מיכה: פרק ד'

הגואל ממגדל עדר

בפרק ג' הנביא מיכה ציין את האסונות העתידים לבוא על ירושלים וציון בגלל הרועים המחרבים.

עם ישראל כיסה עצמו בדתיות ריקה מאלוהים ולכן נחשבה בעיני אלוהים לחטא והתרסה.

עם ישראל האמין שחסינותו נובעת מעצם היותו יהודי וקדושת בית יהוה והעיר ירושלים. במילים פשוטות, העם הפך את אלוהים לקמע המביא להם מזל טוב – ממש כפי שחשבו בני עלי, חופני ופנחס כשהביאו את ארון הברית לשדה המערכה – והובסו (שופטים ד).

הנביא מיכה זעזע את העם כשהציג לפניהם את האמת המרה והכואבת.
'חוזקכם וחסינותכם אינם נובעים מהעיר ירושלים ובית המקדש.
בגלל נטישתכם את אלוהים ותורתו, ירושלים תיהרס, בית המקדש ייחרב ואסון גדול יבוא עליכם.

הנביא מיכה לא השאיר את בני ישראל חסרי תקווה כי אלוהים נאמן לקיים את הבטחותיו שחתומים בברית עם האבות.

לכן, פרק ד' פותח בתיאור צבעוני עשיר של האחרית המבורכת של עם ישראל. הנה התכנית של שלום ותקווה שהבטיח אלוהים לעמו.

בעתיד, עם ישראל לא ישים את מבטחו בדת שקר וקמעות דתיות, אלא בגואלו, קדוש ישראל, ישוע. חוזקו של העם טמון בנוכחות אלוהים בקרבם.

המסקנה, לא לעולם ייטוש עם ישראל את גואלם ומושיעם.

לא לעולם יהיה בית ה' ריק מנוכחות אלוהים

לא לעולם ירושלים תהיה לקללה וחורבן.

הבה נתעודד גם אנו בשינון ההבטחות הנפלאות שאלוהים מכין ליראיו, ילדיו הנושעים מכל העמים.

תוכן עניינים:

א. מבט אל העתיד: כשישראל ייוושע (פ. 1-7).

כל העמים ישתחוו ליהוה בירושלים (פ. 1-2)
מלכות של שלטון צדק (פ. 3א)
מלכות שתתאפיין ביראת יהוה, שלווה, שלום ובטחון (פ. 3ב-5)
מלכות של בריאות והחלמה (פ. 7א-6)
מלכות בה אלוהים מולך מציון על העולם (פ. 7ב)

ב. בחזרה להווה – אירועים שיתרחשו לפני מלכות המשיח הארצית (פ. 8-14)

המלך יבוא ממגדל עדר (פ. 8)
ריחוק ישראל ממלכם (פ. 9)
תוצאת הריחוק מגואל ישראל- גלות (פ. 10)
ענישת הגויים הפועלים נגד ישראל והנחלה (פ. 11-12)
שיקום שארית ישראל (פ. 13)

ג. ועתה – האירוע המידי – השפלת שופט ישראל (פ. 14)

מיכה ד' פסוקים 1-14:

¹ וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים [ימות המשיח], יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן [מבוסס, מיוסד, עומד היטב] בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים.

² וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקוֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאוֹרְחוֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלָיִם.

³ וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.

⁴ וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.

⁵ כִּי כָּל-הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלוֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלוֹהֵינוּ – לְעוֹלָם וָעֶד.

⁶ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, אוֹסְפָה הַצּוֹלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי. [זו שהבאתי רעה עליה]

⁷ וְשַׂמְתִּי אֶת-הַצּוֹלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה [המרוחקת, המותשת, החולה] לְגוֹי עָצוּם; וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.

⁸ וְאַתָּה מִגְדַּל-עֵדֶר, עוֹפֶל בַּת-צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה; וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלָיִם.

⁹ עַתָּה, לָמָּה תָרִיעִי רֵע?; הֲמֶלֶךְ אֵין-בָּךְ? אִם-יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי-הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה?

¹⁰ חוּלִי (רעדי) וָגוֹחִי (תצאי) בַּת-צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה: כִּי-עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה (עיר) וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, וּבָאת עַד-בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ יְהוָה מִכַּף אויְבָיִךְ.

¹¹ וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, הָאוֹמְרִים תֶּחֱנָף, (תאשם, תהיה אשמה) וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ.

¹² וְהֵמָּה לא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה וְלא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ: כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גּוֹרְנָה.

