תנ"ך מבואר

ספר עמוס פרק ח

1 כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה; וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ׃ 2 וַיֹּאמֶר, מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס,
וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ; וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי,
בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ׃ 3 וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה; רַב הַפֶּגֶר, בְּכָל־מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס׃ {פ}


4 שִׁמְעוּ־זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן; וְלַשְׁבִּית ענוי־ (עֲנִיֵּי־) אָרֶץ׃ 5 לֵאמֹר, מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה־בָּר; לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה׃ 6 לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם; וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר׃ 7 נִשְׁבַּע יהוה בִּגְאוֹן יַעֲקֹב; אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם׃ 8 הַעַל זֹאת לֹא־תִרְגַּז הָאָרֶץ, וְאָבַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ; וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ, וְנִגְרְשָׁה ונשקה (וְנִשְׁקְעָה) כִּיאוֹר מִצְרָיִם׃ {ס}

9 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם; וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר׃ 10 וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל־שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל־כָּל־מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל־כָּל־רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר׃
11 הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ; לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יהוה׃ 12 וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם, וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח; יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־יהוה וְלֹא יִמְצָאוּ׃ 13 בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא׃ 14 הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן, וְאָמְרוּ, חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר־שָׁבַע; וְנָפְלוּ וְלֹא־יָקוּמוּ עוֹד׃ {ס}
סל פֵּרות קיץ
1 כך הראה לי אדוני ה': סל פֵּרות קיץ הופיע 2 וה' אמר לי: "מה אתה רואה, עמוס?".
"סל פֵּרות קיץ", אמרתי.
"בא הקץ על עמי ישראל. לא אוסיף עוד לסלוח לו", אמר לי ה'. 3 "השירים במקדש יהפכו ביום ההוא ליללות", אמר אדוני ה', "כי גופות המתים יהיו רבות. ה' ישליט דממה בכל מקום".
השחיתות ותוצאותיה
4 "שִמעו זאת אַתם, הרומסים את הנזקקים ורוצים להשמיד את עניי הארץ, 5 האומרים, 'מתי יעבור ראש החודש ונוכל למכור מזון? מתי תעבור השבת ונוכל לפתוח את מחסני התבואה, להקטין את כלי המידה, להגדיל את ערכו של השקל ולרמות באמצעות מאזניים לא מדויקים, 6 לקנות עניים תמורת כסף ונזקקים תמורת נעליים, ולמכור את פסולת התבואה?'. 7 ה' נשבע בגאוות יעקב שלא ישכח לנֶצח את מעשיהם. 8 האם לא תרעד הארץ על מעשים שכאלה? האם לא יתאבלו כל תושביה? היא תתרומם כולה כמו נהר, תגעש ותשקע כמו נהר מצריים".
9 "ביום ההוא", אמר אדוני ה', "אגרום לשמש לשקוע בצהריים ואחשיך את הארץ באמצע היום. 10 את החגים שלכם אהפוך לאבל ואת כל השירים שלכם לשירי אבל. אגרום לכל אדם ללבוש בגדי אבל ולעשות קרחות לאות אבל. הארץ תתאבל כמו שמתאבלים על בן יחיד וסופה יהיה כמו יום מר".
11 "יבואו ימים", אמר אדוני ה', "שאגרום לרעב בארץ. לא רעָב למזון ולא צמָא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'. 12 התושבים ינדדו מים סוף עד הים התיכון, מהצפון ועד למזרח. הם ישוטטו כדי לחפש את דבר ה' ולא ימצאו אותו. 13 ביום ההוא יתעלפו בצמא הבחורות היפות והבחורים, 14 כל הנשבעים בחטא שומרון ואומרים, 'בחיֵי אלוהיך, דן, ובחיֵי הדרך לבאר שבע'. הם יפלו ולא יקומו עוד".