תנ"ך מבואר

ספר הושע פרק ז

1 כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל, וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן, כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר; וְגַנָּב יָבוֹא, פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ׃ 2 וּבַל־יֹאמְרוּ לִלְבָבָם, כָּל־רָעָתָם זָכָרְתִּי; עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם, נֶגֶד פָּנַי הָיוּ׃

3 בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ־מֶלֶךְ; וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים׃ 4 כֻּלָּם מְנָאֲפִים, כְּמוֹ תַנּוּר, בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה; יִשְׁבּוֹת מֵעִיר, מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד־חֻמְצָתוֹ׃ 5 יוֹם מַלְכֵּנוּ, הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן; מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת־לֹצְצִים׃ 6 כִּי־קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם; כָּל־הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם, בֹּקֶר הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה׃ 7 כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר, וְאָכְלוּ אֶת־שֹׁפְטֵיהֶם; כָּל־מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ, אֵין־קֹרֵא בָהֶם אֵלָי׃ 8 אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל; אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה׃ 9 אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ, וְהוּא לֹא יָדָע; גַּם־שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ, וְהוּא לֹא יָדָע׃


10 וְעָנָה גְאוֹן־יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו; וְלֹא־שָׁבוּ אֶל־יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל־זֹאת׃ 11 וַיְהִי אֶפְרַיִם, כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב; מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ׃ 12 כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ, אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי, כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם; אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם׃ {ס}
13 אוֹי לָהֶם כִּי־נָדְדוּ מִמֶּנִּי, שֹׁד לָהֶם כִּי־פָשְׁעוּ בִי; וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים׃ 14 וְלֹא־זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם, כִּי יְיֵלִילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם; עַל־דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ יָסוּרוּ בִי׃ 15 וַאֲנִי יִסַּרְתִּי, חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם; וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ־רָע׃ 16 יָשׁוּבוּ לֹא עָל, הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה, יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם; זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
1 כאשר אני מרפא את ישראל, נגלים חטאי אפרים ומעשיהם הרעים של אנשי שומרון: הם פועלים במִרמה, גנבים חודרים לבתים, וגדודי שודדים פושטים על הרחובות. 2 הם אינם מזכירים לעצמם שאני זוכר את כל מעשיהם הרעים. ועכשיו מעשיהם הרעים מקיפים אותם, המעשים שנעשו בנוכחותי.
3 "במעשיהם הרעים הם משמחים את המלך, במעשי המרמה שלהם הם משמחים את השרים. 4 כולם בוגדים. הם דומים לתנור שאופה מבעיר בו אש. כשהוא לש את הבצק הוא מניח לאש עד שהבצק תופח. 5 בחגיגות יום מלכנו חלו השרים מרוב יין, והמלך הצטרף לשיכורים. 6 במארב שהציבו הם גרמו ללבם להידמות לתנור הבוער כל הלילה, כשהאופה ישן. בבוקר לבם בוער כמו אש גדולה, 7 כולם בוערים כמו תנור. הם הורגים את המנהיגים שלהם. כל מלכיהם נופלים ואיש מהם אינו קורא אליי לעזרה. 8 אפרים מתערבב בעמים, אפרים דומה לעוגה שלא הפכו אותה. 9 זרים מחלישים אותו והוא אינו מבחין בכך. הוא נחלש מזקנה ואינו מבחין בכך.
10 "גאוות ישראל מעידה נגדו. אנשי ישראל אינם שבים אל ה' אלוהיהם, למרות הכול הם אינם מחפשים אותו. 11 בני אפרים דומים ליונה טיפשה, לא חכמה, הם זעקו אל מצריים, פנו לאשור. 12 כאשר ילכו, אפרושׂ עליהם את הרשת שלי, אתפוס אותם כמו שתופסים ציפור, אעניש אותם כפי שאמרתי לבני עמם.
13 "אוי להם כי רחקו ממני! אסון כבד יבוא עליהם כי מרדו בי! אני המושיע שלהם אבל הם דיברו עליי שקרים! 14 הם אינם זועקים אליי בכל לבם כאשר הם בוכים במיטות שלהם. הם מתלוננים על מחסור בדגן וביין, ובוגדים בי. 15 אני חינכתי אותם וחיזקתי אותם, אבל הם חושבים עליי מחשבות רעות. 16 הם שבים, אבל לא לאל עליון. הם דומים לקשת לא אמינה. בגלל דברי הזעם שלהם יֵהרגו השרים שלהם במלחמה. על כך ילעגו להם במצריים".