הושע פרק י"ב פסוקים 1-7
כותרת: קריאתו של אלוהים לישראל ויהודה לחזרה בתשובה.
זיכרון העבר כקריאה לתשובה בהווה.
בפרק יא הנביא הושע תיאר את אהבת אלוהים הגדולה לעם ישראל. אהבתו של אלוהים התבטאה בברכות שהמשיך להרעיף על עם ישראל למרות חטאיהם ובכמות הנביאים ששלח כדי לתקן את דרכם הרעה.
למרות חטאיהם הרבים אלוהים לא מיהר להענישם אלא בחסדו האריך אפו. גם כאשר אלוהים היה חייב להענישם למען לא יכחדו מתוצאת דרכם הרעה, היה העונש מדוד כדי שלא תופר שום הבטחה שהוא הבטיח לעם ישראל (יא 9). אלוהים רואה עצמו קשור לעם ישראל בעבותות של אהבה ששום גורם לא יוכל להתיר.
האם עם ישראל הודה לאלוהים עבור רחמיו וחסדו?
בקושי…
מכיוון שעונשו של אלוהים לא בא עליהם מיד לאחר כל חטא, העם פירש את הצלחותיו כאישור לדרך בה הוא הולך – קרי – עבודת האלילים כמו שאר הגויים. מסיבה זו ישראל העמיק את מסירותו ואדיקותו בדרך האלילות כעמי הגויים.
בסיום הפרק אלוהים מבטיח כי הוא עתיד לפעול בדרך אשר תחזיר את העם הנבחר בתשובה ואל נחלתו המובטחת (יא 10-11).
בפרק י"ב אלוהים חושף את צביעותה הרוחנית של ישראל – עם המתפאר בעושרו ובברכתו אך חי במרמה – ומעמיד מולה את דמות יעקב, אשר למרות חולשותיו נאבק, נשבר ושב אל אלוהיו. המסר: לא ההיסטוריה מבטיחה את הברכה, אלא תגובה נכונה לאלוהים בהווה.
הבה נקרא את פסוקים 1-7:
1 "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל. ויהודה עוד רד עם-אל ועם קדושים נאמן. 2 אפרים רועה רוח ורודף קדים כל-היום כזב ושוד ירבה, וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל. 3 וריב ליהוה עם יהודה, ולפקוד על-יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. 4 בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלוהים. 5 וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. 6 ויהוה אלוהי הצבאות, יהוה זכרו. 7 ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
חלוקת הפרק:
1. פס' 1-2: שקר, ורדיפה אחר הבל
– אפרים ניזון מרוח – רדיפה אחר דבר שאין בו ממש.
– כריתת בריתות עם אשור ומצרים – ביטחון שקרי במקום ביטחון באלוהים.
- 2. פס' 3-7: יעקב: מאבק, בכי וחסד אלוהי
– פתיחה של כתב אישום אלוהי נגד יהודה ויעקב.
– יעקב נאבק כבר מבטן אימו.
– נאבק עם מלאך, בכה והתחנן – נקודת שבר אמיתית.
– מפגש בבית אל – שם אלוהים נגלה בחסדו.
- פס' 8-9: ישראל בהווה: מרמה, עושר מזויף והתכחשות לחטא
" – כנען בידו מאזני מרמה" – הפכו להיות כסוחרים רמאים.
- תחושת שווא של צדקה: "לא ימצאו לי עוון".
- אלוהים מזכיר: אני הוא שהוצאתי אותך ממצרים.
- פס' 10-11: חסד אלוהי מתמשך דרך הנביאים
– אלוהים מדבר שוב ושוב דרך נביאים.
– ריבוי חזיונות ודימויים – מאמץ אלוהי להגיע ללב העם.
- פס' 12-13: יעקב הגולה מול משה הגואל
– יעקב ברח לארם ועבד בעבור אישה.
– ישראל נגאלו ממצרים על ידי נביא (משה).
