התגלות פרק ה' פסוקים 1-14.
ראוי השה!
בפרק ד' נלקח יוחנן אל השמיים, לנוכחות אלוהים. שם ראה יוחנן את כסא אלוהים ואת הנעשה סביב כסא אלוהים.
מסביב לכסא אלוהים ראה יוחנן את הקשת, והיא סמל לברית שכרת אלוהים עם בני האדם לבל ישמידם שוב במבול (בראשית ט 13). היושב על הכסא דומה במראהו לאבני הישפה והאודם שהם שני האבנים הקיצוניות באפוד של הכהן הגדול, וזאת להזכיר שאלוהים נאמן לקיים את כל שהבטיח לעמו ישראל.
יוחנן זכה גם לראות מהי השתחוויה המפארת את אלוהים.
מסביב לכסא אלוהים היו 24 הזקנים והכרובים, וכולם מהללים ומשבחים את אלוהים על אופיו ותכונותיו הנעלות.
יוחנן נלקח השמיימה ומשם ראה את אשר עתיד להתרחש בעולם כאשר יטיל אלוהים את זעמו על אלו שדחו את ישוע המשיח.
כאשר יוחנן ראה את הכבוד סביב כסא אלוהים, את הסדר והמופת, הוא יכול היה להבין שזעם אלוהים על הדוחים את ישועת אלוהים אינו בא מתוך כעס בלתי נשלט ואיבוד שליטה ריבונית, אלא מתוך צדקת אלוהים ונאמנותו להבטחותיו.
הלקיחה של יוחנן השמיימה כדי לראות משם את אשר יתרחש בעולם בתקופת הצרה, מהווה דוגמא למה שעתידה הקהילה לחוות לפני תחילת הצרה – ההילקחות. שהרי זעם אלוהים הוא על ראש רשעים ולא על צדיקים וזה יהיה באחרית הימים (ירמיה כ"ג 19; ל' 23). על כך עוד ארחיב במהלך הסידרה.
כאמור ספר התגלות מחולק לשלושה חלקים עיקריים (א' 19).
פרק א': מה היה בעבר.
פרקים ב'- ג': שבעת המכתבים לקהילות, מה קורה בהווה בחיי הקהילות בני תקופתו של יוחנן
פרקים ד'- כ"ב: את אשר יהיה בעתיד – משפט אלוהים על מתנגדיו (במהלך שבע שנות הצרה, צרת יעקב) ותוכניותיו עבור ילדיו הנאמנים.
המסר המרכזי של פרק ד' הוא – אלוהים הוא ריבון וקדוש! הוא ראוי להלל מכל ברואיו והוא נאמן לקיים את הבטחותיו.
בפרק ה', הדגש הוא על ישוע – ישוע כפודה, ישוע כגואל.
מדוע כה חשוב ללמוד את הפרקים הללו? על מנת שנבין שהתופת והטרגדיה העולמית (המתוארת בפרקים ו-יט) שתוביל לשמד של יותר ממחצית בני האנוש, איננה נובעת מצירוף מקרים או חוסר שליטה של אלוהים על העולם, אלא נובעת ממשפט הצדק של אלוהים על חוטאים שדחו את הישועה בדם המשיח ישוע והעדיפו להישאר אשמים עם חטאיהם לפני אלוהים.
הבה נקרא את פרק ה' בספר ההתגלות.
