תנ"ך מבואר

1 אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָיִם; לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יהוה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן׃ 2 וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג; הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ 3 וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הָאָרוֹן׃ 4 וַיַּעֲלוּ אֶת־אֲרוֹן יהוה וְאֶת־אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת־כָּל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל; וַיַּעֲלוּ אֹתָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם׃ 5 וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְכָל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו, אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן; מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר, אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב׃ 6 וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יהוה אֶל־מְקוֹמוֹ אֶל־דְּבִיר הַבַּיִת אֶל־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; אֶל־תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים׃ 7 כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם, אֶל־מְקוֹם הָאָרוֹן; וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל־הָאָרוֹן וְעַל־בַּדָּיו מִלְמָעְלָה׃ 8 וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן־הַקֹּדֶשׁ עַל־פְּנֵי הַדְּבִיר, וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה; וַיִּהְיוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 9 אֵין בָּאָרוֹן, רַק, שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב; אֲשֶׁר כָּרַת יהוה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 10 וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן־הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת־בֵּית יהוה׃ 11 וְלֹא־יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן; כִּי־מָלֵא כְבוֹד־יהוה אֶת־בֵּית יהוה׃ {פ}

12 אָז אָמַר שְׁלֹמֹה; יהוה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל׃ 13 בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ; מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים׃
14 וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת־פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל־קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד׃ 15 וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר׃ 16 מִן־הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא־בָחַרְתִּי בְעִיר, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת, לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 17 וַיְהִי עִם־לְבַב דָּוִד אָבִי; לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ 18 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־דָּוִד אָבִי, יַעַן, אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי; הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם־לְבָבֶךָ׃ 19 רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת; כִּי אִם־בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא־יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי׃ 20 וַיָּקֶם יהוה, אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ 21 וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן, אֲשֶׁר־שָׁם בְּרִית יהוה; אֲשֶׁר כָּרַת עִם־אֲבֹתֵינוּ, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ {ס}
22 וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה, לִפְנֵי מִזְבַּח יהוה, נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם׃ 23 וַיֹּאמַר, יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין־כָּמוֹךָ אֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת; שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד, לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל־לִבָּם׃ 24 אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי, אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לוֹ; וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה׃ 25 וְעַתָּה יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר, לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי, יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל; רַק אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת־דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי׃ 26 וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; יֵאָמֶן נָא דְּבָרֶיךָ (דְּבָרְךָ), אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי׃ 27 כִּי הַאֻמְנָם, יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי׃ 28 וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּחִנָּתוֹ יהוה אֱלֹהָי; לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם׃ 29 לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל־הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם; לִשְׁמֹעַ אֶל־הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ, אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ 30 וְשָׁמַעְתָּ אֶל־תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל־מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל־הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ׃
31 אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנָשָׁא־בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ; וּבָא, אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה׃ 32 וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת־עֲבָדֶיךָ, לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע, לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ; וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק, לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ׃ {ס}
33 בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ־לָךְ; וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת־שְׁמֶךָ, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה׃ 34 וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ, לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם׃ {ס}
35 בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ־לָךְ; וְהִתְפַּלְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת־שְׁמֶךָ, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם׃ 36 וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי תוֹרֵם אֶת־הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ; וְנָתַתָּה מָטָר עַל־אַרְצְךָ, אֲשֶׁר־נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה׃ {ס}

