רקע:
ספר מעשי השליחים מתאר את רוח אלוהים שפועל במאמינים הראשונים כדי שיעידו על ישוע.
החלק השלישי של הספר מתאר את מעשי רוח אלוהים דרך שאול וחבריו ברחבי האימפריה הרומית. עד עכשיו למדנו מה קרה לשאול והצוות בפיליפי, תסלוניקי, בראה, אתונה ובפרק י"ח אנחנו ממשיכים עם התחנה הבאה – קורינתוס.
פרק י"ח 1-4: קורינתוס שלב ראשון
פסוק 1 –
- קורינתוס:
- עיר הבירה של האזור שנקרא אכיה.
- באותה תקופה מדובר בעיר גדולה מאוד, הרבה יותר גדולה יותר מאתונה מבחינת אוכלוסייה (200 אלף).
- קורינתוס הייתה עיר מסחר מרכזית (מעבר בין דרום לצפון יוון) וגם חשובה מאוד מבחינה פוליטית.
- עיר שידועה בעבודת הנחושת שלה, ארכיטקטורה, ספורט.
- מפורסמת בחוסר המוסר, בעיקר זנות דתית. על העיר השקיף הר האקרופוליס בו היה מקדש אלת האהבה אפרודיטה. מתוך המקדש היו יוצאות בכל ערב "הכהנות", יורדות אל העיר ועוסקות בזנות.
- שימו לב מה נכתב בראשונה לקורינתים ו' 9-11, תיאור העבר של המאמינים הקורינתים. באותה תקופה הכינוי "קורינתי" היא מעין מילת גנאי שמתארת אדם לא מוסרי.
- המסע של שאול מאתונה לקורינתוס הוא בסדר גודל של כ-80 ק"מ.
- מצבו של שאול כשהגיע לעיר היה די רע. בראשונה לקורינתים ב' 3 הוא מתאר זאת במילים של חולשה, פחד ורעדה.למה שאול הגיע למצב כזה? עלינו לזכור את מסע הבישור השני עד כה.
בפיליפי אישה אחת ומשפחתה (לידיה) והסוהר ומשפחתו הם פחות או יותר היחידים שמקבלים את המסר אודות ישוע. בתסלוניקי רק מעט יהודים מקבלים את המסר ושאול נאלץ לברוח בגלל איומים. בבראה אמנם התגובה חיובית יותר אבל מהר מאוד מגיעים החברה מתסלוניקי כדי לתפוס אותו שוב. באתונה שוב פעם מעט מאוד אנשים מקבלים את האדון והנה גם בקורינתוס המצב לא פשוט כאשר אנחנו גם יודעים שלצד כל זה, הוא ההגיע לשם לבד, ללא הצוות שלו. בפרק י"ח נראה 4 כיצד אלוהים מעודד את שאול.
פסוק 2 –
- אלוהים מפגיש את שאול עם זוג, עקילס ופריסקילה, שהפכו להיות חבריו הקרובים של שאול ואפילו סיכנו את חייהם עבורו (רומים ט"ז 3-4).
- פונטוס – עיר צפונית לגלטיה.
- גם כתבים של היסטוריונים רומים מציינים את הצו של הקיסר קלאודיוס שגרש את כל היהודים מהעיר רומא מכיוון שהאשים אותם ביצירת בלאגן ומרידות. חלק מהחוקרים חושבים שמדובר על בלאגנים שנוצרו בתוך הקהילה היהודית בשל התנגשות בין היהודים המאמינים בישוע לבין אלו בבתי הכנסת. אגב העובדה שהיו שם מאמינים למרות ששאול מעולם לא בישר שם בשלב זה, כנראה נובעת מהאנשים שקיבלו את ישוע בחג השבועות.
פסוק 3 –
שאול והזוג מצאו מחנה משותף, המקצוע שלהם בתור תופרי אוהלים, או יותר נכון ביוונית "מעבדי-עורות" (אוהלים היו עשויים עור), ושאול כדי לפרנס את עצמו בזמן זה מצטרף אליהם לעבודה.
זה נשמע לי רעיון לא רע בכלל שגם לבן אדם שבשגרה שלו עובד בשירות אלוהים, שילמד וירכוש מקצוע לחיים.
