זכריה הנביא — פרק י"ד
ספר זכריה נועד במקורו לעודד את עם ישראל שחזר מהגלות כי אלוהים לא שכח אותו.
למרות הקשיים מבחוץ ומבפנים, אלוהים עודד את עמו בכך שהבטיח להגן עליו, להיות נוכח ולברך אותו. כל זאת אם הם יביטו אליו ויבקשו את חסדו.
בעוד פרקים ט-יא תיארו כיצד עם ישראל דוחה את המשיח, פרקים יב-יד מתארים איך עם ישראל ממליך את ישוע, את המשיח שנדחה.
פרק יג פסוקים 7-9: זכריה מתאר איך הוכה הרועה הטוב — אלוהים בכבודו ובעצמו — ובעקבות זאת, תוכחת אלוהים על עמו בעבור דחיית הרועה הטוב, את ישוע.
למרות זאת אלוהים לא זונח את עמו ישראל, אלא יזקק אותו.
במהלך שבע שנות צרת יעקב שני שליש מעם ישראל ייכרת. אלוהים יסיר את החוטאים — את אלו שדחו במו ידיהם את חסד אלוהים — וימלא את כל הבטחותיו דרך השליש שנותר.
בעוד פסוקים 8-9 בפרק יג מתארים בכלליות את מטרת אלוהים בצרת יעקב, הרי שפרק יד מצטרף לפרק יב ומפרט באופן נרחב את האירועים המתרחשים לאורך צרת יעקב.
פרק יד פסוקים 1-2:
הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהוָה, וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ; וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תשגלנה (תִּשָּׁכַבְנָה), וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר.
על מנת להבין את הפסוקים ואת הפרק בכלל, כדאי לרענן את מהלך האירועים העתידים להתרחש בעת ובמיוחד לקראת סיום שבע שנות צרת יעקב.
עם ישראל ישים את ביטחונו במנהיג עולמי רב כוח אשר יצליח להביא שלום ורגיעה מדינית באזורינו (דניאל ט 26-27; יחזקאל לח; זכריה יא 15-17: "רֹעֶה אֱוִלִי").
באמצע תקופת הצרה אותו מנהיג רב עוצמה (הידוע בשם "צר המשיח") יכנס לבית המקדש אשר ייבנה בירושלים. הוא יכריז על עצמו כמשיח וידרוש מעם ישראל להשתחוות לו, כמו שרבים אחרים יעשו (בשורת מתי כד 15: "לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא, עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ — עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין…"; התגלות יג 8: "וְיִשְׁתַּחֲווּ לָהּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ שְׁמוֹתֵיהֶם בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶֹה הַטָּבוּחַ מֵהִוָּסֵד תֵּבֵל"; שנייה לתסלוניקים ב).
שארית ישראל שתזהה את פרצופו האמיתי של צר המשיח, תסרב לכרוע ברך לפניו. משלב זה צר המשיח ירכז את רדיפתו נגד מתנגדיו. הוא יקבץ צבאות רבים אשר כל מטרתם היא להשמיד את שארית ישראל ולכבוש את העיר שה' בחר למשכנו.
פרק יד מתאר חלק מהתופת שיחווה העם בירושלים, אך גם את התערבותו האישית של ישוע בהצלת שארית עמו.
זכריה אומר: "הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהוָה" (יד 1).
לאורך הכתובים, המונח "יום ה'" אינו מתייחס לפרק זמן של עשרים וארבע שעות, אלא מציין תקופה שבה אלוהים מתערב בהענשת בני האדם בגלל חטאם (יואל; ישעיה ב 12: "כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל").
במקרה הנוכחי "יום ה'" מתייחס לתקופה שבה ה' אוסף את כל העמים למכה האחרונה שהוא עתיד להנחית עליהם.
זכריה הנביא מתאר את האירועים בחצי השני של שבע שנות צרת יעקב.