- פס' 14: סיכום: מרי, אשמה ועונש
– אפרים הכעיס את אלוהים מרה.
– דמו עליו – אחריות אישית.
– ה' ישיב גמולו.
- 1. פס' 1-2: שקר, ורדיפה אחר הבל
1 "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל. ויהודה עוד רד עם-אל ועם קדושים נאמן. 2 אפרים רועה רוח ורודף קדים כל-היום כזב ושוד ירבה, וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל.
בפסוק 1 הנביא הושע מציין שהחזרה בתשובה של ממלכת ישראל הייתה מן הפה החוצה. העם למד לומר את המילים הנכונות, חגג את החגים, בנה מזבחות בבית אל ובדן, היה עסוק בפולחן יהודי עשיר אך ליבו לא נישבה על ידי אלוהים (ראה ו' 6-7). [סבבוני בכחש – מבחינתו של אלוהים הם היו מסביבו כאילו מנסים לתקוף אותו במעשיהם הרעים המתבטאים בשקר ומרמה – ראה ישעיה א 10-20].
לראיה, אילו היה ליבו של ישראל באמת מסור לאלוהים, העם היה נכנע לפני אלוהים ומתאחד, מקיים את מצוות אלוהים במקום שאלוהים קבע ולא היה שקוע עמוק כל כך בפוליטיקה מושחתת.
לא חסרים תיאורים מחיי העם כדי להוכיח את אמיתות אשמותיו של אלוהים.
לחצים פוליטיים רבים היו על עם ישראל. במקום לפנות מיד לאלוהים שהוא אבי האומה, בחר ישראל (וגם יהודה) לכרות בריתות הגנה עם אשור ומצרים. את הבריתות הללו הושע בן אלה מלך ישראל הפר [ראה מלכים ב י"ז 3-4]. בעת מבחן אמיתי העם לא פנה לעזרת אלוהים בתחינה ותפילה (כפי שעשה יהושפט מלך יהודה בזמנו – דברי הימים ב פרק כ'), וכך הוכיח שלאלוהים אין כל חלק בקבלת החלטות הקשורות לגורל העם. העם פעל בדיוק כפי שפעלו עמים גויים עובדי אלילים. אופן פעולה שכזה הוכיח שהעם סומך על עצמו ושלא חזר בתשובה כנה.
יישום:
האם אתה מערב את אלוהים בכל החלטה?
מדוע אלוהים אסר על עמו לכרות ברית הגנה עם עמים עובדי אלילים? או עם כל גורם שאינו שותף לאמונה באלוהים?
א. אלוהים מצפה מן העם לפנות אליו ולבטוח בו כמלכם ריבונם והיחיד המסוגל להבטיח את ביטחונם וקיומם. ראה את דברי ירמיה הנביא בפרק י"ז 5-9: ארור הגבר הבוטח באדם, מבורך הגבר הבוטח באלוהים…
הלחצים הבאים על העם היו לעיתים מבחן אמונה שבו אלוהים מצפה מן העם לפנות אליו כדי שיחוו את כוחו ואהבתו כלפיהם. בדרך זו אמונתם בו הייתה מתגברת. כל הסתמכות במצב משבר על גורם הנחשב לעוין לאלוהים נחשב לכישלון במבחן הרוחני שחייב להתבסס על אמונה (ראה דברים כ"ז-כ"ח, ויקרא כ"ו).
ב. ברית עם גורם גוי עובד אלילים מתבטא בהתחברות ושותפות. קירבה שכזו יוצרת פתח להכנסת עבודת אלילים והתבססותה בתוך עם ישראל. שותפות דורשת פשרה והתחשבות אשר בדרך כלל נדרשת מן הצד הקרוב לאלוהים. מכאן, ברית או שותפות כלשהי עם הזר תביא לפשרה רוחנית מצד המאמין – ואת זה אלוהים אינו רוצה. דבר שכזה יכתים את שם אלוהים ואל לנו לקחת חלק בזה (ראה את עצת בלעם בספר במדבר כ"ה וכן יחזקאל ל"ו).
