איוב פרק ח שני הפרקים הקודמים היוו את נאומו הראשון של איוב: בפרק 6 הוא ענה לחבריו, ובפרט לאליפז התימני, ואמר כמה הוא מאוכזב מחוסר ההבנה שלהם; בפרק 7 איוב פונה לאלוהים, מתאר בפניו את סבלו ושואל: "אלוהים, בשביל מה אני עובר את כל זה? אפילו אם אני חטאתי, אתה הרי בורא היקום. מה כבר תולעת כמוני יכולה לעשות שכל כך חמור בעיניך? אני אפס, אני כמו אד שברגע אחד ישנו וברגע הבא מתנדף. [...]
המשך תשובתו של איוב לאליפז התמני- איוב מסביר מדוע הוא מצפה למוות כאמור, תשובת איוב לאליפז התמני מתפרסת על פני פרקים ו-ז. בחלק הראשון (פרק ו), איוב מדבר לרעיו. בחלק השני (פרק ז), איוב פונה לאלוהים. פרק ז מתחלק לנושאים הבאים: תיאור עינויו ומצבו הנואש (ז 1-10). איוב פונה לאלוהים במספר שאלות, ומבקש ממנו שישים קץ ליסוריו (ז 11-21). להזכירנו: אליפז התמני היה הראשון מבין רעיו של דניאל שפתח בדברי הסבר ומסקנות בנוגע לסיבה שבעטיה [...]
תשובתו של איוב לאליפז התמני תשובת איוב לאליפז התמני מתפרסת על פני שני פרקים, ו-ז. בחלק הראשון (פרק ו), איוב מדבר לרעיו. בחלק השני (פרק ז), איוב מדבר לאלוהים. פרק ו מתחלק לנושאים הבאים: צערי ואסוני מצדיקים את תלונתי, לכן ביקורתו של אליפז אינה מוצדקת (ו 2-7). התקווה היחידה שנותרה לאיוב היא המוות (ו 8-13) רעיו של איוב היו לו לאכזבה (ו 14-21) איוב אומר כי ראוי היה לו רעיו היו באים לנחמו ולעודדו [...]
איוב המשך נאומו של אליפז התמני פרק ה הינו המשכו של פרק ד. פרקים ד-ה מוקדשים לנאומו של אליפז התמני. בסיום פרק ד, למרות שאליפז לא סיים את נאומו, ניתן כבר להסיק את המסקנה שאליפז טוען: "איוב, אם אדם סובל כמוך, סימן שהוא לא צדיק כפי שהוא נראה!". עלינו לזכור שאליפז כמו שאר החברים של איוב מנסים לפענח את תעלומת האירוע המצער שהתרחש לאיוב דרך הבנתם וללא כל הנתונים הידועים לנו. כל אחד מהחברים [...]
כעת אליפז התימני נושא את נאומו הראשון. למרות האריכות והשפה הגבוהה, מסרו של אליפז פשטני למדאי: "מי שבאמת תם ונקי מחטא — לא יסבול" האמנם? 1 וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃ 2 "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ, תִּלְאֶה? וַעְצֹר בְּמִלִּין, מִי יוּכָל?" אליפז פונה לאיוב בעדינות רבה: "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ, תִּלְאֶה?" במילים אחרות: "האם אפשר לדבר אליך — או האם זה יעייף אותך ויכביד עליך יתר על המידה?" "וַעְצֹר בְּמִלִּין, מִי יוּכָל?" — "...אך למען האמת, איוב, [...]
מבוא לאחר שרעיו של איוב שמעו אודות האסונות שפקדו את ידידם, הם החליטו להגיע לביתו ולנחמו. מן הסתם חלפו מספר שבועות או חודשים לפני שאלו הגיעו לביתו של איוב. כאשר השלושה הגיעו למרחק בו יכלו לראות את איוב, חשכו עיניהם. איוב לא ישב בביתו המפואר ונהנה משירותם של עבדיו. איוב ישב מחוץ לביתו, על ערימת אשפה שרופה, מתייסר בכאבי תופת ומגרד עצמו ללא הפסק. חודשי האבל והיסורים השאירו חותמם וצלקותיהם על גופו של איוב [...]
מבוא בפרק א התוודענו לאיוב האיש הישר, תם וירא אלוהים. במהלך דין וחשבון של המלאכים אצל אלוהים, שאל אלוהים את השטן אם הבחין בתומתו של איוב? השטן כמובן הבחין באיוב הצדיק אך ציין שסגנון חייו הצדיק של איוב נובע מהברכות הרבות שאלוהים מרעיף עליו, ומכך שאלוהים מגן על איוב מכל אוייב. לכן, הציע השטן, שיילקח מאיוב כל מה שנתן לו אלוהים ואז יתגלה איוב האמיתי – אדם חסר אמונה שלא יהסס אף לקלל את [...]
מבוא השם איוב גורם לרוב בני האדם המודעים לספר על שמו בכתבי הקודש, להרגיש שלא בנוח. השם איוב מתקשר תמיד לסבל ולחיי תופת אשר באו על אדם צדיק, שלא באשמתו. השם איוב הינו השם הכי פחות פופולארי בקרב בני אדם – בעם היהודי. השם איוב מתקשר תמיד עם מוות ואבל. בכל הלוויה יהודית ומשיחית, יזכירו משפט מספר איוב: "...וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח. יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ..." [...]
מזמור צ"ב נקרא מזמור ליום השבת. כתבים יהודים עתיקים מציינים שהלווים אמרו את המזמור בבית המקדש על קורבן התמיד של שבת.[1] (סוף מסכת תמיד). היהדות הרבנית מקדישה מעמד נישא ליום השבת, עד כדי כך שניתן לחשוב שהשבת מואנשת לדרגה קרובה לזו של אלוהים. לראיה, לפי חז"ל אדם הראשון חיבר את המזמור כשבח על כך שניצל ממיתה על חטאו בזכות השבת שסינגרה עליו. לאחר מכן לפי רבי ישמעאל המזמור נשכח ומשה רבנו חידש אותו.[2] השבת נקראת מלכה והיהדות הרבנית מתייחסת אליה ככזו. בעולם היהודי-רבני, יהדותו [...]
מזמור צ"א הינו חלק מאשכול מזמורים והם צ', צ"א ו-צ"ב.[2] מסיבה זו למדנו בשבוע שעבר את מזמור צ' ובשבוע הבא נלמד את מזמור צ"ב. שלושת המזמורים הללו נועדו ללמד את האמת הבאה: מזמור צ' – ודא שאלוהים הוא מעונך והקדש חייך לאדון. מזמור צ"א – המקדיש חייו לאדון מוגן בצל שדי. מזמור צ"ב – המקדיש חייו לאדון ינוח במנוחת השבת של האדון. כאמור, המכנה המשותף לשלושת המזמורים הללו הוא שירת האזינו (דברים ל"ב ו-ל"ג). [...]