הצבאות בראשותו של צר המשיח עולים לירושלים (התגלות טז 13-16: צר המשיח אוסף את צבאו באיזור הר מגידון למערכה האחרונה). שום צבא נורמלי אינו יכול לעצור או להתמודד עם מסה כזו של כוח.
ירושלים נלכדת. זכריה מתאר את ביטחונם העצמי ואת גודל הבושה וההפסד במילים הבאות:
הכובשים יישבו בירושלים, ובנחת יחלקו את השלל ביניהם. הם בטוחים שניצחונם מושלם, אין כל התנגדות, וכל עיסוקם כרגע הנו בהרס ובביזה.
זכריה אינו מתאר רק ביזת רכוש, הוא אינו חוסך במילים כדי לתאר את ההרס והטומאה המוסרית שיתלוו לאותה מלחמה: אונס והשחתת כבוד אדם. התיאור הזה נועד להצביע על השנאה שקיימת בגויים נגד ישראל.
זכריה אומר כי אלוהים אוסף את כל הגויים לירושלים למלחמה.
בפרק יב 2 למדנו שאלוהים משתמש בירושלים כמלכודת, כוס תרעלה — "סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב".
השטן רוצה לשבת בירושלים מכיוון שזהו מקום מקדשו של אלוהים.
– מי שמכיר את אלוהים כריבון על ירושלים וישראל, מכבד ולא מתפתה לכבוש את העיר.
– מי שאינו מכיר את אלוהים מהווה, גם ללא ידיעתו, כלי משחק ביד השטן. השטן משתמש בו ככלי לנגח ולהילחם נגד אלוהים.
המאבק הרוחני יתבטא בכוחות צבא רבים אשר יעלו על ירושלים. שם, אלוהים ישקה אותם בכוס התרעלה, וזאת כחלק מהעונש המגיע להם בגלל חוסר אמונה.
בעוד אלוהים מעניש את העמים העולים על ירושלים, הרי שהוא משתמש בהם ככלי תוכחה נגד החוטאים בעמו.
כמו שאלוהים השתמש בעם ישראל כדי לכבוש את כנען בגלל חטאי הכנענים, כך הוא משתמש בעמים כדי להעניש את ישראל בעבור חטאם (ראה לדוגמא ישעיה י 5-7).
מה קורה לתושבי ירושלים ולשאר תושבי ישראל בעת שכזו?
חלק ישאר בעיר וחלק אחר ייצא לגולה — כלומר: יצא מן הארץ לאזור אחר ששם ביטחונו מובטח. ייתכן ביותר שזה תואם לכתוב בפסוקים הבאים:
התגלות יב 6: "וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה לַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר שָׁם הוּכַן לָהּ מָקוֹם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכְּלוּהָ שָׁם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם".
הפסוקים מציינים כי שארית מעם ישראל תברח למדבר, למקום שאלוהים הכין. שם היא תכולכל במשך שלוש וחצי שנים.
סיום שלוש וחצי השנים בהם שארית עם ישראל מתחבאת במדבר הם גם מועד סיום צרת יעקב בת שבע השנים.
אז יחזור המשיח ישוע ארצה, לא כשה תמים הבא להיצלב כקורבן כפרת חטאים, אלא כאריה יהודה הבא להציל את שארית ישראל ולהשמיד את אוייביו.
הנביא ישעיה בפרק סג 1-6 מתאר חלק מפעולת המשיח ישוע בחזרתו ארצה:
"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה? זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ. 2 מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת? 3 פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי. 4 כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה. 5 וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ, וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי. 6 וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי, וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם."
בפסוקים הבאים הנביא זכריה מתאר בפרטים מדהימים את התערבותו האישית של ישוע בבשר, הרועה הטוב, בהצלת עמו.
פסוקים 3-5, 12-15:
3 וְיָצָא יהוה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. 4 וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה. 5 וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל־אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה; וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ.
12 וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יהוה אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָיִם: הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. 13 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת־יהוה רַבָּה בָּהֶם, וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ. 14 וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלָיִם, וְאֻסַּף חֵיל כָּל־הַגּוֹיִם סָבִיב, זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד. 15 וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת."