מסיבה זו בדיוק אלוהים גם אוסר על המאמינים להינשא ללא מאמין או לבוא עימו בשותפות מחייבת (ראה השנייה לקורינתים ו' 14- ז 1).
אלוהים אינו אוסר על ישראל או עלינו לשוחח עם הלא נושעים, אדרבא, הלוואי שנרבה לנצל הזדמנויות שכאלו, אך למען האדרת שם אלוהים ולא למטרות פסולות (שמות י"ט 5-6, מע"ש א 8, מתי כ"ח 18-20).
ג. בריתות שכאלו רוקנו את קופת האוצר הלאומי כך שהחלשים בחברה לא זכו לכל עזרה ועדיפות. כל האוצר הועבר במקרה הנוכחי למצרים ואשור כמס ותשלום על ברית הגנה כזו או אחרת.
ד. בריתות שכאלו מעולם לא החזיקו מעמד לזמן רב וסופם היה שאסון כבד בא על העם. בני האדם משקרים ואינם מקיימים הבטחות. אלוהים לעומת זאת אינו מפר כל הבטחה.
בהמשך פסוק 1 הנביא אומר:
"…ויהודה עוד רד עם-אל ועם קדושים נאמן."
ביהודה מלך באותה התקופה אחז בן יותם. מבחינה חיצונית הוא דיבר כיהודי אדוק אך למעשה היה עובד אלילים מושבע (ישעיה ז, מלכים ב ט"ז).
אלוהים מציין מפי הנביא הושע שיהודה אינו שונה מאפרים (ממלכת ישראל). גם יהודה סוטה מדרך אלוהים (רד עם אל).
ישנם פרשנויות שונות למילה "רד" אך המתאימה ביותר לתוכן היא – משוטט, לא נבוא עוד אליך… פנה מ… לאור ירמיה ב 31. פסוק 3 הנביא אומר שאלוהים רב עם יהודה ולכן המילה רד בפסוק 1 מתייחסת לריחוק ולמרידה הקיימת בין יהודה לאלוהים.
הנביא הושע אף אומר בפרק ד 1: "…כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ…"
לאור נתונים אלו ניתן לקבוע בביטחון שהמילה "רד" מתארת את מצב המרידה של יהודה עם יהוה.
למרות שיהודה יודע את שקרה בעבר עם אבותיו וטעם וראה במו עיניו את כוחו ופעולתו של יהוה, הוא עדיין ממשיך למרוד באלוהים הקדוש והנאמן.
מלך ישראל, הושע בן אלה כאמור פעל בדרך של תרמית כדי לשמור את מושכות השלטון בממלכת ישראל (מלכים ב י"ז 3-4, י"ח 21, ישעיה ל 7). אלוהים בחן את מעשיו והנה המסקנה מראות עיניו של אלוהים.
2 אפרים רועה רוח ורודף קדים, כל-היום כזב ושוד ירבה. וברית עם אשור יכרתו, ושמן למצרים יובל.
המשמעות המיידית של הפסוק היא:
אפרים נדמה לרועה ללא צאן החושב שיוכל לשבוע מהצאן המדומה שלו – אכילת רוח!
אפרים נדמה לאדם המנסה לתפוס בידיו את הרוח (רוח מזרחית יבשה) –
משמע – ישראל מתעסק בדברים חסרי תכלית, בהבל!
א. דברים ומעשים שאינם מובילים או מדריכים את העם לישועה
ב. מעשים הנוגדים את רצון אלוהים
ג. מכיוון שהם נוגדים לרצון אלוהים הרי שתוצאתם מהווה סכנה לעם.
יישום:
האם אתה מבזבז זמן יקר על דברים חסרי ערך בעיני אלוהים?
אם תבחן את חייך, האם תוכל לומר שכל מעשיך מקדמים את מלכות אלוהים?
הבה נפרט את "רעות הרוח" של אפרים.
