האדון ישוע המשיח בן 12 במקדש בירושלים
האדון ישוע המשיח בן 12 במקדש בירושלים.
מבוסס על הכתוב בבשורת לוקס ב 39-52.
מאוד מענין לראות שכל הכתוב אודות האדון ישוע המשיח בכל הנוגע לילדותו ונערותו מסתכמים במספר פסוקים.
למרות זאת, פסוקים בודדים אלו מלאים כרימון.
השיעור מחולק לשלוש פיסקאות:
א. ההורים של ישוע – הבסיס להוראתו הראויה בכתבי הקודש – דוגמא לנו
ב. הילד ישוע
ג. הנער ישוע
א. ההורים של האדון ישוע – הבסיס להוראתו הראויה בכתבי הקודש
האחריות הראשונה והחשובה ביותר של הורים היא לגדל את ילדיהם ביראת אלוהים.
שימו לב:
יוסף ומרים היו עניים מרודים, ולמרות זאת אלוהים האב הפקיד את בנו בידיהם!
מדוע שלא ישים את זרע הגואל ברחמה של אישה יהודיה עשירה ויראת אלוהים?
ללמדנו שאלוהים הוא זה המספק את הכל, וחינוך ליראתו אינה תלויה ומותנית במעמד ארצי מכובד.
מי שחי על פי רצון אלוהים ומבקש באמונה דבר מאלוהים כדי למלא אחר רצון אלוהים – יקבל זאת במלואו (תהילים לז 3-4, יוח"א ה 14-15).
יוסף ומרים מוכיחים את יראת אלוהים שבהם עוד בשלב שלפני נישואיהם.
מרים היתה זו שהסכימה בכניעה להרות לרוח הקודש.
היה מחיר להריון הזה שלפני נישואיה ליוסף, והיא הייתה מוכנה לשאת את המחיר הזה…
יוסף נדרש על ידי מלאך אלוהים לקבלה ולהאמין שהריונה מרוח אלוהים.
יוסף קיבל זאת באמונה והיה לאב הארצי הטוב ביותר עבור האדון ישוע.
יוסף ומרים נענו להדרכת רוח אלוהים לרדת למצרים בגלל רדיפת הורדוס אחר הבן הנולד, והיו רגישים לדבר אלוהים לחזור ארצה ולרדת לנצרת ולא להישאר בירושלים.
יוסף ומרים מילאו אחר מצוות והוראות תורת אלוהים. בדרך זו הם בטאו את אמונתם באלוהים ואהבתם אותו.
כאשר נולד האדון ישוע, עלו ההורים העניים למקדש ובצעו את מצוות פדיון הבן (לוקס ב 22-24).
במהלך אותו ביקור במקדש שמעו ההורים את הנבואות מפי שמעון וחנה. הם שמרו בליבם את האמיתות הללו וחלקו אותן מן הסתם עם הבן ישוע כשגדל מעט (לוקס ב 29-32, 34-35, 38).
בפסוק 39 נאמר שהוריו של האדון ישוע השלימו את הכל על פי תורת יהוה…ז"א, הם לא באו בתירוצים שונים מדוע אינם יכולים למלא מצווה כזו או אחרת מפאת עניותם, אלא שמו את מילוי מצוות אלוהים בראש עדיפויותיהם.
בפסוק 41 לוקס מציין שהוריו של האדון ישוע עלו לירושלים כדי לחגוג את חג הפסח.
בספר דברים טז 16-17 כתוב:
טז. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם.
יז. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
ההורים של האדון ישוע עלו לירושלים ביחד, למרות שהמצווה מציינת חובה רק על האב. זאת מתוך ההבנה שהאם יכולה להישאר אם צריך בבית עם תינוקות או טף.
ראש הבית הרי אחראי על בני ביתו מבחינה רוחנית.
והנה, במקרה של יוסף ומרים, למרות היותם מן המעמד הנמוך, לא עשירים, הם עלו ביחד כל שנה.
העיר ירושלים במהלך שלושת הרגלים הפכה להיות "המקום" ב-'ה' הידיעה ליהודים באשר הם.
כמות העולים לרגל מכפילים פי שלוש ופי ארבע את תושבי העיר המקוריים.
כל מי שיש לו משפחה בירושלים, מתגורר עימם.
כל מי שמשגת ידו, ימצא חדר במלון.
רוב השאר ישנים פשוט בכל פינה ובכל מקום אפשרי, אם באוהל אם תחת שמיכה, תחת השמים.
לבית המקדש מגיעים למעלה מרבע מליון בני צאן ובקר.
הלוויים והכוהנים – כולם עולים לירושלים לעזור במלאכת הקרבת הקורבנות ופעילות המקדש.
בימים רגילים, עושים זאת רק משמרת הכוהנים, (אחת מתוך 24 משמרות כוהנים), אך בחגים עולים כולם לעזור.
משפחות רבות מספור נכנסות בתורם לבית המקדש, וכוהן מוצמד להם לבצע את הקורבן.
