כותרת: נתינה למופת כעדות לשירות

מבוא:

הסיבה העיקרית לכתיבת האיגרת היא הצורך של שאול השליח להגן על יושרו, אמינותו ושקיפות שירות הבשורה בפני המאמינים בקורינתי ואכיה.

לפיכך, הקטע בפרק א 12-14 מהווה כותרת האיגרת: [1]

‏12. "זֹאת הִיא גַּאֲוָתֵנוּ: עֵדוּת מַצְפּוּנֵנוּ כִּי הִתְנַהַגְנוּ בָּעוֹלָם, וּבְעִקָּר כְּלַפֵּיכֶם, בִּקְדֻשָּׁה וּבְיֹשֶׁר אֱלֹהִים — לֹא בְּחָכְמַת בָּשָׂר־וָדָם, אֶלָּא בְּחֶסֶד אֱלֹהִים.

  1. אֵינֶנּוּ כּוֹתְבִים לָכֶם דְּבָרִים שׁוֹנִים מִמַּה שֶּׁאַתֶּם קוֹרְאִים וְגַם מַכִּירִים. וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתַּכִּירוּ בָּנוּ לַחֲלוּטִין,
  2. כְּמוֹ שֶׁגַּם הִכַּרְתֶּם בְּאֹפֶן חֶלְקִי, שֶׁאֲנַחְנוּ תְּהִלַּתְכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם תְּהִלָּתֵנוּ בְּיוֹם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ.

בפרקים ח-ט שאול השליח מעודד ומבקש מהקורינתיים למלא את הבטחתם להרים תרומה עבור הקדושים אשר בירושלים. לפני שהוא מתמקד בנושא הכספי, היה עליו ליישר את ההדורים בינו לבין הקורינתיים בכל הקשור לספקות בנוגע ליושרו.

האיגרת נחלקת לשלושה חלקים עיקריים:[2]

חלק א: כתב ההגנה על יושרו של שאול השליח: פרקים א-ז.

בפרקים א-ז שאול השליח מסביר ומפרט את המהלכים והאירועים שהתרחשו בחייו מאז הבטיח לקורינתיים שיגיע אליהם לאחר הביקור במקדוניה (קור"א ט"ז 1-6, קור"ב א 17). המציאות הנשלטת על ידי אלוהים לא אפשרה לו לקיים את שתכנן ובשל כך הואשם שאול על ידי הקורינתיים ועל ידי מורי השקר "שכבשו מאחזים" בקהילות האיזור, כאדם חסר יושרה ונצלן. עלינו לזכור שהקהילה בקורינתי הייתה בת 4-6 שנים עת כתב שאול את האיגרת הנוכחית. לפיכך מדובר במאמינים מאוד צעירים מבחינה רוחנית ולכן:

א. הקורינתיים (ובני אכיה הנושעים) לא הכירו כראוי ובמלואו את דבר ה' וכן היו בשלבים ראשוניים של פיתוח תכונות פרי הרוח. ההשפעה החברתית והתרבותית הייתה דומיננטית בחייהם, ולכן הם קבעו את יושרו ואמינותו של שאול על פי מדדים ארציים פסולים.

ב. הם היו מטרה יחסית קלה למורי השקר אשר עיוותו את דבר ה', והציגו את המשרתים הנאמנים כשרלטנים וחסרי יושרה. זאת כדי להבטיח את שליטתם על ליבם וכיסם של המאמינים בקהילות קורינתי ואכיה.

שאול השליח תיאר את מסלול חייו כדי להבהיר ששום שרלטן או שליח חסר יושרה יעבור תלאות שכאלו, אלא אם כן מדובר במשרת נאמן, שאמת הבשורה והאדון נמצאים כל העת לנגד עיניו.

שאול אומנם הבטיח לקורינתיים שיבוא אליהם לאחר הביקור במקדוניה, אך:

א. התזמון לא היה ראוי. המשקעים בכל הנוגע "למכתב המצער"[3] לא אפשרו ביקור רגוע שיתנהל על מי-מנוחות (א 23-24, ז 8)

ב. אלוהים התערב והיה הגורם לשינוי מסלול המסע. כששאול היה בטרואס לבשר את בשורת המשיח, פתח האדון פתח שירות. מכיוון ששאול הינו "חייל" בשירות האדון, הוא ציית לאדון וקיבל את ריבונותו בכל הקשור לקביעת מסלול מסעו בשירות הבשורה (ב 12-17).

שאול ממשיך לתאר את הכלול בשירות הבישור לו הוא נאמן עד טיפת דמו האחרונה, וזאת כדי להבהיר לקורינתיים שהוא לא קובע מסלול ביקור על פי רווח אישי, או בחירה אישית, כפי שעושים מורי השקר, אלא על פי הנחיית האדון.

כמו כן, שאול מתאר באופן מפורט את הסבל, הצער והרדיפה הכלולים בחיי המשרת הנאמן, אשר למען הריצוי של הלא נושעים אל הגואל, הוא מוכן, כמו המשיח, לשלם בחייו. כל הפרטים הללו נועדו ללמד את הקורינתיים שדווקא אלו המוציאים דיבה על שאול הם מורי השקר החפצים בתענוגות החיים, ואינם עבדי המשיח העמלים בשירות הבשורה.

