תנ"ך מבואר

1 וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים; אֵין מִלְחָמָה, בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃ {פ} 2 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית; וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 3 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו, הַיְדַעְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד; וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים, מִקַּחַת אֹתָהּ, מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם׃ 4 וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוֹשָׁפָט, הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד;
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ׃
5 וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; דְּרָשׁ־נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר יהוה׃
6 וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הַאֵלֵךְ עַל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל;
וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
7 וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד; וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ׃
8 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת־יהוה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע, מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה;
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן׃
9 וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל־סָרִיס אֶחָד; וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָה׃
10 וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן, פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן; וְכָל־הַנְּבִיאִים, מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם׃ 11 וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן־כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל; וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יהוה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם׃
12 וְכָל־הַנְּבִאִים, נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר; עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן יהוה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
13 וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר־הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר, הִנֵּה־נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ; יְהִי־נָא דִבְרֵיךָ (דְבָרְךָ), כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב׃
14 וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ; חַי־יהוה כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר יהוה אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
15 וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־נֶחְדָּל;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יהוה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ; אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם יהוה׃
17 וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל־הֶהָרִים, כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה; וַיֹּאמֶר יהוה לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה, יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׃
18 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט; הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, לוֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע׃
19 וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר־יהוה; רָאִיתִי אֶת־יהוה יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ, וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׃ 20 וַיֹּאמֶר יהוה, מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב, וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה׃ 21 וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יהוה, וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ;
וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו בַּמָּה׃
22 וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו;
וַיֹּאמֶר, תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן׃
23 וְעַתָּה, הִנֵּה נָתַן יהוה רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה; וַיהוה, דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה׃
24 וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה, וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי; וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה עָבַר רוּחַ־יהוה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ׃
25 וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא; אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה׃
26 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, קַח אֶת־מִיכָיְהוּ, וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר; וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ׃ 27 וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת־זֶה בֵּית הַכֶּלֶא; וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ, עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם׃
28 וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא־דִבֶּר יהוה בִּי; וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם׃

29 וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד׃ 30 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט, הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה, וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ; וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה׃
31 וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר, לֹא תִּלָּחֲמוּ, אֶת־קָטֹן וְאֶת־גָּדוֹל; כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ׃
32 וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָט, וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם; וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט׃ 33 וַיְהִי, כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב, כִּי־לֹא־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא; וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו׃ 34 וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי׃
35 וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ, הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם; וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב׃ 36 וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר; אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ׃
37 וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן׃ 38 וַיִּשְׁטֹף אֶת־הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ; כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבֵּר׃
39 וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה; הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ 40 וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו׃ {פ}

41 וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא, מָלַךְ עַל־יְהוּדָה; בִּשְׁנַת אַרְבַּע, לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 42 יְהוֹשָׁפָט, בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ, עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי׃ 43 וַיֵּלֶךְ, בְּכָל־דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא־סָר מִמֶּנּוּ; לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה׃ 44 אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ; עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת׃ 45 וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 46 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם; הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃ 47 וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ, אֲשֶׁר נִשְׁאַר, בִּימֵי אָסָא אָבִיו; בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ׃

48 וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ׃ 49 יְהוֹשָׁפָט עָשָׂר (עָשָׂה) אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ; כִּי־נִשְׁבְּרָה (נִשְׁבְּרוּ) אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר׃ 50 אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב אֶל־יְהוֹשָׁפָט, יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת; וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט׃ 51 וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {ס}

52 אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב, מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה, לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם׃ 53 וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ, וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 54 וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיַּכְעֵס, אֶת־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו׃

