להזכירנו, ספר מעשי השליחים מתאר את פעולות רוח הקודש בקרב תלמידי ישוע, על מנת שיעידו עליו בירושלים, יהודה ושומרון ועד "קצה הארץ".
פרק ב' מתאר את האירוע ההיסטורי של ביאת רוח הקודש על המאמינים הראשונים והקמת הקהילה הראשונה.
פרק ב' 1-13: רוח הקודש מגיע
חג השבועות(אחד משלושת הרגלים) הגיע, וכל התלמידים בנוסף לעוד אנשים נוספים נמצאים ביחד בירושלים.
פתאום קורים שלושה דברים:
- נשמע קול מן השמיים שדומה לרוח חזקה.
- הם ראו לשונות כמו להבות אש נופלים על כל אחד מאיתם
- הם שומעים אנשים מדברים בשפות שהם לא השפות שהם למדו – ומהללים את אלוהים.
היהודים שהגיעו לירושלים מרחבי העולם רואים ושומעים את הדברים המיוחדים הללו, בשפות שלהם,
זה תפס את תשומת ליבם ועכשיו הם מוכנים לשמוע – מה קורה כאן?
פרק ב' 14-21: מה קורה כאן? התשובה
שמעון כיפא, פטרוס, התלמיד הפחדן שלפני לא מעט זמן התכחש לישוע 3 פעמים, דווקא הוא הפך לכרוז של ישוע.
אני מאמין שהנאום הזה בעצם הוא הגשמה של שתי הבטחות מיוחדות שישוע הבטיח לו בעבר:
- יוחנן א' 42- בפגישה הראשונה של ישוע עם שמעון כיפא הוא כבר שינה את שמו לפטרוס(סלע), לא בגלל מה ששמעון כבר היה סלע, כי הוא ממש לא היה סלע באמונתו, אלא בגלל מה שישוע התכוון להפוך אותו להיות – כמו שקורה כאן והולך לקרות מכאן והלאה.
"הוּא הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל יֵשׁוּעַ. הִבִּיט בּוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אַתָּה שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן, אַתָּה תִּקָּרֵא כֵּיפָא"(שֶׁמַּשְׁמָעוֹ סֶלַע)".
- לוקס כ"ב 31-32: ישוע הבטיח לשמעון כיפא שלאחר שהוא יפול ויתכחש לו, הוא ישוב ויהיה זה שיחזק את אחיו.
"שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה דָּרַשׁ הַשָּׂטָן לְטַלְטֵל אֶתְכֶם כְּחִטִּים בַּכְּבָרָה(מסננת). אֲבָל אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בַּעַדְךָ שֶׁלֹּא תִּכְלֶה אֱמוּנָתְךָ, וְאַתָּה לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב, חַזֵּק אֶת אַחֶיךָ".
במילים פשוטות – שמעון כיפא עומד מול כל האנשים ואומר להם שהאנשים האלה לא שיכורים, השעה 9 בבוקר.
הוא אומר להם שמה שראיתם כאן זה תחילת התגשמות של מה שנאמר מפי יואל הנביא בפרק ג' 1-5.
זוהי תחילת ההתגשמות של הנבואה.
באותה נקודה התחילה "אחרית הימים", עידן המשיח, אשר יסתיים בביאה השנייה שלו, "יום יהוה".
עכשיו, אם אחרית הימים הגיעה, הקהל הבין שהמשיח כבר הגיע, לכן בפסוקים הבאים פטרוס מסביר להם בדיוק מיהו.
פרק ב' 22-36: ישוע הוא המשיח – שלב ההוכחות
בחלק הזה של הדרשה פטרוס מוכיח להם שישוע הוא המשיח ומתבסס על 4 עובדות:
- פסוק 22 – הגבורות, הניסים והאותות בחייו של ישוע מעידים שהוא המשיח.
הנס הראשון היה כשישוע הפך מים ליין בחתונה שבקנה.
לאחר מכן הוא ריפא אנשים עיוורים, חרשים, משותקים, גירש מהם שדים, חילק אוכל בצורה על טבעית, השקיט סערה,הלך על המים, והשיא- הקים מן המתים.
פטרוס אומר שהניסים האלו היו בקרב האנשים, הם יודעים את זה.