לאחר ששאול פרט את מסכת חייו המלאים בסבל עבור האדון, הוא חוזר לעניינינו בפרק ז 4. כשיצא מטרואס והגיע למקדוניה פגש שאול לבסוף את טיטוס. טיטוס אז חזר מקורינתי לאחר שמסר לקורינתיים את "המכתב המצער" (ז 8), ודיווח לשאול שהקורינתיים אימצו ברוח טובה את תוכחתו ואכן חזרו בתשובה (ז 9-13).

חלק ב: קיימו הבטחתכם: הרימו את התרומה לעזרת הקדושים בירושלים (פרקים ח-ט)

כעת, לאחר ששאול הסדיר את ההדורים בינו לבין הקורינתיים, ולאחר שציין  את המשוב המבורך מפיו של טיטוס (אשר עתיד לחזור אליהם לקבל את התרומה), הוא יכול לבקש\לדרוש מהם למלא את ההבטחה אשר הבטיחו בנוגע להרמת התרומה לעזרת העניים הקדושים שבירושלים. במילים פשוטות: הוכיחו את שירותכם הנאמן במילוי ההבטחה לנתינה.

שאול מעודד את הקורינתיים לעמוד בהבטחתם ולתרום באופן נדיב בדרכים הבאות:

א. שאול אמר למאמינים במקדוניה שקהילת קורינתי ואכיה (אותו איזור) מתכוננות לתרום בעין יפה – בלהט – לקדושים הנזקקים בירושלים (פרק ט). בעקבות כך המאמינים במקדוניה התעודדו לעשות כמוהם.

ב. המאמינים במקדוניה היו עניים ולא עשירים כפי אלו בקורינתי. למרות זאת הם נידבו מעל ומעבר ליכולתם ועשו זאת בשמחה רבה (ח 1-5)

ג. כעת יכול שאול למדוד את חריצותם של הקורינתיים לאור התנהגותם המופתית של המאמינים העניים במקדוניה (ח 8).

ד. שאול עומד לבוא אל קורינתי ועימו אחים ממקדוניה…האם יהיה ראוי שימצאו את הקורינתיים מאחרים למלא את הבטחתם, ולבטא את אהבתם לשאר הקדושים הנזקקים – כל זאת כשהם עשירים ובעלי יכולת? אוי ואבוי לבושה…(ט 4).

הקורינתיים קיבלו איגרת בה שאול עודד אותם למלא את הבטחתם לתרום לקדושים הנזקקים בירושלים. אנו לעומת זאת, ושאר המאמינים מאז ועד היום, זכינו לחיבור הכולל את כל העקרונות החשובים בנוגע לשירות של נתינה הנחשבת בעיני אלוהים לזבח רצוי, ומניבה ברכה רבה.

חלק ג: התכוננו כראוי לבואי: התנתקו ממורי השקר והשפעתם המרעילה (פרקים י-י"ג)

בפרקים י-י"ג שאול מגן על מעמדו כשליח נאמן החי במרכז רצונו של המשיח.

הקורינתיים הצעירים באמונה, מצפים משאול להתמודד עם הביקורת שנאמרה עליו מפי מורי השקר, ולהוכיח את מנהיגותו, אך על פי אמות מידה פסולות התואמות לתרבות העולם הלא משיחי.

שאול מתוסכל. מכיוון שהוא מכיר את החשיבות ברכישת ליבם היקר של הקורינתיים, הוא מוכן לעשות את הכול – בדרך הנכונה – כדי להחזיר את עיני לבבם לאדון.

לפיכך, שאול מתאר בסרקזם את איכותו כמשרת נאמן למשיח ישוע.

שאול מתגאה בדבר הנלוז והדוחה ביותר בעיני הקורינתיים – חולשה!

על פי תרבותם ומסורתם, מנהיג הינו אדם בעל אמצעים, חזות חיצונית מרשימה ויכולת ריאטורית בולטת.

מורי השקר אומנם בלטו בתחומים אלו, אך אף לא אחד מתכונות ויכולות אלו מהווה תכונה המוכיחה לידה מחדש, המונעת והמוזנת על ידי רוח הקודש.

לפיכך, שאול מציג את "נאום השוטה" בו הוא מתגאה בחולשותיו, סבלו, כאבו, נכויותיו שבאו עליו במהלך שירות הבשורה ובגלל נאמנותו לאדון ישוע.

שאול מבהיר שכוח אמיתי בתחום הרוח חייב להתבסס על יכולת הרוח. לפיכך אלוהים החליש את שאול לרמה בה הוא מבין היטב שכל דבר טוב וראוי ובעל ערך נצחי, הינו פועל אלוהים ולא יכולתו האישית של שאול. שאול מסכם את הלקח במילים: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי…" (י"ב 9).