מכיוון שאפרים נטש את דרך אלוהים וההסתמכות עליו, הוא נשען על חכמה ארצית ודרכי מרמה.
הנה לפנינו דוגמא אחת:
המלך כרת ברית עם אשור שבה מלך אשור ישאירהו על כסאו ובתמורה מלך ישראל ישלם מס.
במקביל הושע בן אלה מלך ישראל כורת הסכם סודי עם מצרים בו הוא מבקש את עזרתה נגד אשור. בתמורה משלם הושע בן אלה כמויות גדולות של שמן למצרים.
מכיוון שישראל פועל בדרך השקר והתרמית, לא תהיה כל ברכה בעמלם וסופם של המעשים הללו יובילו לכישלון ומפח נפש. בסופו של דבר ישראל יישאר עם שום דבר בידו – הבל – אך עם נזק עצום לשלטון ולעם.
במקום להימלא בחוכמת אלוהים ולפעול בהתמדה על פי הנחיית אלוהים באמת, צדק וטוהר, ההנהגה התבוססה בדרך של תככים.
המלך חשב שכל האמצעים כשרים כדי לשמור על כסאו, אך כך אלוהים אינו פועל.
שלמה המלך בספר קהלת מרבה להשתמש בביטוי "רעות רוח".
גם שם הכוונה לעשייה שלא על פי רצון ודרך אלוהים ולכן תכלית אותה פעולה הוא הבל.
מי שרוצה ליהנות מברכה בעמלו, חייב לאמץ את אלוהים לחייו ולפעול על פי דרכו, רצונו ועקרונות פעולתו.
שותפות המפארת את אלוהים היא כזו עם בני אותה אמונה, אותה תכלית חיים, אותה מטרת חיים של פאר אלוהים. זה נכון בעסקים ונכון בנישואים.
כל הנתונים הללו נמצאים בכתבי הקודש.
בפסוקים 3-5 הנביא מציין את יעקב, אחד מאבות האומה אשר ממנו עם ישראל, ראוי שילמדו.
3 וריב ליהוה עם יהודה, ולפקוד על-יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. 4 בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלוהים. 5 וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.
מעשי הרשע הגואים של עם ישראל מחייבים את מעורבותו של אלוהים.
כעת אלוהים ניצב מול עם ישראל ועתיד להיאבק נגדם. אלוהים עומד להעניש אותם במידה הראויה.
הנביא מציין את יעקב אבינו משני סיבות.
א. יעקב הינו שם כללי לישראל וכעת אלוהים פועל נגד כלל העם – אפרים ויהודה כאחד.
ב. בפסוקים הבאים אלוהים מציין את יעקב כדוגמא לאחד שנלחם נגד אלוהים, אך ברגע שהבין נחיתותו הוא חזר בתשובה כנה ואלוהים חבקו באהבה רבה. את הדוגמא הזו עם ישראל צריך לאמץ.
הנה לפנינו יעקב אבינו הפועל מאז שהיה ברחם אימו בכוח זרועו ובאמצעים פסולים.
עוד כשהיה בבטן אימו הוא אחז בעקבו של אחיו הבכור עשיו, כאילו נאבק עימו כדי לצאת ראשון (בראשית כה 26).
בהמשך חייהם אנו יודעים שעשיו מכר את בכורתו אך יעקב ואימו רבקה פעלו במרמה כדי לקבל את ברכת הבכורה (בראשית כ"ז). יעקב ורבקה לא בקשו את עזרת אלוהים ולא הניחו לאלוהים לפעול בעבורם. דרך המרמה שבחרו אינה תואמת את דרכו של אלוהים.
בשלב מאוחר יותר כאשר יעקב כבר היה לאב עם רכוש רב – ז"א עם כוח ואון, הוא אף נאבק עם אלוהים במעבר יבוק כאשר היה בדרכו לארץ (בראשית ל"ב 24 ואילך)..