¹³ קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת-צִיּוֹן כִּי-קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסוֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים; וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.

¹⁴ עַתָּה תִּתְגּוֹדְדִי בַת-גְּדוּד, מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ; בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל-הַלְּחִי אֵת שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל.

א. מבט אל העתיד: כשישראל ייוושע (פ. 1-7).

⁴ וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.

לאחר שמיכה ציין את המצב הרע בהווה, הוא מביט בעיני החזון אל עבר העתיד. שם בעתיד בטוחה תקוות הישועה והחיים בחברת אלוהים עבור עם ישראל. שם בעתיד ישכון גואל ישראל, המלך המשיח ישוע בתוך עמו וינהיג את חייהם וחיי שאר העמים.

לאחר שבפרק ג' מיכה מתאר את רשעותם של שליטי העם המושחתים, כעת בניגוד מוחלט, הנביא מתאר את טוהרו, יושרו, קדושתו וריבונותו של מלך ישראל והעולם.

בשבעה פסוקים, מיכה הנביא תיאר את כל מה שמובטח לעם ישראל אך לא נתון בידם כעת.

מדוע שיעשה כך הנביא?

לעודד את עם ישראל להביט קדימה לעבר התגשמות ההבטחות של אלוהים להם.

האחרית המבורכת צריכה לעודד את העם להתמקד באלוהים בלבד ולהסיר מקרבם את הרשע והחטא.

המסר ממש נכון גם לנו הנושעים היום: האחרית והתקווה המובטחת לנו במלכות אלוהים, צריכים לעודד אותנו ולחזק להתמיד בחיי טוהר וקדושה המפארים את אלוהים. החסד והאהבה של אלוהים כלפינו צריכים לחזקנו ולעודד אותנו להתמיד בטוב המקדם את מלכות אלוהים.

כל העמים ישתחוו ליהוה בירושלים (פ. 1-2)

פסוקים 1-7 מתארים את שיתרחש בישראל ובעולם לאחר שהמשיח ישוע יחזור ארצה, ישמיד את אויביו ויקים את מלכותו.
לפני שהמשיח ישוע יחזור ארצה, כדור הארץ יחווה שבע שנים של מלחמות, מגיפות ורעידות אדמה. ספר ההתגלות בפרקים ו' עד י"ט מתארים את התופת שיושבי תבל יחוו במהלך תקופת צרת יעקוב (ראה גם ירמיה ל-לא; זכריה י"ד 1-15 ועוד).

לאחר תקופת הצרה שבה אלוהים ישמיד את כל מתנגדיו, ישוע המשיח יחזור לעולם (יחד עם הקהילה שנלקחה השמיימה בהילקחות) כשהוא יורד משמיים על הר הזיתים (זכריה י"ד 4, מע"ש א' 10-12).

שארית עם ישראל תיוושע כולה ותביט באמונה לעבר ישוע המשיח – הגואל שבעבר נדחה (זכריה י"ב 12; אל הרומים י"א 26).

שארית עם ישראל תשב בנחלת הארץ המובטחת (יחזקאל מ"ז-מ"ח).

בית המקדש החדש שיעמוד בירושלים, יהיה נישא ורם לא רק בגלל קדושתו הנובעת מנוכחותו הפיזית של ישוע בתוכו, אלא גם באופן פיזי בעקבות רעידות האדמה שפקדו את הארץ במהלך תקופת צרת יעקוב ושינו את הגיאוגרפיה של הר ציון (אני בוחר להבין גם מילולית את הנבואה הזו).

גויים רבים יעלו לירושלים כדי לראות את המשיח מלך העולם, ולשמוע את דבר אלוהים הטהור והקדוש מפיו.

עם ישראל ושאר העמים לא יקשיבו עוד למורי שקר ונביאי שקר, אלא ישירות לאלוהים, ויישמו באמונה את האמת בכל תחום בחייהם.

עמי הגויים לא יעלו עוד לירושלים כדי לכבשה, לבזוז ולקחת שלל, אלא כדי לשמוע את האמת מפי ישוע המשיח ולהביא את מנחותיהם אליו – לכלכלת הכוהנים, שהם בני ישראל, ובניית הארץ (זכריה י"ד 16-21; ישעיה ס-ס"ו).

מלכות של שלטון צדק (פ. 3א)

בניגוד לשליטים והשופטים המושחתים בירושלים וישראל (ישעיה א; ירמיה כ"ג 1-5; מיכה ב-ג), מלכות המשיח תתאפיין בצדק, טוהר וקדושה. המשפט לא יהיה מוטה וקנוי בשוחד. צדקת אלוהים תהיה שווה לכל (ראה ישעיה י"א).