אם כן, שאול יכול להתגאות – אך זאת בכוח ומעורבות המשיח בחייו ובטח לא ביכולותיו הארציות.

מורי השקר לעומתו מודדים את רמתם והצלחתם יחסית לשאר מורי השקר. הם מהווים מדד לעצמם. שאול השליח לעומת זאת מלמד את הקורינתיים שאמת המידה לכל דבר היא המופת שהאדון ישוע העניק לנו. הוא אשר לא ידע כל חטא, נעשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו (ה 21). בעוד שאול מוסר עצמו להציג את הקהילה ככלה בתולה לפני המשיח, מורי השקר מנצלים כל רגע לנצל את הקהילה לעשיית רווח אישי וקידום ענייניהם הנלוזים (יא 1, יב 14).

מן הסתם, התגובה הראויה של הקורינתיים צריכה להיות:

א. צער רב ועמוק על יחסם המוטעה והפוגע כלפי נציג אלוהים שהיה בקרבם. ציפייה לבואו של שאול כאח יקר ואהוב.

ב. שינוי דרכם בכל הקשור להבנת חיים המחקים את האדון

ג. השלמת הבטחתם לתרום בנדיבות, וביחס ישר לעושרם עבור הנזקקים בירושלים

ד. "טיפול" נאות במורי השקר עוד לפני ששאול יחזור אליהם לביקור. ניתוק יחסיהם ממורי השקר ושאר השפעות רעות, כי מה לאור עם חושך, מה לצדקה עם עוולה, מה הסכמה יש למשיח עם בלייעל? (ו 14-18).

שאול השליח מסיים את האיגרת בטון מחבק, אך מאיים ומזהיר באותה מידה.

שאול אומנם מדבר כאבא עדין אך בפרק י"ג הוא מציין שלאבא העדין יש גם שני אריה וציפורניים של דוב, ולא יהסס להשתמש בהם כשצריך (י"ג 10). יש לו הסמכות והכוח לשפוט את הסוטים מדרך האדון במלוא כוחו של אלוהים…. הרי אותות ההיכר של השליח נעשו בקרבם… (י"ב 12).

לפיכך, נדרש מן המאמינים בקורינתי להתכונן לבואו של שליח האדון, ודרך יחסם אליו ולמילוי הוראתו\דרישתו תהיה ביטוי לבגרותם הרוחנית.

פרשנות מקראית של קטע המחקר: ח 1-5.

1 אנחנו עתה מיידעים אתכם, אחים, החסד של אלוהים הניתן בקהילות מקדוניה.

2 כי ברוב ניסיון צרות שפעה שמחתם, וכפי עומק עניותם שפע העושר של נדיבותם.

3 אני מעיד שלפי יכולתם, ומעבר ליכולתם התנדבו (מרצון חופשי)

4 ברוב תחנונים ביקשו מאיתנו החסד וההשתתפות לשירות הקדושים

5 ולא כאשר קיווינו (ציפינו) אלא את עצמם בראשונה נתנו לאדון ואז לנו דרך רצון אלוהים.

פרשנות קטע המחקר:

לאחר ששאול השליח הסדיר את ענין חוסר האמון ביושרו, הוא חוזר לאחת מהסיבות העיקריות בעטיין הוא כתב את האיגרת: השלימו את הבטחתכם בנוגע לתרומה עבור האחים הנזקקים בירושלים (אל הרומים ט"ו 25-29, קור"א ט"ז 3).

בין אם בגלל המגפה שפרצה ביהודה או בגלל הרדיפות נגד המאמינים, מצבם הכלכלי של רבים מהם היה נואש. קהילות האחים ברחבי האימפריה באו לעזרת אחיהם אשר בירושלים והרימו תרומה לעזרתם.

התרומה הייתה ביטוי לאהבה, אחריות הדדית אך בין היתר גם חובה מוסרית. מירושלים יצאה הבשורה למען ישועתכם. הם שיתפו אתכם בדברים הרוחניים שלהם, לכן שתפו אתם אותם עם ברכתכם החומרית (אל הרומיים ט"ו 27).

שאול יכול היה לסכם את הנושא במספר משפטים קצרים, אך מכיוון שרצה שעניין התרומה ייחשב לקורינתיים כחלק מהשתחוויה, שירות משיחי וחוויה רוחנית חיובית, הוא מעודד אותם לתרום, לאור חריצותם ובגרותם הרוחנית של המאמינים העניים במקדוניה.

כאמור, העיר קורינתי נחשבה לעיר עשירה, והמאמינים בקורינתי היו אנשים אמידים יחסית ובעלי יכולת כלכלית גבוהה הרבה יותר מזו של המקדונים.

שאול ידע שהקורינתיים ירימו תרומה כלשהי, אך שאיפתו לא הייתה נתונה לערך הכספי. מפאת אהבתו אותם רצה שאול שהקורינתיים יתברכו בשפע הברכות של אלוהים. מסיבה זו רצה שאול שהקורינתיים יתרמו בשפע, בנדיבות, כדי שיזכו לטעום משפע ברכות אלוהים עליהם. שיתנו באותו היחס שנתנו המקדונים.