פסוק 4 –
אז במשך השבוע עבד, אבל את סופי השבוע ניצל לבישור, כאשר הניסוח ביוונית רומז לשיחות ודיאלוגים בינו לבין היהודים והיוונים (מתגיירים) בבית הכנסת.
פרק י"ח 5-6: קורינתוס שלב שני (יהודים)
פסוק 5 –
הצוות המוכר של שאול, טימותיאוס וסילא חובר אליו עכשיו בקורינתוס מה שמאפשר בשלב הזה להתמקד לחלוטין בשירות הבישור שלו שם בקרב היהודים.
ככל הנראה שאול קיבל מידי טימותאוס וסילא תמיכה כספית שהגיעה מאזור מקדוניה (שניה לקורינתים י"א 9), וזה מה שאפשר לו להפסיק לבנות אוהלים ולהתקד בשירות הבישור שלו.
פסוק 6 –
- שאול נתקל בתגובה מוכרת מקרב הקהל היהודי, התנגדות קשה למסר שלו אודות ישוע. בתגובה הוא "מסיר אחריות מעצמו" ואומר להם שמעתה יפנה לגויים, כפי שנהג במקומות רבים אליהם הגיע בעבר.
- ניעור הבגדים היה פעולה סמלית מוכרת ליהודים משום שהם היו עושים זאת כאשר חזרו מאזורים של גויים ומנערים מעצמם את "האבק של הגויים" כסמל להפרדה והשנאה שהיה להם כלפי אותם גויים שפגשו.
פרק י"ח 7-11: קורינתוס שלב שלישי (גויים)
פסוק 7 – כצעד ראשון שאול פונה לבית של גוי ירא אלוהים הנמצא בסמוך לבית הכנסת, אולי כדי להקניא את היהודים.
פסוק 8 – אם הפניה אל טיטיוס יוסטוס לא הקניאה אותם, סביר מאוד להניח שהחדשות המרעישות אודות פנייתו של ראש בית הכנסת ושל קורינתים גויים אחרים לישוע, גרמו "לרעש" רב בקהילות היהודיות שבקורינתוס.
פסוקים 9-11:
- לאחר שאלוהים עודד את שאול דרך זוג החברים שסיפק לו ודרך פעולת הישועה שעשה בקרב האנשים להם בישר שאול, הפעם אלוהים מעודד את שאול דרך התגלות אישית וקרובה של האדון ישוע.
- האדון ישוע מבטיח לשאול שהוא לצידו, ששאול לא יפגע ושעליו רק להמשיך ולבשר את שמו בקרב הקורינתים מכיוון שיש לו "עם רב בעיר הזאת".
- סך הכל שאול שרת שם כשנה וחצי, מהמקומות בהם נשאר הרבה זמן באופן יחסי (מקום שני אחרי אפסוס).
פרק י"ח 12-17: סיום התקופה בקורינתוס
פסוקים 12-13:
קהל היהודים שלא אהב את שירות הבישור של שאול בעיר, תפס את שאול והביא אותו אל מול הנציב גליון, למשפט באגורה (השוק המרכזי).
בתקופה הזו השלטון הרומי נתן עצמאות דתית ליהודים וראה את המשיחיות כזרם בתוך היהדות.
בהאשמתם ניסו היהודים בעצם להבדיל את המשיחיות כדת חדשה, במטרה שזו תאסר על ידי הלשטון הרומי.
כך בעצם פסיקתו של גליון הפכה להיות חשובה ביותר משום שהיא תחשב כמעין תקדים משפטי.
פסוקים 14-17:
- עוד לפני ששאול מצליח לפתוח את הפה, הנציב הרומי גליון כבר פוסק במהירות. הוא קובע בצורה חדה וברורה שהוא רואה במשיחיות (בבשורה של ששאול) ענין פנים דתי בתוך היהדות ולא איזה פשע מיוחד שצריך התייחסות. משום כך הוא בעצם מסרב לשפוט את שאול ומשחרר אותו באופן מידי ומגרש משם את התובעים.