37 רָעָב כִּי־יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי־יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר־לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו; כָּל־נֶגַע כָּל־מַחֲלָה׃ 38 כָּל־תְּפִלָּה כָל־תְּחִנָּה, אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל־הָאָדָם, לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר יֵדְעוּן, אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה׃ 39 וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ, וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל־דְּרָכָיו, אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת־לְבָבוֹ; כִּי־אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ, אֶת־לְבַב כָּל־בְּנֵי הָאָדָם׃ 40 לְמַעַן יִרָאוּךָ, כָּל־הַיָּמִים, אֲשֶׁר־הֵם חַיִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ׃
41 וְגַם אֶל־הַנָּכְרִי, אֲשֶׁר לֹא־מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא; וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ׃ 42 כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה; וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה׃ 43 אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר־יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי; לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת־שְׁמֶךָ, לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלָדַעַת כִּי־שִׁמְךָ נִקְרָא, עַל־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי׃
44 כִּי־יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבוֹ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם; וְהִתְפַּלְלוּ אֶל־יהוה, דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ׃ 45 וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם, אֶת־תְּפִלָּתָם וְאֶת־תְּחִנָּתָם; וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם׃
46 כִּי יֶחֶטְאוּ־לָךְ, כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יֶחֱטָא, וְאָנַפְתָּ בָם, וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב; וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל־אֶרֶץ הָאוֹיֵב, רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה׃ 47 וְהֵשִׁיבוּ אֶל־לִבָּם, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם; וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ, בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר, חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ׃ 48 וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ, בְּכָל־לְבָבָם וּבְכָל־נַפְשָׁם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר־שָׁבוּ אֹתָם; וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ, דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִיתָ (בָּנִיתִי) לִשְׁמֶךָ׃ 49 וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ, אֶת־תְּפִלָּתָם וְאֶת־תְּחִנָּתָם; וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם׃ 50 וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ־לָךְ, וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ־בָךְ; וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם׃ 51 כִּי־עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם; אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל׃ 52 לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל־תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְאֶל־תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם, בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ׃ 53 כִּי־אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה, מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ; כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת־אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}
54 וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל־יהוה, אֵת כָּל־הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת; קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יהוה מִכְּרֹעַ עַל־בִּרְכָּיו, וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם׃ 55 וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל; קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר׃ 56 בָּרוּךְ יהוה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר; לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד, מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃ 57 יְהִי יהוה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אֲבֹתֵינוּ; אַל־יַעַזְבֵנוּ וְאַל־יִטְּשֵׁנוּ׃ 58 לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו; לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבֹתֵינוּ׃ 59 וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה, אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יהוה, קְרֹבִים אֶל־יהוה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה; לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ 60 לְמַעַן, דַּעַת כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים; אֵין עוֹד׃
61 וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם, עִם יהוה אֱלֹ

ארון ה' מובא למקדש
1 אז קרא שלמה המלך לזקני ישראל, לכל ראשי השבטים ולראשי משפחות בני ישראל להיאסף אליו לירושלים כדי להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד (ציון). 2 כל אנשי ישראל נאספו אל המלך שלמה בחודש תשרי (החודש השביעי), בחג. 3 גם כל זקני ישראל באו. הכוהנים נשאו את הארון. 4 הכוהנים והלויים העלו לירושלים את ארון ה', את אוהל מועד ואת כל הכלים שהיו מוקדשים לעבודת ה' באוהל. 5 המלך שלמה וכל בני עם ישראל שנאספו אליו עמדו לפני הארון והקריבו זבחי צאן ובקר רבים כל כך שלא היה ניתן לספור אותם. 6 הכוהנים הביאו את ארון ברית ה' למקומו, אל הדביר, אל קודש הקודשים, אל מתחת לכנפי המלאכים. 7 המלאכים פרשו כנפיים מעל המקום שהארון עמד בו, כך שהכנפיים כיסו את הארון ואת המוטות שלו. 8 המוטות היו ארוכים והקצוות שלהם בלטו מהדביר אל תוך היכל הקודש, אך מחוץ להיכל הקודש לא נראו. הם נשארו שם עד היום. 9 בארון היו רק שני לוחות האבן שהניח שם משה בחוֹרֵב, כאשר כרת ה' ברית עם בני ישראל לאחר שיצאו ממצריים. 10 כאשר יצאו הכוהנים מהקודש מילא הענן את בית ה'. 11 הכוהנים לא יכלו לשרת בגלל הענן, כי כבוד ה' מילא את בית ה'.
תפילת שלמה
12 אז אמר שלמה: "ה' אמר שישכון בערפל. 13 בניתי לך בית מפואר, מקום שתשכון בו לעולמים".