פסוק 3 מהווה כותרת להמשך האירועים. מפה והלאה אלוהים מעורב אישית.
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שבה המשיח ישוע, אל שדי, מעורב אישית במלחמות עמו. הוא עשה זאת בהטבעת צבא מצרים בים סוף (שמות יד); משה קרא לו: "יהוה אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו 3); הוא גם עמד מול יהושוע כדי לעודדו לפני כיבוש יריחו (יהושוע ה 13-15, י 14: "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ? 14 וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ? 15 וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן"… " 14 וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ יהוה בְּקוֹל אִישׁ; כִּי יהוה, נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל".
פסוק 4 מעניק לנו מידע אשר מהווה עוד הוכחה ברורה לאלוהותו של הרועה הטוב, ישוע המשיח.
פסוק 3 מציין כי אלוהים יוצא להילחם; ובפסוק 4 נאמר כי רגליו של אלוהים עומדות על הר הזיתים. כלומר, הלוחם המנצח שבבואו יבקע את הר הזיתים הוא אלוהים.
- יחזקאל הנביא תיאר את עזיבת שכינת אלוהים מהמקדש. הוא ציין כי השכינה עזבה את הארץ מהר הזיתים (יחזקאל יא 22-23: "וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם, וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם; וּכְבוֹד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה. 23 וַיַּעַל כְּבוֹד יהוה מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר, וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר").
- בספר מעשי השליחים א 9-12 כתוב כי ישוע והתלמידים נמצאים על הר הזיתים. לנגד עיני התלמידים ישוע עולה השמיימה; ובעוד הם מביטים בפליאה, שני אנשים לבושים לבן אומרים להם: "יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה — בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם…". אכן, ישוע יבוא באותו אופן שראו אותו עולה והוא יחזור מהר הזיתים.
- התגלות יט 11-21: הפסוקים מתארים את חזרתו של ישוע יחד עם הקדושים כדי להכות ולשפוט את אויבי ה'("רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְהִנֵּה סוּס לָבָן וְהַיּוֹשֵׁב עָלָיו נִקְרָא נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי; בְּצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם… צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאִים אַחֲרָיו, רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים וּלְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר. 15 מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, 16 וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: 'מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים'…).
ישוע, הוא זה שעתיד לחזור, הוא אלוהים בכבודו ובעצמו!
הארץ לא תהיה פסיבית למגע רגלי ה' עליה. הנביא מציין בפסוק 4:
"…וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה."
כלומר, הר הזיתים ייבקע לשניים וייווצר גיא — עמק ממזרח למערב. צדו האחד של ההר ינוע צפונה והשני דרומה.
השינוי הגיאוגרפי שיתרחש מאות מטרים ספורים מבית המקדש, לא יוכל לפסוח על בית המקדש עצמו; ולכן לא ייפלא אם אותו מקדש שאליו נכנס צר המשיח יבלע בלב האדמה. ואז משטח חדש יעלה כדי להוות בסיס לבניית המקדש שלתוכו יכנס המושיע ישוע.
מיותר לציין כיצד ירגישו צבאות העמים כאשר אלוהים בכבודו יירד ארצה, והאדמה שעליה הוא ידרוך תרעד ותיבקע.
פסוקים 12-15 מתארים את התופת והמוות שיהיו מנת חלקם של אלו אשר ידעו על אודות אלוהים, אך במודע באו להילחם נגדו — ז"א נגד עמו ורכושו. ראה התגלות טז עד יט.
פסוק 5 מציין עובדה עלומה אך בה טמונה תקוותו הטובה של המאמין בישוע:
"5 וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל־אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ."
כאשר האדון ישוע יחזור, יבואו עמו כל הקדושים. זו אחת ההוכחות ללקיחת קהילת המאמינים בישוע לשמיים לפני תחילת צרת יעקב.
