הושע פרק י"א - ישוע המשיח

הושע פרק יא פסוקים 1-11.

בפרק יא הנביא מציין נושאים מוכרים לנו מפרקים קודמים (חטאי ישראל וחסדי אלוהים), אלא שבפרק י"א קיים סדר הפוך. הנביא מתחיל בתיאור טוב חסדו ורחמיו של אלוהים על ישראל וזאת למרות יחסו המחפיר של עם ישראל כלפי אלוהים.

במקום לסיים בתיאור העונש המגיע לעם ישראל בגלל מרדנותו ואדישותו כלפי אלוהים, הנביא מרבה בתיאור חסדי אלוהים – כאילו אומר – ככל שירבה חטאם יגדל חסדו.

הפרק מהווה שיעור מאלף להוכיח שחסד אלוהים גדול מכל חטא שאנו בני האדם מסוגלים לעשות. אלוהים מוכן ואף מסוגל לסלוח על הכול.

מילותיו של הנביא נאמרות במטרה לעודד את העם לחזור בתשובה לה' וזאת מכל מצב וחטא אשר בו הם עסוקים בהווה.

פרק י"א פסוקים 1-11:

¹‏ כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי׃ ^‎²‏ קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כֵּ֚ן הָלְכ֣וּ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַבְּעָלִ֣ים יְזַבֵּ֔חוּ וְלַפְּסִלִ֖ים יְקַטֵּרֽוּן׃ ^‎³‏ וְאָנֹכִ֤י תִרְגַּ֙לְתִּי֙ לְאֶפְרַ֔יִם קָחָ֖ם עַל־זְרֽוֹעֹתָ֑יו וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כִּ֥י רְפָאתִֽים׃ ^‎⁴‏ בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל׃ ^‎⁵‏ לֹ֤א יָשׁוּב֙ אֶל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאַשּׁ֖וּר ה֣וּא מַלְכּ֑וֹ כִּ֥י מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃ ^‎⁶‏ וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ^‎⁷‏ וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵם׃ ^‎⁸‏ אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי׃ ^‎⁹‏ לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר׃ ^‎¹⁰‏ אַחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם׃ ^‎¹¹‏ יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃

חלוקת הפרק:

אהבת האב והחסד בעבר (1-4)
מרד הבן והדין בהווה (5-7)
רחמי האב והתקווה לעתיד (8-11)

אפשרות ב:
1. כיצד מתאר אלוהים את יחסו האוהב והמטפח לישראל ? (פס׳ 1-4)

כיצד מגיב עם ישראל לאהבת אלוהים, ומהן השלכות תגובתו ? (פס׳ 5-7)
כיצד באים לידי ביטוי רחמי אלוהים והבטחת שיקום עתידית לישראל? (פס׳ 8-11)

אהבת האב והחסד בעבר (1–4)

א. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ; וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי.

המשפט הקצר הזה טומן בחובו את גודל אהבתו הבלתי מותנית של אלוהים כלפי ישראל. וכשאלוהים מציין את המילה אהבה – היא גם טומנת בחובה – בחירה, אחריות.

בספר בראשית ט"ו אלוהים הבטיח לאברהם כי יקים ממנו עם. בעקבות הבצורת שפקדה את כנען, ירד יעקב אבינו עם משפחתו למצרים ושם התרבה לעם. הירידה למצרים היתה לבני ישראל תוכנית הצלה ממוות.
חלפו השנים ועם ישראל סטה מאלוהים (שמות ג 13-14), ואימץ מנהגים ואמונות מן העמים הסובבים אותו. עם ישראל לא היה רק עבד למצרים באופן פיזי, אלא גם הפך להיות עבד רוחני לאלילי המצרים.

בעוד עם ישראל אינו מכיר את אלוהים ומתנהג כמו שאר העמים, מכנה אותו אלוהים:

בני אשר אותו אני אוהב (דברים ז' 7-9, הושע י"א 1).

בני בכורי (שמות ד' 32).