מיכיהו הנביא
1 במשך שלוש שנים לא הייתה מלחמה בין ארם לישראל. 2 בשנה השלישית ירד יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה אל מלך ישראל. 3 מלך ישראל אמר לשריו: "אתם יודעים שרמות גלעד שייכת לנו, ואנחנו שותקים ולא לוקחים אותה מידי מלך ארם!". 4 הוא שאל את יהושפט: "האם תלך אתי להילחם על רמות גלעד?".
יהושפט השיב למלך ישראל: "אתה ואני מאוחדים. הצבא שלי הוא שלך, והסוסים שלי הם שלך".
5 יהושפט גם אמר למלך ישראל: "בבקשה, בקש עוד היום את הדרכת ה' ".
6 מלך ישראל כינס את הנביאים, כארבע מאות איש, ושאל אותם: "האם עליי לצאת להילחם ברמות גלעד או לא?".
"עלֵה להילחם, ואדונָי יתן את רמות גלעד בידי המלך", השיבו.
7 יהושפט שאל: "האם אין פה עוד נביא, נביא של ה' שנוכל לשאול אותו?".
8 מלך ישראל ענה ליהושפט: "יש עוד איש אחד שאפשר לבקש ממנו הדרכה מה', אבל אני שונא אותו כי הוא לא מנבא עליי דברים טובים אלא רעים. שמו מִיכָיְהוּ בן יִמְלָה".
"אל תדבר כך", אמר יהושפט.
9 מלך ישראל קרא לאחד ממשרתיו ואמר לו: "מהר, הבא אליי את מיכיהו בן ימלה".
10 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבו בגורן שליד הכניסה לשער שומרון, כל אחד על כיסאו, לבושים בגדי מלכות, וכל הנביאים התנבאו לפניהם. 11 צִדְקִיָה בן כְּנַעֲנָה עשה לעצמו קרניים מברזל ואמר: "כך אמר ה', 'בקרניים האלה תפגע בארם עד שיושמדו לגמרי' ".
12 כל הנביאים ניבאו כך: "עלֵה לרמות גלעד ותצליח, כי ה' יתן אותה בידי המלך".
13 השליח שהלך לקרוא למיכיהו אמר לו: "כל הנביאים מנבאים למלך נבואה טובה. בבקשה, נבא דברים טובים כמוהם". 14 מיכיהו אמר: "אני נשבע בה' שאומַר אך ורק את מה שיאמר לי ה' ".
15 הוא בא אל המלך, והמלך שאל אותו: "מיכיהו, האם עלינו לצאת להילחם ברמות גלעד או לא?".
"עלֵה והצלח", אמר מיכיהו. "ה' יתן אותה ביד המלך".
16 המלך השיב: "כמה פעמים עליי להשביע אותך שתאמר לי רק את האמת בשם ה'?".
17 מיכיהו אמר: "ראיתי את כל ישראל מפוזרים בהרים כמו צאן שאין להם רועה, וה' אמר, 'אין לעם הזה מי שימשול עליו. כל איש ישוב לביתו בשלום' ".
18 מלך ישראל אמר ליהושפט: "האם לא אמרתי לך שהוא לא מנבא לי דברים טובים אלא רעים?!".
19 מיכיהו אמר: "ובכן, שמע את דבר ה'. ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל מלאכי השמים עומדים לידו מימין ומשמאל. 20 ה' אמר, 'מי יפתה את אחאב לעלות לרמות גלעד ולמות שם?'. זה אמר כך, וזה אמר כך. 21 לפתע יצא הרוח, עמד לפני ה' ואמר, 'אני אפתה אותו'.
" 'כיצד?', שאל אותו ה'.
22 " 'אצא ואפתה את כל נביאיו לנבא נבואות שקר'.
" 'אתה תצליח לפתות אותם. צא ועשה זאת', אמר ה'.
23 "ואכן, ה' גרם לכך שכל נביאיך ינבאו נבואות שקר. הוא החליט להביא עליך אסון".
24 צדקיהו בן כנענה ניגש למיכיהו, היכה אותו על הלחי ואמר: "איך זה שרוח ה' עבר ממני לדבֵּר אתך?".
25 מיכיהו השיב: "תראה זאת ביום שתלך להסתתר בחדר הפנימי".