מלכות שתתאפיין ביראת יהוה, שלווה, שלום ובטחון (פ. 3ב-5)

שלום עולמי ישרור בכל הבריאה. השלום העולמי נובע מ:

חזרה בתשובה כנה של כלל יושבי תבל – אל הרומים י"א 26; זכריה י"ב 10 – י"ד
כליאתו של השטן בשאול וריסון החטא – ישעיה ס"ה – ס"ו; התגלות כ'.

יוחנן השליח בספר ההתגלות בפרק כ' מציין שהמלכות הארצית של המשיח ישוע תיארך 1000 שנים. ישעיה הנביא בפרק ס"ה 20-22 מציין שאנשים יחיו שנים רבות כחיי העץ. מי שיסרב לקבל את המלך כאדון ומושיע לא יחיה מעבר לגיל מאה שנים.

מאז בראשית, העולם לא חווה אלף שנים של שלווה, שלום וביטחון תחת מלכותו הקדושה של המשיח, אל-שדי.

התענוג הזה יהיה מנת חלקם של השארית הנושעת מקרב עם ישראל, מהנושעים מכלל העמים וכמובן המאמינים בישוע, גוף המשיח שימלכו עם המשיח במלכותו – בגוף שמימי חדש.

בפסוק 5 מיכה הנביא מתייחס לעדות הנדרשת מעם הבחירה: כל העמים ילכו כל אחד בשם אלוהיו, אך אנחנו, עם הבחירה המכיר את אלוהי האמת, נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד.

הנביא חייב לייחס את פסוק 5 למצב הנוכחי ולא לעת מלכות המשיח, כי במלכות המשיח כל העמים ילכו באור המשיח (ראה פ. 2, זכריה י"ד 16-21).

מלכות של בריאות והחלמה (פ. 7א-6)

בניגוד לרועים המחרבים והמנצלים את צאן אלוהים לממש את תאוותיהם, הרועה הטוב, המלך המשיח מעניק את חייו לצאנו ולא גוזל מהם דבר (ירמיה כ"ג 1-4; זכריה י' 15-17).

הרועה הטוב נותן ולא לוקח (יוחנן י').

הרועה הטוב מתקן ומרפא כי החיים נובעים ממנו (יוחנן ה', ט' ועוד).

האם מיכה הנביא ובני זמנו יכלו לחשוב שמלכות ה' תקום מיד לאחר השיבה מגלות בבל בשנת 538 לפני הספירה?

בהחלט יתכן, אך שילוב שאר הנבואות בכתבי הקודש (ישעיה נ"ב-נ"ג; ס'-ס"ו; יחזקאל ל"ז-ל"ט, הושע, יואל וצפניה), עוזר להבין שמלכות המשיח תתגשם באחרית הימים.

מלכות בה אלוהים מולך מציון על העולם (פ. 7ב)

התיאור הסוריאליסטי מסתיים עם ציון הנקודה החשובה ביותר המהווה גם תנאי לכל הנפלאות שתוארו מפסוק 1.

"…וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם."

חוזקו של עם ישראל או כל עם ואדם טמון בקרבתו האינטימית לגואלו.

ואכן, עם ישראל יזכה לכל הברכות כאשר ייכנע לישוע ויקבלו כמלך.

הנביא מיכה אומר: מעתה ועד עולם, ללמדנו שהאדון ישוע הוא מלך גם כרגע כשעם ישראל דוחה אותו.

ההתגשמות המלאה אכן תהיה בעתיד, אך על כל אחד לדעת שהגואל ישוע הינו מלך ישראל והעולם כל העת. ראה מזמור תהילים ב ו-ק"י.

ב. בחזרה להווה – אירועים שיתרחשו לפני מלכות המשיח הארצית (פ. 8-14)

⁹ עַתָּה, לָמָּה תָרִיעִי רֵע?; הֲמֶלֶךְ אֵין-בָּךְ? אִם-יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי-הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה?

¹² וְהֵמָּה לא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה וְלא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ: כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גּוֹרְנָה.

לאחר שמיכה הנביא עודד את העם בפירוט תקופת שלטונו של המלך הצדיק והמובטח מבית דוד באחרית הימים, הוא כעת מתאר חמישה אירועים מרכזיים שעתידים להתרחש בעתיד הקרוב יותר, לפני חזרת המשיח ארצה למלוך על העולם.

