תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יב

1 וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם; כִּי שְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ׃ 2 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר בָּרַח, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם׃ 3 וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ, וַיָּבֹאוּ (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם וְכָל־קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר׃
4 אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ׃
5 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי; וַיֵּלְכוּ הָעָם׃ 6 וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים, אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו, בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר; אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, לְהָשִׁיב אֶת־הָעָם־הַזֶּה דָּבָר׃
7 וַיְדַבֵּר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים; וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים׃
8 וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ; וַיִּוָּעַץ, אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו׃ 9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה; אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר, הָקֵל מִן־הָעֹל, אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ׃
10 וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה־תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר, אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ; כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי׃ 11 וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי אוֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים׃
12 וַיָּבוֹ (וַיָּבוֹא) יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׃ 13 וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת־הָעָם קָשָׁה; וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ׃ 14 וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים׃ 15 וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם; כִּי־הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יהוה, לְמַעַן הָקִים אֶת־דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט׃ 16 וַיַּרְא כָּל־יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו׃ 17 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם׃ {פ} 18 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת־אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס, וַיִּרְגְּמוּ כָל־יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת; וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה, לָנוּס יְרוּשָׁלָיִם׃ 19 וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
20 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הָעֵדָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל; לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית־דָּוִד, זוּלָתִי שֵׁבֶט־יְהוּדָה לְבַדּוֹ׃ 21 וַיָּבֹאוּ (וַיָּבֹא) רְחַבְעָם יְרוּשָׁלָיִם, וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה; לְהִלָּחֵם עִם־בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְהָשִׁיב אֶת־הַמְּלוּכָה, לִרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה׃ {פ} 22 וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים, אֶל־שְׁמַעְיָה אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר׃ 23 אֱמֹר, אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶל־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין; וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר׃ 24 כֹּה אָמַר יהוה לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּן עִם־אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דְּבַר יהוה, וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יהוה׃ {ס}

