תנ"ך מבואר

ספר מלכים א פרק כא

1 וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל; אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן׃ 2 וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל־נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ וִיהִי־לִי לְגַן־יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה־לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה׃
3 וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל־אַחְאָב; חָלִילָה לִּי מֵיהוָה, מִתִּתִּי אֶת־נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ׃
4 וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל־בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו, נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבוֹתָי; וַיִּשְׁכַּב עַל־מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו וְלֹא־אָכַל לָחֶם׃ 5 וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, מַה־זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם׃
6 וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי־אֲדַבֵּר אֶל־נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ, תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם־חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה־לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־כַּרְמִי׃
7 וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל־יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל־לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי׃
8 וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח הַסְפָרִים (סְפָרִים), אֶל־הַזְקֵנִים וְאֶל־הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים אֶת־נָבוֹת׃ 9 וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר; קִרְאוּ־צוֹם, וְהוֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם׃ 10 וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת׃ 11 וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים, אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל; כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים, אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם׃ 12 קָרְאוּ צוֹם; וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם׃ 13 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת־נָבוֹת, נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת׃ 14 וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר; סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת׃
15 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי־סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל־אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת־לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי־מֵת׃
16 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ׃ {ס}

17 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃ 18 קוּם רֵד, לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ׃ 19 וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, בִּמְקוֹם, אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת־דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמְךָ גַּם־אָתָּה׃
20 וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל־אֵלִיָּהוּ, הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי;
וַיֹּאמֶר מָצָאתִי, יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה׃ 21 הִנְנִי מֵבִי (מֵבִיא) אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל׃ 22 וְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְךָ, כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה; אֶל־הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ, וַתַּחֲטִא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 23 וְגַם־לְאִיזֶבֶל, דִּבֶּר יהוה לֵאמֹר; הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת־אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל׃ 24 הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים; וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם׃ 25 רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ׃ 26 וַיַּתְעֵב מְאֹד, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים; כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יהוה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס} 27 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם; וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק, וַיְהַלֵּךְ אַט׃ {ס}

28 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃ 29 הֲרָאִיתָ, כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי; יַעַן כִּי־נִכְנַע מִפָּנַי, לֹא־אָבִי (אָבִיא) הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ, אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתוֹ׃
כרם נבות
1 לנָבוֹת מיזרעאל היה כרם ביזרעאל, ליד ארמון אחאב מלך שומרון. אחרי המלחמה בארם 2 פנה אחאב לנבות ואמר: "תן לי את כרמך כדי שיהיה לי לגינת ירק, כי הוא קרוב לביתי. אתן לך במקומו כרם טוב יותר, ואם אתה מעדיף אתן לך כסף תמורתו".
3 נבות השיב לאחאב: "חלילה. ה' אוסר עליי לתת לך את נחלת אבותיי".
4 אחאב בא אל ביתו עצוב וכעוס בגלל תשובתו של נבות מיזרעאל שאמר: "לא אתן לך את נחלת אבותיי". הוא שכב במיטתו, סובב את פניו לקיר ולא אכל דבר. 5 איזבל אשתו באה אליו ושאלה אותו: "מדוע אתה עצוב ואינך אוכל דבר?".
6 אחאב השיב: "דיברתי עם נבות מיזרעאל וביקשתי ממנו, 'תן לי את כרמך תמורת כסף או, אם תרצה, אתן לך כרם במקומו', אבל הוא השיב, 'לא אתן לך את כרמי'."
7 "מעכשיו תתחיל למלוך על ישראל!", אמרה איזבל אשתו. "קום, אכוֹל והתעודד. אני אתן לך את כרם נבות מיזרעאל".
8 היא כתבה מכתבים בשם אחאב וחתמה בחותמת שלו. את המכתבים שלחה אל הזקנים והנכבדים בעירו של נבות, 9 וכך כתבה במכתבים: "הַכריזו על צום והושיבו את נבות בראש העם. 10 הושיבו מולו שני אנשים רעים שכך יעידו עליו: 'קיללת את אלוהים ואת המלך'. אחר כך הוציאו אותו ורִגמו אותו באבנים, עד שימות". 11 אנשי העיר של נבות, הזקנים והנכבדים שגרו בעירו, עשו את מה שהיה כתוב במכתבים ששלחה להם איזבל. 12 הם הכריזו על צום והושיבו את נבות בראש העם. 13 שני האנשים הרעים באו, ישבו מול נבות והעידו עליו לפני העם: "נבות קילל את אלוהים ואת המלך". אחר כך הוציאו אותו מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים, עד שמת. 14 הודעה נשלחה לאיזבל: "נבות נרגם ומת".
15 כאשר שמעה איזבל שנבות נרגם ומת, היא אמרה לאחאב: "עכשיו אתה יכול לרשת את הכרם שנבות מיזרעאל סירב לתת לך תמורת כסף, כי הוא אינו חי אלא מת".
16 כאשר שמע אחאב שנבות מת, הוא ירד לכרם נבות מיזרעאל כדי לרשת אותו.
אליהו מוכיח את אחאב
17 ה' אמר לאליהו התִשְׁבִּי: 18 "צא לקראת אחאב מלך ישראל בשומרון. הוא בכרם נבות, שאליו ירד כדי לרשת אותו. 19 אמוֹר לו, 'כך אמר ה': "רצחת ועכשיו אתה גם רוצה לרשת?" '. אמוֹר לו, 'כך אמר ה': "בַּמקום שליקקו הכלבים את דם נבות, הם ילקקו גם את הדם שלך" ' ".
20 אחאב שאל את אליהו: "האם מצאת אותי, אויבי?".
"מצאתי", השיב אליהו. "כיוון שהתמסרת לעשות את הרע בעיני ה', 21 אביא עליך רעה ואשמיד את צאצאיך. אשמיד מישראל את כל משפחת אחאב. לא אשאיר ממנה אפילו כלב או את העלוב שבעלובים. 22 אעשה למשפחתך את מה שעשיתי למשפחת ירבעם בן נבט ולמשפחת בעשא בן אחִיה, משום שהכעסת אותי וגרמת לעם לחטוא. 23 גם על איזבל דיבר ה' ואמר, 'הכלבים יאכלו אותה ליד חומת יזרעאל. 24 את גופות צאצאי אחאב שימותו בעיר יאכלו הכלבים, ואת הגופות של אלו שימותו בשדה יאכלו עופות טורפים' ". 25 (לא היה שום מלך שהתמסר לעשות את הרע בעיני ה' כפי שהתמסר אחאב, שאשתו איזבל הסיתה אותו לכך. 26 הוא טימא את עצמו מאוד כשעבד את האלילים הבזויים כמו שעבדו אותם האמוֹרים שה' גירש מפני בני ישראל.) 27 כאשר שמע אחאב את הדברים האלה, הוא קרע את בגדיו, לבש בגדי אבל לגופו וצם. הוא שכב בבגדי האבל והחל להיזהר במעשיו.
28 ה' אמר לאליהו התשבי: 29 "ראית איך נכנע אחאב לפניי? כיוון שנכנע לפניי, לא אביא את האסון על משפחתו בימיו אלא בימי בנו".