1 רָאִיתִי לִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא סֵפֶר כָּתוּב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, חָתוּם בְּשִׁבְעָה חוֹתָמוֹת. 2 וְרָאִיתִי מַלְאַךְ רַב־כֹּחַ קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל: ”מִי רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר אֶת חוֹתָמָיו?“ 3 וְלֹא יָכוֹל אִישׁ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ וְלֹא מִתַּחַת לָאָרֶץ לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר, אַף לֹא לְהַבִּיט בּוֹ. 4 וַאֲנִי בָּכִיתִי הַרְבֵּה, כִּי אִישׁ לֹא נִמְצָא רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר, אַף לֹא לְהַבִּיט בּוֹ. 5 אָמַר אֵלַי אַחַד הַזְּקֵנִים: ”אַל תִּבְכֶּה. הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו.“
6 וְרָאִיתִי בֵּין הַכִּסֵּא וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת וּבֵין הַזְּקֵנִים עוֹמֵד שֶׂה כְּמוֹ טָבוּחַ; שֶׁבַע קַרְנַיִם לוֹ, וְשֶׁבַע עֵינַיִם אֲשֶׁר הֵן שֶׁבַע רוּחוֹת הָאֱלֹהִים הַשְּׁלוּחוֹת אֶל כָּל הָאָרֶץ. 7 הוּא בָּא וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר מִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. 8 וְכַאֲשֶׁר לָקַח אוֹתוֹ נָפְלוּ אַרְבַּע הַחַיּוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַשֶׂה, וּלְכָל אֶחָד נֵבֶל וְקַעֲרוֹת זָהָב מְלֵאוֹת קְטֹרֶת אֲשֶׁר הִיא תְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, 9 וְשָׁרוּ שִׁיר חָדָשׁ:
”רָאוּי אַתָּה לָקַחַת אֶת הַסֵּפֶר וְלִפְתֹּחַ אֶת חוֹתָמָיו, כִּי אַתָּה נִשְׁחַטְתָּ וּבְדָמְךָ קָנִיתָ לֵאלֹהִים מִבְּנֵי כָּל שֵׁבֶט וְלָשׁוֹן, מִכָּל עַם וְאֻמָּה; 10 וְעָשִׂיתָ אוֹתָם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים לֵאלֹהֵינוּ,
וְיִמְלְכוּ עַל הָאָרֶץ.“
11 רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹל מַלְאָכִים רַבִּים סָבִיב לַכִּסֵּא וְלַחַיּוֹת וְלַזְּקֵנִים – מִסְפָּרָם רִבְבוֹת רְבָבוֹת וְאַלְפֵי אֲלָפִים – 12 וְהֵם אוֹמְרִים בְּקוֹל גָּדוֹל: ”רָאוּי הַשֶׂה שֶׁנִּזְבַּח לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה.“
13 וְכָל בְּרִיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאֶרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְעַל הַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: ”לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶׂה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.“
14 וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת אָמְרוּ: ”אָמֵן!“ וְהַזְּקֵנִים נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
משלימי הדרשה:
- מהו הספר הכתוב מפנים ומאחור חתום בשבעה חותמות? (פ. 1)
- מי ראוי לפתוח את הספר? (פ. 2-5).
3. מדוע האדון ישוע המשיח מתואר כשה כמו שחוט? (פ. 6-7)
4. איך הגיבו היצורים מסביב לכיסא אלוהים כשהשה לקח את הספר ומדוע?
(פ. 8-14).
- מהו הספר הכתוב מפנים ומאחור חתום בשבעה חותמות? (פ. 1)
יוחנן רואה ספר כתוב מבפנים ומבחוץ, חתום בשבעה חותמות ( (βιβλίον.
חשוב לציין שלא מדובר בספר מודרני כפי שאנו רגילים לראות ולהחזיק, אלא במגילה, קלף מעור או פפירוס שהמסר כתוב על שני צידי הקלף.[1]
יוחנן מציין שהספר כולו כתוב, כדי ללמדנו שאין מה להוסיף לאותו ספר. כל מה שהיה צריך להיות כתוב, נכתב. הוא גמור ומושלם.
מה מיוחד במגילה הזו החתומה בשבעה חותמות?
המגילה שכמוה ראה יוחנן, היתה כתב בעלות וקנין על נכס. במקרה שלנו, מדובר על כתב הבעלות על העולם.