המאבק בין יעקב למלאך אלוהים נערך כל הלילה עד עלות השחר. [וישר את מלאך = שרה – נאבק]
מכיוון שיעקב לא חשב להיכנע והיה ממשיך להיאבק עד כלות נשימתו, נגע מלאך אלוהים בכף ירכו של יעקב והלה הרגיש את ההלם במכה שחטף מאלוהים.
משהבין יעקב כי הוא נלחם עם דמות מיוחדת הנראית אדם אך אינה אדם ככל האדם, הוא לא ויתר ולא עזב את מלאך האלוהים עד שזה ברך אותו.
מלאך אלוהים ברך את יעקב. יעקב הבין כי ראה את אלוהים פנים אל פנים.
האם יעקב היה חזק יותר ממלאך אלוהים (מכיוון שלאחר מכן אמר יעקב כי ראה את אלוהים פנים אל פנים, משתמע שיעקב נלחם עם אל-שדי, המשיח ישוע).
עצם העובדה שאלוהים ירד ארצה להיות עם יעקב היא ביטוי לאהבת אלוהים. כמו ששאול השליח מתאר באיגרת אל הפיליפים ב', המשיח ישוע, למרות היותו אלוהים, לבש דמות אדם ובא לעולם – כעבד.
עצם העובדה שאלוהים איפשר ליעקב להתאבק עימו ולהכות אותו היא ביטוי מאלף לגודל האהבה, החסד והרחמים כלפיו – כלפינו.
משהגיע הרגע המתאים, אלוהים נגע ביעקב בשריר הראוי והעמידו על מקומו.
למרות עיקשותו של יעקב, הרי ברגע שראה את אלוהים פנים אל פנים וחווה את מגעו, הוא השתנה ונתן לאלוהים את המקום הראוי בחייו.
יעקב בכה והתחנן לברכה מאלוהים.
יעקב יצא מן המאבק צולע וחלש מבחינה פיזית אך חזק יותר מבחינה רוחנית.
כוחו הפיזי של יעקב היה בעוכריו. כל עוד הוא סמך על יכולותיו, הוא לא יכול היה לחוות את מלוא כוחו של אלוהים.
כאשר נחלש פיזית, הוא היה חייב לאפשר לאלוהים לפעול עבורו וכך יכול היה לחוות את אלוהים ברמות גבוהות יותר (ראה לדוגמא את המקרה עם שאול השליח והקוץ בבשר – השנייה לקורינתים י"ב).
מתברר שדוגמת חייו של יעקב אבינו עתידה להיות מסלול חייו של ישראל – כעם!
שימו לב לנקודה חשובה:
אלוהים יזם את המאבק למען יעקב.
אילו יעקב היה ממשיך עם גישתו המקורים בה הוא סומך על חכמתו ויכולתו, הרי שהמפגש עם עשיו היה גם יום מותו ומות צאצאיו.
אלוהים יזם את המאבק למען שמו!
אלוהים עשה עבור יעקוב את מה שיעקב כשל להבין ולבקש מאלוהים.
לעיתים אלוהים יוזם מצבים בחיינו בו אנו נאבקים עימו כדי שנשכיל להבין את חולשתנו וניכנע לו אחת ולתמיד באמת.
האם אלוהים ענה לתחינתו של יעקב? האם אלוהים סלח ליעקב על מעשיו ודרכיו הפסולות?
כן!
בבראשית ל"ה אלוהים נגלה שוב ליעקב (פעם שנייה בבית אל – בראשית כ"ח 10-22) ומברך אותו.
יעקב קורא למקום בית-אל.
מכיוון שיעקב ראה את אלוהים פנים אל פנים הרי שהוא ראה את ההוויה שאותה בני אדם מורשים לראות – את אלוהים הבן – את ישוע המשיח – אל-שדי.
שים לב לסיומת של פסוק 5.
5 וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.
מכיוון שאלוהים ברך את יעקב ואמר לו שממנו יצאו עמים רבים, הרי שהברכה נאמרה גם על עם ישראל ומכאן ההצדקה למילים – ושם ידבר עמנו (בראשית לה 1-15).