נהרות של דם קורבנות זורם ומנוקז לכיוון נחל קדרון.
כמות מים אינסופית שוטפת את הדם, וכך כל חג בבית המקדש נראה כבית מטבחיים.
חלק מהקורבן – תלוי בסוג הקורבן – ניתן למקריב ואז המשפחות יושבות בסמוך ואוכלות ביחד.
עשירים רבים המקריבים שור, אינם יכולים לאכול את כל החלק הניתן להם, וכך זוכים עניים רבים בנדיבות רבה, לאכול בשר פרים ואילים שידם לא הייתה משגת בדרך אחרת.
סך הכול, העליה לרגל הייתה חוויה מכוננת לרוב העם, ובמיוחד ליראי האלוהים שבהם.
כל החוויה הזו העניקה לילד ישוע את כל ההזדמנויות ללמוד ולשמוע את כל שילד יהודי צריך כדי להכיר את אלוהים באופן אישי – כאב נאמן.
מבחינת ההורים של ישוע – יוסף ומרים, עדיף לעלות לבית אלוהים כדי:
– לשמוע את כתבי הקודש נקראים מפי הכוהנים. הרי רק לבודדים עשירים היה ספר תורה פרטי.
– לשמוע את מזמורי ההלל בפי מקהלת ההלל הענקית שבבית המקדש.
– לראות ולחוות את מערכת הקורבנות המספקת תמונה וסמל לכפרת החטאים שאלוהים מעניק בקורבנו עצמו.
– להיות במחיצת משרתי אלוהים בבית אלוהים על פני רווח של עוד כמה אגורות בכפר בנצרת…
מבחינתם היה עדיף לצום ולחסוך כסף, ולשמור את הדרוש כדי לרכוש יונה כקורבן המותאם לעניים.
דרך החיים של יוסף ומרים היווה כר למודי ומעודד עבור הילד ישוע להכיר ולדעת את אלוהים אביו ואת תורתו.
לוקס מציין שהוריו של האדון ישוע מילאו אחר כל הכתוב בתורה (ב 27-39).
אחת מהדרישות של הורים זה ללמוד את כתבי הקודש וללמד את ילדיהם בכל יום ובכל הזדמנות. כך כתוב בספר דברים ו 4-9:
ד. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד.
ה. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.
ו. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל-לְבָבֶךָ.
ז. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
ח. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
ט. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
מן הסתם, יוסף ומרים היו בקיאים בתורת אלוהים.
יוסף ומרים לימדו את האדון ישוע כתינוק וכילד קטן את כל שידעו על אלוהים ותורתו.
בספר שמות כתוב שעל האב מוטלת האחריות לספר לילדיו את כל סיפור יציאת מצרים. כך יעשו לדור ודור.
לכן, יכול האב במהלך הדרך לבית המקדש, או בכלל בבית מתי שאפשר, לספר על יציאת מצרים וכל המשתמע מכך – יציאה מעבדות מצרים לחירות – יציאה מעבדות החטא לחירות בגאולת המשיח.
בתוך מסגרת שכזו יכול היה לוקס לכתוב ולומר בפרק ב 40: והילד גדל והתחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו.
האדון ישוע כתינוק וכילד היה עם הוריו וינק לא רק את חלב אימו אלא גם את תורת אביו שבשמים.
ההורים של האדון ישוע מילאו בנאמנות את שאלוהים מצפה מהם. הם נתנו לתינוק שהופקד בידם את כל הנתונים וההזדמנויות להכיר את כתבי הקודש ולחיות על פיהם.
יישום ותוכחה:
- כמו שאלוהים האב מצפה מיוסף ומרים למלא את חובתם לבנם כפי שהתורה מצווה, כך הוא עצמו – כאלוהים האב, עושה את אותו הדבר לבנו ישוע.
בהעניקו את בנו לטיפולם של יוסף ומרים הנאמנים לו על פי כל ציוויי התורה, מוכיח ומבטא אלוהים האב את נאמנותו לאלוהים הבן – חינוך ראוי וטוב מבחינה רוחנית על ידי ההורה – כפי שהתורה מלמדת ומצווה.
- רבים בגוף המשיח אינם לוקחים ברצינות את הלימוד של כתבי הקודש, וממלאים זמנם רק בקיום פרנסה חומרית של משפחתם.
למרות שהדבר חשוב, זה מפר את הברית שיש להורים עם אלוהים.
אלוהים הפקיד בידינו ילדים השייכים לו (ישעיה ח 18).
הוא מצפה מאיתנו להעניק להם את הידע אודות הגואל שלהם.
אחריותם הראשונה של הורים זה להציג את אלוהים לילדיהם דרך הבנת ולימוד כתבי הקודש בחייהם האישיים ובלימוד נכון.