למרות שעם ישראל לא היה שונה בהתנהגותו ואמונותיו משאר העמים כשהיה במצרים, ה' זכר את הבטחותיו לאברהם, יצחק ויעקב, והוציא את עם ישראל מעבדות במצרים – קרא לבנו ממצרים.
היציאה ממצרים נועדה כדי שאלוהים ימשיך להגשים את תכנית הישועה עבור עם ישראל והעולם.
אלוהים נשאר תמיד נאמן להבטחות שהעניק בברית – במקרה זה בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו).
לכן, בפסוק 1 הנביא מציין שאהבתו של אלוהים עמדה עבור עמו עוד כשהם היו רחוקים ממנו, כדי לרמוז שגם כעת כאשר עם ישראל סורר, נאמנותו ואהבתו של אלוהים לישראל מובטחת.

שימו לב!
בבשורת מתי ב 15 השליח מתי מצטט חצי מפסוק 1 ומציין שהדבר התרחש גם בישוע: "ממצרים קראתי לבני…".

האם מדובר בהתגשמות כפולה? לא!

מדובר בהקבלה!

במקרה של ישוע התינוק, מצרים שוב הופכת למקום מקלט בעת צרה — הפעם מפני הורדוס הגדול, שביקש להמיתו. לאחר מות הורדוס, מלאך ה׳ נראה ליוסף בחלום והורה לו לשוב אל ארץ ישראל.
וכאן ההקבלה: כשם שאלוהים קרא לישראל ("בנו") לצאת ממצרים, כך קרא לבנו הגדול ממנו, המושלם, המשיח. לפיכך, כמו שאלוהים הוציא את ישראל ממצרים כדי להצילם ולהגשים דרכם את תכניתו, כך אלוהים קרא גם לבנו המושלם ישוע לצאת ממצרים ולחזור למקום בו עליו יהיה להגשים ולמלא את תכנית הישועה של אלוהים. גם במקרה זה אלוהים מוכיח את נאמנותו להגשים את כל הבטחותיו שנתנו בברית עם אברהם – שהרי ישוע הוא הזרע דרכו עתידים להתברך כלל העמים.

מה אנו יכולים ללמוד מאהבתו של אלוהים?

– אלוהים תמיד נאמן להגשים את כל שהוא מבטיח

– אלוהים נאמן לעזור לילדיו הנושעים גם כאשר אנו לא מושלמים.

– אהבתו של אלוהים לעיתים מתבטאת בתוכחה, אך היא נועדה לתקן את דרכינו למען נמשיך לפאר את אלוהים.

אדם המפנים את גודל אהבת אלוהים כלפיו אינו יכול שלא להימשך אל אלוהים ולחיות חיי ענווה, הערצה כלפי אלוהים והמשיח ורצון עז ללמוד את דבר אלוהים ולציית לדברו באמונה, כניעה ואהבה.

ב. קָרְאוּ לָהֶם, כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם, לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן.

אלוהים מוכיח ומבטא את אהבתו בכך ששלח את הנביאים למען יזהירו את העם ויקראו להם לשוב מדרכיהם הפסולות.

והנה, ככל שהנביאים קראו וזעקו, העם התרחק יותר מאלוהים והעמיק את אחיזתו בעבודת האלילים.

מה נחשב לעבודת אלילים?

כל פולחן הסוטה מדרך אלוהים גם אם יתכסה בכסות דתית יפיפייה, נחשב בעיני אלוהים לעבודת אלילים.

ראוי לומר:

עבודת אלילים אינה מסתכמת תמיד בהשתחוויה לעץ או לפסל. עבודת אלילים היא כל צורת פולחן שאינה על פי הנחייתו ומצוותו של אלוהים.

אדם יכול להתפלל בכותל ובבית הכנסת 12 שעות כל יום, אך אם אינו מודע לחטאיו ואינו מבקש כפרת חטאים בשם ישוע, הרי שאינו מכיר את אלוהים ודרכו אינה שונה מדרכו של עובד אלילים. שניהם יסיימו באותו מקום.

בני ישראל לא פספסו מפגשים במקדש ולמרות זאת אלוהים גער בהם והענישם – ראה ספר מלאכי.

באותה מידה, אדם יכול להשתתף באסיפות הקהילה אך אם את ליבו עדיין לא הכניע לישוע… גם הוא אינו עובד אלוהים.