14 המלך פנה אל כל עם ישראל שעמד לפניו, בירך אותו 15 ואמר: "ברוך ה', אלוהי ישראל, שדיבר בעצמו אל דוד אבי וגם קיים את הבטחתו, 16 'מהיום שהוצאתי את עמי ישראל ממצריים לא בחרתי בעיר מכל נחלות שבטי ישראל, לבנות בה בית כדי לשכון שם. אבל בחרתי בדוד למלוך על עמי ישראל'. 17 דוד אבי רצה לבנות בית לה' אלוהי ישראל, 18 וה' אמר לו, 'רצית לבנות לי בית וטוב שכך רצית, 19 אבל לא אתה תבנה את הבית אלא בנך שנולד ממך יבנה לי את הבית'. 20 ה' קיים את הבטחתו, ואני מולך בישראל במקום דוד אבי כפי שאמר ה', וגם בניתי את הבית לה' אלוהי ישראל. 21 הכנתי שם מקום לארון אשר בו לוחות ברית ה', הברית שכרת עם אבותינו כאשר הוציא אותם ממצריים".

22 שלמה נעמד לפני מזבח ה', מול כל עם ישראל, פרש את ידיו לשמים 23 ואמר: "ה' אלוהי ישראל! אין כמוך אלוהים בשמים מעל ובארץ מתחת. אתה שומר את הברית ועושה חסד עם עבדיך ההולכים בדרכך בכל לבם. 24 קיימתָ לעבדך, לדוד אבי, את מה שהבטחת לו, בעצמך הבטחת, ובעצמך קיימת היום. 25 ה' אלוהי ישראל, קַיים גם את מה שהבטחת לדוד אבי כשאמרת לו, 'אם יקפידו בניך ללכת בדרכיי כפי שאתה הלכת, לא יפסיקו הצאצאים שלך למלוך על ישראל'. 26 אלוהי ישראל, קַיים בבקשה את הבטחתך, ההבטחה שנתת לדוד אבי. 27 האם באמת ישכון אלוהים בארץ? אפילו השמים והשמים העליונים ביותר אינם מספיק גדולים עבורך, ובוודאי שגם הבית הזה שבניתי אינו מספיק. 28 שְמע את תפילת עבדך ואת תחנוניו, ה' אלוהיי, שמע את הזעקה ואת התפילה שאני, עבדך, מתפלל לפניך היום, 29 שתשגיח בלילה וביום על הבית הזה, על המקום שאתה אמרת שתשכון בו. שמע את התפילה שעבדך מתפלל אליך, השוכן במקום הזה. 30 שְמע את תחנוני עבדך ועמך ישראל, המתפללים אליך, השוכן במקום הזה. שְמע אתה היושב במקום משכנך בשמים וסְלח.
31 "אם יחטא איש לאדם אחר ולפני המזבח שלך בבית הזה יכחיש בשבועה שחָטא, 32 שמע אתה, היושב בשמים, ושפוֹט בין עבדיך. את הרשע הענֵש על פי מעשיו, ואת הצדיק הצְדק על פי צדקתו.
33 "כאשר יכניע אויב את בני עמך ישראל כי חטאו לך, אם ישובו אליך, יתנו לך כבוד, יתפללו ויתחננו אליך, השוכן בבית הזה, 34 שְמע אתה, היושב בשמים, סלח לחטאי עמך ישראל והשב אותם אל הארץ שנתת לאבותיהם.
35 "כאשר יעצרו השמים ולא יֵרדו גשמים כי בני ישראל יחטאו לך, אם יבואו להתפלל אליך, השוכן במקום הזה, יתנו לך כבוד, יתחרטו על חטאם וישובו אליך כי הענשת אותם, 36 שְמע אתה, היושב בשמים, וסלח לחטאי עבדיך ועמך ישראל, כי אתה מלמד אותם את הדרך הטובה שעליהם ללכת בה, ותן גשם על ארצך, הארץ שנתת לעמך לנחלה.
37 "אם יהיה בארץ רעב או מחלה קשה, אם מחלות יפגעו בתבואה או אם יהיה ארבֶּה בוגר או צעיר, אם ישים האויב מצור על הערים בארץ, או בכל מקרה של אסון או מחלה, 38 כשיבוא אדם כלשהו מישראל בתפילה ובתחנונים עבור כל עם ישראל, כשיכיר כל אדם במחלת לבו ויפרוש ידיו אליך, השוכן בבית הזה, 39 שְמע אתה, היושב במקום משכנך בשמים, סלח וגמוֹל לו על פי דרכיו כי אתה מכיר את לבו. רק אתה מכיר את לבם של כל בני האדם. 40 עשֵׂה זאת כדי שבני ישראל יכבדו אותך כל ימי חייהם בארץ שנתת לאבותינו.