האדון ישוע המשיח הבטיח למאמינים בקהילת פילדלפיה בספר ההתגלות ג 10: "מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ";
שאול השליח ציין את האירועים המלווים את ההילקחות. אז הבטיח שלאחר שנילקח השמיימה, נהיה כל העת עם האדון. לפיכך, מן הסתם, כאשר האדון ישוע חוזר ארצה, אנו חוזרים עימו
ראשונה לתסלוניקים ד 13-18: "אַחַי, אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִישֵׁנֵי עָפָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַצְּבוּ כַּאֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתִּקְוָה. 14 אִם אָמְנָם מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁוּעַ מֵת וְקָם לִתְחִיָּה, כָּךְ גַּם אֶת הַיְשֵׁנִים, בְּאֶמְצָעוּת יֵשׁוּעַ, אֱלֹהִים יָבִיא יַחַד אִתּוֹ. 15 הִנֵּה זֹאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן: אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לֹא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים, 16 שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלֹהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה. 17 אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן. 18 עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה."
שאול השליח אינו מציג עיקרון חדש או זר לכתבי הקודש. מאז ומתמיד אלוהים הפריד את יקיריו לפני שהטיל עונש של שמד כללי על איזור או עולם.
ראה לדוגמא את נוח והמבול. אלוהים קרא לנוח להצטרף אליו לתוך התיבה שבוע לפני תחילת המבול (בראשית ז)
חילוץ לוט ומשפחתו מסדום ועמורה לפני חורבנה (בראשית יט). כבר בפרק לפני כן אברהם משוחח עם יהוה ומציין שאלוהים אינו משמיד את הצדיק עם הרשע. הדיון או ויכוח של אברהם היה: מהוא המספר המינימלי של צדיקים הנדרשים להיות בעיר מסויימת כדי למנוע את השמדת על ידי אלוהים?
אילו אירועים קוסמיים, גיאוגרפים מופלאים עתידים להתרחש בעת חזרת המשיח? מה נעשה עמו? — את כל זאת נלמד בשיעור הבא.
סיכום שיעור 28
למרות התופת הקשה המתוארת בפירוט בפרק יד, חשוב לזכור כי הטרגדיות הללו לא נובעות בגלל שאלוהים איבד עשתונות או שליטה על העולם. תיאורי המוות הקשים עומדים כסמל לתאר את עומק החטאים והריחוק של בני האדם מאלוהים.
באותה מידה שאלוהים שופט בחומרה את אלו שדוחים אותו, הרי בדיוק אותו אלוהים מחבק אותי, אוהב אותי, שומר עליי, מספק לי את כל מחסורי ומעמיד את חייו בעבורי.
לאור אמת אלוהים המתגשמת, אבקש מכל אחד לבחון את יחסו כלפי ישוע:
האם היחס הוא צבוע, רשמי, או שאני כולי שייך לו? — אני מתפלל שכולנו נהיה באותה קטגוריה של "ישוע בא, וכל הקדושים עמו!"
פסוקים 6-11 (קטע מקביל: התגלות יט 11-21; ישעיה סג 1-6):
6 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן). 7 וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהוָה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. 8 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלָיִם, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן, בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה. 9 וְהָיָה יהוה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהוה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. 10 יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלָיִם, וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. 11 וְיָשְׁבוּ בָהּ, וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלָיִם לָבֶטַח.
זכריה הנביא מציין כי בואו של ישוע להגנת עמו יתלווה בסימנים שבני האדם לא יוכלו להתעלם מהם. לא יהיה אדם אחד על פני כדור הארץ שיאמר, "מה… קרה משהו?", הרי כולם ידעו וירגישו.
זכריה הנביא אומר: "לֹא יִהְיֶה אוֹר", הכול יקפא — כלומר, יעצור (שמות טו 8 :"…קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם").
בעוד זכריה הנביא מדבר בקיצור נמרץ, נביאים אחרים מפרטים יותר על אודות מהלך העניינים בעת הופעתו של ישוע בארץ:
– ישעיה יג 9-10: תיאור נפלא לחושך שיהיה בעת המשפט על העמים.