עבודת אלוהים מתחילה בהכרת אלוהים והכרת היותי חוטא הזקוק נואשות לכפרת חטאים שניתנת בחסד אלוהים – בתשלום דם בן האלוהים, ישוע (ישעיה נ"ג). כל דרך אחרת נחשבת לאש זרה בעיני אלוהים.

כשאנו קוראים בכתבי הקודש אנו קוראים את דברי הנביאים שאמרו את דבר אלוהים ממש כפי ששמעו אותם בני תקופת הנביאים.

אם איננו נוטשים את דרך החטא ומתוודים על חטאינו, כי אז הפסוקים הבאים מתארים לא רק את חיי בני ישראל שמרדו באלוהים אלא גם את חיינו.

מה עשה אלוהים כאשר עמו הפנה עורף לשליחיו?

ג. וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל-זְרוֹעֹתָיו, וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים.

למרות שעם ישראל זלזל בדברי הנביאים ובחלקם אף פגע פיזית, אלוהים המשיך להנהיגם, להדריכם, לשמור עליהם ולספק את כל צורכיהם, ממש כמו אב טוב.

אלוהים אומר – לימדתי אותם ללכת, אחזתי אותם בזרועותיי, והנה, במקום להודות לאלוהים ולהבין שכול טובם נובע רק ממנו, הם הודו לאלילים (ב 10).

ממש לפני הכניסה לארץ ההבטחה אלוהים הזהיר את העם שאם יסטו מתורתו הוא יביא עליהם את כל הקללות הכתובות בתורה. והנה, למרות שהם במשך מספר דורות מפנים גבם לאלוהים, הוא עדיין ממשיך להרעיף עליהם את חסדו ולא מוציא לפועל את משפט הצדק (דברים כ"ח).

רבים פרשו את המשך הברכות הבאות עליהם כאישור לדרכם…

בפסוק 4 הנביא מתאר את אהבת אלוהים לישראל במילים שאנו לא רגילים לשמוע.

ד. בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם, וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל.

הנביא מתאר את אלוהים הקושר עצמו לעם ישראל בחבלי אהבה.

למה הכוונה?

אלוהים קשר עצמו לגורל עם ישראל דרך הבריתות שהוא כרת עם אבותינו.

ברית אברהם לדוגמא היא ברית ללא תנאי המחייבת רק את אלוהים. לפיכך, אלוהים קשור לעם ישראל ללא כל קשר להתנהגות העם – בין אם רעה או טובה. בספר דברים ז 7-9 אלוהים מציין את אהבתו ואת נאמנותו להבטחותיו לישראל.

שום דבר לא יכול להפריד את אלוהים מישראל וזאת מכיוון שאלוהים נאמן לדברו ולא מפר ברית או הבטחה. ומכיוון שאלוהים קשור לעם ישראל בחבלים שאדם אינו יכול לפרום או לנתק, הרי שהעם בסופו של דבר ימשך לכיוונו של אלוהים – כי אלוהים ינצח. הנביא ירמיה בפרק ל"א 34-37 מציין שהדרך היחידה בה ניתן להפר את ההבטחות של אלוהים לישראל זה רק אם מישהו יגבר על אלוהים….

הנביא ממשיך לתאר את אהבת אלוהים בכך שהוא זה המקל על העם בכל קשייו.

החקלאי טוב הלב לעיתים מרחם על העגלה, וכשאינה עובדת הוא מסיר את העול מעל צווארה (את המוטות הקושרות אותה למשאה, כך שתנוח ויקל לה).

החקלאי לעיתים מאכיל את בהמתו מידיו – "ואט אליו אוכיל…" – ישראל אוכל מידו של אלוהים…

והינה, למרות שהעם מעמיס על אלוהים את חטאיהם, פשעיהם ורעותיהם הרבות, אלוהים מקל עליהם את העול. זאת אומרת שהוא מוותר להם ואינו מוציא לפועל את משפט הצדק הדורש עונש אלא ממשיך להקל עליהם כאילו לא עשו כל דבר רע.

הנה לנו הדוגמא של לתת את הלחי השנייה (ראה גם לדוגמא רחבה, מתי יא 28-29).

ההיסטוריה עשירה בדוגמאות בהן העם התמיד בדרך הרעה ולמרות זאת נהנה מניצחונות על אויביהם ולפריחה כלכלית.

