תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק יד

1 בָּעֵת הַהִיא, חָלָה אֲבִיָּה בֶן־יָרָבְעָם׃ 2 וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְלֹא יֵדְעוּ, כִּי־אַתִּי (אַתְּ) אֵשֶׁת יָרָבְעָם; וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה־שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא, הוּא־דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל־הָעָם הַזֶּה׃ 3 וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו; הוּא יַגִּיד לָךְ, מַה־יִּהְיֶה לַנָּעַר׃
4 וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה, וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה; וַאֲחִיָּהוּ לֹא־יָכֹל לִרְאוֹת, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ׃ {ס} 5 וַיהוה אָמַר אֶל־אֲחִיָּהוּ, הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל־בְּנָהּ כִּי־חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ; וִיהִי כְבֹאָהּ, וְהִיא מִתְנַכֵּרָה׃
6 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת־קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם; לָמָּה זֶּה, אַתְּ מִתְנַכֵּרָה, וְאָנֹכִי, שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה׃ 7 לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם, כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם; וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 8 וָאֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד, וָאֶתְּנֶהָ לָךְ; וְלֹא־הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וַאֲשֶׁר־הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל־לְבָבוֹ, לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי׃ 9 וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת, מִכֹּל אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ; וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ׃ {ס} 10 לָכֵן, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל; וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד־תֻּמּוֹ׃ 11 הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם; כִּי יהוה דִּבֵּר׃ 12 וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ; בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד׃ 13 וְסָפְדוּ־לוֹ כָל־יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי־זֶה לְבַדּוֹ, יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל־קָבֶר; יַעַן נִמְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב, אֶל־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם׃ 14 וְהֵקִים יהוה לוֹ מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת־בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם; וּמֶה גַּם־עָתָּה׃ 15 וְהִכָּה יהוה אֶת־יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל, מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר; יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־אֲשֵׁרֵיהֶם, מַכְעִיסִים אֶת־יהוה׃ 16 וְיִתֵּן אֶת־יִשְׂרָאֵל; בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃

17 וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה; הִיא בָּאָה בְסַף־הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת׃ 18 וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ כָּל־יִשְׂרָאֵל; כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד־עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא׃ 19 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם, אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ; הִנָּם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ 20 וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה; וַיִּשְׁכַּב עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {פ}

21 וּרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה, מָלַךְ בִּיהוּדָה; בֶּן־אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּיְרוּשָׁלָיִם, הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר יהוה לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְשֵׁם אִמּוֹ, נַעֲמָה הָעַמֹּנִית׃
22 וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם, בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ׃ 23 וַיִּבְנוּ גַם־הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים; עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן׃ 24 וְגַם־קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ; עָשׂוּ, כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יהוה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}