בכתב בעלות שכזה היו כותבים משני צידי המגילה. החוזה המלא בחלק הפנימי עם כל הפרטים ובחלק החיצוני את הנושא באופן כללי.[2] מגילות-בעלות שכאלו נחתמו לפחות על ידי שלושה חותמים וכמות החותמים, העדים, גדלה בתלות החשיבות של אותו חוזה או מסמך.
בספר ירמיה ירמיה ל"ב 11, הנביא מציין שקנה חלקה בענתות וכתב הבעלות היתה המגילה החתומה בשלוש חותמות. שבעת החותמות מצביעות על חשיבות עליונה. הנביא יחזקאל (ב 9-10) מציין גם הוא מגילת ספר שקיבל מאלוהים הכתובה מלפנים ואחור – על שני צידי הקלף, ובה המסר מאלוהים לבית ישראל.
יוחנן הבין שהספר המיוחד והחתום בשבעה חותמות הינו כתב הבעלות של ישוע המשיח על כל העולם.
זהו שטר הקנין המוכיח כי הוא ברא, זה שלו, והוא ראוי לשלוט על כל הארץ ולשפוט את מתנגדיו. בספר החתום כתובים כל תוכניותיו ומעשיו של אלוהים, העתידים להתרחש על העולם (יחזקאל ב' 9-10).
דבר אלוהים מלמד את הנתונים הבאים בנוגע לזכויות של ישוע.
- תהילים ב' 8 – אלוהים האב מבטיח לישוע את השלטון על כל העולם.
- תהילים נ' 12 – כל תבל הינה רכוש אלוהים, ולכן הוא קובע למי יתננה.
- אל העבריים א' 2 – ישוע הוא היורש של הכל.
- דניאל ז' 13-14 – ישוע יקבל את הכל.
- קולוסים א 13-20 – הכל נברא באמצעותו ולמענו של ישוע
- מי ראוי לפתוח את הספר? (פ. 2-5).
יוחנן ראה מלאך רב כח קורא בקול גדול:
"מי ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את חותמיו?"
והנה, אין אף אחד שראוי, לא בשמים, לא בארץ ולא מתחת לארץ. אין אף לא איש אחד הראוי אפילו להביט בספר.
מה עם המלאכים הגדולים, מיכאל? מה עם גבריאל? אף לא אחד.
מכיוון שאף אחד מקרב הברואים נימצא ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את החותמות, התחיל יוחנן לבכות בכי רב.
מדוע שיוחנן יבכה בכי רב?
יוחנן זיהה את המגילה, על פי צורתה היחודית.
מכיוון שיוחנן לא ראה אחד הראוי לפתוח את הספר, הוא הבין שהמצב הנוכחי בעולם עתיד להישאר.
ומהו המצב הנוכחי?
המצב הנוכחי הוא שהעולם נמצא תחת קללת החטא.
המצב הנוכחי הוא שהשטן הוא שר העולם הזה.
המצב הנוכחי הוא שמלחמות ימשיכו להיות בעולם והשלום יהיה רחוק מהישג יד.
המצב הנוכחי הוא שהמוות ימשיך, אימהות ואבות ימשיכו לקבור את ילדיהן, נכויות ומכות לא יסורו, הפשע לא יגווע, ילדי אלוהים ימשיכו להיות נרדפים בעולם עויין, שמשמעו – השטן ניצח.
אוי ואבוי!
והנה אחד מ- 24 הזקנים היושבים מסביב לכסא אלוהים בא להרגיע את יוחנן ואמר:
"אל תבכה. הנה ניצח האריה משבט יהודה, שורש דוד, לפתוח את הספר ואת שבעת חותמיו."
אחד מעשרים וארבעה הזקנים הבהיר ליוחנן שאין מקום לצער ובכי אל מול הגבורה והחסד שהוא עתיד לראות ולחוות בעוד מספר שניות…
מלבד המסר המיידי ליוחנן, הרי שגם לנו יש פה מסר עכשוי:
בכל יום אנו רואים את המציאות והיא כואבת, מייאשת ומייסרת. והנה דבר אלוהים מלמד אותנו – אל תבכו, אל תתיאשו אל תאבדו תקווה – האריה ניצח! ישוע הוא מלך העולם.