מלכים ב פרק ג – יהורם הינו מלך רשע ולמרות זאת ניצח בשלוש מלחמות.
מלכים ב פרק יד 23-27 – ירבעם בן נבט מלך רשע אך מרחיב את גבולותיו.

אלוהים המציא לעמו מנוחה ועמו ניצל את המנוחה והנוחות כדי להעמיק בחטא וברשע.

ומה איתך?

האם חסדי אלוהים המתמשכים גורמים לך להסיק שאלוהים מסכים עם חטאיך? אנא בדוק מחשבותיך ומעשיך לאור דבר אלוהים ואם אינם תואמים לרצון אלוהים – התוודה מיד על חטאיך, כי אלוהים נאמן לסלוח ולטהרך מכל עוולה (יוח"א א 9).

מרד הבן והדין בהווה (5-7)

^‎⁵‏ לֹ֤א יָשׁוּב֙ אֶל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאַשּׁ֖וּר ה֣וּא מַלְכּ֑וֹ כִּ֥י מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃ ^‎⁶‏ וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ^‎⁷‏ וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵם׃

ובעברית בת זמננו: "הם לא ישובו אל ארץ מצרים. אשור יהיה מלכם, כי סרבו לשוב אליי. חרב תשתולל בעריו, תכלה את בריחי שעריו ותאכל אותם, עקב עצותיהם הרעות. עמי נחושים לסור ממני. הם נקראים לשוב אל העליון. יחד עם זאת, הוא לא ירים אותם."

בפסוקים 5-7 הנביא מציין את העונש הבלתי נמנע העתיד לבוא על ישראל.

עם כל הרחמים של אלוהים עד כה, נשאלת השאלה, מדוע לא להמשיך ולרחם?

התשובה – רק על ידי העונש העם יפסיק את מעשיו הנפשעים וחלקם אף יחזור בתשובה. מכאן שגם העונש הזה הינו מתנת חסד מאלוהים כדי שלא כל העם יאבד.

למרות חטאי עם ישראל (הכוונה המיידית לעשרת השבטים המהווים את הממלכה הצפונית), אלוהים הבטיח שהם לא ישובו למצרים.
מדוע? כי אלוהים הבטיח בספר שמות י"ד 13 שעמו לא יוסיף לראות יותר את המצרים…
אבל, מכיוון שהממלכה הצפונית נשענה על אשור להגנתה במקום לפנות לעמנו-אל (ראה ישעיה ז-ח), אז עונשו של אלוהים עליהם יהיה לשעבד אותם לאשור.

מלך אשור עתיד להיות מלכם. נבואה זו התגשמה בשנת 722 לפנה"ס כאשר האשורים כבשו את ישראל והגלו רבים מתושביה לאשור.

בפסוק 6 הנביא מציין את שהאשורים עתידים לעשות לישראל.

החרב של אשור תעשה שמות בישראל. חרבו של מלך אשור תפגע ביושבי ערי ישראל ויושבי הכפרים מסביב לערים [בדים = ענפים כמקביל לערים – כפרים, ראה ירמיה נ 36]. כמו כן הכוונה גם בהתייחס להורים וילדיהם.

מדוע כל זאת בא על ישראל?

ממועצותיהם – בגלל תחבולותיהם, תוכניותיהם הנוגדות את רצון אלוהים – תהילים ה 11.

האם העם ישקול את דברי הנביא ויחזור בתשובה?

בפסוק 7 הנביא מציין שהעם ממשיך ללכת בדרך המרידה.

תלויים למשובתי = נמשכים למרד נגדי.

למרות שהנביאים מתמידים לקרא אל העם למען יקרא לאלוהים – אל על, העם מסרב.

העם ממשיך להביט מטה לאליליהם ולא למעלה לאלוהים.

העם ממשיך לרומם אלילים ולא לרומם את אלוהים.

שימו לב: אלוהים ממשיך לקרא לישראל – עמי, למרות כל מעשיהם נגדו!

אלוהים יודע שאין מנוס מלהעניש את עם ישראל.

האם אלוהים נהנה להעניש? לא!

רחמי האב והתקווה לעתיד (8-11)

^‎⁸‏ אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי׃ ^‎⁹‏ לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר׃ ^‎¹⁰‏ אַחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם׃ ^‎¹¹‏ יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃

בפסוקים 8-11 אלוהים מתאר את סבלו בגלל שהוא חייב להעניש את העם.

