תנ"ך מבואר

ספר עמוס פרק ה

1 שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 2 נָפְלָה לֹא־תוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; נִטְּשָׁה עַל־אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ׃ 3 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף תַּשְׁאִיר מֵאָה; וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
4 כִּי כֹה אָמַר יהוה לְבֵית יִשְׂרָאֵל; דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ׃ 5 וְאַל־תִּדְרְשׁוּ בֵּית־אֵל, וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ, וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ; כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה, וּבֵית־אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן׃ 6 דִּרְשׁוּ אֶת־יהוה וִחְיוּ; פֶּן־יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף, וְאָכְלָה וְאֵין־מְכַבֶּה לְבֵית־אֵל׃ 7 הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ׃
8 עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל, וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת, וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ; הַקּוֹרֵא לְמֵי־הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ יהוה שְׁמוֹ׃ {ס} 9 הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל־עָז; וְשֹׁד עַל־מִבְצָר יָבוֹא׃ 10 שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ׃ 11 לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל־דָּל, וּמַשְׂאַת־בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ, בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא־תֵשְׁבוּ בָם; כַּרְמֵי־חֶמֶד נְטַעְתֶּם, וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת־יֵינָם׃ 12 כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם, וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם; צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ׃ 13 לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם; כִּי עֵת רָעָה הִיא׃ 14 דִּרְשׁוּ־טוֹב וְאַל־רָע לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי־כֵן יהוה אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם׃ 15 שִׂנְאוּ־רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי, יֶחֱנַן יהוה אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף׃ {ס}



16 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲדֹנָי, בְּכָל־רְחֹבוֹת מִסְפֵּד, וּבְכָל־חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ־הוֹ; וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל־אֵבֶל, וּמִסְפֵּד אֶל־יוֹדְעֵי נֶהִי׃ 17 וּבְכָל־כְּרָמִים מִסְפֵּד; כִּי־אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ אָמַר יהוה׃ {ס}
18 הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת־יוֹם יהוה; לָמָּה־זֶּה לָכֶם יוֹם יהוה הוּא־חֹשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר׃ 19 כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, וּפְגָעוֹ הַדֹּב; וּבָא הַבַּיִת, וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־הַקִּיר, וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ׃ 20 הֲלֹא־חֹשֶׁךְ יוֹם יהוה וְלֹא־אוֹר; וְאָפֵל וְלֹא־נֹגַהּ לוֹ׃
21 שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם׃ 22 כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט׃ 23 הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע׃ 24 וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן׃ 25 הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 26 וּנְשָׂאתֶם, אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם, וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם; כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם׃ 27 וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק; אָמַר יהוה אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {פ}
שיר אבל על ישראל
1 שִמעו את שיר האבל שאני משמיע עליכם, בני ישראל: 2 נפלה ולא תקום עוד בת ישראל הצעירה. היא הושלכה על אדמתה ואין מי שיָרים אותה. 3 כי כך אמר אדוני ה': "מהעיר שיצאו ממנה אלף לוחמים למען ישראל ישארו מאה, ומִזאת שיצאו ממנה מאה ישארו עשרה".
4 כי כך אמר ה' לבני ישראל: "חפשו אותי ותִחיו.5 אל תחפשו בבית אל, גם לגִלגל אל תלכו ולא לבאר שבע כי תושבי גלגל אכן יִגְלו, ובית אל תהפוך לאָוֶון*. [אוון – כאן במשמעות שממה] 6 חפשו את ה' ותחיו, אחרת ירד ה' כמו אש על שבטי יוסף, כמו אש שתשרוף את בית אל ולא יהיה מי שיכבה אותה, 7 אתם ההופכים את המשפט לתהליך מר ואת הצדק משליכים ארצה".
8 "ה' הוא שמו של מי שעושה את כִּימָה וכְסִיל*, [כימה וכסיל – קבוצות כוכבים שיוחסו להם כוחות על טבעיים] ההופך את החשֵכה לבוקר ואת היום מחשיך והופך ללילה, הפוקד על מי הים ושופך אותם כרצונו על פני הארץ. 9 הוא גורם לְשודדים לגבור על חזקים, מביא שודדים על ערים מבוצרות. 10 אתם שונאים את מי שגוער בשער העיר, בזים למי שדובר אמת. 11 לכן, כיוון שאתם רומסים את העניים ודורשים מהם מס על התבואה, בניתם בתי אבן מפוארים אבל לא תגורו בהם, נטעתם כרמים יפים אבל לא תשתו מהיין שלהם. 12 כן, אני יודע שהפשעים שלכם רבים והחטאים שלכם חמורים. אתם שונאים את הצדיק, דורשים שוחד ומעוותים את משפט העניים. 13 לכן ישתוק אדם נבון בזמן הזה כי זהו זמן רע. 14 חפשו את הטוב ולא את הרע כדי שתחיו וה' אלוהי צבאות באמת יהיה אתכם כפי שאמרתם. 15 שִנאו את הרע ואהבו את הטוב ועשו בשער העיר משפט צדק גלוי, אולי ירחם ה' צבאות על הנותרים משבטי יוסף".
16 לכן כך אמר אדוני ה', אלוהי צבאות: "בכל הכיכרות יהיה אבל, בכל הרחובות יזעקו 'אוי ואבוי', יקראו לאיכרים להתאבל, יזמינו את המתאבלים המקצועיים 17 ובכל הכרמים ישמעו שירי אבל, כי אעבור ביניכם", אמר ה'.
18 "אוי לכם המצפים ליום ה'! למה אתם רוצים את יום ה'? הרי יהיה אז חושך, לא אור. 19 זה יהיה כמו אדם שמצליח לברוח מפני אריה ונתקל בדוב, בורח לביתו ונשען על קיר, ונחש מכיש אותו. 20 הרי יום ה' יהיה חושך ולא אור, אפֵלה שאין בה קרן אור.
21 "אני שונא, אני דוחה בגועל את החגיגות שלכם, לא אקבל את הקרבנות שתביאו באסיפות העם שלכם. 22 גם אם תקריבו לי קרבנות עולה ומנחה לא ארצה אותם, לא אתייחס לזבחי השלום המפוטמים שלכם. 23 סלק ממני את קול שיריך. אינני רוצה לשמוע את נגינת הנבלים שלך. 24 יזרום הצדק כמו מים והרחמים כמו נחל איתן.
25 "בני ישראל, האם הגשתם לי זבחים וקרבנות מנחה במשך ארבעים שנה במדבר? 26 נשאתם את האלילים שעשיתם לעצמכם – את סִיכּוּת מלככם ואת הכוכב כִּיוּן ,27 לכן אַגְלה אתכם אל מֵעבר לדמשק!", אמר ה', אלוהי צבאות שמו.