לצערי, הורים רבים חושבים שעליהם להאכיל את ילדיהם באוכל חומרי, לודא שיש להם מחשב טוב, טלפון עדכני, מכונית ובגדים חדשים, וכל העניין הרוחני צריך להיות התפקיד של הקהילה.
לא כך הדבר. זו טעות.
במקום לחפש קהילות עם פעילויות לילדים, התחילו אתם לפעול בחיי הילדים שלכם מבחינה רוחנית.
במקום לחפש דברים נוצצים כדי שימלאו את תאוות ילדיכם למשחקים, היו אתם אלו שמעניקים מיכולתיכם וממרצכם בקהילה כדי להפוך אותה לבית אלוהים ולא למועדון ילדים.
הראו אתם להם דוגמא אישית של ללמוד ולחיות את דבר אלוהים.
רק אז תטעמו ותחוו את ברכת אלוהים הגדולה בחייכם ובחיי ילדיכם.
האם אנו מעניקים לילדינו את האווירה הראויה להכיר את גואלם, כפי שההורים של ישוע העניקו לו כדי שיכיר את אביו שבשמיים?
ניתן לומר שהאדון ישוע גדל באווירה רוחנית תומכת ביותר.
ב. הילד ישוע
ההיסטוריה מציינת גאונים רבים.
ראו את מוצרט ואחרים הדומים לו.
בדקתי בגוגל תחת: ילדים גאונים, וקבלתי רשימה עדכנית של תינוקות בני שנתיים עם מנת משכל של 160 ומעלה – כן, בני שנתיים.
אותם ילדים יודעים לקרא וחלקם כבר לכתוב.
הם מבינים היטב את הנאמר להם ויש להם כושר הבחנה והפנמה יוצאי דופן.
חלקם כישרוניים בתחומים מסויימים עד כי כל מבוגר ירגיש נבוך לידם.
כל הכישרון הפנומנלי הזה נמצא בילדים רגילים אשר במהלך היום גם משחקים, משקרים, מרגיזים את הסובבים אותם ולעיתים מתחצפים להוריהם.
מן הסתם, כשרונות אלו יכולים להשתפר במסגרת של משפחה אוהדת ותומכת.
ישוע היה גאון מסוג אחר – טוב יותר.
בעוד גאונים אחרים חטאו כמו שאר בני האדם, ושיפרו כל העת את כישוריהם מסיבות אישיות ופרטיות, האדון ישוע המשיח כבר כילד, היה כל הזמן הטוב ביותר, יוצא דופן מוכשר, צדיק וחכם. הילד ישוע מאז היותו בן יום אחד גדל בשלמות כדי להיות שה אלוהים ראוי עבור חטאיי כל בני האדם.
האדון ישוע מאז לידתו לא ידע חטא, ומגיל ראשוני, פעל וקיים את מצוות התורה כך שחי וגדל כשה תמים (קור"ב ה 21, ישעיה נג).
חיים אלו היו הסיבה שהעניק לו אלוהים האב את כל הכוח להמשיך ולגדול ולהתחזק.
רבותיי, כבר מגיל צעיר ישוע היה חייב להתמודד עם פיתויי החטא.
בעוד כל שאר הילדים מסביבו חוטאים, ישוע נשען על הכתוב בתורה ונמנע מן החטא.
בעוד כל הסובבים אותו פועלים מתוך מניעים אנוכיים, ישוע פועל מתוך אהבה טהורה ומרצון כנה לעשות רק את רצון אביו שבשמיים.
מסיבה זו יכול היה ישוע כילד כבר לחוות חכמה יתרה וכוח. כי אלוהים האב כאב נאמן העניק לבנו הנאמן והטהור את כל צורכיו כדי לחיות על פי רצונו.
לכן לוקס כותב בפרק ב פסוק 40:
"והילד גדל והתחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו."
בקשר של הילד ישוע לאלוהים אביו התקיים באופן מושלם הפסוק: והתענג על יהוה וימלא את כל משאלות ליבך… תהילים לז 3-4.
כך מתבטאת נאמנות הבן לאב ונאמנות האב לבנו.
מן הסתם, הילד ישוע למד לקרא מגיל מוקדם ביותר…שינן וציטט את תורת אלוהים.
בכל כפר או עיר יהודית היו בתי כנסת.
חלק מפעילות רגילה של בית הכנסת היה לימוד הילדים את הכרת האלפבית וקריאה.
לא היו ספרי לימוד "חילוניים", בבתי הכנסת.
כל הלימוד התמקד בלימוד קריאת התורה.
בדרך זו חוו כל הסובבים את ישוע ביכולות מיוחדות ועל טבעיות שלו לאורך תקופת היותו תינוק וילד קטן.
איזה עידוד ודחיפה להורים שלו לחוות את גדילתו העל טבעית והמלאה בדוגמא אישית.
תנסו לדמיין איך זה לחיות במחיצתו של ילד מושלם מכל הבחינות?
כל מילה וכל שאלה היא לעניין ולא שטויות.
כל דבר שהוא לומד הוא מבין מיד.