חוץ מזה, ישוע עצמו לאחר שביצע את הניסים אמר לאנשים:
“אִם אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי, אַל תַּאֲמִינוּ לִי. אֲבָל אִם אֲנִי עוֹשֶׂה, אַף אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי, הַאֲמִינוּ לַמַּעֲשִׂים, לְמַעַן תַּכִּירוּ וְתֵדְעוּ שֶׁהָאָב בִּי וַאֲנִי בָּאָב" (יוחנן י' 37-38).
האנשים לא יכלו להכחיש שישוע עשה ניסים. הם ידעו שניסים כאלה רק אלוהים יכול לעשות (ראה נקדימון בשיחה עם ישוע ביוחנן פרק ג').
- פסוק 23- מותו של ישוע, בהתאם לתכנית אלוהים, מעיד שהוא המשיח.
חשוב שנזכור – מותו של ישוע היה חלק מתכנית הישועה של אלוהים עבורנו בני האדם!
זו לא הייתה הפתעה, זה לא שהיהודים והרומים "תפסו את אלוהים לא מוכן".
- כל מערכת הקורבנות בתורה הצביעה עליו – הקורבן המושלם שיבוא יום אחד ויהווה כפרה עבורנו.
- בישעיה נ"ג אלוהים אמר לנו מראש "שעבד יהוה" (שהוא אלוהים בעצמו): מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ׃ כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ".
- תהילים כ"ב מתאר לנו את סבלו של המשיח.
- פסוקים 24-32: תחייתו של ישוע מן המתים מעידה שהוא המשיח.
פטרוס אומר לאנשים: "אתם הרגתם אותו, אבל אלוהים הקים אותו!".
לאחר מכן פטרוס מצטט מתוך תהילים ט"ז פסוקים 8-11.
מזמור זה מתאר את מילותיו של דוד, אבל פטרוס טוען שאלו בעצם מילות הנבואה על המשיח, על אותו צאצא מובטח של דוד. הוא טוען שלא יכול להיות שדוד מדבר על עצמו, כי הרי הוא עצמו מת, נקבר וגופו נשאר בקבר, לכן דוד בתור נביא מתאר את "פרי חלציו".
- פסוקים 33-35: נוכחות ישוע בשמיים מעידה שהוא המשיח.
פטרוס מציין שישוע נמצא כרגע חי לימין האלוהים, וההוכחה לכך היא העובדה שהוא שפך את רוח הקודש (בצורה על טבעית על המאמינים קודם לכן).
פטרוס מחזק את טענתו שישוע נישא לשמיים ונמצא לימין האב על ידי ציון הנבואה מתהילים ק"י בה דוד מתאר את השיחה בין יהוה(אלוהים האב) לאדונו של דוד (אלוהים הבן). אלוהים האב מציב את הבן לימינו ומבטיח כי יכניע את כל אויביו לרגליו.
פסוק 36 – סיכום הטענה המרכזית של פטרוס: אלוהים שם את ישוע לאדון ומשיח, אבל אתם דחיתם והרגתם אותו!
פסוק 37 – האנשים ע"פ השפה המקורית נדקרו בליבם. תארו לכם מה עבר להם בראש.המשיח, זה ששנים על גבי שנים העם שלנו ואנחנו בעצמנו חיכינו לו, הגיע – אבל אנחנו הרגנו אותו!
איזה מצב נוראי של ייאוש ועצב..
ועכשיו אלוהים "מכניע את אויביו של המשיח לרגליו" – "אנחנו האויבים שלו, מה עושים?!"
פסוקים 38-40: ברגע אחד, פטרוס מעביר אותם ממצב של פחד, עצב וייאוש מוחלט למצב של תקווה וחסד.
פטרוס אומר להם, שלמרות מה שעשו, אם יחזרו בתשובה (ישנו את הדרך, ישנו את הכיוון לגמרי, לכיוון ישוע), יקבלו סליחת חטאים ואת רוח הקודש(בדיוק כמו המאמינים שראו קודם לכן).
פטרוס מדגיש כי כל החוזר בתשובה, מהעם ומן "הרחוקים" (גויים) יוכלו לקבל סליחת חטאים בשם ישוע.
פסוק 40 – נאמר לנו באופן כללי שהוא המשיך לדבר איתם ולבקש מהם לחזור בתשובה.