- אנחנו מקבלים פה חלק ממימוש ההבטחה של ישוע לשאול שהוא איתו, מגן עליו.
- בפסוק 17 המילה "כולם" לפי היוונית הכוונה לקהל היווני-רומי "שרכב על הגל" של המשפט, ניצל זאת למעשה אנטשימי ואולי גם כעס על העובדה שסתם בזבזו את זמני המשפט של הנציב (הרי כולם היו עומדים שם בתור למשפט).
- אגב, אותו סוסתניס הגיע לאמונה בשלב מאוחר (ראשונה לקורינתים א' 1).
- בכל מקרה, גליון פשוט מעלים עין, כנראה מתוך תמיכה של "בזבזתם לי את הזמן" אז הינה העונש.
פסוקים 18-23: סיום מסע הבישור השני ותחילתו של מסע הבישור השלישי
פסוק 18-
- פסיקתו של גליון אפשרה לשאול להשאר עוד תקופה לא קצרה בקורינתוס – אנחנו יודעים שסך הכל שהה שם כשנה וחצי (י"ח 11).
- הוא עוזב את קורינתוס יחד עם פריסקילה ועקילס, זוג המאמינים שפגש בקורינתוס, והוא נמצא בדרכו לסוריה, כשבדרך הוא עוצר במקום שנקרא קנכראה (קצת מזרחית לקורינתוס), שם גוזז את את השיער שלנו בגלל נדר שנדר – בהתאם למה שהיה מקובל במצוות התורה (דיני נזיר – במדבר ו' 2-5, 13-21).
פסוק 19-
- שאול, פריסקילה ועקילס מגיעים לעיר הנקראת "אפסוס".
אפסוס הייתה עיר מסחר מאוד מרכזית באזור שנקרא "אסיה הקטנה" וחיו בה כרבע מיליון איש.
- בסופו של דבר אנחנו יודעים שאפסוס הייתה העיר בה שאול נשאר הכי הרבה זמן – מעל שלוש שנים.
- באפסוס הוא עשה את מה שתמיד עשה כשהגיע לעיר חדשה – הלך לבשר בבתי הכנסת על ישוע.
- הוא נפרד שם מפריסקילה ועקילס – שאנחנו יודעים שהקימו שם קהילה בביתם (1 קורינתים ט"ז 19).
פסוקים 20-21:
- שאול נתקל בפעם הראשונה בתגובה מאוד חיובית מהאוכלוסיה היהודית – הם רצו שהוא ישאר איתם עוד.
- מה שמפתיע זה שדווקא עכשיו כשסוף סוף יש תגובה חיובית בבית הכנסת הוא לא הסכים להשאר שם אבל קיווה שבעתיד יוכל לחזור לשם – מה שאכן קרה.
מדוע לא נשאר שם? יכול להיות שהיה צריך להגיע לירושלים על מנת להשלים את מצוות הנדר שנדר (להביא את שיערו הגזוז למקדש ולהקריב שם קורבן), ויכול להיות שרצה להגיע לחג בירושלים כמו שנכתב בחלק מכתבי היד.
פסוקים 22-23:
- שאול עוזב את אפסוס, מגיע לקיסריה, משם לירושלים לראות מה מצב הקהילה ולאחר מכן חוזר לביקור באנטיוכיה, בקהילה שבעצם שלחה אותו למסעות הבישור שלו.
- לאחר מכן הוא יוצא שוב מערבה, לאזורים שבישר בהם בעבר, גלטיה ופריגיה, כדי לחזק את המאמינים שם.
- כאן בעצם התחיל המסע השלישי של שאול.
פסוקים 24-28: הרקע למצב באפסוס
פסוק 24 –
- הטקסט עכשיו מתמקד באירוע שקרה באפסוס לאחר ששאול עזב. אנחנו נתקלים בבחור יהודי שמגיע מהעיר אלכסנדריה שבמצרים העונה לשם אפולוס.
- אלסנדריה – העיר השניה הכי גדולה בתקופת השלטון הרומי. שליש מהעיר (רבע מיליון) יהודים. העיר שנוסדה על ידי אלכסנדר הגדול. סבירות גבוהה שלשם ברחה משפחתו של ישוע כשהיה ילד. עיר יוונית מלאה בתרבות עם אוניברסיטה וספרייה מפורסמות – שם גם נכתב תרגום ה-70.