– ישעיה כד 23: השמש והירח חשכו, כי מלך ה' צבאות בהר ציון.
– יואל ב 10 עד ד 17.
– בשורת מתי כד 29-30: "מִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ. 30 אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב." — זהו חיזוק לפסוק 4 בזכריה יד: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם מִקֶּדֶם…" — ישוע הוא יהוה העומד לבוא.
האירועים הקוסמיים הללו יגרמו לכל אדם לרעוד.
רעידת אדמה היא תופעה מפחידה המבהירה לכל אדם שהאדמה עליה הוא עומד אינה יציבה.
כאשר לכל גם מצטרף אירוע המזעזע את כל מרכיבי היקום, בן האדם מרגיש שעולמו חרב וחייו עלולים להסתיים בכל רגע.
אומנם העולם יחשך כי אור הכוכבים ייעלם, אך אור חדש עתיד להאיר את בריאתו של אלוהים.
על שאלות אלו זכריה משיב בפסוק 7:
"וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהוָה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר;" — באותו יום מיוחד, יום שאלוהים יודע את זמנו, לעת ערב יהיה אור.
אותו אור לא יבוא מהשמש או ממערכת הכוכבים, אלא הוא אור מיוחד הנובע ממקור מיוחד.
הנביא ישעיה, בפרק ס פסוקים 19-20, מסביר לנו מהיכן יבוא אותו האור: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ; וְהָיָה לָךְ יהוה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. 20 לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף; כִּי יהוה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם."
מלאכי ג 20 — אור המשיח כשמש צדקה ומרפא בכנפיה: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ".
ידוע לנו כי אור לבד אינו מספיק, הרי צריך גם חום. עולם ללא שמש — ולו רק לזמן זעיר — יביא לקיפאון כל בעל חי.
והנה, האור של המשיח גם יחמם, וחומו יביא מרפא.
יוחנן השליח מתאר את אור אלוהים בתקופת הנצח:
התגלות כא 23: "וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ".
קורא יקר,
כאשר המשיח יחזור, הוא יציל את שארית ילדיו וישמיד את אחרון שונאיו. ילדיו יראו את אור המשיח, אך שונאיו יראו ויטעמו את החושך.
אנו מתפללים שכל יקירנו יזכו לראות את האור המיוחד הזה, החשוב יותר מאור השמש והירח שיחלפו יום אחד, אך אור ישוע יאיר לנצח.
היופי הזה הוא רק חלקי, והנה, דברים נפלאים נוספים מכין המשיח לאלו שאוהבים את יום הופעתו:
אור המשיח שיחליף את אור השמש והכוכבים לא יהיה הדבר היחידי שישתנה בעת מלכות אלף השנים בארץ. בפסוק 8 זכריה מציין עובדה מיוחדת שיחזקאל הנביא מתאר בפרק מז 1-12:
מים הזורמים בקביעות במהלך כל עונות השנה (נחל איתן ולא אכזב) ינבעו מירושלים (מבית המקדש) ויזרמו לגיא שנוצר עקב בקיעת הר הזיתים (חציו לים המלח וחציו השני לים התיכון).
יחזקאל הנביא מציין כי השינויים הגיאוגרפיים וזרימת הנחל מבית אלוהים ירפאו את מימי ים המלח.
קשה להאמין! אך ביום שהמשיח יחזור, עין גדי יהפוך לנמל דיג עשיר במיוחד.
מה מיוחד במים מהמקדש ואור מאלוהים?
ובכן, אלו הן דגימות מן הנצח! — אלף שנות הסתגלות לפני ההתחברות הנצחית עם אלוהים, בסביבה שלחטא אין מקום (ספר ההתגלות כב).
פסוק 9: תיאור נס נוסף שיתרחש:
בכל פעם שמתרחש נס אנשים מכנים זאת "צירוף מקרים" ודוחים את התערבות אלוהים. והנה, התהפוכות העולמיות שיתלוו לחזרתו של ישוע יביאו לכך שכל בני האדם יאמינו באלוהים בדיוק באופן שהוא חפץ.