מה הלקח מהאזכור של חיי יעקב בקטע הנלמד?
אלוהים מוכיח לעם ישראל שהתנהגותם אינה שונה מהתנהגותם של אבותיהם.
שניהם ניסו להשיג את הרצוי להם בדרכם ובנפרד מאלוהים.
שניהם נכשלו וספגו מכות קשות ורבות כאשר פעלו בניגוד לרצון אלוהים ובלעדיו.
שניהם לעיתים נלחמים נגד אלוהים.
את שניהם אלוהים מלמד כי רק לאחר שיפנימו את חולשתם, כי אז יחבקם ויאציל אליהם את כל כוחו וברכתו (ראה זכריה יב).
מסיבה זו מציין הושע את חולשתו של יעקב באומרו – "בכה והתחנן לו".
בחולשתו נכנע יעקב לאלוהים ואז זכה לקבל את הברכה הנפלאה.
כך גם בחולשתו עתיד ישראל להיכנע לאלוהים ואז יזכה להתגשמות כל הברכות שהובטחו לאבות.
אך כאשר יום זה יבוא, יחווה עם ישראל ברכות שהמילים קצרות מלתאר.
במילים פשוטות:
אם עם ישראל ייתן לאלוהים את הכבוד הראוי לו, כי אז העם לא ירעה רוח ולא ירדוף קדים!
אם עם ישראל ייכנע לאלוהים כי אז אלוהים לא יאבק עימו אלא – ידבר על ליבו (ראה הושע ב 16).
כמו שאלוהים היה מוכן לסלוח ליעקב ולברכו, כך אלוהים מוכן ומזומן לסלוח תמיד לעמו ישראל.
יישום:
כל הלקחים ברמה של כלל העם נכונים גם ברמה האישית.
עם אלוהים לא מתעמתים!
אל מול אלוהים אני נכנע באמונה, אהבה ויראה.
מי שנלחם נגד אלוהים מוכיח שאינו מכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי.
מי שמכיר את אלוהים, הריהו מכיר גם את עצמו טוב יותר ויודע היטב שעליו לאמץ את רצון אלוהים הכתוב בדברו באמונה ואהבה. אלוהים בחסדו גם מעניק ליראיו את הכוח לגישה הזו.
בפסוקים 6-7 הנביא מציין שכל הדברים הנפלאים שעליהם דיברנו עד כה התקיימו רק בגלל מעלתו של אלוהים.
6 ויהוה אלוהי הצבאות, יהוה זכרו. 7 ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
שמותיו של אלוהים אינם מוזכרים לשווא.
הנביא מציין את אלוהים כאלוהי צבאות, משמע, הוא החזק מכל ואין מי שיעמוד נגד רצונו ותוכניותיו.
העובדה שיעקב נאבק עם אלוהים כל הלילה אינה מצינת את חולשתו של אלוהים אלא את עיקשותו של יעקב, ולעומת זאת חסדו ורחמיו של אלוהים.
אלוהים יכול היה בכל רגע לפגוע ביעקב. אלוהים חיכה לתזמון הנכון ביותר עבור יעקב.
כל הניצחונות שהיו בחיי אבותינו ועם ישראל בעבר, היו בפועל מאלוהים. הוא נלחם והוא ניצח עבור הנאמנים לו. לפיכך, יעשה טוב ישראל וגם כל אחד מאיתנו אם לא יחפש גאולה אצל אנשים או עמים אלא רק אצל אלוהים (ראה גם הלקח מישעיה ז-ט).
יהוה זיכרו – משמע, השם יהוה זהו שם הכבוד שלו. שמו מכיל את כל תכונותיו ויכולותיו. הוא לעולם לא יפסיד! הוא לעולם לא יתכחש להבטחותיו. הוא לעולם לא יפעל בניגוד לאופיו. שמו מלא חשיבות ותוכן וזהו גם כבודו (ראה שמות ג 15 – "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור").