מוחו מבריק כך שמעמיד מבוגרים ממנו בתדהמה.
כל זאת ללא גאווה, אנוכיות או חוצפה, אלא כבוד מושלם להוריו, לסובבים אותו ולאלוהים.
רבותיי:
עלינו לזכור שהאדון ישוע המשיח, בן-האלוהים, היה חייב לבוא כאדם ולמלא אחר כל מצוות תורת משה (אל הגלטים ד 4-5, אל העברים ב 17).
הסיבה?
- הוא בא להושיע בני אדם
- כמושיע בני האדם הוא חייב להוכיח שהוא ללא חטא ותמים – שה מושלם. זאת ניתן לעשות על פי אמות הקדושה והטוהר שהתורה מציגה במצוותיה.
- הוא הכוהן הגדול שלנו (אל העברים ז-י).
ג. הנער ישוע
הבשורות כוללות עדויות אודות האדון ישוע מפי: הוריו, שאר השליחים ואנשים כאלו ואחרים.
בפרק הנוכחי אנו זוכים לשמוע עדות אודות ישוע מפיו עצמו.
- אני בבית אבי
- אלוהים הוא אבי
- אני בן-אלוהים.
כתבי הקודש אינם כוללים תיאורים אודות חייו של האדון ישוע בילדותו – חוץ מן הקטע הזה ותיאור לידתו.
כל מה שיש לנו מאז הולדתו ועד גיל שלושים בו החל לשרת כמשיח – זה הקטע הזה.
לפיכך, הקטע הקצר הזה שיכול להסתכם בפסוק אחד ארוך, הינו קטע מכונן וראוי לכל תשומת הלב.
בפסוקים 40-52 אנו לומדים שישוע הנער ידע היטב מי הוא ולשם מה בא לעולם.
פסוק 40: תיאור חיי ישוע מלידה עד גיל 12.
פסוק 52: תיאור חייו של האדון ישוע מגיל 12 עד 30.
בפסוקים המעטים הללו נמצא כל המידע שנחוץ לנו לדעת על ישוע.
בגיל 12 הנער ישוע ידע והבין היטב כי הוא בן-אלוהים.
הנער ישוע אומנם נראה כנער בן 12 אך היה בוגר יותר מכל בן אנוש מאז ומעולם.
בגיל זה, לאור הכתוב בפרק ולאור תוכן השיחה עם הוריו, הנער ישוע הבין היטב את מהלכיו ואת תכלית בואו לעולם.
כשמלאו לנער ישוע 12 שנים, עלו עימו הוריו לבית המקדש, כפי שעשו כל שנה.
הפסוק רומז לנו שבפסח הנוכחי מלאו לנער ישוע 12 שנים.
אם כך הדבר, אז האדון שלנו נולד בפסח וגם נצלב בפסח.
האם יש רמזים או נתונים נוספים לקביעה זו?
אנו יודעים שהאדון ישוע נולד חצי שנה לאחר יוחנן המטביל (לוקס א).
אנו יודעים את המועדים האפשריים בהם המלאך אמר לזכריה, אביו של יוחנן המטביל את הבשורה שאשתו עתידה ללדת.
על פי רשימת משמרות הכוהנים שבספר דברי הימים א פרק כד, ולאור העובדה שאנו יודעים שזכריה שרת במשמרת אביה, נתוני הלידה של האדון ישוע יכולים להיות באיזור סוכות או פסח. תלוי אם המלאך נגלה לזכריה במשמרת הראשונה בשנה או בשניה.
ראה נספח.
הנתון הנוסף מבשורת לוקס ב 42 עוזר לנו לקבוע את מועד לידתו של האדון ישוע – זאת במידה והכוונה שמלאו לו בדיוק 12 שנים אז.
בחזרה לפסח של לוקס פרק ב.
הוריו של ישוע נשארו בירושלים לאורך כל ימי החג – למשך שבוע שלם לפחות – פסוק 43.
בדרך כלל, עולי רגל רבים היו נשארים בירושלים ליום או יומיים ואז היו מתחילים ללכת בחזרה למחוזותיהם.
הוריו של ישוע – יראי אלוהים אמיתיים, נשארו בירושלים לחגוג את החג הכל כך חשוב הזה לאורך כל הימים הנדרשים – מתחילה ועד סוף.
ההורים החלו לחזור לנצרת.
מן הסתם רוב או כל אנשי השיירה שעלו לירושלים מנצרת והסביבה כעת נפגשים כדי לחזור כשיירה צפונה.
באופן טבעי, הילדים הם אלו שהולכים ראשונים כדי לקבוע את קצב ההליכה, כך שלא יישארו מאחור. אנשי השיירה הם בני אותו כפר, ורובם בני משפחה קרובים ורחוקים. אין כל ספק שכולם מכירים זה את זה.
מן הסתם, ישוע מבחינתם הלך קדימה עם שאר בני גילו, או עם דודים או בני דודים. ישוע הנער ממושמע באופן מוחלט ומעולם לא גרם להוריו לדאוג לחינם.