41 "גם לזָר, שאינו מעמך ישראל, שיבוא מארץ רחוקה כדי לתת לך כבוד 42 כי ישמע על שמך הגדול ועל כוחך הרב, ויבוא להתפלל אליך, השוכן בבית הזה, 43 שְמע אתה, היושב במקום משכנך בשמים, ועשֵׂה מה שיבקש ממך הזר, כדי שיכירו כל עמי הארץ את שמך ויכבדו אותך כמו שעושה עמך ישראל, וכדי שידעו שהבית הזה שבניתי נקרא על שמך.
44 "אם יֵצא עמך למלחמה באויבו (בדרך שאתה תשלח אותם), והם יתפללו אל ה' כשהם פונים לכיוון העיר שבחרת בה והבית שבניתי לשמך, 45 שְמע אתה, היושב בשמים, את תפילתם ואת תחנוניהם והושע אותם.
46 "אם יחטאו לך (כי אין אדם שאינו חוטא) ואתה תכעס עליהם ותגרום לאויב לנצח ולקחת אותם בשבי לארצו הרחוקה או הקרובה, 47 אם בארץ שיהיו שבויים בה הם יתחרטו, יתחננו אליך ויאמרו, 'חטאנו ונהגנו ברשעות', 48 אם ישובו אליך בכל לבם ובכל נפשם בארץ שנלקחו אליה בשבי ויתפללו אליך כשהם פונים לכיוון ארצם, הארץ שנתת לאבותיהם, העיר שבחרת והבית שבניתי לך, 49 שְמע אתה, היושב במקום משכנך בשמים, את תפילתם ואת תחנוניהם והושע אותם. 50 סְלח לבני עמך על כל החטאים שחטאו לך, וגרום לאלה שלקחו אותם בשבי לרחם עליהם. 51 כי ישראל הוא העם שלך, העם שהוצאת ממצריים, מתוך התנור הבוער. 52 שים לב לתחנוני עבדך ולתחנוני עמך ישראל ושְמע אותם בכל פעם שיתפללו אליך, 53 כי אתה, אדונָי ה', הבדלת אותם מכל העמים כדי שיהיו עמך, כפי שאמרת באמצעות משה עבדך כאשר הוצאת את אבותינו ממצריים".
54 כאשר סיים שלמה להתפלל לה' את כל התפילה והתחנונים האלה, הוא קם מלפני מזבח ה' שלפניו ירד על ברכיו, ופרש את כפות ידיו לשמים. 55 הוא עמד ובירך את כל עם ישראל בקול גדול: 56 "ברוך ה' שנתן מנוחה לעמו ישראל כפי שהבטיח! כל הדברים הטובים שהבטיח באמצעות משה עבדו, התקיימו. 57 יהיה ה' אלוהינו אתנו כפי שהיה עם אבותינו, לא יעזוב אותנו ולא יפקיר אותנו, 58 יגרום לנו להיות נאמנים לו בכל פרט ולקיים את מצוותיו וחוקיו שמסר לאבותינו. 59 יהיו הדברים האלה, שהתחננתי עבורם לפני ה', קרובים אל ה' אלוהינו יומם ולילה. יושיע ה' את עבדו ואת עמו ישראל מדי יום. 60 כך יֵדעו כל עמי הארץ שה' הוא האלוהים, ושאין עוד אלוהים.
61 "הֱיו נאמנים לה' אלוהינו, שִמרו את חוקיו וקַיימו את מצוותיו כפי שאתם עושים היום".
חנוכת המקדש
62 המלך וכל ישראל הקריבו זבחים לה'. 63 אלה זבחי השלום שהקריב שלמה לה': עשרים ושניים אלף פרות ופרים ומאה ועשרים אלף כבשים. כך ערכו המלך וכל בני ישראל את חנוכת בית ה'. 64 ביום ההוא הקדיש המלך את מרכז החצר שלפני בית ה' כדי להקריב שם את קרבנות העולה והמנחה ואת שומן זבחי השלום, כי מזבח הנחושת שלפני ה' היה קטן מלהכיל את כל קרבנות העולה, המנחה ושומן זבחי השלום. 65 שלמה וכל המון עם ישראל חגגו באותו זמן. העם נאסף מלְבוֹא חֲמָת ועד נחל מצריים. הם חגגו לפני ה' אלוהינו שבעה ימים ועוד שבעה ימים, בסך הכול ארבעה עשר יום. 66 ביום השמיני שילח שלמה את העם, והם בירכו את המלך והלכו לבתיהם שמחים ומרוצים על כל הטוב שעשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו.