ישעיה פרק נ"ה

ישעיה פרק נ"ה

רחמי אלוהים לכל דורש

קריאת פתיח: תהילים פרק פט

 

בפרק נה ישעיהו הנביא מציין שהישועה הניתנת על סמך אמונה בעבד ה', המתואר בפרק נג, איננה הנחלה של עם ישראל בלבד אלא של כל בן אנוש. בעוד שלישראל שמורות הבטחות מיוחדות בשירות אלוהים הרי שישועתו וחסדו שווים לכל עם.

פסוקים 1-13:

1. הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ כָּסֶף, לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכולוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ, בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב;
   2. לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף בְּלוֹא־לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ־טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן פְשְׁכֶם;
   3. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.
   4. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו, נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים;
   5. הֵן גּוֹי לא־תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לא־יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ; לְמַעַן יהוה אֱלוהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ;
   6. דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב;
   7. יַעֲזוב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבותָיו; וְיָשׁוב אֶל־יהוה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל־אֱלוהֵינוּ כִּי־יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ;
   8. כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יהוה.
   9. כִּי־גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבותַי מִמַּחְשְׁבותֵיכֶם.
   10. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן־הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לא יָשׁוּב, כִּי אִם־הִרְוָה אֶת־הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזּורֵעַ, וְלֶחֶם לָאוכֵל.
   11. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם; כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּי.
   12. כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף.
   13. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תַחַת (וְתַחַת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לא יִכָּרֵת.

 

בפסוקים 1-2 הנביא מציין את טובו של אלוהים וגודל חסדו בדרך ציורית.

הנביא אומר לכולם, גם לאלו שאין להם כסף: לכו תשתו ותאכלו ללא כסף. תשתו יין וחלב – משקאות יקרים ונחשקים – ללא כל תמורה! למה לכם לשלם כסף רב ולא לקבל תמורה נאותה?

האם הנביא ממקד את דאגתו בכרס של בני עמו ושאר בני האדם? לא!

הנביא מדגיש את הטוב והחסד של אלוהים בברכה שהוא מעניק לכל אדם, וזאת ללא מחיר כספי! (אפסים ב 8-9; ישעיהו נג 6, 8, 11) – ההפך מנביאי שקר וספסרים באמת.

ישעיהו קורא לכל אדם לגשת למי החיים; הכוונה לאלוהים בעצמו ולנביאיו כדי לקבל את כל צורכם.

ישוע המשיח מכנה עצמו לחם החיים ומים חיים:

"… אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לא יִצְמָא עוֹד…" (יוחנן ו 32-35);

"מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ…" (ז 37-38).

אין צורך לשלם בכסף כדי לדעת את אמת אלוהים. שום נביא אמת לא דרש סכום כסף כדי לומר את דבר אלוהים. כאשר באים לשמוע את האמת מאלוהים, מקבלים בשפע ואף את הטוב ביותר. זאת הכוונה ליין וחלב בתיאור של הנביא. (בראשית מט 12; שיר השירים ה 1; יואל ד 18).

כשבני האדם פונים לנביאי שקר או סוטים מדבר אלוהים, הם משלמים יקר כדי לקבל דבר שקר ועצה פסולה,  ולא מקבלים גמול מבורך.

כדי להדגיש את רוחניות דבריו, הנביא מציין שאלוהים הנו הכתובת לכל דורש:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (פסוק 3) – לכו אל יהוה, שמעו לו כדי שנפשכם תחיה!

מה יעשה אלוהים על מנת שנפשנו תחיה?

אלוהים יכרות עמנו את ברית דוד.

מדוע ברית דוד ולא ברית משה או נוח?

• בברית נוח ה' הבטיח לא להשמיד באופן פיזי את כלל האנושות במבול.
• בברית משה אלוהים הבטיח לברך את עם ישראל במידה ויצייתו לדברו, ולהענישם אם יסטו ממנו.
• בברית משה אלוהים הציג את המשיח כצל, סמל ותכלית. ברית משה היא ברית על תנאי וזמנית. היא עתידה לסור כשברית דוד תקום.
• בברית ה' עם דוד, אלוהים מבטיח שבנו המשיח יקום וימלוך לעד (שמואל ב ז 8, 16; תהילים פט 27-29). נצחיות נפשו של כל אדם מאמין, בין אם יהודי או גוי, תלויה בברית עם המשיח הבא מבית דוד. ברית זו נקראת "הברית החדשה" והיא עליונה לברית משה (ירמיהו לא 31-34, לב 40, נ 5; יחזקאל טז 60, לז 26; עברים יג 20).

בירמיהו לא 31-34 כתוב: "… וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה; לא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי ת־אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי, וְאָנוכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יהוה;  כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרות אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יהוה, נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם;  וְלא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמור, דְּעוּ אֶת־יהוה; כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יהוה, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לא אֶזְכָּר־עוֹד;"

לב 40: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי;" נ 5: "צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ, דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם; בּואוּ וְנִלְווּ אֶל־יהוה, בְּרִית עוֹלָם לא תִשָּׁכֵחַ."

יחזקאל טז 60: "וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ; וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם;"

לז 26: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם."

עברים יג 20: "וֵאלוהֵי הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר בְּדַם בְּרִית עוֹלָם הֶעֱלָה מִן הַמֵּתִים אֶת רוֹעֵה הַצּאן הַגָּדוֹל, אֶת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ."

 

בפסוקים 4-5 הנביא מזכיר לעם ישראל את חסדי אלוהים לדוד, ומבטיח להם שחסד וברכות מחכים לישראל.
"הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו, נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים; הֵן גּוֹי לא־תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לא־יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ; לְמַעַן יהוה אֱלוהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

בעת מלוכתו של דוד המלך נתן לו אלוהים ממלכה גדולה, שליטה על עמים והגנה מאויביו. הברכה שהייתה מנת חלקו של דוד בגלל אמונתו באלוהים, היוותה עדות לנאמנות אלוהים לבחיריו. כל מי שיהיה נאמן לאלוהים כמו דוד, יזכה לאותו חסד וברכה מאלוהים.

בעתיד – בעת ממלכת 1000 השנים של ישוע בארץ – יזכה עם ישראל בברכה שכזו בגלל נאמנותו לאלוהים ולמשיחו. עם ישראל עתיד להורות את דבר אלוהים לעמים רבים. בסמכות עם ישראל, כמשרתי המשיח מלך הארץ, לקרא לעמים ולצוותם לעשות ולמלא את רצון אלוהים (שמות יט 6: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"). עמים זרים עתידים לבוא אל ישראל – עם הבחירה – כדי ללמוד את דרך אלוהים.

בפסוקים אלו ניתן לראות מקבילות לדברי הנביא זכריה בפרק ח 23: "כּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִכּל לְשׁונוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמור, נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלוהִים עִמָּכֶם." (עיקרון דומה מוצאים גם בנבואת מיכה הנביא פרק ד 1-8; זכריה יד 16-21).

עם ישראל לא יעשה זאת לכבודו שלו, אלא לכבוד קדוש ישראל, שהוא מלך המשיח – ישוע.

מה הנחמה לגויים?

כאשר כלל עם ישראל עסוק בבישור דבר ישועת אלוהים, כל עמי העולם יתברכו! (רומים יא 15: "הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים?").

כל גוי שיקבל את קדוש ישראל באמונה, יזכה לאותן הברכות; חסד ורחמי אלוהים יהיו עליו.

בפסוקים 6-7 ישעיהו הנביא מציין את הדחיפות והצורך בישועה:

"דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב."

א. הנביא מעודד את עמו לבקש את ישועת אלוהים לפני שהעונש יבוא עליהם. מרגע שעונש אלוהים יחל, סבלם יהיה גרוע! דוגמה לכך אנו קוראים באיגרת השנייה של שאול לתסלוניקים ב 10-12: אלוהים מעניש את אלו שדחו את בשורת ישועתו. כחלק מעונשם, הם יהיו חשופים לשקרים כה רבים שיתקשו לראות או לקבל את האמת. דוגמה נוספת: במשלי ישוע בספר מתי כה 1-13; יוחנן ז 34, ח 21. (חמשת העלמות שפספסו את כניסת החתן ונדחו; "תְּחַפְּשׂוּנִי וְלא תִּמְצְאוּ…").

מה לגבינו היום?

מי ששומע את דבר הבשורה ודוחה אותה בטענות כאלו או אחרות, כדאי שיידע: זאת ההזדמנות לבחור כי הזמן מוגבל! – היום זה יום ישועה!

ב. הנביא מציין את העיקרון שעל פיו אלוהים שומע את ילדיו ומושיעם:

"דִּרְשׁוּ יהוה… קְרָאֻהוּ… יַעֲזוב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְיָשׁוב אֶל־יהוה… כִּי־יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ…"

למרות שעם ישראל היה תחת ברית מצוות משה, הנה לפנינו דרך הישועה מתוך אמונה!

1. דרשו את ה': מכיוון שאלוהים הנו האל האמיתי וכל השאר הם פרי דמיון, יוצא מכך שהוא חייב להיות הכתובת היחידה לישועה.

לדרוש את ה' – משמע, לדעת, לשאול וללמוד עליו, לקרא בדברו ולשנן את רצונו (דברים ד 29; דברי הימים ב טו 4).

2. "קְרָאֻהוּ" – קרא לאלוהים כדי להוכיח את הכרתך בו כמושיעך.

תהילים קמה 18: "קָרוֹב יְהוָה לְכָל־קורְאָיו; לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת"; משלי ח 17: "אֲנִי אוהֲבֶיהָ… וּמְשַׁחֲרַי, יִמְצָאֻנְנִי"; שנייה לקורינתים ו 2: "… בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ. הִנֵּה עַתָּה עֵת רָצוֹן, הִנֵּה עַתָּה יוֹם יְשׁוּעָה."

 

קריאה שכזו מלווה בהכרה של חטא אישי והצורך בחזרה בתשובה. הנביא מדגיש שחזרה בתשובה ללא התנערות מחיי החטא אינה חזרה בתשובה אמיתית.

הנביא אינו אומר רק להפסיק את המעשים הרעים אלא גם את המחשבות הרעות! החטא נולד ומושלם עוד בשלב המחשבה, וכבר על חלק זה אנו נידונים וזקוקים לסליחה.

על החוטא להבין שאין ביכולתו לטהר את עצמו והוא זקוק לחסד אלוהים כדי לטהרו.

את החסד הזה הנביא ישעיהו תיאר בפרק נג: עבד ה', ישוע המשיח, משלם בחייו את המחיר הנדרש כדי לסלוח את חטאינו.

מי שמאמין שאלוהים בעצמו, בדמות ישוע המשיח, שילם על הצלב בעבור חטאיו – יוושע. ישועה כנה בחיי המאמין מתבטאת בפרי הרוח.

הנביא אינו מציין חטא כלשהו שאלוהים לא יכול לסלוח. אלוהים רב הרחמים וסולח לכל – אם החוטא בא אליו בלב שבור ובחרטה אמיתית!

• איך אלוהים יכול לסלוח לעם ישראל לאחר שדחו אותו והכו בו (פרק נג), ועוד לברך אותם בברכות רבות?!
• איך אלוהים יכול לסלוח לעמי הגויים לאחר שפשעו נגד אדם, ונגדו, לאורך אלפי שנה?

בפסוקים 8-9 הנביא עונה על שאלות אלה:

"כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יהוה. כִּי־גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבותַי מִמַּחְשְׁבותֵיכֶם."

מחשבותיי אינם מחשבותיכם, דרכיכם אינם דרכי! המרחק בין הידע והחכמה שלי לשלכם גדול כמו המרחק בין שמים וארץ.

במשפטים אלו אלוהים מלמדנו לא לנסות להגביל את יכולתו להיגיון המוגבל והמושפע מן החטא שבחיינו. הנביא מעודד אותנו לסמוך על דרך אלוהים גם אם אינה ברורה לנו. אלוהים רואה תמונה שלמה ורחבה, ואנו חלקיק קטן. הוא יודע טוב יותר מה ואיך לעשות!

כמה פעמים אנו רוצים שאלוהים יעשה משפט צדק מיידי נגד אויבנו אך מבקשים חסד ודחייה כאשר אנו עומדים בתא הנידונים?!

לאלוהים יש תכנית מושלמת. כל פעולותיו נעשות בצדק, רחמים וחסד. רק הוא, בחכמתו, יכול לעשות את הכל באיזון מושלם.

מסיבה זו, יכול היה אלוהים לומר לנביא חבקוק שזעק למשפטו המהיר של אלוהים נגד אויבי ישראל:

"כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד… אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בא יָבא לא יְאַחֵר" (ב 3). רק ריבון כל יכול מסוגל לפעול בדרך שכזו.
איזו נחמה יש לנו שזהו כוחו של גואלנו, מושיענו, אלוהינו! – פסוקים דומים ניתן לקרא ברומים יא 33-36: "מָה עומֶק עושֶׁר הָאֱלוהִים, מָה עומֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ! אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִיג אֶת דְּרָכָיו, כִּי 'מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?' וּמִי הִקְדִּים לָתֵת לוֹ דָּבָר וִישֻׁלַּם לוֹ? הֲרֵי הַכּל מִמֶּנּוּ, הַכּל דַּרְכּוֹ, וְהַכּל אֵלָיו. לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים! אָמֵן";  ראשונה לקורינתים א 25: "הֵן 'סִכְלוּת' אֱלוהִים חֲכָמָה מִבְּנֵי אָדָם, וְ'חֻלְשַׁת' אֱלוהִים חֲזָקָה מִבְּנֵי אָדָם."

בפסוקים 10-11 הנביא מסביר את אופן פעולותיו הנסתרות של אלוהים בדוגמה ציורית מן החיים (ראה גם דברים לב ב). דבר אלוהים דומה לגשם המרווה את הארץ. הגשם נופל משמים ארצה, ולעולם לא עולה שוב. לאחר זמן מה, ניכרת הברכה של הגשם: האדמה מצמיחה יבולים.

כך גם דבר אלוהים! דברו שיצא מפיו יתגשם גם אם יידרש לכך זמן רב, זאת מכיוון שאלוהים אינו מתחרט על דברו אלא פועל על פי תכנית מושלמת. לכן, התאזרו בסבלנות! מה שאלוהים אמר, אכן יתגשם. הצדק שלו יוכח – כך גם חסדו.
מי שאינו מבין את הקשר בין הגשם המרווה את האדמה לבין היבולים הצומחים לאחר מכן, יכול לחשוב שירידת הגשם הייתה ללא תכלית.

בפסוקים 12-13 הנביא מתאר את הברכה העתידה להיות מנת חלקם של שארית ישראל והגויים שישימו מבטחם בעבד ה' – המשיח ישוע.

"כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף."

השמחה והשלום יהיו מנת חלקנו היום יומית, וחיינו ינוהלו בשמחה ושלום. בעוד שומעיו של ישעיהו הנביא יכלו לשמוע שמועות של מלחמה וצרות, הוא מבטיח שילדי אלוהים יבלו את הנצח בשלום ושלווה.

הנביא מציין שבמקום קוץ יצמח עץ: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לא יִכָּרֵת."

קוצים צמחו מן האדמה כחלק מעונש אלוהים על חטאו של האדם (בראשית ג 18-19).

שלום ושלווה עומדים בניגוד למוות, וקוץ – בניגוד לעץ מועיל.

רמזים אלו מעידים על כך שבממלכת המשיח חיי האדם והטבע יתנהלו בצורה ואופן הדומה לזה שהיה בגן-עדן לפני קללת החטא של אדם וחווה.

מה עוד יהיה מנת חלקם של ילדי אלוהים בממלכת המשיח?

מתוך מיכה ד 1-8, ירמיהו כג 5-6, לג 14-16, ישעיהו יא – יב עולה כי לא יהיו יותר מלחמה, חיות לא יטרפו עוד זו את זו…

צפניה הנביא (פרק ג 9) אומר דבר מעניין:

"כִּי־אָז אֶהְפּוךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה; לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם יהוה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

אלוהים בלל את שפת האדם מכיוון שניצלו את אחדות השפה לעשות רע (מגדל בבל: בראשית יא). בתקופה שבה החטא ירוסן (התגלות כ 1-3) יוכלו יושבי תבל שוב לדבר בשפה אחת, קדושה וטהורה, אך הפעם ינצלו את היתרון הזה לכבוד אלוהים.

לאור נתונים אלו ניתן לומר: דברי הנביא ישעיהו בפסוקים 1-2 לא היו תיאורים ציוריים בלבד!

מכיוון שבני האדם החלו להזיע עבור תזונתם רק לאחר קללת החטא, יוצא מכך שכאשר החטא ירוסן והמצב יחזור לתנאים שלפני החטא הראשון, גם התזונה תהיה בשפע ולא יהיה יותר צורך להזיע כדי להתכלכל.
ל ס י כ ו ם :

עם ישראל וכמוהם שאר בני האדם, זוכרים היטב את הבטחותיו הנפלאות של אלוהים: ברכה, הגנה, עידוד וחיים. אולם, הם נוטים לשכוח את התנאים שאלוהים הציב: חזרה בתשובה כנה – "דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב."

• האם אנו דורשים את ה' באמת?
• האם אנו מאמצים את הלך מחשבתו של עבד ה' מפרק נג?
• האם אנו מבינים שאין אמת אחרת?

"דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב." – מי שיעשה זאת בלב טהור יווכח שהמשיח הוא ישוע, עבד ה' מפרק נג.