כמו בכל משפחה, ואני כל כך מזדהה עם יוסף ומרים, לעיתים כל הורה חושב שההורה השני עשה את מה שצריך לעשות.
פעם אחת, לאחר שאסיפת הקהילה הסתיימה, מלאתי את הרכב של הקהילה באנשים והסעתי אותם לביתם – כמו בכל שבת.
הילדים בדרך כלל הולכים עם אמא ולעיתים רחוקות איתי. אמא נוהגת מהר יותר, היא מגרמניה. J
מן הסתם הייתי בטוח שיעל נוסעת עם אמא.
ענת לעומת זאת, חשבה בדיוק ההיפך. היא הייתה בטוחה שיעל הלכה אליי ונכנסה לרכב שלי.
בקיצור – לאחר חצי שעה אנו מקבלים טלפון מבעל האולם האומר לנו ששכחנו את בתנו…
מיד נסעתי בחזרה כדי לאסוף את יעל.
משהו דומה מן הסתם התרחש במקרה של יוסף ומרים.
פסוקים 44-45 מציינים שההורים גילו שישוע אינו בשיירה לאחר יום הליכה.
"הואיל וחשבו שהוא נמצא בשיירה הלכו כברת דרך יום אחד וחיפשוהו בין הקרובים והמכרים. אך כיוון שלא מצאוהו חזרו לירושלים לחפש אותו."
פסוק 46 מציין שההורים מצאו את ישוע לאחר שלושה ימים כשהוא במקדש, יושב בין המורים, שומע אותם ושואל אותם.
לאחר שהלכו מרחק של יום, היה על יוסף ומרים לחזור ביום למחרת מרחק של יום, שהרי לא היו הולכים בלילה לבד.
ההורים הגיעו לירושלים בסוף היום השני, אז רק כדי לישון ולהמשיך בחיפושים בבוקר היום השלישי.
רק מי שביקר באיזור הכותל והר הבית בחגים יכול להבין עד כמה קשה לחפש ילד "אובד" באיזור הזה במועדי ישראל ובמיוחד בפסח.
האתגר היה כמו למצא מחט בערימת שחת.
המוני עולי רגל בכל מקום.
כל פינה צפופה.
יוסף ומרים חיפשו בכל מקום אפשרי – בסמטאות, אצל אנשים שאולי הם מכירים.
צריך להבין שהדרך למקדש מן הסתם הייתה הצפופה ביותר.
לכן חיפשו ההורים קודם כל "במעגלים החצוניים" וכך התקרבו למרכז של העיר – ללב העיר – לבית המקדש – לבית אלוהים.
והנה, הם מוצאים את הנער ישוע – לאחר שלושה ימים – בבית המקדש.
הם לא מצאו אותו יושב בפינה ובוכה כילד אובד.
ישוע לא אבד לרגע. ישוע לא פנה אל הוריו בהאשמות – מדוע זנחתם אותי…?
הם לא מצאו נער גווע ברעב ומיד שואל את הוריו – מה יש לאכול?
הם מצאו את בנם, הנער ישוע, מרגיש פשוט בבית!
כאשר אני חזרתי לבית האסיפה, יעל עמדה והביטה אליי כאב חסר אחריות.
איזו אהבה זו לשכוח את הילדה שלכם?
יעל לא אמרה לנו – "איזה כיף היה להישאר עוד חצי שעה בבית אלוהים…"
יעל נראתה כמו ילדה אובדת, ולא כמו אחת שנשארה מרצון ואהבה באולם האסיפה.
מזל שמצאנו אותה לאחר חצי שעה ולא לאחר שלושה ימים…
יוסף ומרים מצאו את הנער ישוע בבית המקדש, באחד האולמות, יושב בין המורים, שומע אותם ושואל אותם. כל שומעיו התפלאו על שכלו ועל תשובותיו. (לוקס ב פסוקים 46-47).
מי אלו אותם מורים שהאדון ישוע כנער ישב ביניהם, שמע, שאל וענה…?
היה נהוג שבחגים, חלק מהמורים בבתי המדרשים – המכללות לחינוך גבוה בתורה, היו מנדבים מזמנם ויושבים עם בני העם כדי ללמד תורה ונושאים מיוחדים שהיו מעל רמתם המקצועית של הרבנים בבתי הכנסת ברחבי הארץ.
מן הסתם, רבים שלא יכלו ללמוד במכללות הללו ורצו מאוד לדעת ולהחכים, קפצו על המציאה ונהנו ביותר לשבת לרגלי אותם מורים ולשמוע שיעורים מרתקים על התורה, מצוות וחוקים.
זו הייתה ההזדמנות שלהם לשאול את כל שהיה בראשם ולקבל תשובות מהמורים המבריקים בעולם היהודי.
דעו והבינו:
המסגרת שבה הנער ישוע ישב והשתתף בדיוניה, לא הייתה מסגרת עם "סבלנות לשטויות".
