תנ"ך מבואר

ספר זכריה פרק ב

1 וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא; וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת׃ 2 וָאֹמַר, אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה; וַיֹּאמֶר אֵלַי, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה, אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָיִם׃ {ס}
3 וַיַּרְאֵנִי יהוה, אַרְבָּעָה חָרָשִׁים׃ 4 וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת; וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה, כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם, לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם, הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ׃ {ס}
5 וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה־אִישׁ; וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה׃ 6 וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ; וַיֹּאמֶר אֵלַי, לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלָיִם, לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ׃ 7 וְהִנֵּה, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא; וּמַלְאָךְ אַחֵר, יֹצֵא לִקְרָאתוֹ׃ 8 וַיֹּאמֶר אֵלָו, רֻץ, דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר; פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ׃ 9 וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־יהוה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב; וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ׃ {פ}
10 הוֹי הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם־יהוה; כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־יהוה׃ 11 הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי; יוֹשֶׁבֶת בַּת־בָּבֶל׃ {ס} 12 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, אַחַר כָּבוֹד, שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם; כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ׃ 13 כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם; וִידַעְתֶּם כִּי־יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי׃ {ס}
14 רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן; כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־יהוה׃ 15 וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־יהוה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, וְיָדַעַתְּ כִּי־יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ׃ 16 וְנָחַל יהוה אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם׃ 17 הַס כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי יהוה; כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ׃ {ס}
ה' מגן על עמו
1 הבטתי וראיתי לפתע ארבע קרניים. 2 שאלתי את המלאך שדיבר אליי: "מה אלה?", והוא אמר לי: "אלה הקרניים שפיזרו את תושבי יהודה, ישראל וירושלים".
3 ה' הראה לי ארבעה יוצרים. 4 שאלתי: "מה אלה באים לעשות?", וה' אמר לי: "אלה הקרניים שפיזרו את תושבי יהודה ואיש מהם לא הרים את ראשו. היוצרים באו להפחיד את קרני העמים התוקפים את תושבי יהודה כדי לפזר אותם".
5 הבטתי וראיתי לפתע איש ובידו חבל מדידה. 6 שאלתי: "לאן אתה הולך?", והוא אמר לי: "למדוד את ירושלים ולראות מה רוחבה ומה אורכה". 7 המלאך שדיבר אליי הלך ומלאך אחר בא לקראתו. 8 הוא אמר לו: "רוץ ואמור לנער הזה, 'ירושלים תהיה ללא חומות מרוב בני אדם ובהמות שיהיו בה. 9 אני אהיה לה חומת אש מסביב ואגַלה בתוכה את כבודי' ", אמר ה'.
10 "מהרו לברוח מארץ צפון", אמר ה', "כי פיזרתי אתכם לארבעת הכיוונים", אמר ה'. 11 "מהרי לברוח, ציון היושבת בבבל". 12 כך אמר ה' צבאות: "למען כבודכם שלח אותי ה' אל העמים שלקחו מכם שלל, כי מי שנוגע בכם נוגע באישון העין שלו. 13 אניף את ידי עליהם והם יהיו לשלל בידי עבדיהם". אז תדעו שה' צבאות שלח אותי.
14 "ציון, הריעי, השמיעי קול שמחה כי אבוא ואשכון בתוכך", אמר ה'. 15 "עמים רבים יתלוו אל ה' ביום ההוא. הם יהיו עמי ואני אשכון בתוכך ותדעי שה' צבאות שלח אותי אלייך. 16 יהודה תהיה לנחלת ה', חֶלקו בארץ הקדושה, וה' יבחר שוב בירושלים. 17 שִתקו כל בני האדם לפני ה' כי הוא קם מביתו הקדוש!".