כי אין כמוך ולא שמענו על אלוהים מלבדך. 23 מי מהעמים דומה לעמך ישראל, העם היחיד בעולם שאלוהים פדה [שיחרר] כדי שיהיה לו לעם וכדי לפרסם את שמו, ועשה בארצו לעמים ולאלוהיהם מעשים גדולים ונפלאים למען העם שפדה ממצריים? 24 אתה קבעת שעם ישראל יהיה עמך לעולם, ואתה, ה', תהיה להם לאלוהים. 25 לכן, ה' אלוהים, עשֵׂה מה שהבטחת וקיֵים את ההבטחה שנתת לעבדך ולמשפחתו לעולם. 26 כך יפואר שמך לעולם ויֵאמר עליך, 'ה' צבאות הוא אלוהי ישראל', ושושלת דוד תתקיים לפניך. 27 כי אתה, ה' צבאות אלוהי ישראל, אמרת לעבדך, 'אקים לך שושלת'. לכן מעז עבדך להתפלל אליך את התפילה הזאת. 28 כעת אדוני ה', אתה האלוהים ודבריך יתקיימו. אתה הבטחת לעבדך את הברכה הזאת. 29 ברך בבקשה את משפחת עבדך שתתקיים לפניך לעולם, כי אתה אדוני ה' דיברת, ומברכתך תהיה שושלת עבדך מבורכת לעולם".