25 וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת־פְּנוּאֵל׃ 26 וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ; עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד׃ 27 אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־יהוה בִּירוּשָׁלָיִם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ־יְהוּדָה׃
28 וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב־לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלָיִם, הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 29 וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל; וְאֶת־הָאֶחָד נָתַן בְּדָן׃ 30 וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד־דָּן׃ 31 וַיַּעַשׂ אֶת־בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא־הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי׃ 32 וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ, כֵּן עָשָׂה בְּבֵית־אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר־עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה׃ 33 וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה בְּבֵית־אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָא מִלִּבַּד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃ {פ}
הקרע
1 רחבעם הלך לשכם, כי כל ישראל באו לשם כדי להמליך אותו. 2 ירבעם בן נבט שמע על כך. הוא התגורר אז במצריים, לשם ברח מפני המלך שלמה. 3 שליחים באו לקרוא לו, והוא הלך עם כל ישראל לדבר אל רחבעם.
4 "אביך הכביד עלינו ואילץ אותנו לעבוד קשה", אמרו. "הַקֵל אתה את העבודה הקשה והכבדה שהטיל עלינו אביך, ואנחנו נהיה עבדיך הנאמנים".
5 רחבעם השיב: "לכו, ושובו אליי בעוד שלושה ימים". העם הלך, 6 ורחבעם התייעץ עם הזקנים ששירתו את שלמה אביו בהיותו חי. "מה אתם מציעים לי להשיב לעם הזה?", שאל.
7 וכך אמרו לו: "אם תקבל עכשיו את דרישות העם הזה, אם תיענה לבקשתם ותבטיח להם דברים טובים, הם יהיו נאמנים לך לעולם".
8 רחבעם לא קיבל את עצת הזקנים. הוא פנה לצעירים שגדלו אתו ושירתו אותו, 9 ושאל: "מה אתם מציעים שנשיב לעם הזה שביקש ממני, 'הַקֵל עלינו את העבודה הקשה שהטיל עלינו אביך'?".
10 הצעירים שגדלו אתו אמרו: "כך תאמר לעם הזה שאמר לך, 'אביך הכביד עלינו, הַקֵל אתה עלינו', אמור להם, 'הזרת שלי עבה מהמותניים של אבי! 11 אבי הטיל עליכם עבודה קשה, ואני אטיל עליכם עבודה קשה עוד יותר. אבי היכה אתכם בשוטים, ואני אכה אתכם בשוטים דוקרניים!' ".
12 ירבעם וכל העם שבו אל רחבעם ביום השלישי, כפי שאמר להם המלך: "שובו אליי בעוד שלושה ימים". 13 תשובת המלך הייתה קשה. הוא לא קיבל את עצת הזקנים 14 אלא דיבר אל העם בהתאם לעצת הצעירים: "אבי הכביד עליכם, ואני אכביד עליכם עוד יותר. אבי היכה אתכם בשוטים, ואני אכה אתכם בשוטים דוקרניים!". 15 המלך לא נענה לבקשת העם. ה' גרם לכך כדי לקיים את מה שאמר באמצעות אחִיה משילה לירבעם בן נבט. 16 כל ישראל ראו שהמלך לא נענה לבקשתם, וכך השיבו לו: "אין לנו חלק בדוד, ואין לנו נחלה בבן ישי. ישראל, שובו לבתיכם! וכעת, בית דוד, דאגו לעצמכם". בני ישראל שבו לבתיהם. 17 רחבעם מלך על בני ישראל שגרו בערי יהודה. 18 הוא שלח את אֲדוֹרָם, שהיה ממונה על העובדים בכפייה, אבל כל ישראל רגמו אותו באבנים והוא מת. המלך רחבעם מיהר לעלות על מרכבתו ולברוח לירושלים. 19 ישראל מורדים במשפחת דוד עד היום.
20 כאשר שמעו כל ישראל שירבעם שב, הם שלחו לקרוא לו לבוא והמליכו אותו על כל ישראל. רק שבט יהודה נשאר נאמן למשפחת דוד. 21 רחבעם בן שלמה הגיע לירושלים וכינס את כל הלוחמים משבט יהודה ואת הלוחמים משבט בנימין – מאה ושמונים אלף איש – כדי להילחם בשבטי ישראל ולהשיב לעצמו את המלוכה. 22 אבל אלוהים אמר לשְׁמַעְיָה איש האלוהים: 23 "אמור לרחבעם בן שלמה מלך יהודה, לכל שבט יהודה ובנימין ולכל יתר העם 24 שכך אמר ה', 'אל תצאו להילחם באחיכם בני ישראל! חִזרו איש לביתו כי אני גרמתי למה שקרה' ". הם שמעו לדברי ה' וחזרו לבתיהם כפי שאמר ה'.

עגלי הזהב
25 ירבעם בנה את שכם בהרי אפרים והתיישב בה. אחר כך עבר ממנה ובנה את פְּנוּאֵל. 26 הוא חשב לעצמו: "הממלכה עלולה לשוב למשפחת דוד. 27 אם ימשיך העם הזה לעלות לירושלים כדי להקריב זבחים בבית ה', הם ירצו לשוב לאדונם, לרחבעם מלך יהודה. הם יהרגו אותי וישובו לרחבעם מלך יהודה".
28 אחרי שהתייעץ עשה המלך שני עגלי זהב ואמר לעם: "קשה לכם לעלות לירושלים! ישראל, הנה האלוהים שלכם שהעלו אתכם ממצריים". 29 את העגל האחד שָׂם בבית אל ואת השני שם בדן. 30 הדבר הזה נחשב לחטא. העם הלך אל העגל האחד עד דן. 31 ירבעם בנה מקדש ומינה כוהנים מכל העם, שלא היו מבני לוי. 32 בחמישה עשר בחשוון קבע ירבעם חג כמו החג ביהודה והקריב על המזבח זבחים לעגלים שעשה. כך עשה גם בבית אל. ירבעם מינה בבית אל את כוהני מקומות הפולחן שבחר. 33 בחמישה עשר בחשוון, בחודש שבחר בעצמו, קבע ירבעם חג לבני ישראל. הוא עלה אל המזבח שבנה בבית אל והקריב עליו קרבנות.