תנ"ך מבואר

ספר הושע פרק ב

1 וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי׃ 2 וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ; כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל׃ 3 אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי; וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה׃


4 רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ, כִּי־הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ׃ 5 פֶּן־אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה, וְהִצַּגְתִּיהָ, כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה, וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא׃ 6 וְאֶת־בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם; כִּי־בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה׃ 7 כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם; כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי׃ 8 לָכֵן הִנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים; וְגָדַרְתִּי אֶת־גְּדֵרָהּ, וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא׃ 9 וְרִדְּפָה אֶת־מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא־תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל־אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה׃
10 וְהִיא לֹא יָדְעָה, כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ, הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל׃ 11 לָכֵן אָשׁוּב, וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ, וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ; וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, לְכַסּוֹת אֶת־עֶרְוָתָהּ׃ 12 וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת־נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאִישׁ לֹא־יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי׃ 13 וְהִשְׁבַּתִּי כָּל־מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ; וְכֹל מוֹעֲדָהּ׃ 14 וַהֲשִׁמֹּתִי, גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה, אֶתְנָה הֵמָּה לִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ־לִי מְאַהֲבָי; וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה׃ 15 וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ, אֶת־יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם, וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם־יהוה׃ {פ}



16 לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי עַל־לִבָּהּ׃ 17 וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם׃ {ס} 18 וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יהוה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא־תִקְרְאִי־לִי עוֹד בַּעְלִי׃ 19 וַהֲסִרֹתִי אֶת־שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ; וְלֹא־יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם׃

20 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא, עִם־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם־עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן־הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח׃ 21 וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים׃ 22 וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת־יהוה׃ {ס} 23 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶעֱנֶה נְאֻם־יהוה, אֶעֱנֶה אֶת־הַשָּׁמָיִם; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־הָאָרֶץ׃ 24 וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה, אֶת־הַדָּגָן וְאֶת־הַתִּירוֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָר; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶאל׃ 25 וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת־לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא־עַמִּי עַמִּי־אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי׃ {פ}
1 מספר בני ישראל יהיה כמספר גרגרי החול שעל שפת הים, שאי אפשר למדוד או לספור אותם. בִּמקום שיֵאמר עליהם, 'אתם לא עמי', יֵאמר עליהם, 'אתם בּנֵי אל חי'. 2 בני יהודה ובני ישראל יֵאספו יחד, הם יעזבו את הארצות השונות וימַנו להם מנהיג אחד. אכן גדול יהיה יום יזרעאל. 3 אִמרו לבני עמכם 'עמי', ולבנות עמכם 'רוחמה' ".
סופה של זונה
4 "התווכחו עם אמכם, התווכחו אתה, כי היא לא אשתי ואני לא בעלה. עליה להפסיק את מעשי הזנות והניאוף שלה, 5 אחרת אפשיט ואציג אותה ערומה כמו שהייתה ביום שנולדה. אעשה אותה שוממה כמו מדבר, כמו ארץ עזובה. אניח לה למות בצמא, 6 ועל בניה לא ארחם כי הם בני זנונים. 7 אמם זנתה. היא נהגה באופן מביש. היא אמרה, 'אלך אל המאהבים שלי הנותנים לי מזון ומים, צמר ופשתן, שמן ומינֵי משקה'. 8 לכן אחסום את דרכה בקוצים, אקים סביבה גדר והיא לא תמצא את דרכיה. 9 היא תרדוף אחרי המאהבים שלה אך לא תשיג אותם, היא תחפש אותם אך לא תמצא אותם. אז תאמר, 'אשוב אל בעלי, כי מצבי אז היה טוב מעכשיו'.
10 "היא לא הכירה בכך שאני הוא שנתתי לה את הדגן, את היין ואת השמן, וגם כסף רב וזהב רב, שהם הקדישו לאליל בעל. 11 לכן אשוב ואקח ממנה את הדגן והיין שנתתי לה בְּעוֹנתם ואת בגדי הצמר והפשתן שמכסים את גופה הערום. 12 אחשוף את גופה לעיני המאהבים שלה ואיש לא יציל אותה מידי. 13 אשים סוף לכל שמחתה בחגים, בראשי חודש, בשבתות ובכל המועדים שלה. 14 את הגפנים ואת עצי התאנה שלה אהפוך לשממה, אהפוך אותם לשטח לא מעובד ובעלי חיים יאכלו אותם, כי אמרה, 'הם השכר שנתנו לי המאהבים שלי'. 15 אעניש אותה על הימים שעבדה את אלילי הבעל, על כך שהקריבה להם קרבנות, התקשטה בַּנזם ובתכשיטים שלה והלכה עם המאהבים שלה, אבל אותי שכחה", אמר ה'.
ה' מתפייס עם העם
16 "לכן", אמר ה', "אפַתֶה ואוליך אותה למדבר, אדבר אליה ברכּוּת. 17 אשיב אותה משם ואחזיר לה את הכרמים שלה, ואת עמק עָכוֹר* [*ב' 17 עמק עכור – עמק האסון] אהפוך לפתח של תקווה. היא תשיר שם כפי שעשתה בימי נעוריה, ביום שעלתה ממצריים. 18 ביום ההוא תקראי לי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי. 19 אסיר מפיה את שמות אלילי הבעל, ושמותיהם לא יוזכרו עוד.
20 "ביום ההוא אכרות לבני ישראל ברית עם בעלי החיים ועם העופות, החרקים והזוחלים. אשבור חרבות וקשתות ואפסיק את המלחמה בארץ. אתן להם ביטחון ושלווה. 21 אז תהיי ארוסתי לעולם. תהיי ארוסתי ואנהג בך בצדק ובהגינות, בחסד וברחמים. 22 תהיי ארוסתי ואהיה נאמן, ואת תכירי את ה'. 23 ביום ההוא אענה", אמר ה', "אענה לשמים והם יענו לארץ. 24 הארץ תענה לדגן, ליין ולשמן, והם יענו ליזרעאל. 25 אזרע את ישראל בארץ, ארחם על לא-רוחמה ואומר ללא-עמי 'אתה עמי', והוא יאמר 'אתה אלוהיי' ".