בקיצור: הדרך בה אנשים מתייחסים לכסף היא המדד לרוחניותם ושירותם המשיחי.

נתינה – דוגמאות לנתינה ראויה בכתבי הקודש

על מנת להבין את החשיבות של הנתינה הראויה (הנחשבת לזבח בעיני אלוהים), ועל סמך איזה עיקרון או הדרכה שאול השליח מצפה מהקורינתיים לתרום בהקרבה, ומדוע נתינה שופעת מהווה מדד לאמונה ובטחון באלוהים, עלינו לסקור ולו בקצרה את המקור בכתבי הקודש.

מפאת קוצר היריעה אני אתמקד בנתינה בין אדם לאדם ובין אדם לאלוהים אך לא בתחום קורבנות הזבח.

  1. נתינה הנחשבת לזבח ראוי היא מן הראשית והטוב ביותר (בראשית ד 3-5).

קין הביא מנחה לאלוהים מקץ הימים. ז"א, בסיום העונה ומן העודף שנותר לו.

אחיו הבל לעומתו, הביא מנחה לאלוהים מבכורות צאנו ומחלביהן.

ז"א, הבל הביא לאלוהים את הראשית והטוב ביותר. הבל הביא דבר יקר ברמת ההקרבה בעוד מנחתו של קין לא הייתה כלל ביטוי להקרבה או אהבה – אלא "ניקוי מדפים" ויציאה ידי-חובה.

איך הגיב אלוהים למנחת האחים?

אלוהים שעה למנחתו של הבל ודחה את מנחתו של קין.

  1. נדבת העם לבניית המשכן (שמות כ"ה 1-9, ל"ה 4-9)

בני ישראל נתבקשו להעלות תרומה לבניית משכן אלוהים.

אלוהים לא ציווה על העם להרים תרומה אלא כל איש נדרש להביא על פי נדבת ליבו. והנה, העם הרים את כל הנחוץ לבניית המשכן, ולא חסר לעם דבר. העם לא עבד קשה עבור הזהב והכסף שהיו בידו. היה זה אלוהים שפעל בלב המצרים לתת את כל הזהב והכסף לבני ישראל בסמוך ליציאתם ממצרים (שמות י"ב 36). אלוהים איפשר לעם להביע את בטחונו, אמונתו ואהבתו את אלוהים בכך שייתן חלק מרכושו בחזרה לאלוהים.

— נתינה היא מעשה של נדבה מלב אכפתי ואוהב. היא ביטוי לאהבה, הערכה ושותפות.

  1. נתינה נדיבה היא הוכחה לאמונה ובטחון באלוהים (משלי ג 5-10)

שלמה המלך קרא, למד והבין את תורת אלוהים. שלמה המלך סיכם עקרונות חשובים מתורת אלוהים במשפטים קצרים בספר משלי.

מתוך הכרת חשיבות הנתינה ועובדת היותה מדד לגודל אמונה ובטחון באלוהים ותנאי לברכה, כתב המלך שלמה את פסוקים 1-10. "…כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך. וימלאו אסמיך שובע ותירוש יקביך יפרוצו." (פסוקים 9-10).

אלוהים אינו זקוק לנתינתנו. הנתינה היא מבחן אמונה!

חלק מלימוד הנתינה היא ללמדנו לרצות את רצון אלוהים ולפאר אותו, יותר מרצוננו לאגור כסף או לבטוח בכסף. הנותן בנדיבות והקרבה לומד לבטוח באלוהים המעניק את הפרנסה ולא לבטוח בכסף כאילו היה אדון. אי אפשר לעבוד את השניים – או את אלוהים או את הממון כאלוהים (מתי ו' 24). (לוקס י"ב, מתי ו' 25-33)

כן, שלמה המלך מלמד את ההיפך מהמתמטיקה הפשוטה. והיא: הנותן על פי הנחיותיו של אלוהים – נותר עם שפע!

לפיכך הנתינה היא כלי דרכו אלוהים מברך את ילדיו ואינה כלי להפכם לעניים הסמוכים על חסדם של אחרים.

  1. נתינה היא ביטוי של הערכה, אהבה ואכפתיות (מלאכי א-ג)

מלאכי מבקר את הכוהנים המגישים לאלוהים זבחים זולים ופסולים. הכוהנים ראו במקדש מקום עבודה לפרנסתם, ולא זכות של חסד לשירות והשתחוויה לאלוהים. קבלת מנחות פגומים ופסולים היא ביטוי לחוסר אמונה וזלזול באלוהים.

מלאכי לא חסך שבט הביקורת מן העם ואותם כינה – גנבים מאלוהים.

מכיוון שלא נתנו את התרומה והמעשר ביחס לפרנסתם, קרא להם הנביא – גנבים.

דרך הטיפול במעשרות והתרומה הוכיח העם את חוסר אמונתו ובטחונו באלוהים כמספק כל צורכם, ומכאן גם חוסר הכבוד לאלוהים.