המסר לכל אחד מאיתנו חייב להיות כזה שההבטחה והתקווה שיש לנו בישוע, בחיי הנצח עימו בעולם חדש ונטול חטא, הינו מציאותי יותר ועליון לכל חוויה ארצית.
האם ההבטחות של אלוהים משמחות אותך?
האם ההבטחות של אלוהים באמת מנחמות ומעודדות אותך בעת קושי, סבל וצער על אירועים בחייך?
האם ההבטחות של אלוהים מציאותיות בחייך?
אם כן זה נפלא. אם לא, אז אנא התפלל שאמונתך תתחזק בישוע ובדבר אלוהים.
לפני שנמשיך לבאר את הפסוקים, הרשו לי להסביר בקצרה את שעתיד להיות כדי להבין את תכלית המגילה החתומה בשבעת החותמות וזעם אלוהים שיבוא על העולם בתקופת הצרה.
למרות שאלוהים הינו ריבון בעולם, הרי שנכון להיום השטן פועל כדי לקחת כל דבר מידי אלוהים ולהעמיד עצמו כמלך העולם.
צר המשיח, בן אלוהים השקרי עתיד להעמיד צלם של עצמו בבית המקדש ולדרוש את השתחווית בני האנוש (שניה לתסלוניקים ב' 3-4; התגלות י"ג 8).
למרות שהעולם אינו שייך לו, השטן נחשב לאל העולם הזה (שניה לקורינתיים ד' 4; לוקס י' 18; התגלות י"ב 3-4).
ישוע המשיח עתיד לחזור ולמלוך על הארץ, ואז תיווצר בעיה. הארץ אינה יכולה לסבול שניים הטוענים לבעלות עליה.
ולכן, לפני שישוע המשיח חוזר ארצה, הוא מסיר 'ומוחק' במהלך צרת יעקב את כל אלו שפועלים בשם השטן וכך מנקה את ירושתו ממתנגדיו.
השטן יושלך לשאול לאלף שנים וכל בני האדם המתנגדים לישוע ייהרגו ויושלחו לשאול.
כל חותמת שישוע מתיר מהספר, הינה מכת עונש על יושבי הארץ בגלל רשעתם והתנגדותם לבן אלוהים.
כשיותרו כל החותמות, יוסרו כל מתנגדי אלוהים מעל הארץ, השטן יכבל, והארץ תהיה מוכנה לקבל את מלכה הראוי.
מאוד סביר והגיוני להבין שפרקים ו' – י"ט הינם המחזת הנתונים הכתובים במגילה.
מדוע רק ישוע נימצא ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את החותמות?
בפסוק 5 אמר אחד הזקנים ליוחנן: "אל תבכה, הנה ניצח האריה משבט יהודה, שורש דוד, לפתוח את הספר ושבעת חותמיו".
בספר בראשית מ"ט 8-10 אמר יעקב את ברכותיו לבניו לפני מותו.
לבנו יהודה אמר יעקב את אחת הנבואות המעודדות והנפלאות בתנ"ך.
משבט יהודה – שבט המסומל על ידי אריה – יבוא המשיח – שילה – וכל העמים מחכים לו.
ישעיה הנביא ט' 5-6 אמר כי אותו בן מיוחד שקיבלנו ישב על כסא דוד לעולם.
ישעיה י"א 1-2 מציין כי אותו מושיע יבוא מגזע ישי.
א. ישוע נימצא ראוי לפתוח ולהתיר את החותמות מכיוון שכך ניבאו נבואות אלוהים.
ב. ישוע נימצא ראוי לפתוח את המגילה ולהתיר את החותמות מכיוון שרק הוא יכול היה לשלם את המחיר הנדרש להסרת החותמות. דם טהור וללא חטא.
ג. ישוע נמצא ראוי לפתוח את המגילה ולהתיר את החותמות כי הוא אלוהים, טהור, מושלם.
- מדוע האדון ישוע המשיח מתואר כשה כמו שחוט? (פ. 6-7)
בפסוק 6 ישוע כבר לא מתואר כאריה. בפסוק 6 ישוע מתואר כשה כמו טבוח.
מדוע?
– כדי להזכיר לכל הבריאה שישועתנו והסרת קללת החטא שולמה במחיר יקר של דם וחייו של בן האלוהים ישוע המשיח (ישעיה נג; יוחנן א 29; פטר"א א 18-19).
– האדון ישוע מתואר כשה כמו טבוח כדי לציין את היותו קורבן זבח לאלוהים לכפרת חטאותינו.
– האדון ישוע הופיע כשה כמו טבוח כדי להראות שהוא ניצח את המוות והוא חי. (התגלות א 17).
בפעולתו עבורנו ישוע הוכיח מספר דברים.
אף אחד, לא בשמים ולא בארץ ולא מתחת לארץ אוהב אותנו יותר משאלוהים אוהב אותנו (יוחנן ג 16).
אף אחד, לא בשמים ובארץ ומתחת לארץ עושה עבורנו את מה שישוע עושה.
ישוע הוא גואל!
התנ"ך מלמד אותנו אודות חוק מיוחד הקובע את הזכאות לגאול אדמה וחיים.
(ספר רות; ירמיה ל"ב 6-15; ויקרא כ"ה 23-46). ישוע מילא בשלמות את חובתו כגואל.
מה משמעות פעולת הגאולה, פדות של ישוע עבורינו?
המשמעות היא שחיי הנושעים, חייך וחיי הם חיים שחייבים להיות לכבודו.
חיינו ניקנו בדמו וכעת אנו חיים כדי לפאר את שמו ולעשות את רצונו.
מסיבה זו שאול השליח מסכם את 11 הפרקים הראשונים באיגרת אל הרומים במשפט חורץ גורל בפרק יב 1:
"ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים, כך תעבדוהו עבודה שבלב." (ראה רעיון דומה באיגרת לקולוסים ג' 1-4).
אנו שגרירי המשיח (קור"ב ה 20)
אנו האיגרת הכתובה שלו לעולם (קור"ב ג 2-3).
האם אתה או את מודעים לכך שכנושעים מה שקובע בחייכם זה רצון אלוהים?
האם כל הסובבים אתכם יכולים להעיד שאתם תלמידי ישוע נאמנים?
פסוק 6 גם מציין שלשה יש שבע קרניים ושבע עיניים שהן שבע רוחות האלוהים השלוחות אל כל הארץ.
מה מציינים שבע הקרניים על ראשו של השה?
קרן מסמלת מלך או מלכות ומכאן שבע קרניים מציינות את מלכותו העולמית והמושלמת של ישוע[3] (ראה במדבר כג 22; דברים לג 17; שמ"א ב 1, 10; שמ"ב כב 3; תהילים יח 2; עה 10; פט 17, 24; ירמיה מח 25; מיכה ד 13).
מה מציינות שבע העיניים?
לאור הכתוב בפרק א 4 ו-ד 5 שבע העיניים מציינות את רוח הקודש על כל תפקידיה, בשלמותה.[4] כאן רוח הקודש נראית בתפקידה כשופטת החוטאים (ראה יוחנן ט"ז 8 וכן ישעיה סג 8-14 שם רוח הקודש נלחמת נגד המורדים באלוהים).
הגענו לפסוק 7.
פסוק 7 מהווה השיא של פרקים ד ו-ה'.
עד כה אף אחד לא נמצא ראוי לקחת את הספר ולפתוח את חותמיו, והנה כעת השה, האדון ישוע המשיח ניגש אל האב ולוקח מידו הימנית את כתב הבעלות על תבל וכל יושביה.
זהו הרגע לו חיכתה הבריאה מאז חטאו אדם וחווה בבראשית.
סוף סוף האדון ישוע המשיח מקבל את כתב הבעלות על העולם ורשאי לפתוח את החותמות כדי לסיים את מרידת האדם נגדו, לרסן את השטן והחטא, ולהקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים.
הללויה, החטא לא ישלוט עלינו לעולם.
זיכרו שפסוק 6 מציין שישוע אינו יושב באותו הרגע לימין האב, אלא עומד בין כסא אלוהים האב ובין עשרים וארבעה הזקנים והכרובים.
האדון ישוע, ניגש אל האב ולוקח מיד ימינו של אלוהים האב את כתב הבעלות על העולם.
דניאל הנביא בפרק ז 13-14 כבר ראה את המחזה בחזון ופירט את שראה:
"רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן-אדם, ועד עתיק הימים הגיע והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות נתנו לו, וכל העמים, האומות והשלטונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה."
העברת הספר, כתב הבעלות על העולם מן האב אל הבן גם מוזכרת בספר תהילים פרק ב'. אלוהים האב קבע מקדם שהבן ימלוך על העולם מציון. וכל המתנגדים לרצון אלוהים יסורו ולא יזכו לחוות את השלום והשמחה בממלכתו.
מה הדבר הזה אומר לך?
א. לישוע כל השלטון
ב. לישוע הסמכות לשפוט את מתנגדיו
ג. האדון ישוע יודע ורואה הכל. הוא אלוהים.
אם כן – איך אתה או את מנהלים את חייכם ביודעיכם שישוע רואה הכל והכל בידו?
נתונים אלו צריכים לעודד אותך לשמוח, להיות מלאי בטחון, לחיות חיים קדושים באומץ ולא בפחד. הרי הוא יודע מה קורה לך, רואה הכל ונמצא איתך בכל.
אם אלוהים עימנו – ממי נפחד? אם ישוע אינו איתנו – כל הזמן נפחד! (שניה לטימותיאוס א' 7).
- איך הגיבו עשרים וארבעה הזקנים והכרובים שמסביב לכיסא אלוהים כשהשה לקח את הספר ומדוע? (פ. 8-14). מה התחולל בשמים כאשר האדון ישוע לקח את הספר מידיו של האב?
8 וְכַאֲשֶׁר לָקַח אוֹתוֹ נָפְלוּ אַרְבַּע הַחַיּוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַשֶׂה, וּלְכָל אֶחָד נֵבֶל וְקַעֲרוֹת זָהָב מְלֵאוֹת קְטֹרֶת אֲשֶׁר הִיא תְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, 9 וְשָׁרוּ שִׁיר חָדָשׁ:
”רָאוּי אַתָּה לָקַחַת אֶת הַסֵּפֶר וְלִפְתֹּחַ אֶת חוֹתָמָיו, כִּי אַתָּה נִשְׁחַטְתָּ וּבְדָמְךָ קָנִיתָ לֵאלֹהִים מִבְּנֵי כָּל שֵׁבֶט וְלָשׁוֹן, מִכָּל עַם וְאֻמָּה; 10 וְעָשִׂיתָ אוֹתָם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים לֵאלֹהֵינוּ,
וְיִמְלְכוּ עַל הָאָרֶץ.“
11 רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹל מַלְאָכִים רַבִּים סָבִיב לַכִּסֵּא וְלַחַיּוֹת וְלַזְּקֵנִים – מִסְפָּרָם רִבְבוֹת רְבָבוֹת וְאַלְפֵי אֲלָפִים – 12 וְהֵם אוֹמְרִים בְּקוֹל גָּדוֹל: ”רָאוּי הַשֶׂה שֶׁנִּזְבַּח לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה.“
13 וְכָל בְּרִיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאֶרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְעַל הַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: ”לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶׂה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.“
14 וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת אָמְרוּ: ”אָמֵן!“ וְהַזְּקֵנִים נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
כאשר האדון ישוע לקח את הספר מהאב, (מיד ימינו של האב) נפלו ארבע היצורים (החיות) ו- 24 הזקנים לפני השה.
לכל אחד מהזקנים היה נבל, כלי נגינה, אך גם קערות זהב המלאות קטורת. הקטורת היא תפילות הקדושים, ז"א, תפילותיהם של המאמינים.
מה אנו מסיקים מהתנהגותם ותגובתם של 24 הזקנים וארבעת החיות?
א. השתחווית ארבעת החיות והזקנים לישוע יחד עם הצגת התפילות לפניו מדגישה שוב את אלוהותו של ישוע. בהיכל השמימי מסביב לכסא אלוהים, רק אלוהים ראוי להשתחוויה. (ראה המשך הפרק)
האדון ישוע חוזר לקבל את הכבוד שהיה מנת חלקו מאז בראשית – אפסיים א' 20-22.
ב. הצגת קערות הקטורת שבהם תפילותינו – מוכיחה כי תפילות ילדי אלוהים אומנם מגיעות לאוזנו של אלוהים. יש אוזן קשבת לתחינותינו.
זה לא שאלוהים אינו קורא מחשבות, אלא הוא מלמד אותנו להתפלל על מנת שנתחבר עימו, ונכיר טוב יותר זה את זה, על מנת שנלמד לזהות אותו כאחד העונה לתפילותינו.
הפסוקים הללו צריכים לעודד אותנו להתפלל (ח' 3-4).
ראוי לזכור כי תפילה יכולה להיחשב כקטורת רצויה לאלוהים רק אם היא תואמת את רצון אלוהים (ראשונה ליוחנן ה' 14-15; תהילים ל"ז 4). תפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים למלא את תאוותינו או תשוקותינו, אלא נועדה להכין את ליבנו להסכים עם רצונו ולבקש כוח וכלים לחיות לכבודו.
שירת ההלל מסביב לכסא אלוהים
בפסוק 9 ואילך הזקנים וארבעת החיות משתחווים, מהללים את ישוע ואליהם מצטרפים בהלל מליונים רבים של מלאכים. ומאוחר יותר כל שאר הבריות (ראה אל הפיליפים ב 9-11).
הזקנים והחיות אשר לפני השה שרים שיר חדש.
מה תוכנו של השיר החדש?
זה לא המקום היחיד בתנ"ך שמוזכר המונח 'שיר חדש'. ראו תהילים ל"ג 3; מ' 4, צ"ו 1; צ"ח 1; קמ"ד 9; קמ"ט 1; ישעיה מ"ב 10 והתגלות י"ד 3.
המכנה המשותף לכל המקומות הללו זה שהטקסט הבא מיד לאחר המונח 'שיר חדש' תמיד מתיחס לשבח אלוהים אודות כוחו הריבוני, תכונותיו הקדושות וישועתו.
מכאן ניתן לומר ששיר חדש הינו שיר הפדות והגאולה!
חדש מתייחס לחיים החדשים ולעולם החדש נטול החטא שאלוהים הכין ושם יחיה עם ילדיו הנושעים לעולמי עולמים.
שיר חדש הראוי לבריאה חדשה נטולת חטא ותוצאותיו ובראשה הגואל, ישוע.
שוב כמו בפרק ד' יש לנו שיעור ללמדנו איזה שירים שרים בשמיים.
הנתונים הללו נועדו ללמדנו מה לשיר בקהילת אלוהים היום, ואיך צריכה להראות ולהישמע ההשתחוויה בקהילות המשיח בכל העולם.
הבה נבחן אילו נושאים השירים מלמדים:
- אתה ראוי לקחת את הספר ולפתוח את חותמיו – ישוע הוא אדון!
- נשחטת וקנית בדמך – ישוע גואל ופודה. חיינו שייכים לו.
- מבני כל שבט ולשון עם ואומה – ישועת אלוהים כלל אנושית ואינה מבדילה בין יהודי לגוי. – אלוהים אוהב את כלל בני האדם (יוחנן ג 16; גלטים ג 26-29; אפסים ב).
- סליחת החטאים מאפשרת לנו לשרת את אלוהים ולמלוך עימו – ישוע הוא מלך וחולק את ירושתו עמנו.
- ראוי השה שנזבח לקבל גבורה, עושר וחכמה, וכח ויקר וכבוד וברכה.
מלבד היות הפרטים הללו בפסוק 12 נושאים לשירה והלל, הם מלמדים כי ישוע ראוי לכל ההלל וההשתחויה.
כל תודה ובכל תחום ראויה למשיח ישוע.
מה הדבר מציין?
כשבוחנים את נושאי השירה, מגלים כי בכל פעם שאנו פותחים את הפה כלפי אלוהים, ראוי שתצא משם מילת הלל ושבח לזהותו ויכולתו.
עלינו ללמוד מכך שישוע צריך להיות המרכז של החיים שלנו וההלל שלנו.
כל תחום שבו אנו עוסקים צריך להיות תחום שאותו ניתן להציג לפניו בכבוד וכזבח.
מי שהפנים את ישוע כאלוהים מוסר הכל לידי ישוע לא בגלל לחץ אלא בגלל שאינו יכול אחרת.
רבותי – בסופו של דבר כולם ישתחוו לפני ישוע ויודו שישוע הוא האדון.
מי שיעשה זאת בעודו חיי, יזכה להמשיך ולהלל את ישוע לנצח בממלכת אלוהים.
מי שיסרב לעשות זאת בעודו חי, יאלץ להודות בכך במשפט הכסא הלבן והגדול ממש לפני שישלח לאגם האש לנצח נצחים.
הבה נתפלל שנזכה לומר ישוע הוא אדון ומושיע בעודנו חיים.
לסיכום:
- פרק ה' מציג את השיא באירוע השמיימי ובו האדון ישוע המשיח הוא הראוי היחידי לפתוח את ספר הבעלות על העולם, לשפוט את מתנגדיו ולמלוך על הבריאה.
אם אתה מאמין בישוע כאדון ומושיע, אתה תשתתף במלכותו לנצח נצחים.
אם ליבך דוחה את האדון ישוע, אתה נשאר אוייב לאלוהים ועתידך מובטח באבדון. אנא תשנה זאת כבר היום – קרא בשם ישוע לישועתך.
- כאשר קיבל האדון ישוע את כתב הבעלות על העולם, השתחוו כל הנמצאים מסביב לכסא אלוהים ופצחו בהלל שלא נשמע מאז בראשית.
האם חייך מלאים בשבח והלל לאלוהים?
האם הסובבים אותך מודעים לשמחת הישועה שממלאה את חייך?
למרות שלכולנו ישנן סיבות להתלונן עליהם, הלוואי שנלמד להחליפן בהודיה והלל על ישועתנו והציפייה למימוש חיי הנצח עם אדוננו ישוע.
- כל הנמצאים מסביב לכסא אלוהים מלמדים אותנו מהי השתחוויה ראויה לאלוהים. שירה המפארת את אלוהים היא זו המתמקדת במעשיו, גבורתו ואהבתו של אלוהים ולא רק בעצמנו.
האם פיך מוציא שיר חדש, הודיה והלל לאלוהים בכל יום ללא תלות באירועי החיים?
הבה נוודא שההשתחוויה שלנו רצויה בעיני האדון.
[1] βιβλίον, ου, τό (Hdt., Aristoph.+; s. Preisigke, Fachwörter) der. from βύβλος, Egyptian papyrus, from whose strips writing material was manufactured. (Accordance software [BDAG]).
[2] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody,
1999), pg. 163. MacArthur quotes Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary.
(Chicago: Moody Press, 1992), pg. 378.
[3] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody,
1999), pg. 168.
[4] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg.
393.