אלוהים אומר:

איך אתן אותך ישראל לידיהם של האויבים?

איך אמסור אותך לחסדיהם? ליבי נשבר בקרבי. יחד נכמרו ניחומי – כל רגשי החמלה והרחמים התלקחו בקרבי.

אלוהים ידע מה עתידים האויבים לעשות לבני ישראל כאשר יכבשום.

גורל בני ישראל והערים יהיה כגורל הערים שבאזור סדום ועמורה. ההרס יכלול את התושבים ובתיהם.

הנביא מציין את הערים אדמה וצבואים.

שני ערים אלו שכנו בסמוך לסדום ועמורה ונכחדו כאשר אלוהים מחק את סדום ועמורה (בראשית י' 19, דברים כ"ט 22).

כמו כל הורה הכואב את הצורך להעניש את בנו אך יודע כי העונש לעיתים הינו הכלי לתיקון, כך גם מתרחש בליבו של אלוהים. ליבו נשבר מכאב כשהוא צריך לתקן בעונשים כבדים את דרכי בנו בכורו – ישראל אהובו.

לאור זאת נוכל גם לשער איך מרגיש אלוהים כשאנו פונים מדרכו, מעדיפים את העולם על פניו.

גם אנו היום יכולים לשער איך מרגיש אלוהים כשהוא צריך להכאיב לנו למען נשמע לו ונחזור למוטב.

הלוואי שנזכור את אהבת אלוהים ונפנים שכל סטייה גורמת לאלוהים שברון לב.

הלוואי שמחשבה זו כבר תגרום לנו להתרחק מן החטא ולאחוז בדרך הצדק והטוהר.

ישנם אלו הטוענים שהאלוהים המתואר בספר התנ"ך הוא אלוהי נקמה ומלחמות והאלוהים המתואר בספר הברית החדשה הוא אלוהי החסד.

אין דבר מוטעה יותר מהנחה שכזו.

בפסוק 9 אלוהים מכריז:

ט. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם: כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא-אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר.

גם כאשר עם ישראל יחווה את התקופה הקשה ביותר שתבוא עליו, כל בן ישראל וכל בן אנוש חייב לדעת שאלוהים לא עושה זאת כדי להכחיד את העם. אלוהים מבטיח שלא ייתן לכעסו להשמיד כל זכר מישראל.

מילים אלו באות כדי לרמוז שהעונש יהיה כה קשה ומחריד עד כי אלו הנמצאים במוקד הבעיה יחשבו שלא יוותר מהצרה כל אדם.

מדוע שאלוהים לא יכחיד את כל ישראל?

כי אלוהים הוא אל ולא בן אדם המסוגל להפר בריתות ולשכוח הבטחות (ב 11).

אלוהים אינו מצטער או מתחרט על בחירתו – אל הרומים י"א 29.

לאור מילים אלו כל בר דעת צריך להפנים את העובדה שאלוהים לא זנח את עם ישראל ועתיד לקיים עם העם הזה בדיוק את כל ההבטחות שהבטיח לו (אל הרומים ט-יא).

כדי להדגיש את ההבטחה שעם ישראל לא ייכחד אלוהים אומר:

"…בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר."

אלוהים שוכן בעמו ולכן כאילו אומר שהוא אינו מתכוון לפגוע בעצמו.

אלוהים מבטיח שלא יכה את עמו בחמת זעם ונקמה כדי להשמיד – בעיר = בטרור (שמואל א כ"ח 16).

זיכרו: מטרת אלוהים בכל העונש העתיד לבוא על העם היא לתקן את דרכי עם ישראל למען יחזור בתשובה וישרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו. זאת תכלית עם ישראל ואת התכלית הזו העם עתיד להגשים.

כמו שאלוהים נאמן להבטחות שנתן לישראל כעם, הוא נאמן להבטחות שהוא נותן לכל אדם שנושע.

כל מי שמודה בפיו שישוע הוא האדון ומאמין בלבבו שאלוהים הקים אותו מן המתים – ייוושע.

כל מי ששם מבטחו בישוע יכול להיות בטוח שאהבת אלוהים לא תיטוש אותו ובשום מצב.

