תנ"ך מבואר

ספר יהושוע פרק יד

1 וְאֵלֶּה אֲשֶׁר־נָחֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם, אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 2 בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה׃ 3 כִּי־נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן; וְלַלְוִיִּם, לֹא־נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם׃ 4 כִּי־הָיוּ בְנֵי־יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם; וְלֹא־נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ, כִּי אִם־עָרִים לָשֶׁבֶת, וּמִגְרְשֵׁיהֶם, לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם׃ 5 כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחְלְקוּ אֶת־הָאָרֶץ׃ {פ}

6 וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי־יְהוּדָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים, עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ׃ 7 בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי, בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד־יהוה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ; וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבִי׃ 8 וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי, הִמְסִיו אֶת־לֵב הָעָם; וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי, אַחֲרֵי יהוה אֱלֹהָי׃ 9 וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, אִם־לֹא, הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד־עוֹלָם; כִּי מִלֵּאתָ, אַחֲרֵי יהוה אֱלֹהָי׃ 10 וְעַתָּה, הִנֵּה הֶחֱיָה יהוה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מֵאָז דִּבֶּר יהוה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־מֹשֶׁה, אֲשֶׁר־הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם, בֶּן־חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה׃ 11 עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק, כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה, כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה; לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא׃ 12 וְעַתָּה, תְּנָה־לִּי אֶת־הָהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה בַּיּוֹם הַהוּא; כִּי אַתָּה־שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי־עֲנָקִים שָׁם, וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת, אוּלַי יהוה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה׃
13 וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת־חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה׃ 14 עַל־כֵּן הָיְתָה־חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃ {פ}
חלוקת כנען
1 אלעזר הכוהן, יהושע בן נון וראשי המשפחות מכל השבטים חילקו לבני ישראל את הנחלות שלהם בכנען. 2 הנחלות חולקו לתשעה וחצי השבטים בהטלת גורל, כפי שציווה ה' באמצעות משה, 3 כי לשניים וחצי השבטים נתן משה נחלה ממזרח לירדן, ללויים לא נתן נחלה בין השבטים, 4 ומצאצאי יוסף קמו שני שבטים: מנשה ואפרים. ללויים לא ניתן חלק בארץ, רק ערים למגורים ושדות מרעה לעדרים ולבהמות שלהם. 5 בני ישראל עשו מה שציווה ה' על משה וחילקו את הארץ.
כָּלב מקבל את חברון
6 בני יהודה ניגשו אל יהושע בגִלגל, וכָלב בן יְפוּנֶה הקְנִיזִי אמר לו: "אתה יודע מה אמר ה' למשה איש האלוהים בקשר אליי ובקשר אליך בקדש ברנע. 7 הייתי בן ארבעים כשמשה, עבד ה', שלח אותי מקדש ברנע לרַגל בארץ. כשחזרתי, סיפרתי עליה כל מה שחשבתי. 8 המרגלים האחרים שעלו אתי הפחידו את העם, אבל אני הייתי נאמן לה' אלוהיי. 9 ביום ההוא אמר משה, 'אני נשבע שהארץ שרגלך דרכה בה תהיה הנחלה שלך ושל בניך לעולם כי היית נאמן לה' אלוהיי'. 10 ה' האריך את חיי עד עכשיו, כפי שהבטיח. עברו ארבעים וחמש שנה מאז שאמר ה' את הדבר הזה למשה, כאשר עם ישראל עדיין הלך במדבר. עכשיו אני כבר בן שמונים וחמש 11 ואני עדיין חזק כפי שהייתי ביום ששלח אותי משה. יש לי כוח לצאת למלחמה ולהנהיג כמו שהיה לי אז. 12 עכשיו, תן לי את אזור ההר הזה כפי שאמר ה' ביום ההוא. שמעת אז שחיים שם ענקים והערים גדולות ומוקפות חומה. אולי ה' יעזור לי ואוכל להשמיד אותם, כפי שהבטיח ה' ".
13 יהושע בירך את כלב בן יפונה ונתן לו את חברון לנחלה. 14 חברון הייתה נחלת כלב בן יפונה הקניזי עד היום כיוון שכלב היה נאמן לה' אלוהי ישראל. 15 (חברון נקראה בעבר קריית ארבע על שם הענק הגדול ביותר.) אז פסקו המלחמות בארץ.