יבוא יום שאלוהים לא יהיה רק מלך בשמים, אלא גם בארץ (תהילים עב 8-12).
תהילים פרק ב מלמדנו כי ישוע המשיח ימלוך על העולם מציון. יחזקאל הנביא מוסיף ואומר כי דוד המלך שיקום לתחיה יהיה הנשיא (לז 25: "וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם").
דבר אלוהים מלמד כי בתקופה זו השטן יהיה כלוא לאלף שנים. החטא יהיה מרוסן, אנשים יחיו שנים רבות ודבר נוסף יתגשם:
ברית אלוהים עם אברהם אבינו תתגשם במלואה: עם ישראל בארצו המובטחת בעלת הגבולות המובטחים (יחזקאל מ-מח). מלך משבט יהודה מבית דוד ימלוך על העולם מציון. עם ישראל יהווה אור לגויים (זכריה ח 23).
פסוקים 10-11 מציינים את גבולותיה החדשים של ירושלים, ויחד עם זאת את עליונותה הגיאוגרפית בארץ. זכריה אומר כי הארץ תהיה כערבה פוריה אך נמוכה: "יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלָיִם…".
ישעיה ב 2-4 ומיכה ד 1 מציינים כי הר בית ה' יהיה בראש ההרים.
מתברר שבקיעת הר הזיתים תרים את הר הבית — ההר ינשא משאר ההרים — ושאר הארץ תהיה כערבה.
זכריה מציין את גבולות העיר ירושלים, אך הנתון המבורך נמצא בפרק יא.
לפני חזרתו של ישוע חלק ניכר מהעם ברח מן העיר; וכעת, העם יושב בעירו מוגן על־ידי מושיעו. ביום זה לא יהיה דבר בירושלים שיהיה מקולל — הכול טהור, נקי ונכון לשירות אלוהים. סוף סוף ירושלים תשב לבטח רק כאשר המשיח ישב בתוכה.
המשיח ישוע אמר לדניאל הנביא בפרק יב 12: "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה".
תחילת הספירה היא מאמצע תקופת הצרה הגדולה בת שבע שנים. 1335 ימים מאמצע הצרה יביאונו ל–75 יום לאחר חזרתו של המשיח.
כאשר הממלכה תעמוד על רגליה ומוסדותיה יפעלו, אשריך דניאל, כי תראה את היום הזה!
התאריך יכול להתייחס ליום בו בית המקדש ייחנך, שכן יום זה נופל בסמוך לחג החנוכה!
תיארנו דברים נפלאים… ומי מחכה לראות בעיניו את הדברים הללו? — אז רוץ היום לישוע, כי אין שם אחר בעולם אשר בו נוכל להיוושע!
פרק יד (חלק ג) מפסוק 16 עד הסוף.
בספר הנביא זכריה, בתוך 14 פרקיו, מרוכזות מספר רב של נבואות אשר בחלקן כבר התגשמו בדיוק מוחלט. לכן מובטחת לנו התגשמותן המדויקת של שאר הנבואות העתידיות.
ספר זכריה נועד במקורו לעודד את עם ישראל שחזר מגלות, כי אלוהים לא שכח אותו. והנה הספר מסתיים בתיאור הנפלא ביותר שילדי אלוהים יכולים לתאר:
קרבה מושלמת וטהורה בינינו לבין אלוהים בכבודו ובעצמו — צעד אחד לפני הנצח.
המשיח ישוע יחזור ובית אלוהים יבנה.
יחזקאל הנביא מציין שגבולות ארץ ישראל, מנחל מצרים ועד הפרת, יהיו מובטחים.
ארץ ישראל בגבולותיה המובטחים תחולק באופן מקביל מצפון לדרום — לכל אחד מהשבטים (יחזקאל מז).
שינויים גיאוגרפיים יהפכו את מי ים המלח למתוקים, ואת עין גדי למרכז דייגים.