המלך הגואל יבוא ממגדל עדר (פ. 8) (רמז למקום הולדתו של המשיח ישוע)

הנביא מיכה מנבא נבואה כה נפלאה שכל מטרתה לעודד את יושבי יהודה.
הללו עתידים להילקח לגלות לבבל ושם הם יישמרו ביד אלוהים עד שיחזרו בחזרה לארץ ישראל.

ואיך הנבואה הזו אמורה לעודד את יושבי יהודה?

הנביא מציין מיקום גיאוגרפי (שאותו הוא אף מאניש) ונתונים מהממים שנועדו להבהיר לבני יהודה (ולכלל בני האדם), שאל להם לפחד מצבאות ממלכות זרים אלא להישען על נאמנותו, חכמתו, כוחו, ריבונותו והבטחותיו של גואלם, מלכם. את מעורבותו עבורם הם יזכו לקבל אם ידרשוהו באמת.

'ואתה מגדל-עדר…'

מגדל עדר כשמו כן הוא, מגדל שממנו צפה השומר כדי לבדוק את שלום העדר. לוודא שלא פרץ פורץ את הגדר או חיה רעה באה לטרוף את הצאן.

'מגדל עדר' זה שם של מקום הסמוך לבית לחם אפרתה אשר בו שמרו את עדרי הצאן. המקום מוזכר בספר בראשית לה 21, ליד בית לחם, שם חנה יעקב ומשפחתו לאחר מות רחל. הכוונה מן הסתם לשדות המרעה הסמוכים לעיירה.

בשדות בית לחם, שם נמצא מגדל-עדר, גידלו את הצאן לשמש כקורבנות בבית המקדש שבירושלים (לוקס ב). לא מן הנמנע שהיו הרבה מגדלי-עדר, אך בהקשר הנוכחי הכוונה למיקום בבית לחם אפרתה – ראה הקשר לפרק ה' 1.

הנביא פותח את המשפט במילה: "ואתה".

לפיכך, הנביא מתייחס למגדל-עדר בדרך של האנשה. ז"א, מגדל-עדר כדמות אנושית אשר מהווה מבצר והגנה.

אין מדובר בטעות סופר שהרי הנביא משחק במילים "ועתה" יחד עם "ואתה" באופן נרחב המציין כוונה ומשמעות חשובה (ראה פסוק 9, 11, 14, ה' 1).

במגדל-עדר אשר נמצא בשטח בית-לחם אפרתה, נולד משיח ישראל אשר בא להיות שה הכפרה המושלם והנצחי.

משם בא גואל לישראל. משם בא פלא יועץ, אל גיבור אבי-עד שר-שלום (ישעיה ט 5-6).

מהי הדעה הרבנית על "מגדל-עדר"?

לדעת קסוטו (המייצג את הדיעה הרבנית) , מגדל-עדר מהווה שם נרדף לירושלים, שהיא ירושלים כמו מגדל בו מתבצרת האומה הישראלית הנמשלת לעדר.[1]

לדעתי הפרשנות הרבנית אינה נכונה:

1.אם "מגדל-עדר" היה שם נרדף לירושלים הרי שכבר בבראשית לה 21 היה נאמר שיעקב הגיע לירושלים \ הר המוריה \ או יבוס.

בנוסף לכך, פרק ג' מסתיים עם דברי ביקורת קשים נגד יושבי ירושלים שחושבים שהגנתם טמונה במבנה או בעיר.

מטרתו של מיכה להבהיר שההגנה טמונה באישיות – אותה אחת שנולדה במגדל-עדר, בשדות בית לחם אפרתה.

וְאַתָּה מִגְדַּל-עֵדֶר, עוֹפֶל בַּת-צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה;

הנביא מיכה מציין שמגדל-עדר הינו – עופל בת ציון.

עופל – משמע מבצר.

מקום גבוה ומבוצר (ישעיה ל"ב 14, נחמיה ג' 26, י"א 21, דברי הימים ב כ"ז 3, ל"ג 14).

עדיך תאתה – משורש את"ה ומשמעותה – "תבוא". ז"א – יבוא עד אליך.

בת-ציון = ירושלים.

הנביא אומר: "ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון עדיך תאתה,…"

במילים פשוטות:

ירושלים, הגנתך ומבצרך נובעים מהאישיות שתבוא ממגדל-עדר.

הגנתו ומבצרו של מגדל-עדר יגיעו עד אלייך, לבני ירושלים – בני ציון.

