תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק כא

1 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר; אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא־יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה׃
2 וַיָּבֹא הָעָם בֵּית־אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד־הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל׃ 3 וַיֹּאמְרוּ, לָמָה, יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל; לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד׃
4 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם, וַיִּבְנוּ־שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים׃ {פ} 5 וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי אֲשֶׁר לֹא־עָלָה בַקָּהָל מִכָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יהוה; כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא־עָלָה אֶל־יהוה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת׃ 6 וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־בִּנְיָמִן אָחִיו; וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל׃ 7 מַה־נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים; וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה, לְבִלְתִּי תֵּת־לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים׃ 8 וַיֹּאמְרוּ, מִי, אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא־עָלָה אֶל־יהוה הַמִּצְפָּה; וְהִנֵּה לֹא בָא־אִישׁ אֶל־הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל־הַקָּהָל׃
9 וַיִּתְפָּקֵד הָעָם; וְהִנֵּה אֵין־שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד׃ 10 וַיִּשְׁלְחוּ־שָׁם הָעֵדָה, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל; וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת־יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי־חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף׃ 11 וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ; כָּל־זָכָר, וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב־זָכָר תַּחֲרִימוּ׃ 12 וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא־יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל־הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃ {ס}
13 וַיִּשְׁלְחוּ כָּל־הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם׃ 14 וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חִיּוּ, מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד; וְלֹא־מָצְאוּ לָהֶם כֵּן׃ 15 וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן; כִּי־עָשָׂה יהוה פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ 16 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, מַה־נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים; כִּי־נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה׃ 17 וַיֹּאמְרוּ, יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן; וְלֹא־יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל׃ 18 וַאֲנַחְנוּ, לֹא נוּכַל לָתֵת־לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ; כִּי־נִשְׁבְּעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן׃ {ס}
19 וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג־יהוה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית־אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית־אֵל שְׁכֶמָה; וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה׃ 20 וַיְצַו (וַיְצַוּוּ) אֶת־בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר; לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים׃ 21 וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם־יֵצְאוּ בְנוֹת־שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן־הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן׃ 22 וְהָיָה כִּי־יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לָרוֹב (לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם, כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה; כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ׃ {ס} 23 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן־הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל־נַחֲלָתָם, וַיִּבְנוּ אֶת־הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם׃ 24 וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם, אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ׃
25 בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה׃
הפיוס בין בנימין לישראל
1 אנשי ישראל נשבעו במצפָּה: "איש מאתנו לא יחתן את בתו עם בני בנימין".
2 בני ישראל באו לבית אל, ישבו שם לפני אלוהים עד הערב ופרצו בבכי: 3 "ה' אלוהי ישראל, מדוע שיקרה דבר כזה בישראל? מדוע שיחסר עכשיו שבט אחד מישראל?".
4 למחרת קמו בני העם מוקדם בבוקר, בנו מזבח, הקריבו עולות וזבחי שלום 5 ושאלו: "מי מכל שבטי ישראל לא עלה אל ה' עִם העם למצפה?", כי כולם נשבעו שבועה חמורה שמי שלא יעלה אל ה' למצפה יומת. 6 בני ישראל ריחמו על בני עמם משבט בנימין, ואמרו: "נכרת היום אחד משבטי ישראל. 7 מה נעשה כדי לתת נשים לבני בנימין הנותרים? הרי נשבענו בה' שלא ניתן להם נשים מבנותינו". 8 הם שאלו: "מי מכל שבטי ישראל לא עלה אל ה' למצפה?". התברר שמיָבֵש גלעד לא השתתף איש בהתכנסות.
9 כאשר ספרו את העם ראו שלא היה שם איש מתושבי יבש גלעד. 10 מנהיגי העם שלחו לשם שנים עשר אלף לוחמים מנוסים וציוו עליהם: "הִרגו את תושבי יבש גלעד, גם את הנשים והילדים. 11 הִרגו כל זכר וכל אישה ששכבה עם גבר". 12 בין תושבי יבש גלעד מצאו הלוחמים ארבע מאות נערות בתולות שמעולם לא שכבו עם גבר. הם לקחו אותן אל מחנה שילֹה שבכנען.
13 אחר כך שלחו מנהיגי העם הודעה לבני בנימין שבסלע רימון והציעו להם תנאי שלום. 14 בני בנימין חזרו, והנשים מיבש גלעד שנשארו בחיים ניתנו להם, אך לא היו די נשים לכולם. 15 העם המשיך לרחם על שבט בנימין כי ה' גרם לכך ששבט בישראל נפגע קשות. 16 זקני העם אמרו: "מה נעשה כדי לתת נשים לאלה שנותרו בלי נשים? הרי כל נשות בנימין הושמדו. 17 נחלת בנימין נשארה, ואסור ששבט שלם יעלם מישראל. 18 אנחנו לא יכולים לתת להם נשים מבנותינו כי נשבענו, 'מקולל יהיה האיש שיתן אישה לבן בנימין' ".
19 הם אמרו: "מדי שנה אנו חוגגים לה' בשילֹה שמצפון לבית אל, ממזרח לדרך העולה מבית אל לשכם ומדרום ללבונה". 20 הם ציוו על בני בנימין: "לכו לארוב בכרמים. 21 כאשר תראו את בנות שילה יוצאות בריקודים, צאו מהכרמים וכל אחד מכם יחטוף לעצמו אישה מבנות שילה, ואחר כך תשובו לנחלת בנימין. 22 אם האבות של הנשים או אחיהן יתלוננו בפניכם, אִמרו להם, 'היטיבו אתנו, כי לא לקחנו אותן כשבויות מלחמה, אך אתם לא נתתם לנו אותן מרצון ולכן אינכם אשמים בהפרת השבועה' ". 23 כך עשו בני בנימין. הם חטפו נשים, אישה לכל איש מבין הרוקדות, והתחתנו אתן. אחר כך שבו לנחלתם, בנו מחדש את עריהם והתיישבו בהן. 24 בני ישראל הלכו משם ופנו כל אחד לשבטו, למשפחתו ולנחלתו.
25 באותם ימים לא היה מלך בישראל וכל איש עשה את מה שנכון בעיניו.