ישעיה בפרק יא: "6 וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם; 7 וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן; 8 וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה…". חזון יוחנן מסביר זאת בעובדה שהשטן יהיה מרוסן בכלא למשך כל אותה תקופה בת אלף שנים.
שינויים אלו לא יהיו הדברים היחידים שיאפיינו את תקופת מלכות המשיח בארץ.
הבה נלמד עוד מן הדברים הנפלאים העתידים להתרחש כאשר הבורא ישב בציון עם ברואיו.
פסוקים 16-19:
16 וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָיִם, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
17 וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלָיִם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת, וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.
18 וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם, תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יהוה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
19 זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם, וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
זכריה הנביא מציין כי שארית תישאר לא רק מעם ישראל, אלא גם משאר העמים.
ספר ההתגלות מתאר את האירועים בתקופת שבע שנות הצרה. על פי תיאוריו ניתן לשער כי לא רק עם ישראל יאבד שני שליש מבניו ובנותיו, אלא גם שאר העמים ישלמו מחיר דומה.
והנה, שארית מכל העמים תעלה לירושלים בכל שנה כדי להשתחוות למלך ה' ולחוג את חג הסוכות.
מדוע לחוג את חג סוכות? מה מיוחד בחג זה?
בספר ויקרא כג אלוהים נתן רשימה של שבעה מועדים — מועדי יהוה. (בהנחה ששמיני עצרת חלק מסוכות, ולא נספר כמועד נפרד)
שאול השליח אמר (קולוסיים ב 16-17, אל הגלטים ד 10-11) כי כל החגים והמועדים מהווים סמל של המשיח.
כל שבעת המועדים מציינים את תכנית הישועה של המשיח עבור בני האדם. כל מועד מציין תחנה אחת בתכנית. חג הסוכות מציין את התחנה הסופית.
לאחר שהמשיח כיפר על החטאים ובני האדם התוודו וקיבלו את הסליחה, אלוהים ישב עם כל ילדיו הקדושים בהתחברות קדושה — יהודים וגויים כאחד.
ראה ירמיה ג 14-17 — אין צורך בארון הברית כי כולם ישובו אל ה': "14 שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־יהוה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן׃ 15 וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי; וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל׃ 16 וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יהוה, לֹא יֹאמְרוּ עוֹד, אֲרוֹן בְּרִית־יהוה, וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב; וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד׃ 17 בָּעֵת הַהִיא, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלָיִם כִּסֵּא יהוה, וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יהוה לִירוּשָׁלָיִם; וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד, אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע".
זכריה מציין את חג הסוכות, מכיוון שחג זה מציין את שלמות התגשמות תכנית הישועה של המשיח עבור ברואיו (חג סוכות: במדבר כט 12-38; דברים טז 13-17).
חג הסוכות אינו החג היחידי שיחוג בתקופת מלכות המשיח בארץ. יחזקאל הנביא בפרק מה ואילך מציין כי גם חג הפסח יחוג. למרות זאת, כלל הגויים יחוייבו להשתתף ככל הנראה רק בחג הסוכות.
בפסוקים 17-19 זכריה מציין נתונים מאוד מעניינים. העובדה שהעמים מחויבים לבוא תחת אזהרה מציינת ומוכיחה כי החטא לא נעלם, אלא רק רוסן. עם שלא יעלה לבית אלוהים בחג הסוכות ייענש בעצירת גשמים:
"17 וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלָיִם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת; וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. 18 וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם, תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יהוה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. 19 זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם; וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".
העובדה שהחיים עדיין תלויים בגשם הבא בעתו, הנה הוכחה שמלכות אלף השנים איננה תחנה סופית, זה לא הנצח.
מדוע מצרים עומדת כדוגמה?
זכריה הנביא אינו מציין זאת, אך באופן אישי אני חושב כדלקמן:
כאשר בני ישראל היו עבדים במצרים, נשלח משה מאת ה' לבקש מפרעה שישחרר את עם ישראל כדי לחוג עמו במדבר (שמות ה 1: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר"; ח 28: "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם").