אם כן, מגינה של ציון מגיע משדות המרעה של בית לחם אפרתה.

הנביא ממשיך ואומר בפסוק 8:

"…ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים…"

מי היא הממשלה הראשונה שהיא ממלכת לבת ירושלים? לירושלים עצמה? (מראי מקום בהם בת-ציון משולה לירושלים – ישעיה א' 8, ט"ז 1, איכה א' 6; ב' 13; ירמיהו מ"ח 18; זכריה ט' 9).

רוב המפרשים היהודים קובעים שהנביא מתייחס לבית דוד. ז"א, שאלוהים מבטיח שמלכות בית דוד הטובה והראויה עתידה לחזור (ראה דברי הימים-ב י"ג 8-12).

לפיכך, הנביא מיכה בדרך האנשה של מגדל-עדר, מציין שהממלכה הטובה לציון באמת תבוא ממגדל עדר, מקום הנמצא בסמיכות לבית לחם אפרתה.

חיזוק לטענה זו ניתן לקבל מהנבואה שבפרק ה פסוק 1.

א וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאוֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם. [הסבר מפורט לפסוק זה יינתן בהמשך]

גם כאן הנביא מאניש את בית לחם אפרתה ובכך מציין שהאישיות שבה טמונה ההגנה והביטחון של ירושלים וציון תופיע מבית לחם אפרתה, המחוז שבתוכו נמצא – מגדל-עדר.

ובכן, איזו אישיות באה מבית לחם אפרתה, ותכונותיה הן תכונותיו של אלוהים?

אני מכיר אישיות אחת והוא לא אחר מאשר ישוע המשיח אשר נולד בבית לחם אפרתה.

המשפט הזה התגשם כאשר נולד ישוע המשיח בבית לחם אפרתה (לוקס ב' 1-21, מתי א' 18-25). לשם באו הרועים והחכמים מן המזרח כדי להשתחוות לפני המלך ולהגיש מנחותיהם לפניו.

הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים היא ההתייחסות להופעתו הראשונה של ישוע המשיח מבית דוד המלך, כאשר הוא נולד בבית לחם אפרתה.

חוזקה של ציון נובע מנוכחות המשיח בתוכה או מקרבתה ותלותה של בת ציון במושיע.

ומתי תקום אותה ממשלה נפלאה מבית דוד?

בבשורת לוקס כ"א 24 נאמר שמלכות המשיח תקום לאחר שיסתיימו עיתות הגויים.

עיתות הגויים מתייחס לתקופה בה הגויים שלוטים בעולם ועל ציון.

אנו רואים הקבלה גם בספר דניאל פרק ב'. שם מלכות המשיח תקום באחרית הימים לאחר שאלוהים יפיל ויפורר את מלכויות הגויים. דבר זה עדיין לא התגשם.

ריחוק ישראל ממלכם (פ. 9)

⁹ עַתָּה, לָמָּה תָרִיעִי רֵע?; הֲמֶלֶךְ אֵין-בָּךְ? אִם-יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי-הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה?

האירוע השני שעתיד להתרחש לפני שהמשיח ימלוך על העולם מציון הוא ריחוק ודחיית עם ישראל את מלכם.

כעת נחזור לתקופתו של מיכה הנביא.

העם בציון נרגש ופוחד ממה שממלכת בבל עלולה לעשות להם.

הנתונים בפסוק 9 ואילך מתארים את הסבל והקושי שהיו מנת חלקם של בני ישראל כאשר ליבם פנה ממלכם האמיתי שיכול להושיעם ולפעול למענם בכל תחום.

מתברר שבעת אמירת הנבואה חיו תושבי ירושלים בצל פחדו של אויב קרוב, בעיצומו של מצור, וצעקו כאישה בשעת צירי לידה.

הנביא מתפלא שהעם העתיד להוליד את המשיח, מושל העולם, ינהג כפי שהוא נוהג…

מכיוון שמושל העולם בא מקרבך, בת ציון, מדוע את זועקת?

מדוע את נראית כמו אישה מפוחדת שצירי לידה אחזו אותה? (ישעיה י"ג 8, כ"א 3, ירמיה ל' 6, נ' 43).

האם אין לך מלך? (ראה ישעיה ז' 14, ט' 5-6)

לעם באותה תקופה היה מלך אך מלך זה לא היה בכוחו להסיר את האיום של האויבים ואת הפחד מלב תושבי ירושלים.

בעתיד הקרוב העם עתיד להילקח לגלות ואז חכמת יועציו של המלך הנוכחי ביהודה תתברר כטיפשות.

