תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק ה

1 וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל־הַמַּמְלָכוֹת, מִן־הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם; מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת־שְׁלֹמֹה כָּל־יְמֵי חַיָּיו׃ {פ} 2 וַיְהִי לֶחֶם־שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד; שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח׃ 3 עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן; לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים׃ 4 כִּי־הוּא רֹדֶה בְּכָל־עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד־עַזָּה, בְּכָל־מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל־עֲבָרָיו מִסָּבִיב׃ 5 וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע; כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה׃ {ס} 6 וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה, אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ; וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים׃ 7 וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְאֵת כָּל־הַקָּרֵב אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ; לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר׃ 8 וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן, לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ; יָבִאוּ, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם, אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ׃ {ס} 9 וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד; וְרֹחַב לֵב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם׃ 10 וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל־בְּנֵי־קֶדֶם; וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם׃ 11 וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי־שְׁמוֹ בְכָל־הַגּוֹיִם סָבִיב׃ 12 וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף׃ 13 וַיְדַבֵּר עַל־הָעֵצִים, מִן־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב, אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר; וַיְדַבֵּר עַל־הַבְּהֵמָה וְעַל־הָעוֹף, וְעַל־הָרֶמֶשׂ וְעַל־הַדָּגִים׃ 14 וַיָּבֹאוּ מִכָּל־הָעַמִּים, לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה; מֵאֵת כָּל־מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־חָכְמָתוֹ׃ {ס}



15 וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ־צוֹר אֶת־עֲבָדָיו אֶל־שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ; כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל־הַיָּמִים׃ {ס}
16 וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל־חִירָם לֵאמֹר׃ 17 אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ; עַד תֵּת־יהוה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלוֹ (רַגְלָי)׃ 18 וְעַתָּה הֵנִיחַ יהוה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב; אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע׃ 19 וְהִנְנִי אֹמֵר, לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהָי; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה, אֶל־דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ, אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל־כִּסְאֶךָ, הוּא־יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי׃ 20 וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ־לִי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם־עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר; כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת־עֵצִים כַּצִּדֹנִים׃
21 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת־דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יהוה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל־הָעָם הָרָב הַזֶּה׃
22 וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל־שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים׃ 23 עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן־הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת־חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי׃