כדי להישאר במסגרת הזו גם לאחר ימי החג, נדרש מכל משתתף להיות אדם אדוק ומרותק לנושא.
על פי התאריכים המשוערים, יתכן מצב בו הרבנים הלל ושמאי היו בין המורים באותו מעמד.
במקרה רגיל, האסיפות הללו היו מסתיימות עם סיום ימי החג, אך הינה, המורים נשארו להמשך הדיונים.
מדוע?
כי בשנה זו נוסף משתתף חדש – קלף הג'וקר.
מעורבותו של הנער ישוע – אלוהים בדמות אדם בדיונים, הפכה את הפגישה לאירוע המרתק ביותר שמתרחש כרגע בירושלים ובעולם כולו.
מסיבה זו נשארו כולם ולא התענינו באוכל פיזי.
כמות האוכל הרוחני שהייתה באוויר השביעה את כולם. בוודאי גם את ישוע.
אז יכול היה ישוע גם לומר – האוכל של אבי טוב יותר מכל אוכל פיזי. מאכלי הוא לעשות את רצון אבי.
האם הנער ישוע היה זקוק להבין יותר מתורת אביו ולכן היה באותו מפגש ציבורי?
לא ולא!
חכמתו בשלב זה בכל הנוגע לתורת אביו הייתה מעל חכמת המורים.
האדון ישוע כנער היה שם כדי לשמוע ולראות מה מבינים מורי העם, והעם אודות תורת אלוהים אביו.
ישוע בה לראות ולשמוע: איך בני עמי מבינים את התורה?
מה הם מבינים על קורבנות, נבואות משיחיות, תכלית המצוות ומעדי אלוהים.
האם הם מבינים שבמהלך חייהם מתגשמות נבואות אודותיו – שה האלוהים?
האם הם מבינים שהמשתתף החדש הוא בן-אלוהים?
ישוע לא בה לחפש תשובות!
ישוע בא לבחון איך בני עמו מבינים את תורת אלוהים והאם הם מוכנים לפני גואלם שעתיד להראות בזמן יחסית קצר.
מאוחר יותר בחייו, לאחר גיל 30 כאשר התגלה כמשיח המובטח, שאל האדון ישוע את הסופרים, הפרושים והצדוקים– מורי העם – שאלות.
אותן שאלות נבעו מתוך הכרת הלך מחשבתם והטעות שלהם בהבנת כתבי הקודש.
בבית המקדש בגיל 12 כולם התפלאו על התשובות שישוע ענה (פסוק 47)
כאשר ישוע פתח את פיו – כולם הבינו שכדאי להם "להקליט" כל מילה שיוצאת מפיו.
הלוואי שגם אנו נקפיד לדבר רק לענין ובאופן שיבנה אחרים ויפאר את אלוהים.
בפסוק 48 אימו של ישוע, מרים שואלת אותו שאלה:
"…בני, למה עשית לנו ככה? הנה אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה רבה."
על פניו נראה שמרים מאשימה את בנה, הנער ישוע בטעות שעשה.
"מדוע עשית לנו ככה?"
האם ישוע פעל שלא כשורה כלפי הוריו? האם יש חטא בישוע?
חס וחלילה! (קור"ב ה 21 – אין חטא בחייו)
עד כמה שהדבר ישמע מוזר, הטעות כמו בכל פעם מאז שנולד, במקרה של ישוע, היא אצל הוריו.
ישוע ענה:
"למה חיפשתם אותי?
האם לא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי?" (פסוק 49)
תשובתו של ישוע מבהירה שההורים ידעו שעליו להיות שם אך הם היו אלו שלא הפנימו זאת.
שימו לב!
ההורים של ישוע לא הסתירו ממנו את האמת אודותיו.
ישוע היה מספיק חכם ובקיא כדי לשאול ולדלות את כל המידע אודות הולדתו ושייכותו.
כל העת אמרו לו הוריו שאלוהים הוא אביו האמיתי, אז מה הפלא שישאף לבוא ולהישאר בבית אביו?
כל הדרך לירושלים ישוע לא בילה עם חברים במשחקים שנועדו לבזבז זמן, אלא בהגות על המתרחש שם בבית אביו ועל התשוקה להיות בבית אלוהים.
[האם גם אנו הוגים כל כך לעומק בכל פעם שאנו הולכים לבית אלוהים?]
השארותו של ישוע בבית המקדש – בבית אלוהים, לא הייתה חוסר כבוד להוריו, ההיפך הוא הנכון. הוא לקח את דבריהם בשיא הרצינות. הם היו אלו שלא הפנימו את שאמרו לו…
למעשה: שאלתו של ישוע כאילו אומרת להם?
מדוע בכלל בזבזתם דקה כלשהי לחפש אותי ברחובות ירושלים וכל פינותיה, ולא ישר בבית המקדש?