אפשר להרגיש את מילות הביקורת של הנביא מיכה נגד המלך ויועציו שהביאו את העם למצבם העגום.

לעומת זאת, מכיוון שמלך בשר ודם רגיל אינו יכול להבטיח שלווה ושלום מוחלטים, הרי שהכוונה פה למלך העולם, לאלוהים ולא למלך רגיל, בשר ודם.

הנביא מתייחס לאישיות המתוארת כעמנואל בספר ישעיה ז' 14 וכמו כן לבן האלוהים שניתן לבני ישראל אשר עתיד לשבת על כיסא דוד כדי למלוך לעולמי עולמים – ישעיה ט' 5-6.

הנביא אומר: האם יועצך אבד?

מיכה הנביא אינו מתייחס ליועצי המלך הרגילים שהרי הם לא הצליחו להציל את העם ממצבו הירוד. אדרבה, היה להם חלק נכבד במצב העגום של העם. היועץ המושלם הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. כל עצותיו הנפלאות והמושלמות כתובות בכתבי הקודש.

ראוי מאוד לצין שאחד משמותיו של בן האלוהים המוזכר בנבואת ישעיה בפרק ט' 5-6 הוא- פלא יועץ! שם התואר 'יועץ' הינו גם כן שמו של המשיח.

ובכן, עמי היקר, האם יש סיכוי שהיועץ שלכם, שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו – אבד?

האם הוא נעלם? האם עצותיו אינן מועילות לכם יותר? האם אלוהים כיועץ החליט לחשות ולא לייעץ לכם יותר?

חס וחלילה! הוא לצידכם תמיד!

ירמיה הנביא משתמש במילים דומות ובסגנון דיבור דומה כדי לתאר את מצבה של יהודה.

ירמיה ח' 19: "…הנה-קול שוועת בת-עמי מארץ מרחקים. היהוה אין בציון? אם מלכה אין בה? מדוע הכעיסוני בפסליהם בהבלי ניכר?…"

לכן, מדוע את רועדת מפחד? מדוע את כפופה ואוחזת את בטנך כמו אישה הסובלת מצירי לידה?

הפחד של בני ציון מצבא בבל העומד לבוא עליהם אינו נובע מחולשתו של אלוהים אלא מהריחוק הרוחני של בני ציון ממושיעם, קדוש ישראל.

אילו הייתם קשובים לאלוהים כי אז הייתם רואים את המציאות דרך עיניו של אלוהים. אילו הייתם קרובים לאלוהים כי אז הייתם יודעים את תכלית מעשיו.

תוצאת הריחוק מגואל ישראל- גלות (פ. 10)

האירוע המרכזי השלישי שהנביא מיכה מציין שיתרחש לפני תחילת מלכותו של המשיח בארץ יהיה גלות קשה וארוכה.

בעוד שנביאי השקר טענו שלא יקרה דבר רע לירושלים מכיוון שאלוהים יתערב למען עמו כדי לשמור על בית מקדשו (מיכה ג 11), מיכה הנביא מבהיר שזעם אלוהים עתיד לבוא על העם שעתיד להישלח לגלות.

מהו המסר של הנביא מיכה?

התעודדי בת ציון. למרות שתילקחי לבבל, לא תושמדי.

אלוהים ישמור אותך גם שם עד שיציל אותך מאויבייך.

הנביא מיכה אומר לבני עמו שההצלה דווקא נמצאת בכניעה לבבל. אדרבא, אלוהים עתיד להציל את אלו שישמעו לו וייכנעו לבבלים. מה שנראה לאנשים כגזר דין מוות, היא תכניתו של אלוהים לשמר את חייהם של בני עמו. ירמיה הנביא בא עם מסר דומה ואמר בפרק כ"ט 7: "ודירשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום."

אתם עתידים לצאת לגלות!

חולי: רעדי, התפתלי מכאבים, התייסרי, (תהילים קי"ד 7)

גוחי: צעקי, התאמצי ללדת, כדי שהוולד יגיח במהרה.

אתם יושבי ירושלים תיאלצו לצאת מן העיר לגלות. אתם תבלו בשדה עד שתגיעו בבלה. משם, מן הגלות תצמח ישועתכם \ הצלתכם.

הנביא מיכה מציין את הגלות לבבל כנבואה לעתיד לבוא.

בני ירושלים אכן נלקחו בבלה בשנת 586 לפנה"ס על ידי מלך בבל.