פסוק 41 – תגובת האנשים – חלק מהאנשים קיבלו את דבריו, נטבלו ובסופו של דבר 3,000 איש נושעו.
יש אלו השואלים איך ניתן להטביל 3000 איש ביום אחד?
כדאי לזכור שהשליחים לא ערכו שיעור והקדשה אישית בת שעה עבור כל נפש.
ליד המקדש היו כ- 120 מקוואות טהרה, כדי לאפשר לקהל רב לערוך את טבילות הטהרה הרגילות.
לכן, טבילה המונית בה נדרש לכל טובל כשניים עד שלוש דקות אכן מאפשרת לכמות כזו של אנשים להיטבל תוך מספר שעות בודדות.
פסוקים 42-47:
מה עשו המאמינים הראשונים שבעקבות כך אלוהים הוסיף עליהם את הנושעים?
א. הם היו שוקדים על תורת השליחים
ב. על ההתחברות
ג. על בציעת הלחם
ד. על התפילות.
המאמינים הראשונים היו מלאי יראה ומופתים ואותות רבים נעשו על ידם.
האחדות ביניהם הייתה אמיתית ונבעה מכניעה מוחלטת לקיום רצון אלוהים.
אלוהים היה עד לאמת וטוהר אמונתם, ואישר זאת בהוספת נפשות נוספות לקהילה.
הבה נרחיב על ארבעת הסעיפים שמהווים בסיס איתן להתחברות קהילתית קדושה המבטיחה ברכה מאלוהים ומפארת את שם המשיח ישוע.
א. הם היו שוקדים על תורת השליחים
המאמינים הראשונים יכלו להתמקד בפרשנויות רבניות ולהמשיך את המריבות והויכוחים המאפייים את כל הקבוצות הדתיות. אך הם לא עשו כך.
המאמינים התמקדו בדבר אלוהים והיו נתונים למרות הכתובים ולא למרות בני אדם המפרשים בניגוד לכתוב בכתבי הקודש.
המאמינים הראשונים פעלו כפי שעשו בני הקהילה בבריאה (מע”ש י”ז 11).
הם שמעו את הנאמר מפי המורים, והישוו את הנאמר לכתוב בדבר אלוהים. רק לאחר שוידאו שהנאמר נאמן למקור, הם קיבלו וצייתו.
האם תורת השליחים שונה מכתבי הקודש? מן התורה?
חס וחלילה!
תורת השליחים היא לימוד התורה בדיוק כפי שאלוהים רוצה שנבין ונקיים.
ב. על ההתחברות
הרבה קבוצות יכולות להתקהל ביחד אך אין זה אומר שהם מתחברים.
גם זוג שונא יכול להיות בחדר אחד מבלי להתחבר.
לצערי גם בקהילה ישנם אנשים שנמצאים כאן ביחד כרגע אך אין ביניהם כל התחברות.
במילה התחברות אנו מתכוונים ל:
– שלום, אי-מריבה, הסכמה
– מכנה משותף של קידום מלכות אלוהים. עזרה הדדית ומתן אישי על פי יכולתו של כל אדם כדי לקדם את כלל גוף המשיח לבגרות רוחנית, להגיע למלא שיעור קומתו של האדון ישוע (אל האפסים ד 12-15).
– התענגות על קיום רצון אלוהים
– שאיפה למלא איש את מחסורו של רעהו
– התאספות משותפת בה כולנו מפארים ומהללים את שם האדון
יוחנן השליח כתב באיגרת הראשונה ליוחנן א 4 שכאשר יש לנו התחברות עם האב והבן, רק אז שמחתנו שלמה. לכן כל מי שמכניע עצמו לרגלי האב והבן, ימצא שם את כל שאר ברי הלבב שעימם תהיה לו התחברות קדושה.
ג. על בציעת הלחם
בציעת הלחם הינה אחת ממעשי הפולחן אותו אנו מצווים לעשות – טבילה במים וסעודת האדון.
בציעת הלחם נועדה להזכיר לנו את מות אדוננו ישוע, עד שיבוא (קור”א י”א 26).
בציעת הלחם דורשת מכולנו למהר כל העת להימצא טהורי-לב לפני האדון.