24 וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל־חֶפְצוֹ׃ 25 וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית; כֹּה־יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה׃ {פ} 26 וַיהוה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם׃ 27 וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל־יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ׃ 28 וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת, חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם עַל־הַמַּס׃ {ס} 29 וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר׃ 30 לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל־הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת; הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה׃
31 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית׃ 32 וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת׃ {פ}
עושרו של שלמה וחכמתו
1 שלמה משל בכל הממלכות מנהר פרת עד ארץ פלשתים ועד גבול מצריים, והמלכים שלהן שילמו מס והיו משועבדים לשלמה כל ימי חייו. 2 אלה כמויות המזון שצרך בית שלמה ביום אחד: ששת אלפים ושש מאות ליטר קמח חיטה משובח, שלושה עשר אלף ומאתיים ליטר קמח רגיל, 3 עשרה פרים מפוטמים, עשרים פרים מהמרעה, מאה כבשים ועיזים נוסף על איילים, צביים, יַחְמוּרִים ועופות מפוטמים. 4 שלמה שלט בכל הארצות שממערב לנהר הפרת, מתִפְסַח ועד עזה, והיה לו שלום עם כל העמים שמסביבו. 5 תושבי יהודה וישראל מדן ועד באר שבע חיו בביטחון כל ימי שלמה, כל איש מתחת לגפן ומתחת לעץ התאנה שלו. 6 לשלמה היו ארבעים אלף אורוות לסוסים של מרכבותיו, ושנים עשר אלף פרשים. 7 המושלים האזוריים סיפקו מזון, כל אחד בחודשו, למלך שלמה ולכל מי שהמלך פירנס. הם לא החסירו דבר. 8 הם גם הביאו למקומות השונים שהסוסים היו בהם שעורה וקש עבור הסוסים, כל מושל אזורי לפי המוטל עליו. 9 אלוהים נתן לשלמה חכמה ותבונה רבה. הוא נתן לו גם ידע עצום כמספר גרגרי החול שעל שפת הים. 10 חכמת שלמה הייתה רבה מזו של כל אנשי המזרח ומכל חכמת מצריים. 11 הוא היה חכם מכל אדם – מאֵיתָן האזרחי, מהֵימָן, מכַלְכּוֹל ומדַרְדַע בני מָחוֹל. שמו היה מפורסם בין כל העמים מסביב. 12 שלמה חיבר שלושת אלפים משלים וכתב אלף וחמישה שירים. 13 הוא כתב על כל העצים – מהארז שבלבנון ועד לאזוב הצומח בקירות. הוא כתב על הבהמות, על העופות, על החרקים והזוחלים ועל הדגים. 14 מכל העמים באו אנשים לשמוע את חכמת שלמה. הם נשלחו מטעם מלכי כל העולם ששמעו על חכמתו.
ההכנות לבניית בית ה'
15 חִירָם מלך צור שלח שליחים אל שלמה כי שמע שאותו משחו למלך במקום אביו, כי חירם אהב את דוד כל ימי חייו.
16 שלמה שלח הודעה לחירם: 17 "אתה יודע שדוד אבי נלחם באויבים סביב, ועד שה' הכניע אותם לפניו לא יכול אבי לבנות בית לה' אלוהיו. 18 עכשיו נתן לי ה' אלוהיי מנוחה מסביב, בלי אויבים ובלי אסונות. 19 אני מתכוון לבנות בית לה' אלוהיי כפי שאמר ה' לדוד אבי, 'בנך אשר אמליך במקומך, הוא יבנה לי בית'. 20 צווה שיכרתו לי ארזים מהלבנון. אנשיי יעבדו עם אנשיך ואני אתן לך שכר עבור אנשיך כפי שתדרוש, כי אתה יודע שאיש מאתנו לא יודע לכרות עצים כמו הצידונים".
21 חירם שמח מאוד כאשר שמע את דברי שלמה, ואמר: "אני מברך היום את ה' על כך שנתן לדוד בן חכם שמולך על העם הרב הזה".
22 חירם שלח הודעה לשלמה: "שמעתי את בקשתך. אעשה את כל מה שביקשת בעניין עצי הארזים והברושים. 23 אנשיי יורידו את העצים מהלבנון אל הים, ואני אעשה מהם רפסודות ואשיט אותן בים לאן שתאמר לי. שם נפריד את קורות העצים ואתם תיקחו אותן משם. בתמורה תעשה את מה שביקשתי ותספק מזון לבני ביתי".
24 חירוֹם נתן לשלמה עצי ארזים וברושים בהתאם לבקשתו, 25 ושלמה נתן לחירם ארבעה מליון וארבע מאות אלף ליטר חיטה, מזון לבני ביתו, וארבע מאות ארבעים אלף ליטר שמן זית מזיתים כתושים. זה מה שנתן שלמה לחירם מדי שנה. 26 ה' נתן חכמה לשלמה כפי שהבטיח לו. בין חירם לבין שלמה היה שלום והשניים כרתו ברית. 27 שלמה המלך גייס שלושים אלף עובדים בכפייה מכל ישראל. 28 הוא שלח ללבנון עשרת אלפים עובדים שהתחלפו מדי חודש. חודש היו בלבנון וחודשיים בביתם. אדונירם היה ממונה על העובדים בכפייה. 29 היו לשלמה שבעים אלף סבלים ושמונים אלף חוצבים בהרים. 30 מלבדם היו שלושת אלפים ושלוש מאות מפקחים שפיקחו על העבודה והשגיחו על העובדים.
31 המלך ציווה להביא עבור יסודות המקדש אבנים גדולות, יקרות ומסותתות. 32 הבנאים של שלמה ושל חירוֹם והאנשים מגְבַל חצבו וסיתתו את האבנים והכינו את העצים והאבנים לבניית המקדש.