המסר של מיכה תואם את זה של ירמיהו הנביא שאמר ליושבי ירושלים כי הכניעה לבבל והיציאה לגלות היא כרגע רצון אלוהים עבור העם, ומי שיסרב לכך או ילך למקום אחר – מצרים – לא ימצא שם מחסה אלא מכת מוות.

דברי מיכה תואמים גם לדברי ישעיה הנביא אשר אמר למלך חזקיהו כי בשל גאוותו וסטייתו מדרך אלוהים כל אשר בביתו יינשא בבלה (ישעיה לט 1-8, מלכים-ב כ 12-19).

ענישת הגויים הפועלים נגד ישראל והנחלה (פ. 11-12)

¹¹ וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, הָאוֹמְרִים תֶּחֱנָף, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ.

¹² וְהֵמָּה לא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה וְלא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ: כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גּוֹרְנָה.

תחנף: תחולל (במדבר לה 33, ירמיה ג 2, ישעיה כד 5) על ידי חורבנה.

מיכה הנביא מציין את האירוע הרביעי שעתיד להתרחש לפני הקמת מלכות המשיח.

גויים יעלו על ישראל.

אותם גויים משתוקקים לראות איך ציון נמצאת אשמה לפני אלוהים. הם שמחים לראות במפלת בני ישראל. הם מתמוגגים מנחת להוכיח לבני ישראל שאליליהם גדולים יותר וריבוניים מיהוה.

הנביא מציין שגויים יחשקו וייקחו לעצמם את הנחלה שאלוהים ייעד לעם ישראל.

אותם גויים אומנם עולים על ארץ ההבטחה ומסירים מעליה את בני ישראל – זאת כחלק מעונש אלוהים על עם ישראל שנטש את תנאי הברית עם אלוהים, אך אותם גויים אינם פטורים גם כן מזעם אלוהים.

הנביא מציין את עיוורונם הרוחני של הגויים באומרו שהגויים אינם מבינים שנחלת ישראל היא המלכודת בה אלוהים עתיד לתפסם ולהשמידם – לדוש אותם כפי שעושים לחיטה ולשעורה בגורן.

אותם עמי גויים אינם צדיקים יותר מעם ישראל.

תאוותם להרוג את עם בחירת אלוהים ולקחת את הנחלה לעצמם היא עדות לרשעותם וחטאיהם.

אלוהים משתמש בעמי הגויים ככלי לממש את זעמו נגד עמו ואז בצדק, הוא מעניש את אותם עמי הגויים על חטאם.

מפאת שנאתם את ישראל ורצונם לקחת לעצמם את ארץ הנחלה שאלוהים הבטיח לישראל, הם עתידים לחוות את זעמו של אלוהים. (ראה לדוגמא את דבר אלוהים נגד אדום בספר יחזקאל ל"ה, וכן ספר עובדיה).

ניסיון עמי הגויים לעלות על ישראל ימשיך עד לסיום עיתות הגויים (לוקס כ"א 24; דניאל ב').

למרות שלאורך ההיסטוריה מתועדים אירועים בהם עלו אויבים על יהודה ושם הושמדו עד אחרון חייליהם (דברי הימים-ב פרק כ; ישעיה ל"ז 36), הרי שעונשו הכללי של אלוהים על הגויים הבאים נגד ירושלים יתרחש ממש לפני חזרתו של המשיח ארצה (ראה זכריה י"ב-י"ד; ישעיה ס"ג 1-6; התגלות י"ט מפסוק 11).

שיקום שארית ישראל (פ. 13)

האירוע החמישי שעתיד להתרחש לפני חזרת המשיח הוא חיזוק עם ישראל כדי שיוכל לעמוד מול התקפות עמי הגויים.
מאז נאמרו הנבואות מפי מיכה הנביא, חווה עם ישראל מלחמות רבות. המלחמות הללו עתידות להמשיך עד תחילת מלכות המשיח (סיום עיתות הגויים – לוקס כ"א 24) – כי אז ישרור שלום עולמי והמשיח עצמו יגן על ישראל.

ולכן, כאשר אנו עדים לניצחון צה"ל במערכות כאלו ואחרות, הדבר אינו בגלל גדולת צה"ל אלא רק בגלל נאמנות אלוהים להבטחותיו – לשמור את עמו כדי שיגשים את ייעודו.

קרני ברזל ופרסות מנחושת מציינים כוח. כוח בלתי מנוצח מובטח לישראל כאשר הם שמים את מבטחם וביטחונם בה'.