הרי אתם אלו שלימדתם אותי כל העת שבית אבי זה בית המקדש בירושלים…
12 שנים אתם עדים לשלמות של חיים, חכמה, הבנת כתבי הקודש וציות ללא צל של חטא.
איך זה שאתם לא הפנמתם את כל מה שאתם לימדתם אותי?
האבא האמיתי שלי הוא אלוהים שבשמים, ולכן המקום הטבעי ביותר שעלי להיות בו זה בית אבי.
[האם גם אנו נמצאים בכל עת בדיוק במקום בו אלוהים רוצה שנהיה?]
תשובתו של ישוע הנער היתה אחד מהמקרים בהם האמא מרים חוותה חרב המפלחת את ליבה – ממש כפי שאמר לה שמעון בבית המקדש במהלך אירוע פדיון הבן: לוקס ב 35:
"…וגם בליבך את תעבור חרב…"
משמעות דבריו של ישוע הנער הם:
אני כרגע במקום הקבוע שלי!
אני כרגע בבית של אבא הנצחי שלי.
אני כרגע בתוך עמי שבאתי לגאול
את מרים אימי, ואתה יוסף, אתם הזמניים.
אני בידיכם כפיקדון של ברכה, אך לא שייך לכם.
אני מכבד אתכם כפי מצוות כיבוד אב ואם, אך דעו לכם שציותי לאבי שבשמים עליון לעשיית רצונכם.
מכיוון שזמנו טרם הגיע להתגלות כמשיח, חזר הנער ישוע עם הוריו לנצרת והיה תחת מרותם באופן מושלם עד העת בו הגיע לגיל 30 והחל לשרת כמשיח גואל.
מרים למדה לאורך השנים שעליה לשחרר את ישוע כבנה הפרטי ולאפשר לו לעשות את שאלוהים האב יעד לאלוהים הבן.
בכל מקרה שכזה, מרים הרגישה שעוברת חרב בליבה…
דוגמאות נוספות:
- בבשורת מרקוס ג 31-35 מתואר מקרה בו האדון ישוע היה עסוק בלימוד המון שהיה סביבו. "…אימו ואחיו של ישוע שלחו לקרא לישוע שיבוא אליהם. האדון ישוע ענה ואמר: "מי הם אימי ואחיי? הוא הביט כה וכה אל היושבים סביבו במעגל ואמר: "הנה אמי ואחיי!. כל העושה את רצון אלוהים הוא אחי ואחותי ואימי."
- בבשורת לוקס יא 27 אמרה אישה שהיתה עדה למעשיו של ישוע:
"…אשרי הבטן אשר נשאה אותך ואשרי השדים שינקת מהם…"
ישוע לא ענה לה בשבחי אימו מרים, אלא אמר: "…ויותר נכון, אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו."
- בבשורת יוחנן ב מתואר נס פחי היין בחתונה בקנה.
כאשר אזל מלאי היין בחתונה, ציינה זאת מרים לבנה ישוע במילים: "אין להם יין".
ישוע ענה לה ואמר: "מה לי ולך, אשה? עוד לא הגיעה שעתי."
מרים הבינה שחצתה קו מסוים ולכן מיד אמרה למשרתים: "…כל מה שיאמר לכם עשו."
ישוע הפך את המים שבכדי המים ליין משובח, אשר ניתן לבאי החתונה.
לסיכום:
- האדון ישוע גדל במסגרת אנושית רגילה, חווה את כל ההתנסויות והפיתויים שחווה כל ילד בגילו – אך מעולם לא חטא ולא נכשל.
בכל אתגר הוא פנה אל אביו שבשמים וביקש את כוחו.
בכל אתגר הוא סבל, אך בסבלנותו הוכיח את אמונתו ובטחונו בכוחו של אביו שבשמים.
נאמנותו זו של ישוע העניקה לו את כל חסדו של אביו, ולכן נאמר שהוא גדל והתחזק בחסד אלוהים.
ההבטחה הזו נכונה גם לכל אחד מאיתנו – האם אנו מקיימים את התנאים ליהנות ממנה?
- בכל עת היה האדון ישוע במקום בו אללוהים האב רצה שיהיה.
רצונו של האדון ישוע היה כל הזמן לעשות את רצון אביו שבשמיים.
ומה איתנו?
- יוסף ומרים גידלו וחינכו את ישוע על פי הדרכת אלוהים כפי שכתוב בכתבי הקודש. הם העניקו לילד ישוע את האווירה והאפשרות להכיר את דבר אלוהים ולראות דרך חייהם את ההוצאה לפועל של אמונתם.
האם גם אנו נאמנים כהורים לגדל את ילדינו בנאמנות הראויה לאלוהים?
נספח:
תיארוך יום הולדתו של המשיח ישוע.
כתבי הקודש מלמדים שיוחנן המטביל נולד שישה חודשים לפני האדון ישוע (לוקס א 24-27).
כתבי הקודש מעניקים לנו רמזים שדרכם נוכל לחשב את התאריך בו נולד יוחנן המטביל. כך נוכל גם לקבוע את תאריך הולדתו של האדון ישוע.
המלאך גבריאל נגלה לזכריה, אביו של יוחנן המטביל כאשר זה שרת ככוהן בבית המקדש במשמרת שלו.
בבשורת לוקס א 5 נאמר שזכריה היה במשמרת אביה.
רשימת 24 משמרות הכוהנים כתובה בספר דברי הימים א פרק כד.
להלן הרשימה:
- יהויריב
- ידעיה
- חרים
- שעורים
- מלכיה
- מימין
- הקוץ
- אביה
- ישוע
- שכניהו
- אלישיב
- ירים
- חופה
- ישבאב
- בלגה
- אימר
- חזיר
- הפיצץ
- פתחיה
20 יחזקאל
- גמול
- יכין
- דליהו
- מעזיהו
כל משמרת שרתה שבוע אחד, ולאחר חצי שנה, חזרה לשרת שבוע נוסף.
כך, כל משמרת כוהנים שרתה שבועיים בכל שנה במשמרתם.
כמו כן, בחגים – מועדי יהוה, עלו כל הכוהנים לעזור במלאכת המקדש המרובה.
אפשרות א:
המשמרות החלו בחודש הראשון – חודש ניסן.
כך כל שבוע מתחלפת משמרת כוהנים.
לכן, מכיוון שמשמרת אביה היא המשמרת השמינית, יוצא שזכריה הכוהן שרת במקדש בשבוע האחרון של חודש אייר.
להלן שמות חודשי ישראל:
ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול, תשרי, חשוון, כסליו, טבת, שבט, אדר.
לפיכך, מכיוון שהמלאך גבריאל אמר לזכריה שייוולד לו בן, ומכיוון שאשתו אלישבע מבוגרת, ומן הסתם הבינה שלא יכלה ללדת יותר, אז אין צורך לקחת בחשבון את ענין המחזור החודשי והנידה.
ומכיוון שאם אלוהים פותח רחם הדבר יתבצע בניסיון הראשון, אפשר להניח בסבירות מלאה שאלישבע נכנסה להריון בסמוך לחזרתו של זכריה הבייתה לאחר שסיים את שבוע המשמרת בבית המקדש.
לפיכך, מכיוון שמשמרת ראשונה של הכוהנים עבור משמרת אביה היא שבוע אחרון של אייר, יוצא שאלישבע נכנסה להריון לקראת סיום חודש סיוון.
ספירת תשעת חודשי ההריון של אלישבע יביאונו לשבוע הראשון או השני של חודש אדר.
לפיכך, מכיוון שישוע נולד חצי שנה לאחר יוחנן המטביל, תאריך לידתו של ישוע יהיה בסוף אלול תחילת תשרי.
אפשרות ב:
סדר המשמרות השני של השנה החל כמובן בחודש תשרי.
כאמור, 24 משמרות הכוהנים מחולקות כך שסבב אחד מסתיים בחצי שנה ואז חוזר חלילה.
להלן תאריך לידתו המשוער של האדון ישוע במידה שהמפגש בין המלאך גבריאל לזכריה התרחש בעת שירות במהלך הסבב השני בשנה שהחל בחודש תשרי.
משמרת אביה שרתה במקדש במשמרת השניה בשבוע האחרון של חודש חשוון.
מכאן, אלישבע נכנסה להריון במהלך חודש כסליו.
לפיכך הולדת יוחנן תתרחש תשעה חודשים מאוחר יותר במהלך חודש אלול.
שישה חודשים לאחר מכן ניתן לנו התאריך השני שיכול להיות יום לידתו המשוער של האדון ישוע – בין אדר לניסן.
כך אנו למדים שהאדון ישוע יכול היה להיוולד בשני מועדים מרכזיים.
אפשרות ראשונה – איזור חגי תשרי
אפשרות שניה – איזור ניסן – פסח.
מכיוון שבבשורת לוקס נאמר שהוריו עלו לירושלים שמלאו לישוע 12 שנים והדבר התרחש בפסח, ניתן לשער בסבירות גבוהה שיום הולדתו של האדון ישוע אכן התרחש בפסח.
אם כך הדבר, כי אז האדון נולד ומת באיזור יום הולדתו.
מה עלינו לעשות עם הנתונים הללו?
לאור הכתוב באיגרת אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ג 23-25, ד 8-11 וכן איגרת אל הרומים יד, עלינו לזכור שלא יום הולדתו של האדון ישוע בעל חשיבות מכרעת, אלא עובדת הולדתו, הגעתו אלינו בדמות אדם ובמותו המכפר על חטאינו.
גם אם רוב העולם המשיחי עדיין חוגג את יום הולדתו של האדון ישוע במועד שגוי, הרי שילדי אלוהים האמיתיים מפארים את אלוהים בכך שהעניק לנו את האדון ישוע כגואל ולא משתחווים לאותו היום.