נתינה פגומה היא מדד לאמונה ירודה. נתינה פגומה היא ביטוי לחוסר כבוד לאלוהים.

  1. נתינה נדיבה היא ביטוי של אהבה (יוחנן ג 16).

אלוהים הינו המורה העליון שלנו בכל תחום ודבר בחיים. בכל הקשור לנתינה אלוהים הראה לנו דוגמא אישית לנתינה נדיבה, מקריבה ואוהבת.

אלוהים אהב אותנו כל כך עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המאמין בו אלא ינחל חיי עולם (יוחנן ג 16).

בכל פעם שאלוהים עסוק בנתינה, הוא תמיד נותן בשפע, ובנתינתו אין מחסור.

כאשר האדון ישוע האכיל את ההמון, נשארו תמיד שקים עודפים של אוכל. זו חתימת ידו של אלוהים. בשפע טמונה ברכתו.

תוכן עניינים: שניה לקורינתיים פרק ח' 1-5:[4]

א. נתינה מונעת על ידי חסד אלוהים (פ. 1)

ב.  צרות ועוני אינם מחסום לנדיבות (פ. 2)

ג. נתינה היא יחסית למשגת היד (פ. 3)

ד. נתינה היא זכות מבורכת (פ. 4)

ה. נתינה היא חלק מהשתחוויה (פ. 5)

א. נתינה מונעת על ידי חסד אלוהים (פ. 1)

1 אנחנו עתה מיידעים אתכם אחים, החסד של אלוהים הניתן בקהילות מקדוניה.

לאורך 55 שנות חיי זכיתי לראות נדיבים וקמצנים. ההבדל באופיים ובניחוח פרי עמלם הוא כמרחק מזרח ממערב.

נתינתו של הקמצן לעולם לא תספיק להשלים את המחסור או הצורך כי אינה נובעת מאהבה, מרצון לשרת וכוונת השתחוויה.

לעומת זאת נתינתו של הנדיב הנותן באהבה, באה עם חיוך. ואם יש צורך בתוספת נתינה, היא תתבצע בלב רחב, חיוך, שמחה וסיפוק. נתינתו של הנדיב המעניק בחסד, תמיד תניב ברכה ושפע כי היא נובעת משירות אוהב לאדון (קור"ב ט 6-7).

"הן הזורע בצמצום יקצור בצמצום, והזורע בנדיבות יקצור בשפע."

מכאן, לא לחינם מחבר שאול בין נתינה נדיבה לחסד אלוהים. קיימת זיקה ישירה בין השתיים.

בעוד צרות-עין וקנאה הם חלק מפרי הבשר, הרי שנדיבות, אהבה וטוב-לב הם חלק מפרי הרוח. ז"א מתנת חסד של אלוהים לילדיו הנושעים. (אל הגלטים ה 19-23)

והנה, בעוד כל ילדי אלוהים הנושעים מהווים משכן לרוח הקודש, ופוטנציאל כל מרכיבי פרי הרוח נמצא בגופם, לא כולם נדיבים…

איך מסבירים זאת? למרות שרוח הקודש שוכן בתוכנו, פרי הרוח מתבטא ביחס ישר לביטחוננו באלוהים ובכניעתנו להדרכת הרוח – [זאת הכוונה במילים – הימלאו ברוח – אל האפסיים ה 18-19).

שאול מגרה את הקורינתיים ואומר להם שהמאמינים במקדוניה מוכיחים את בגרותם הרוחנית, את כניעתם להדרכת רוח אלוהים ואת גודל ביטחונם באלוהים – בנדיבות יוצאת דופן! המאמינים במקדוניה חיים חיי שירות, המהווים מופת לקורינתיים ולכולנו

שימו לב! לא כל נתינה שופעת היא נתינה חכמה:

הרבה אנשים תורמים בנדיבות למטרות לא ראויות. הם תורמים כי מישהו נגע ברגשותיהם. שימו לב, לא כל תרומה מכבדת את אלוהים. לא כל פרויקט נולד ברצון אלוהים.

שאול מקשר בין חסד אלוהים לנתינה נדיבה – כזו המקדמת את מלכות אלוהים וצדקתו. בנתינתם לעזרת הקדושים הם הוכיחו שהבינו מהי אהבה ומה אלוהים באמת דורש, מצפה מילדיו ומתרגם כבגרות רוחנית – ראה דברים י' 12-19, מיכה ו 6-7, הושע ו' 6, ישעיה ס"ו 1-3). מסיבה זו, אל לו לנדיב לחשוש, מכיוון שאלוהים הבטיח שכל מחסורו יינתן לו (מתי ו' 33).

יישום: האם הנתינה שלנו מונעת על ידי אהבה לאלוהים? האם אנו משתוקקים לחלוק את הברכה שאלוהים העניק לנו עם הנזקקים בבית אלוהים?

ב.  צרות ועוני אינם מחסום לנדיבות (פ. 2)

2 כי ברוב ניסיון צרות שפעה שמחתם, וכפי עומק עניותם שפע העושר של נדיבותם.

