תנ"ך מבואר

ספר זכריה פרק ח

1 וַיְהִי דְּבַר־יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר׃ 2 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה; וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ׃
3 כֹּה אָמַר יהוה, שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלָיִם עִיר־הָאֱמֶת, וְהַר־יהוה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ׃ {ס}
4 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם; וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים׃ 5 וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת; מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ׃ {ס}
6 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא, בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, בַּיָּמִים הָהֵם; גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ {פ}
7 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח; וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃ 8 וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם; וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה׃ {ס}
9 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית־יהוה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת׃ 10 כִּי, לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם, שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה; וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין־שָׁלוֹם מִן־הַצָּר, וַאֲשַׁלַּח אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ׃ 11 וְעַתָּה, לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי, לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה; נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ 12 כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם; וְהִנְחַלְתִּי, אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה׃ 13 וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם בְּרָכָה; אַל־תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם׃ {ס}
14 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם, בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת; וְלֹא נִחָמְתִּי׃ 15 כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלָיִם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה; אַל־תִּירָאוּ׃ 16 אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ; דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃ 17 וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ, אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ; כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
18 וַיְהִי דְּבַר־יהוה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃ 19 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׃ {פ}
20 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים, וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת׃ 21 וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל־אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יהוה, וּלְבַקֵּשׁ אֶת־יהוה צְבָאוֹת; אֵלְכָה גַּם־אָנִי׃ 22 וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת־יהוה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלָיִם; וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יהוה׃ {ס}
23 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם׃ {ס}
1 זה דבר ה' צבאות, 2 כך אמר ה' צבאות: "אני מקנא לציון קנאה גדולה, בזעם רב אני מקנא לה".
3 כך אמר ה': "אשוב לציון ואשכון בתוך ירושלים. ירושלים תיקרא עיר האמת והר ה' צבאות יקרא הר הקודש".
4 כך אמר ה' צבאות: "עוד יֵשבו זקנים וזקנות בכיכרות ירושלים ומרוב זִקנה יֵעזר כל אחד מהם במקל הליכה. 5 כיכרות העיר יתמלאו ילדים וילדות שישחקו בכיכרותיה".
6 כך אמר ה' צבאות: "אם בימים ההם תחשוב שארית העם הזה שאי אפשר לעשות זאת, האם גם אני אחשוב שאי אפשר לעשות זאת?".
7 כך אמר ה' צבאות: "אושיע את עמי מארצות המזרח והמערב, 8 אביא אותם לשכון בתוך ירושלים. הם יהיו עמי ואני אהיה אלוהיהם בנאמנות ובצדק".
9 כך אמר ה' צבאות: "התחזקו, אתם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מהנביאים שהיו ביום שנוסד בית ה' צבאות, כדי שההיכל יבָּנה. 10 לפני הימים האלה מאמצי האדם לא הביאו פרי, גם לא עבודת הבהמות. לכל ההולכים בדרכים לא היה שלום בגלל אויביהם. אני גרמתי לכל בני האדם לפגוע זה בזה. 11 לא אנהג בשארית העם הזה כפי שנהגתי בעבר", אמר ה' צבאות. 12 "הזרע יצליח, הגפן תיתן פרי, הארץ תיתן יבול והשמים יתנו טל. אעניק לשארית העם את כל אלה. 13 כפי שהייתם קללה בין העמים, בני משפחת יהודה ובני משפחת ישראל, כך אושיע אתכם ותהיו ברכה. אל תפחדו, התחזקו!".
14 כך אמר ה' צבאות: "כפי שתִכננתי להרע לכם כשאבותיכם הכעיסו אותי ולא התחרטתי", אמר ה' צבאות, 15 "כך אשוב ואתכנן בימים האלה להיטיב עם ירושלים ועם בני משפחת יהודה. אל תפחדו. 16 אלה הדברים שעליכם לעשות: דברו אמת זה עם זה, שִפטו ביושר והשכינו שלום בשערי הערים שלכם, 17 אל תחשבו להרע זה לזה ואל תאהבו שבועת שקר, כי את כל אלה אני שונא", אמר ה'.
18 זה דבר ה' צבאות שנמסר לי, 19 כך אמר ה' צבאות: "הצום בתמוז והצום באב, הצום בתשרי והצום בטבת יהיו לימי ששון, שמחה וחג לבני משפחת יהודה. אהבו את האמת ואת השלום".
20 כך אמר ה' צבאות: "עוד יבואו עמים ותושבי ערים רבות, 21 תושבי עיר אחת ילכו לעיר אחרת ויאמרו, 'בואו נלך להתפלל לה', לחפש את ה' צבאות. גם אני אלך'. 22 עמים רבים ולאומים עצומים יבואו לחפש את ה' צבאות בירושלים ולהתפלל אל ה' ".
23 כך אמר ה' צבאות: "בימים ההם יחזיקו עשרה אנשים דוברי שפות שונות מכל העמים בקצה בגדו של איש יהודי ויאמרו, 'נלך אתכם כי שמענו שאלוהים אתכם".