25 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם; עָלָה שׁוּשַׁק (שִׁישַׁק) מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלָיִם׃ 26 וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יהוה, וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֶת־הַכֹּל לָקָח; וַיִּקַּח אֶת־כָּל־מָגִנֵּי הַזָּהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה׃ 27 וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם, מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת; וְהִפְקִיד, עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים, הַשֹּׁמְרִים, פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ׃ 28 וַיְהִי מִדֵּי־בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יהוה; יִשָּׂאוּם הָרָצִים, וֶהֱשִׁיבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים׃
29 וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה; הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃ 30 וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין־רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים׃ 31 וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וְשֵׁם אִמּוֹ, נַעֲמָה הָעַמֹּנִית; וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {פ}
נבואת זעם על ירבעם
1 באותו זמן חלה אֲבִיָה בן ירבעם. 2 ירבעם אמר לאשתו: "התחפשי בבקשה כדי שלא יֵדעו שאת אשת ירבעם, ולכי לשִׁילֹה, אל אֲחִיָה הנביא. הוא ניבא שאהיה מלך על העם הזה. 3 קחי אתך עשרה לחמים, מציות וצנצנת דבש, ולכי אליו. הוא יגיד לך מה יקרה לנער".
4 אשת ירבעם עשתה כדבריו. היא הלכה לשילה, ובאה אל בית אחִיה. אחיהו לא יכול לראות, כי התעוור מרוב זקנה. 5 ה' אמר לו: "אשת ירבעם תבוא אליך לשאול אותך על בנה כי הוא חולה. כאשר תבוא אליך, היא תעמיד פני זרה. אמוֹר לה כך וכך".
6 כאשר שמע אחיהו את קול צעדיה כשהגיעה לפתח ביתו, אמר: "היכנסי, אשת ירבעם. למה את מעמידה פני זרה? נשלחתי אלייך עם מסר קשה. 7 לכי אמרי לירבעם שכך אמר ה' אלוהי ישראל, 'בחרתי בך מתוך העם ונתתי לך למלוך על עמי ישראל. 8 קרעתי את הממלכה ממשפחת דוד ונתתי אותה לך. אבל לא היית כדוד עבדי, שקיים את מצוותיי, הלך בדרכיי בכל לבו ועשה רק מה שטוב בעיניי. 9 עשית יותר רע מכל אלה שמלכו לפניך. עשית לך אלוהים אחרים ופסלי אלילים, הכעסת אותי ועזבת אותי. 10 לכן אביא רעה על משפחת ירבעם. לא אשאיר ממנה אפילו כלב, או את העלוב שבעלובים. אסלק את משפחת ירבעם כמו שמסלקים צואה, עד שתיעלם לגמרי. 11 את גופות צאצאי ירבעם שימותו בעיר יאכלו הכלבים, ואת הגופות של אלו שימותו בשדה יאכלו עופות טורפים', כי כך אמר ה'. 12 לכי לביתך. כאשר תגיעי לעיר, ימות הילד. 13 כל ישראל יתאבלו עליו כשיקברו אותו. הוא יהיה היחיד מצאצאי ירבעם שיקבר, כי מכל משפחת ירבעם רק בו נמצא דבר טוב ביחס לה' אלוהי ישראל. 14 ה' כבר הכין מלך שימלוך על ישראל, ובקרוב ישמיד את משפחת ירבעם. 15 ה' יעניש את ישראל והם יהיו כמו צמח הקָנֶה שמתנדנד במים. ה' יעקור את בני ישראל מהארץ הטובה הזאת שנתן לאבותיהם ויפזר אותם מעבר לנהר, כיוון שעשו פסלים לאלילה אֲשֵׁרָה ובכך הכעיסו אותו. 16 ה' ימסור את ישראל בידי אויביהם בגלל חטאי ירבעם, החטאים שחטא בעצמו, ואלה שגרם לישראל לחטוא".
17 אשת ירבעם הלכה, וכאשר הגיעה לסף ביתה בתִרְצָה, מת הנער. 18 הוא נקבר וכל ישראל התאבלו עליו כפי שאמר ה' באמצעות עבדו אחיהו הנביא. 19 יתר קורות ירבעם – מלחמותיו ומלכותו – מתוארות במגילת ההיסטוריה של מלכי ישראל. 20 ירבעם מלך עשרים ושתיים שנה. הוא מת ובנו נָדָב מלך במקומו.
רחבעם מלך יהודה
21 רחבעם בן שלמה מלך ביהודה. הוא היה בן ארבעים ואחת כשהחל למלוך, ובמשך שבע עשרה שנה מלך בירושלים, בעיר שבחר ה' לשכון בה מכל שבטי ישראל. שם אמו היה נַעֲמָה העמונית.
22 אנשי יהודה עשו את הרע בעיני ה', ובחטאים שחטאו הם הכעיסו אותו יותר משהכעיסו אותו כל אבותיהם. 23 הם בנו מקומות פולחן, מצבות לאלילים ופסלים שהוקדשו לאלילה אשרה, על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל עץ רענן. 24 היו בארץ גם גברים שעסקו בזנות לשם פולחן אלילים. הם עשו את כל המעשים המתועבים שעשו העמים האחרים שה' גירש מפני בני ישראל.
25 בשנה החמישית למלכות רחבעם תקף שִׁישַׁק מלך מצריים את ירושלים. 26 הוא לקח את כל האוצרות מבית ה' ואת כל האוצרות מבית המלך. הוא לקח הכול, גם את מגיני הזהב שעשה שלמה. 27 המלך רחבעם עשה במקומם מגיני נחושת, והפקיד אותם בידי המפקדים של חיילי המשמר ששמרו על פתח ביתו. 28 בכל פעם שהמלך הלך לבית ה', נשאו חיילי המשמר את המגינים, ואחר כך השיבו אותם אל התא שבו נשמרו.
29 יתר קורות רחבעם וכל מה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 30 כל הימים התנהלה מלחמה בין רחבעם לבין ירבעם. 31 רחבעם מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד. שם אמו היה נעמה העמונית. אֲבִיָם בנו מלך במקומו.