המאמינים במקדוניה היו תחת לחץ אדיר של רדיפות ומכאן מחסור (ראה תיאור מעשיו של שאול במקדוניה וכן את הסבל והרדיפות הרבות שסבלו המאמינים במקדוניה: במע"ש ט"ז-י"ז, תסל"א א 6-7, ב 14-15, תסל"ב א 4, אל הפיליפים א 29)

סבלם של המקדונים היה כה רב, ומן הסתם כמות "המזומנים" שברשותם התדלדלה. הם נחשבו לעניים מבחינה כלכלית.

אם הייתה קבוצת מאמינים כלשהי המתרצת את אי השתתפותם בתרומה כלשהי, הרי שלמקדונים הייתה הסיבה הטובה ביותר…

אבל, המקדונים העמידו את צורכם של האחים הסובלים ביהודה – אשר מן הסתם את רובם כנראה אינם מכירים אישית, ואף לא ראו מימיהם, בעדיפות רבה מזו של סבלם וחוסרם האישי.

למרות מיעוט כספם, דווקא הם הסובלים מרדיפה ומחסור, נתנו הרבה יותר באופן יחסי, מאחרים הנהנים מחופש חברתי וכלכלי.

המקדונים לימדו אותנו ומהווים מופת לקורינתיים, שרדיפה ועוני אינם תירוץ מספיק טוב לאי נתינה או לחוסר נדיבות.

המקדונים הוכיחו את תלותם המוחלטת בריבונותו של אלוהים לספק את כל מחסורם, וזאת על פי עושר נדיבותם (תהילים ל"ז 25 – נער הייתי וגם זקנתי… אל הפיליפים ד 19 – ואלוהיי ימלא את כל צרכיכם…)

נדיבותם עמדה ביחס ישר לעומק עניותם וגודל סבלם.

יישום: ישנם בעלי אמצעים דלים החושבים שעניותם היא סיבה ותירוץ מושלם לאי נתינת הנדבה הכספית בבית אלוהים. הם אומרים: אני אעזור בידיי כי אין לי מספיק כסף…

אומנם עזרתם חשובה, אך הנתינה היחסית, ולו אגורה אחת, היא לימוד לביטחון ואמונה שאנו זקוקים לו מאוד (משלי ג' 5-10).

אין פטור מנתינה! היא למען בגרותנו הרוחנית.

לעומתם, יש אנשים בקהילה, מהרמה הכלכלית הנמוכה, שמגיעים לקהילה מספר דקות או שעות לאחר שקבלו את משכורתם כדי לשים בקופת אלוהים את נדבתם.

כל הקהילה מתברכת מהקדושה הזו.

יחד עם זאת ישנם אלו החושבים שבכתיבת צ'ק הם נפטרים מהאחריות להעניק ולתת גם דרך זמנם וזיעתם בשירות הקהילה.

כולנו נדרשים לתת מראשית "תבואתנו", ועל כולנו להיות ערים ומוכנים גם לתת מזמנינו וכוחנו למען הזולת. כך מבטאים כראוי את אהבת אלוהים. כך מקיימים את התורה ממש כפי שאלוהים התכוון לה.

ג. נתינה היא יחסית למשגת היד (פ. 3)

3 אני מעיד שלפי יכולתם, ומעבר ליכולתם התנדבו (מרצון חופשי)

שאול השליח יכול להעיד באופן אישי על נדיבותם הרבה של המקדונים. העיר פיליפי נמצאת במקדוניה, והם תרמו לשירות של שאול ביד נדיבה (אל הפיליפים ד 15-18).

כתבי הקודש אינם מציינים מספר, אחוז כלשהו על פיו חייבים ילדי אלוהים לתרום.

אדרבה, הנתינה (אין הכוונה למס) מאז ומעולם הייתה על פי יכולתו של האדם ועל פי רצונו האישי. מסיבה זו שאול מציין את הפועל – נידבו.

את המשכן בנו מתוך נתינה התנדבותית ולא כמס (שמות כ"ה 1-3), וכך גם נידבו בימי המלך דוד כדי להכין את כל הדרוש לבניית המקדש (דברי הימים-א כ"ט 5-9).

אלוהים מעולם לא דרש מילדיו לרוקן את חשבונם האישי ולפזר לכל מאמין.

קור"א ח 12: "…שהרי אם קיימת הנכונות, רצויה היא לפי מה שיש ביד איש, לא לפי מה שאין בידו…".

המקדונים נידבו מעבר ליכולתם. אין הכוונה לומר שהנתינה שלהם גרמה לבני מקדוניה לרעוב או להתחנן לנדבה מאחרים, אלא, שהיא הייתה ברמה המוכיחה אהבה ואכפתיות כלפי צורכם של אחים אחרים, ומעידה על אמונה ובטחון באלוהים שימשיך לספק את כל צורכם. כאשר כל ילדי אלוהים רגישים לצורכי אחיהם, אף אחד מהם לא יהיה במחסור המסכן חיים.