- אנחנו יודעים על אפולוס שהוא בחור מבריק ומשכיל עם ידע גדול בכתובים.
פסוק 25 –
- "מלומד בדרך האדון" ו-"לימד היטב על אודות ישוע" (ביוונית רשום אדון) כנראה לא מדובר בדרך האדון ישוע, כפי שאנחנו רואים בהמשך הפסוק, אלא בדרך אלוהים באופן כללי (יש לנו מושג דומה בבראשית י"ח 19, שופטים ב' 22).
- אפולוס הגיע לאפסוס והטיף שם בנלהבות "סוג" של בשורה, כלומר הוא ידע על הצורך בישועה ובמשיח, ידע שיוחנן המטביל הגיע כדי להכין את לבבות האנשים לקראת המשיח שבא, אולי אפילו ידע שמדובר בישוע מכיוון שיוחנן הצביע עליו שעל שה האלוהים, אבל לא ידע/הבין אודות מותו ותקומותו של ישוע, ואודות נוכחות רוח הקודש במאמינים (אירועי חג השבועות בירושלים).
פסוק 26 –
- אפולוס דיבר באומץ לב בבתי הכנסת ושם שמעו אותו זוג החברים של שאול, שכאמור נשארו באפסוס (י"ח 19).
- הם ראו את האומץ שלו, ואולי גם את הפוטנציאל אז לקחו אותו אליהם על מנת להסביר לו את מלוא האמת אודות ישוע בצורה מדוייקת יותר. אפולוס קיבל את הדברים שהסבירו לו.
פסוקים 27-28:
- אפולוס נשלח על ידי המאמינים באפסוס לאזור אכיה, קורינתוס, ולימד שם בפומבי בבתי הכנסת אודות ישוע.
עוד קצת לגבי אפולוס:
- לפי הראשונה לקורינתים א', אפולוס עזב את אפסוס והגיע לקורינתוס כדי להשקות את הזרעים ששאול זרע שם (ראשונה לקורינתים ג' 5-9).
- אפולוס הרשים מאוד בדבריו את הקהילה בקורינתוס, עד כדי כך שהם רצו לחלק את הקהילה שם ל- "אלו של שאול", "אלו של אפולוס" "אלו של ישוע" וכו', כלומר הוא קיבל מעמד גבוה ביותר (ראשונה לקורינתים א' 12-13).
- בסוף האיגרת הראשונה לקורינתים, אנחנו רואים ששאול ואפולוס לא חווים "יריבות", אלא שאול דווקא מעודד את אפולוס לחזור לקורינתוס ולממש את המתנה שלו בקרב האנשים שם (ראשונה לקורינתים ט"ז 12).
למה לוקס מספר לתיאופילוס על אפולוס?
חשוב לזכור כל פעם מחדש כי לוקס כותב לתיאופילוס את הבשורה ואת מעשי השליחים למען תיאופילוס ייווכח באמיתות הדברים שלמד אודות ישוע (לוקס א' 3-4).
כאשר לוקס מזכיר את אפולוס, הוא מראה לתיאופילוס כי לא רק פשוטי העם מקבלים את ישוע כי מובטח להם חיים מאושרים ובריאים. גם יהודים, מורים גדולים ומבינים גדולים בכתובים, מגיעים לאמונה בישוע! אנשים מכל קצוות הקשת מגיעים לאמונה בישוע, גם אם זה גובה מהם מחיר יקר.
נוסף על כך, חשוב היה לראות כי גם היהודים, ומביניהם גם הגדולים במקרא- מבינים את המטרה של הכתובים, ורואים את המשיח דרך הכתובים.
כשיש בעיה ברכב, האם היינו רוצים לשמוע הסבר מטבח או ממכונאי? בבוודאי שממכונאי. את הדעה שלו אנחנו נעריך יותר מכיוון שזה התחום בו הוא מתמחה. באותה מידה, כאשר יהודי שהוא מורה, ומבין גדול במקרא, מוכיח כי ישוע הוא המשיח עליו מדברים הכתובים, יש לזה משקל רב יותר מהרבה אנשים אחרים שיכריזו את אותו הדבר.