אדון (אלוהי) כל הארץ הינו שם נרדף למשיח (ראה תהילים ב' וכן ישעיה נ"ד 5). עם ה' עתיד לקחת את כל שללם של הגויים שלקחו מישראל ומעמים אחרים. תיאור דומה ניתן גם מפי הנביא זכריה (פרקים י"ב וי"ד) וכן מפי הנביא יחזקאל (פרקים ל"ז – חזון העצמות היבשות וכן פרקים ל"ח-ל"ט ששם מתוארת מלחמת גוג ומגוג שבסופה נוחלים גויים מפלה וכל שללם נופל ביד שארית ישראל. (ראה גם תהילים ב').

אילו בני ישראל היו בוטחים בה', הרי שגורל כל אויביהם בעבר היה כפי המתואר בפסוק 13.

המציאות לעומת זאת שונה. עם ישראל אינו בוטח באלוהים ולכן אויביהם מצליחים במעשיהם. זאת כחלק מעונש אלוהים על ישראל. פסוק זה יתגשם מילולית בעתיד בסמוך לחזרתו של ישוע המשיח ארצה בסיום תקופת צרת יעקב.

לאחר שהנביא גרם לשומעיו להיות מלאי פליאה, הוא מחזירם במהירות להווה המטריד שנובע בגלל סטייתם מדרך אלוהים.

ג. ועתה – האירוע המידי – השפלת שופט ישראל (פ. 14)

"עתה", כעת בהווה, המצב אינו קל. (בת ציון), יושבי ירושלים נאספים (מתקבצים) ומתגודדים כאשר האויב צר עליהם. כאשר הם עתידים להילקח לגלות.

המילה "תתגודדי" נמצאת גם בספר דברים י"ד 1 אך במשמעות שונה – להתגרד, לחתוך בבשר כמנהג אבלות של עובדי האלילים.

לפיכך הנביא משתמש במשחק מילים ואומר: התאספי בת ירושלים והתאבלי על האירועים העתידים לבוא עלייך.

הנביא כולל את עצמו בקהל הנמצא במצור… "…מצור שם עלינו…"

השפלתה של יהודה באה גם מהעובדה שמלך יהודה (מלך נחשב לשופט עליון בתקופה המדוברת) הושפל על ידי שוביו – "…יכו על הלחי את שופט ישראל…" הדבר קרא למלך צדקיהו מידי נבוכדנאצר מלך בבל (מלכים ב' כ"ד 18 עד פרק כ"ה 21, בשנת 586 לפני הספירה).

נבואה זו לעיתים מיוחסת למשיח ישוע אך עלינו לזכור שישוע המשיח לא הוכה על הלחי בעת מצור על ירושלים או על ישראל.

לכן, לא נראה שפסוק 14 מתייחס לישוע, אלא למלך צדקיהו.

כאמור, פסוק 14 מהווה גשר כדי להחזיר את השומעים המקוריים אל אירוע ההווה.

השפלת שופט ישראל הוא האירוע הקרוב.

וכך פרק ד' מסתיים בבושה והשפלה.

האם זו התחנה הסופית עבור עם ישראל?

לא ולא!

יש תקווה ויש חיים, ואלו יבואו מבית לחם אפרתה, ועל כך בשיעור הבא.

סיכום

חוזקנו וברכותינו אינם נובעים מחברות בקהילה או מתפקיד רוחני כזה או אחר, אלא, מאמונתנו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים והליכתנו בדברו באהבה.

האם האדון ישוע הוא אכן מושא חייך והעוגן שלך?

חשוב מאוד להגות באחרית ובתקווה המחכה לנו עם אלוהים בעתיד. הברכות האינסופיות והחיים הנצחיים ללא חטא המחכים לנו, צריכים לעודד אותנו ולחזק להתמיד בחיי טוהר וקדושה המפארים את אלוהים.

איזו אחרית ותקווה בטוחה יש לך?

מיכה הנביא הבהיר שהפחד, ייאוש וחרדה שכבשו את לב בני ירושלים לא נבעו מחולשתו של אלוהים אלא מנטישת העם את היועץ הפלאי, את המלך אלוהים.

אם את או אתה חפצים להסיר ייאוש, פחד וחרדה מחייכם, אנא מלאו את מוחכם בדבר המלך והאמינו בו.

כולם מאמינים במשהו? האם אתה מאמין בישוע המשיח שהוא פלא יועץ, אל גיבור שר שלום ואבי עד?

אני כן!

[1] Kasuto, M. D. Trei Asar, Minor Prophets. (Tel-Aviv: Yavneh, 1982), pg. 97.

כותרת