רבים מצטטים את סיפור הענייה שנתנה את שתי מעותיה האחרונות בבית המקדש כמדד ומופת לנתינה ראויה (מרקוס י"ב 41-44, לוקס כ"א 1-4).

לו מקרה הענייה היה המדד הראוי, הרי שהייתה נמצאת סתירה בכתבי הקודש (קור"ב ח 12).

האדון ישוע המשיח ציין את מקרה הענייה כהוכחה לרשעותם של הפרושים והסופרים בניצול השכבות החלשות ביותר בחברה כדי לספק את תאוותיהם (ראה לוקס כ' 45-47, מרקוס י"ב 38-40). כתוצאה מלימוד סוטה ומוטעה, נתנה הענייה את כל שהיה ברשותה לאותם "לא נזקקים". כעת היא המסכנה חסרת כל ובסכנת רעב.

אלוהים אומנם דואג לה, אך ציון המקרה נועד להראות את הסכנה בלימוד השקרי המנצל את העניים ומובילם למחסור בסכנת מוות. גם הכתוב במע"ש ב' אינו מלמדנו שהמאמינים הראשונים נדרשו להתנער מכל רכושם וכספם, לחלקם לכל שאר אחיהם לאמונה ולהישאר חסרי כל…במקרה של חנניה ושפירא (מע"ש ה) הם נענשו כי שיקרו לרוח הקודש, ולא בגלל שלקחו לעצמם חלק מתמורת מכירת הנכס שלהם.

לפיכך, נתינה ראויה היא כזו שעל פי משגת היד, על פי יכולתו הכלכלית של הנותן ומתוך נדיבות ולא צו.

יישום: זוג בקהילה החי מן היד אל הפה, קבע סכום נדבה לבית אלוהים לפני שהתקדם בחייו והחל בתשלומי משכנתא. לאחר שהחלו תשלומי המשכנתא, המשיך הזו לנדב באותה מידה לא יחסית, עד שעמד לפני סכנת חוב.

  • הנתינה של הזוג הייתה מלאה באהבת אלוהים ויראה – ועל כך אלוהים ברך אותם.
  • דבר אלוהים מלמדנו לתת על פי מה שיש ולא על פי מה שאין. ולכן הזוג הודרך להפחית מן הנדבה מבלי לחשוש מעבירה על מצוות אלוהים.

כאשר הקהילה מלאה באנשים שכאלו – אין פלא שאלוהים מברך אותם ואת כולנו.

ד. נתינה היא זכות מבורכת (פ. 4)

4 ברוב תחנונים ביקשו מאיתנו החסד וההשתתפות לשירות הקדושים

נתינתם המקריבה של המקדונים עלולה הייתה להיתפס כאילו הם הוכרחו, או שוכנעו כנגד רצונם לתת מעבר ליכולתם.

שאול מבהיר שהמקדונים היו אלו שהתעקשו להשתתף ולתת למען הנזקקים ביהודה.

המילה המציינת – תחנונים – G1189 δεομενοι  מופיעה גם בתחנונים של המצורע שביקש מישוע לרפאו …εδεηθη הוא התחנן, וכמו האב שביקש מישוע שירפא את בנו δεομαι – אני מתחנן…

ניתן לשער בביטחון רב שאותם אנשים בקשו מהאדון ישוע לפעול למענם בקול מתחנן שאינו מאפשר לאדון להתעלם מבקשתם!

הנתינה המקריבה שלהם לא נבעה מלחצים מטעם שאול או שליחים אחרים, אלא שהמקדונים עצמם לא רצו לפספס את ההזדמנות לשרת את ישוע דרך נדיבותם ותרומתם לאחים נזקקים.

המקדונים מלמדים אותנו ואת הקורינתיים שנתינה אינה עול או נטל אלא זכות נפלאה שאל לנו לפספס. זו אחת מהדרכים והאפשרויות שלנו לפאר את אלוהים.

מי יעז לפספס הזדמנות שכזו?

ה. נתינה היא חלק מהשתחוויה (פ. 5)

  1. ולא כאשר קיווינו (ציפינו) אלא את עצמם בראשונה נתנו לאדון ואז לנו דרך רצון אלוהים.

קשה להאמין, אך המקדונים הפתיעו את שאול השליח. זה אשר כל חייו למד את תורת אלוהים ומן הסתם זכה לראות מה שרבים מאיתנו לא יראו כל ימיהם, אומר:

המקדונים הפתיעו אותי.

המקדונים הבינו היטב שנתינה נדיבה הנובעת מאהבה היא חלק משירות ומהשתחוויה.

השתחוויה היא כל המעשים הנדרשים מאיתנו במסגרת עבודת אלוהים טהורה וקדושה.

ההשתחוויה כוללת את האסיפות שלנו בקהילה, את השירה, לימוד, תפילה, ארוחות האחווה וגם את הנתינה.

על מנת שנתינתם תתקבל על ידי אלוהים כזבח רצוי ותניב את מלוא הברכה למקבל, לנותן ולכבוד אלוהים, הם הבינו שעליהם בראשונה לוודא שהם עומדים נכונים לפני אלוהים.