פרעה ענה: "… מִי יהוה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל; לֹא יָדַעְתִּי אֶת יהוה, וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ה 2).
ניתן לומר שה' הראה את ראשית עצמתו מול עמי העולם דרך פעולתו במצרים.
והנה, מגיע החג שבו עם ישראל חוגג עם אלוהים, אך הפעם גם מצרים מצווה להשתתף.
העם שאמר "מִי יהוה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" ומנע מישראל לחגוג עם אלוהים, מצווה בפקודה לבוא ולחגוג לפני אותו אלוהים. בדרך זו אלוהים מציין את אלוהותו על כל הגויים.
ישעיה הנביא מקדיש מספר לא מבוטל של פסוקים ונבואות אודות מצרים. החשובה שבהן בספר ישעיה יט. צרת יעקב תשאיר את ארץ מצרים חבולה והרוסה למשך 40 שנים (ראה גם יחזקאל כט 11-12). לאחר שלב ההרס תקום מצרים כדי לשרת את אלוהים. לא רק מצרים אלא גם אשור!
זכריה הנביא מסיים את הספר בפסוקי ברכה ונועם ללב ילדי אלוהים:
פרק יד 20-21:
20 בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס: קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יהוה כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.
21 וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלָיִם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת, וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם, וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.
הפסוקים מממשים את התקווה של הכתוב בשמות יט 6: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".
יבוא היום אשר כל מה שנמצא בירושלים יהיה ראוי ונקי לשירות אלוהים, אפילו פעמוני הסוסים. כל כלי בית אלוהים יהיו נקיים — "לֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה".
במילים אחרות, אומר זכריה: קודש לאלוהים לא יהיה רק בתוך בית אלוהים, אלא גם בחיים האישיים והציבוריים שלנו ("מְצִלּוֹת הַסּוּס" — פעמוני הסוסים).
מה הכוונה: "לֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא"?
כנענים — בתנ"ך הוא גם סמל למוסר ירוד ולחיי טומאה (הושע יב 8: "כְּנַעַן, בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב"; דברים ז 2: "וּנְתָנָם יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם; הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם"). הכוונה פה היא, שביום ההוא לא יהיה יותר טומאה ומוסר ירוד בבית ה' צבאות.
כאשר המשיחח ישוע נכנס לבית המקדש בירושלים (בשורת יוחנן ב), הוא גרש את הרוכלים אשר כל ענינם ועיסוקם היה לעשות רווח כספי אישי. ענייניו של אלוהים לא עינינו אותם ולא את הכוהן הגדול וילדיו.
כנעני – מתייחס בכתבי הקודש לסוחרים מושחתים. לכן, בממלכת אלוהים עת המשיח ישוע מולך על העולם מירושלים, בית המקדש לא יכיל אנשים אשר עיני לבבם אינם ממוקדים במלך המשיח.
קורא יקר,
התקווה העתידית הזו עבור ישראל קיימת בתוך קהילת המשיח כבר כ-2000 שנים. כפי שבעתיד לא יהיה טמא בירושלים, בבית האנשים ובבית אלוהים, כך אלוהים מצפה שחיינו ייראו היום.
מכיוון שגופנו נקרא היכל אלוהים ורוח הקודש שוכן בתוכו, עלינו לוודא שאין "כנעני" בליבנו.
האם יש דבר כלשהו בחיינו או בביתנו שאינו ראוי לשירות אלוהים, ושאנו מתביישים אילו אחרים יראו?
האם ישנו מעשה שאנו עושים ובמוחינו אנו יודעים כי אלוהים אינו אוהב זאת?
האם יש דבר שבו אנו מעורבים ויודעים שדבר אלוהים מתנגד לו?
ספר זכריה כולל תקווה נפלאה, אך יחד עם זאת מדרבן אותנו, ילדי אלוהים, לקחת ברצינות את משמעות המילה "חיי חסידות".
חיזרו בתשובה למען יחזור אלוהים אלינו!