טוהר לב הנושעים מהווה קרקע בטוחה להעמקת ברכת אלוהים בקרב ילדיו בכל התחומים.
טוהר וקדושה הינם הקרקע עליה אלוהים דורך.
כאשר גוף המשיח פועל בכל מרץ להימצא בקדושה, כי אז תיראה אותה קהילה הרבה יותר מכוחו הריבוני של אלוהים בתוכה. הקדושה מתחילה במוח, במחשבות ומתבטאת בחיים התואמים את דבר אלוהים ורצונו.
בציעת הלחם מניעה אותנו להתוודות על חטאינו
בציעת הלחם מניעה אותנו לזכור כל העת את המחיר היקר ששולם עבור ישועתנו
בציעת הלחם מזכירה לנו את מחויבותנו לברית החדשה שהאדון ישוע הוא מקימה.
ד. על התפילות.
האם יתכן מצב בו זוג אוהב אינו מדבר או משוחח?
שיחה היא מדד לקשר.
שיחה היא מדד לקו חיים.
התפילה אינה שונה בהרבה.
אנו מצווים להתפלל – תסל”א ה 17.
התפילה מעידה על תלותנו באלוהים
התפילה היא דרכנו להודות לאלוהים ולפאר את שמו
התפילה היא כלי הבקשה שלנו לכל אשר אנו זקוקים לו כדי לחיות חיים המפארים את אלוהים.
התפילה היא תנאי שחייב להתקיים כדי שדברים מסויימים יתרחשו בחיינו
התפילה היא כלי חובה בקשר שלנו עם אלוהים כי רק כך נפנים ונבין שמה שקבלנו אכן מאלוהים והוא נאמן להבטחותיו.
נפש שאינה מתפללת ואינה מודה, היא נפש חסרת רוח הקודש.
מכיוון שרוח הקודש שוכנת בלב הנושע, ומכיוון שרוח הקודש אינה נפרדת מאלוהים האב ואלוהים הבן, לא יתכן מצב בו אדם נושע ואינו מתפלל.
תפילה היא פעימת החיים של הנושע!
יש פעימות חזקות ויש פעימות חלשות. הבה נתופף בקול רם על תוף התפילה!
כאשר ילדי אלוהים פועלים כך, ה’ מוסיף עליהם עוד נושעים. אם כן, גדילתנו אינה מותנית בתכסיסים ותרגילים טכניים וטכנולוגיים אלא באהבת האדון החיה בין אברי הקהילה.
מה ניתן ללמוד מן הפרק?
בהקשר המידי מטרת הקטע היא להראות שישוע הוא האדון והמשיח על בסיס חייו ומעשיו, מותו, תקומתו ונוכחותו בשמים לימין האב.
מעבר לכך ישנם יישומים נוספים לחיינו.
- האם אני שומע רק את המסר או גם עושה עם זה משהו?
בפסוק 37 אנו רואים כי האנשים ששמעו את המסר לא הסתפקו רק בלהקשיב וזהו.
הם הבינו שזוהי האמת, הם הבינו שישוע הוא המשיח, הם הבינו את הטעות שלהם ורצו לעשות משהו בנידון.
ומה איתנו?
כשאנחו שומעים בקהילה, בקבוצות הבית, בפגישות הנוער/צעירים את דבר אלוהים שקורא לנו לחזור בתשובה,קורא לנו להפנות עוקף לחטא מסויים, קורא לנו לבקש סליחה ממישהו,
קורא לנו להשתנות או לתקן משהו בחיים שלנו,
האם אנחנו רק שומעים, אולי מרגישים קצת רע/אשמה וזהו?
או שבאמת עושים עם זה משהו?
- אלוהים הפך תרנגול פחדן לדרשן
אלוהים השתמש בשמעון כיפא(פטרוס), להזכירכם:
דייג פשוט מהגליל, עם פתיל קצר, שהתכחש ממש לא מזמן לישוע 3 פעמים,
השתמש בו כדי להביא לאמונה 3,000 אנשים!
זה מעודד אותי כי זה מזכיר לי שאם אלוהים עשה את זה איתו, אלוהים יכול לעשות דברים גדולים גם דרכינו,
אפילו שאנחנו לא מושלמים ולא יודעים הכל ויש לנו את הקשיים שלנו.
רוח הקודש גדול יותר מכל הדברים האלה!