א. הם בחנו את ליבם לוודא שחייהם תואמים לטוהר וקדושת אלוהים – ראה אל הרומים י"ב 1-2.

ב. שהמניעים שלהם אכן ראויים – ז"א שהם נותנים בנדיבות ובלב שלם עבור הנזקקים מבלי לחשב את תועלתם האישית.

ג. שהנתינה היא אכן זבח הראוי לאלוהים נאמן המספק את כל מחסורם. ולא כמו הנתינה של קין.

האחים המקדונים פשוט החשיבו את הנתינה כאילו היה זבח, וככזה הם בדקו כל "עצם וחלק" בזבח למען יהיה ראוי על "המזבח". ראה לימודו של שמעון פטרוס באיגרת הראשונה פרק ב 9-10. אנו ככוהנים ליהוה ומעשינו כזבח לאלוהים.

לאחר שהמקדונים וידאו שנתינתם באמת נחשבת לזבח ראוי בעיני אלוהים, הם הפקידו את הכסף בידי משרתי אלוהים – השליחים. בימינו הכוונה היא – בקופת הקהילה.

תפקיד משרתי אלוהים להשתמש נכונה באוצר שהופקד בידם. אומנם מדובר בשטרות, זהב או כסף, אך בעיני אלוהים מדובר בזבח וקורבן…

סיכום ומסקנות:

א. נתינה מונעת מחסד אלוהים.

אלוהים מעולם לא התחנן לתרומה. אלוהים אינו זקוק לתרומות – כי הכל במילא שלו!

אם כן, הנתינה שלנו היא מדד לבגרותנו הרוחנית,

היא כלי שאלוהים מעניק לנו דרכו אנו יכולים לבטא את:

– אמונתנו וביטחוננו באלוהים

– אהבתנו והאחריות ההדדית שלנו כלפי שאר האחים הנזקקים בגוף המשיח

– להוציא לפועל את פרי הרוח ולהראות לעולם את אהבת המשיח בנו – תלמידיו.

– לתת לאלוהים סיבה נוספת להרעיף עלינו מברכותיו.

מה מניע את הנתינה שלך? שלי? שלנו?

ב. נתינה מקריבה היא מתנת חסד מאלוהים ומהווה זכות לשירות האדון שאיננו יכולים לוותר עליו. הנתינה נטועה ב-DNA המשיחי שלנו (פרי הרוח), ולכן אפילו צרות ועוני אינם מהווים מחסום לה. מחסור יכול להוריד את הערך המספרי של הנתינה אך אין דבר בעולם שיכול להוריד את הערך היחסי שלה.

ג. הנתינה היא חלק מההשתחוויה המשיחית. שירות משיחי.

היא כזבח שאנו מציגים לפני אלוהים ולכן עלינו לוודא שאנו מביאים את "הזבח" מכל המניעים הנכונים ומלב טהור.

את "הזבח" מניחים בידי משרתי אלוהים הראויים בקהילה, והם, בהדרכת רוח אלוהים ומתוך העקרונות הנלמדים בכתבי הקודש, מחלקים את האמצעים כדי להשלים את עבודת אלוהים.

האם אנו מניחים לרגלי המשרתים זבח שאלוהים מתכבד בו?

 

Bibliography:

  1. George Guthrie, 2 Corinthian lecture for ICB, Nazareth January 2016 personal notes.
  2. Guthrie, H. G.,2 Corinthians (Baker Exegetical Commentary on the New Testament), Baker Publishing group, 2015.
  3. David K. Lowery, 2 Corinthians (The Bible Knowledge Commentary; ed. John F. Walvoord and Roy B. Zuck; 4. Accordance electronic ed. 2 vols.; Wheaton: Victor Books, 1983), 2:572.Colin G. Kruse, 2 Corinthians: An Introduction and Commentary (TNTC 8; IVP/Accordance electronic ed. Downers Grove: InterVarsity Press, 1987), 54.
  4. John MacArthur, New Testament Commentary, 2 Corinthians. Moody press
  5. Murray J. Harris, 2 Corinthians (EBC 10; ed. Frank E. Gaebelein and J. D. Douglas; Accordance electronic ed. Grand Rapids: Zondervan, 1977).
  6. Frank E. Gaebelein, 2 Corinthians; The Expositor's Bible Commentary. Vol. 10. Zondervan
  7. 8. הברית החדשה בתרגום סימולטני.

[1]  George Guthrie, 2 Corinthian lecture for ICB, Nazareth January 2016 (personal notes).

[2] Guthrie, H. G.2  Corinthians (Baker Exegetical Commentary on the New Testament), Baker Publishing group, 2015.

[3] מדובר באיגרת שאין לה תיעוד. יתכן שאבדה, הושמדה או עדיין לא נמצאה. באותו מכתב שאול הוכיח את הקורינתיים על דרכם והתנהגותם הפסולה (לפחות של חלק מהם).

[4] John MacArthur, New Testament Commentary, 2 Corinthians. Moody press