יישום
1.אלוהים מעודד את ילדיו בזמנים קשים.
ציינו ששאול בזמן הגעתו לקורינתוס היה במצב לא קל. "חולשה, פחד, רעדה" – כך מתואר מצבו ( 1 קורינתים ב' 3).
אז כדאי לשים לב באילו דרכים אלוהים השתמש בשביל לעודד את שאול ולזכור אותן בזמנים הקשים שלנו.
דרך אנשים וחברים קרובים (עקילס ופריסקילה בשלב ראשון, טימתאוס וסילא בשלב מאוחר יותר),
דרך פועל אלוהים בחיינו/דרכנו (קורינתים גויים רבים הגיעו לאמונה וראש בית הכנסת גם כן, הצלה מיוחדת מקהל העוין),
דרך התגלות אישית/דברו (פסוק 9 נגלה ישוע לשאול).
אז האם בשעת קושי אני מחפש את הדברים האלה או מתרחק מהם?
האם אני מתרחק מחברים/אחים מאמינים או משתף, מבקש תפילה וכו'?
האם אני פותח את דברו בעת קושי או דווקא מתרחק ומתמקד רק בקושי שלי?
2.גם מורה גדול יכול ללמוד משהו משני תופרי אוהלים פשוטים.
אפולוס היה בן אדם משכיל מעיר מכובדת, ידע ללמד ("איש דברים") והיה לו ידע רב מקרא,
ובכל זאת, מי שהיה צריך ללמד אותו את "האמת המושיעה", את מלוא הבשורה על ישוע, היו שני תופרי אוהלים פשוטים- פרסקילה ועקילס.
אז תמיד אפשר ללמוד משהו חדש, גם מהאנשים הכי לא צפויים.
שאף אחד לא יחשוב : "מה אלה כבר יודעים יותר טוב ממני? מה כבר יצא לי ללמוד מהבן אדם הזה?"
או מה כבר אני אלמד בקהילה/בפגישת נוער/ בכנס / בימי שלישי שאני לא יודע עד עכשיו?
הלוואי ותמיד נהיה מספיק ענווים כדי ללמוד משהו חדש, או כדי לתקן משהו שטעינו לגביו עד עכשיו.
ומעבר לזה, עלינו לבחון גם "מורים גדולים" כמו אפולוס, מכיוון שגם הם, כפי שראינו, יכולים לטעות.
3.לא מתפקידנו להתנקם ברשעים אלינו.
יש פה חלק בסיפור שהזכיר לי בקטן את הדבר הגדול שהולך לקרות בעתיד.
היהודים שהתנגדו לשאול החליטו לנסות ולפגוע בו ע"י העמדו למשפט מול הנציב.
בסופו של דבר השופט שחרר את שאול במידי, ודווקא ראש בית הכנסת הוא זה שנענש – סוסתניס שהוכה.
וגם אנחנו בתור מאמינים הרבה פעמים אומרים עלינו דברים, תוקפים אותנו, מקללים,
וחשוב שנזכור שלא מתפקידנו לשפוט ולנקום כי יום אחד, במעמד כס המשפט,
אלוהים ישחרר אותנו בזכות דמו של ישוע,
ואת אלו שהלכו נגדנו (במידה ולא חזרו בתשובה), הוא יעניש.
אז אלוהים ריבון, בואו נניח לו להיות השופט.
4.אין ישוע, אין ישועה.
אפשר לדעת את התנ"ך בצורה מדהימה כמו אפולוס, אפשר לעשות טבילה ואפילו להיות עד כדי כך קרובים שאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים ישועה כמו אותם אנשים ששאול פגש באפסוס, אבל אם אין את ישוע עצמו, זה לא יספיק.
אל תחשבו שאם אתם בכיוון הנכון, שאתם יותר דומים למאמינים מאשר לחברים שלכם בבית ספר ושאתם מכירים את התנ"ך והסיפורים על ישוע – אז הכל בסדר. אם אין לכם את ישוע עצמו, אז הכל לא בסדר!