26 מלך ישראל אמר: "קח את מיכיהו ומסוֹר אותו לאָמוֹן מושל העיר וליוֹאָשׁ בן המלך. 27 אמור לו, 'כך אמר המלך: "שימו את האיש הזה בבית הכלא. תנו לו מעט מאוד לחם ומעט מאוד מים, עד שאשוב בשלום".'"
28 מיכיהו אמר: "אם תשוב בשלום, סימן שה' לא דיבר באמצעותי. שִמעו, כל השבטים!".
מות אחאב
29 מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה עלו לרמות גלעד. 30 מלך ישראל אמר ליהושפט: "אני אצא למלחמה מחוּפש ואתה, צא בבגדי המלכות שלך". מלך ישראל התחפש ויצא למלחמה.
31 מלך ארם ציווה על שלושים ושניים מפקדי המרכבות שלו: "אל תילחמו בְּאיש, לא בחייל הפשוט ולא במפקד הבכיר, אלא רק במלך ישראל!".
32 כאשר ראו מפקדי המרכבות את יהושפט, אמרו: "זהו מלך ישראל!". הם התקרבו אליו כדי להילחם בו אבל יהושפט זעק. 33 מפקדי המרכבות ראו שהוא לא מלך ישראל ועזבו אותו. 34 איש אחד ירה חץ בלי לכוון, והחץ פגע במלך ישראל וחדר לגופו בין חלקי השריון. אחאב אמר לנהג המרכבה שלו: "פנה לכיוון ההפוך והוצא אותי משדה הקרב כי נפצעתי".
35 המלחמה התנהלה כל היום, והמלך עמד במרכבה מול ארם. דמו נזל מהפצע על המרכבה, ובערב הוא מת. 36 עם שקיעת השמש עברה במחנה קריאה: "כל איש ישוב לעירו ולארצו!".
37 המלך מת והובא לשומרון, שם נקבר. 38 מרכבתו נשטפה בבריכת שומרון. הכלבים ליקקו את דמו כפי שאמר ה' שיקרה, והזונות רחצו בבריכה.
39 יתר קורות אחאב וכל מה שעשה, הארמון המקושט בשנהב שבנה וכל הערים שבנה – כולם מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 40 אחאב מת, ואֲחַזְיָהוּ בנו מלך במקומו.
יהושפט מלך יהודה 41 יהושפט בן אָסָא החל למלוך על יהודה בשנה הרביעית למלכות אחאב מלך ישראל. 42 הוא היה בן שלושים וחמש כשהחל למלוך, ומלך עשרים וחמש שנה בירושלים. שם אמו היה עֲזוּבָה בת שִׁלְחִי. 43 הוא הלך בכל דרכי אסא אביו, ולא סטה מהן אלא עשה את הטוב בעיני ה'. 44 אבל מקומות הפולחן לא נהרסו והעם המשיך להקריב בהם זבחים וקרבנות. 45 יהושפט השלים עם מלך ישראל. 46 יתר קורות יהושפט והמעשים הגדולים שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 47 את יתר הגברים שעסקו בזנות לשם פולחן האלילים ושנשארו מימי אסא אביו, הוא סילק מהארץ.
48 באדום לא היה מלך אלא נציב מטעם המלך. 49 יהושפט הקים צי של אניות שנועדו להפלגות רחוקות, כדי שיפליגו לאופיר ויביאו משם זהב. הן לא הפליגו כי הן נשברו בעֶצְיוֹן גֶבֶר. 50 אחזיהו בן אחאב אמר ליהושפט: "אנשיי יכולים להפליג עם אנשיך באניות", אבל יהושפט לא רצה. 51 יהושפט מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד אביו. יְהוֹרָם בנו מלך במקומו.
אחזיהו מלך ישראל
52 אחזיהו בן אחאב החל למלוך על ישראל בשומרון בשנה השבע עשרה למלכות יהושפט מלך יהודה. הוא מלך על ישראל שנתיים, 53 עשה את הרע בעיני ה' והלך בדרכי אביו ואמו ובדרכי ירבעם בן נבט, שגרם לישראל לחטוא. 54 הוא עבד את הבעל והשתחווה לו, והכעיס את ה' אלוהי ישראל, כפי שעשה אביו.