תנ"ך מבואר

ספר עמוס פרק ד

1 שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים; הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה׃ 2 נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם; וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה׃ 3 וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ; וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה נְאֻם־יהוה׃

4 בֹּאוּ בֵית־אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ; וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם׃ 5 וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה, וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ; כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 6 וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל־עָרֵיכֶם, וְחֹסֶר לֶחֶם, בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם; וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם־יהוה׃
7 וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת־הַגֶּשֶׁם, בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר, וְהִמְטַרְתִּי עַל־עִיר אֶחָת, וְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר; חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר־לֹא־תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ׃ 8 וְנָעוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים אֶל־עִיר אַחַת לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ; וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם־יהוה׃
9 הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן, הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם; וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
10 שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם, הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם, עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם; וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם וּבְאַפְּכֶם, וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם־יהוה׃
11 הָפַכְתִּי בָכֶם, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה, וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה; וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם־יהוה׃ {ס} 12 לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יִשְׂרָאֵל; עֵקֶב כִּי־זֹאת אֶעֱשֶׂה־לָּךְ, הִכּוֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ 13 כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, וּמַגִּיד לְאָדָם מַה־שֵּׂחוֹ, עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה, וְדֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי אָרֶץ; יהוה אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {ס}
1 שִמעו זאת פרות הר שומרון המפוטמות, המנצלות עניים, משפילות נזקקים ואומרות לבעליהן: "הביאו ונשתה". 2 אדוני ה' נשבע בקדושתו: "יום יבוא ותיתָפסו בקרסים, וכולכן – עד האחרונה שבכן – תִילָכדו כמו דגים בחכות. 3 דרך פְּרָצוֹת בחומה תצאו, כל אחת מהפִּרצה שלְיָדה, ותושלכו מארמונותיכן". כך אמר ה'.
בני ישראל לא למדו לקח
4 "בואו לבית אל לחטוא. עשו פשעים רבים בגִלגל. הביאו את הזבחים שלכם כל בוקר ואת המעשר שלכם כל שלושה ימים. 5 הקריבו כקרבן תודה לחם מבצק שתפח והתגאו בקרבנות התרומה שלכם, בני ישראל. כך אתם אוהבים לעשות", אמר אדוני ה'. 6 "בתגובה הבאתי עליכם רעב בכל עריכם ומחסור בלחם בכל ישוביכם, אבל לא שבתם אליי באמת", אמר ה'.
7 "גם מנעתי מכם גשם שלושה חודשים לפני הקציר. על עיר אחת הורדתי גשם ועל עיר אחרת לא. על שדה אחד ירד גשם, ושדה אחר, שלא קיבל גשם, התייבש. 8 תושבי שתיים-שלוש ערים באו לעיר אחת כדי לשתות מים ולא מצאו די מים, אבל לא שבתם אליי באמת", אמר ה'.
9 "הבאתי מחלות שפגעו בגידולים שלכם, הארבֶּה אכל את גני הירק ואת הכרמים הרבים, את עצי התאנה והזית שלכם, אבל לא שבתם אליי באמת", אמר ה'.
10 "הבאתי עליכם דֶבֶר כמו שהיה במצריים, גרמתי לבחורים שלכם למות במלחמה ולסוסים שלכם ליפול בשבי ואתם בעצמכם הרחתם את הסירחון שעלה מהמחנה שלכם, אבל לא שבתם אליי באמת", אמר ה'.
11 "הבאתי עליכם הרס כמו שהבאתי על סדום ועמורה והייתם כמו מקל בוער שֶניצל מהאש, אבל לא שבתם אליי באמת", אמר ה'. 12 "לכן כך אעשה לך, ישראל! כיוון שכך אעשה, התכונן לקראת ה' אלוהיך, ישראל". 13 כי ה' הוא יוצר ההרים ובורא הרוח, ומכיר את מחשבות האדם. הוא שהופך את אור הבוקר לחשֵכה ומהלך על ראשי ההרים. ה' אלוהי צבאות שמו!