תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יז

1 וַיְהִי־אִישׁ מֵהַר־אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ׃ 2 וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח־לָךְ, ואתי (וְאַתְּ) אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי, הִנֵּה־הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו;
וַתֹּאמֶר אִמּוֹ, בָּרוּךְ בְּנִי לַיהוָה׃
3 וַיָּשֶׁב אֶת־אֶלֶף־וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ; וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף לַיהוָה מִיָּדִי לִבְנִי, לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ׃
4 וַיָּשֶׁב אֶת־הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ; וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף, וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ׃ 5 וְהָאִישׁ מִיכָה, לוֹ בֵּית אֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים, וַיְמַלֵּא, אֶת־יַד אַחַד מִבָּנָיו, וַיְהִי־לוֹ לְכֹהֵן׃ 6 בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה׃ {פ}
7 וַיְהִי־נַעַר, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה; וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר־שָׁם׃ 8 וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא; וַיָּבֹא הַר־אֶפְרַיִם עַד־בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ׃
9 וַיֹּאמֶר־לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וְאָנֹכִי הֹלֵךְ, לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא׃
10 וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי, וֶהְיֵה־לִי לְאָב וּלְכֹהֵן, וְאָנֹכִי אֶתֶּן־לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים, וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ;
וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי׃ 11 וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת־הָאִישׁ; וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ, כְּאַחַד מִבָּנָיו׃ 12 וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת־יַד הַלֵּוִי, וַיְהִי־לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן; וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה׃
13 וַיֹּאמֶר מִיכָה, עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי־יֵיטִיב יהוה לִי; כִּי הָיָה־לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן׃
פסל מיכה
1 בהרי אפרים חי איש ששמו מִיכָיְהוּ. 2 הוא אמר לאמו: "אלף ומאה שקלי הכסף [אלף ומאה שקלי כסף – בערך שלושה עשר קילוגרם] שנגנבו ממך ושבגללם שמעתי אותך מקללת, נמצאים אצלי. אני לקחתי אותם".
"ה' יברך אותך, בני", אמרה אמו.
3 הבן השיב את אלף ומאה שקלי הכסף לאמו והיא אמרה: "החלטתי להקדיש את הכסף לה'. אני נותנת אותו לבני כדי שיעשה פסל יצוק. עכשיו אני משיבה לך את הכסף".
4 מיכיהו השיב את הכסף לאמו, והיא נתנה מאתיים שקל [מאתיים שקל – בערך שני קילו וחצי] לצורף. הצורף עשה מהכסף פסל, ומיכיהו הביא את הפסל לביתו. 5 למיכה היה מקדש. הוא עשה אפוד ואלילי בית, ומינה את אחד מבניו לשמש לו ככוהן. 6 באותם ימים לא היה מלך בישראל. כל אחד עשה מה שנכון בעיניו.
7 בבית לחם שביהודה, אצל אחת ממשפחות שבט יהודה, גדל נער משבט לוי. 8 הוא עזב את בית לחם שביהודה ויצא לחפש מקום לגור בו. בדרכו עבר בהרי אפרים, ליד בית מיכה.
9 "מאין באת?", שאל אותו מיכה.
"אני משבט לוי. באתי מבית לחם שביהודה ואני מחפש מקום לגור בו".
10 "הישאר אצלי", אמר לו מיכה, "והֱיה לי ליועץ ולכוהן. מדי שנה אתן לך עשרה שקלי כסף [עשרה שקלי כסף – בערך מאה ועשרה גרם], וגם בגדים ומזון".
הלוי התלווה אליו. 11 הוא הסכים לגור אצל מיכה והיה כמו אחד מבניו. 12 מיכה מינה את הלוי לכוהן שלו והלוי התגורר בביתו.
13 "עכשיו אני בטוח שה' ייטיב אתי, כי הלוי משמש לי ככוהן", אמר מיכה.