(אל הרומים י 9-10, ח 34-39, בשורת יוחנן י 29-30).

פסוקים 10-11 – התקווה.

י. אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג: כִּי-הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם.

יא. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר; וְהוֹשַׁבְתִּים עַל-בָּתֵּיהֶם, נְאֻם-יְהוָה.

למרות שבני ישראל עתידים ללכת לגלות, אלוהים מבטיח שהגלות לא תהיה תחנתם האחרונה.

יחד עם העונש המוסר אותם לידי האשורים העתידים להגלותם, אלוהים מבטיח שהם עתידים לחזור לארץ ההבטחה.

עם ישראל לא יפנה גב לאלוהים לעולם.

אלוהים עתיד לקרא להם והם יענו לו וילכו אחריו.

כמו שאף אחד אינו אדיש לשאגתו של האריה, כך שום עם או מלך לא יישאר אדיש לזעקתו של אלוהים הקוראת לעמו ישראל לחזור וליישב את ארץ ההבטחה.

כל בני ישראל יחזרו מכל הארצות אל ארץ ישראל.

יחזרו מים = יחזרו מכל הארצות הרחוקות.

תכלית אלוהים היא לא רק ליישב את בני ישראל בארצם.

התכלית היא שהם ישרתו כממלכת כוהנים אשר בסיסה בארץ ישראל.

הנבואה הזו תתגשם במלואה בעת מלכות אלף השנים של ישוע המשיח בעולם ושמרכזה בירושלים.

לא לחינם אומר הנביא ישעיה ב 3:

"כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים"

ומהו המסר לנו המאמינים בישוע היום?

מלוא ברכת אלוהים על ישראל באה עליהם כשהם מבצעים במדויק את רצון אלוהים ותכלית בריאתם.

באותו אופן, כל אדם נושע ייחווה את מלוא הברכות של אלוהים וכוחו בחייו כאשר הוא ממלא במדויק את רצון אלוהים ומגשים את תכלית בריאתו.

ואיך עושים זאת?

תפילה שנועדה לפאר את אלוהים ולבקש חכמה להבין את רצונו ולעמוד בניסיונות
קריאה עקבית בכתבי הקודש כדי לדעת את אלוהים.
ציות לדבר הנלמד.
התחברות עם מאמינים בוגרים כדי:
לחלוק את הנלמד וללמוד מאחרים
להישמר מתאוות העולם
להתבגר באמונה

סיכום:

כמו בפרקים רבים בכתבי הקודש גם בפרק זה הנביא אינו חוסך בתיאור אהבתו הרבה של אלוהים כלפי עמו בשעה שעמו אהובו מרבה בחטאים ומרידה בו.
לפני שאלוהים עתיד להביא על עמו עונש של גלות העתידה להכאיב ביותר, הוא מבהיר לעם כי אהבתו נצחית ואינו מתכוון להשמיד את העם לחלוטין ולהפר הבטחה או ברית כלשהי.
הנביא מתאר את רגשותיו של אלוהים כאילו היה אדם. זאת כדי שנוכל להבין ולהזדהות עם כאבו של אלוהים. בדרך זו נשתכנע לחדול מן החטא ולהבין שמעשינו הרעים מכאיבים לאלוהים מאוד, אפילו הרבה יותר מכאבים הנגרמים לנו ממעשי הרשע של היקרים לנו.
מלוא ברכת אלוהים תבוא עלינו ועל ילדינו אם נשכיל לדעת אותו ולחיות על פי רצונו. דרך חיים זו אינה בהישג כוחו של האדם והיא ניתנת ואפשרית רק אם נבקש באמונה כנה את כפרת החטאים שאלוהים סיפק בקורבן המשיח ישוע. את המתנה הזו – רוח הקודש ששוכן בתוכנו, אלוהים נותן בחפץ לב לכל מי שפונה אליו בלב שבור הנכנע לכל רצון אלוהים.

אנא, עזוב את חבלי הרשע וכרע ברך לפני האדון – כי אין שם אחר אשר בו נוכל להיוושע מלבד שם ישוע המשיח (מע"ש ד 12).

אלוהים סולח על הכול – כל עוד אתה חי וקורא בשם ישוע לסליחת חטאים.