לאור הנאמר עד כה אלוהים מציג את המסקנה שראוי לעם ישראל לאמץ וגם לכל אדם יהיה מי שיהיה.
7 ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
יעקב חזר לביתו מבלי לאבד אף נפש רק לאחר שנכנע לאלוהים – שב לאלוהים.
ולכן, על מנת שעם ישראל יזכה לביטחון והדרכה ראויים, וזאת כדי להיות במקום בו אלוהים רוצה שיהיה שם, עליו לחזור בתשובה כפי שעשה יעקב אבינו.
מהי חזרה בתשובה כנה?
- חזרה בתשובה כנה היא הפנמה של החטא, תוצאותיו לאדם ופגיעתו באלוהים.
- חזרה בתשובה כנה אינה מתבטאת רק בהפסקת מעשה החטא, אלא בחרטה עמוקה, יגון ושברון לב על כך שפגעתי באלוהים והפרתי את מצוותיו (תהילים נא 18-19).
- חזרה בתשובה מתבטאת במעשים המתבטאים בהתקרבות לאלוהים – לימוד דברו, תפילה, ציות והתחברות עם שאר ילדי אלוהים הנאמנים במטרה לחיות כמצוות אלוהים ולגדול באמונה. ז"א – שימוש בכל האמצעים שאלוהים מעניק כדי להתרחק מן החטא ומן האפשרות ליפול שוב באותה מלכודת.
- חזרה בתשובה היא הנפילה לרגלי האדון ותחינה מעומק הלב שיסלח לי על חטאי וחולשותיי ויכבוש את ליבי, גופי וחיי למען לא אחטא לו שוב – ז"א – לתת לאלוהים את הסמכות על חיי ובכל התחומים ללא יוצא מן הכלל.
- חזרה בתשובה כנה מתבטאת בפרי הרוח שנראה בחייו של הנושע. ז"א, רוח אלוהים חי, פועל וכובש את חיי הנושע ולכן אופיו ותכונותיו של ישוע המשיח מתבטאים יותר ויותר בחייו (אל הגלטים ה 22-23).
לא לחינם הנביא מציין את התכונות –חסד ומשפט.
אלוהים רוצה לראות את האהבה שלו והרעב לצדק וטוהר מתבטאים בחיים שלנו כלפי הסובבים אותנו.
שימו לב שבכל המקומות בהם אלוהים מבקר את התנהגות העם הוא אומר להם שהוא מעדיף חסד ומשפט צדק על פני זבח (ישעיה א 10-20, מיכה ו 6-7, דברים י, הושע ו 6 וכו)
ולמה הכוונה במילים "קווה אל אלוהיך תמיד?"
הכוונה לתלות המוחלטת באלוהים בכל עניין ודבר. לקבע את עיני ליבך רק באדון!
אלוהים דורש מאיתנו להטיל עליו את כל דאגותינו – יהבנו. ההתנהגות הזו מוכיחה את תלותנו המוחלטת בכוחו וחוכמתו.
בהקשר של הפרק – השליטים חיפשו בטחונות בהסכמים פוליטיים עם מלכי הגויים במקום אצל אלוהים.
הטלת יהבנו על אלוהים היא מדד לאמונתנו ותלותנו בו. בזאת אנו גם מבטאים את ההכרה בחולשתנו ובעליונותו של אלוהים. (תהילים ל"ז 5, 34, מתי י"א 28-29)
ראה תמיד איך אלוהים הוכיח את נאמנותו לאבותינו ואמץ את הלקח לחייך. אלוהים לא השתנה וחסדו לא כהה.
סיכום:
- הושע מציג לעם ישראל פרק בהיסטוריה שכל שומעיו שמעו.
התנהגותו של עם ישראל דומה לזו של יעקב אבינו.
יעקב מלידתו פעל להשיג את שרצה בדרכו שלו. בבגרותו הוא אף נאבק עם מלאך אלוהים. לאחר שנפגע, הבין יעקב כי הוא נאבק עם אלוהים פנים אל פנים.
רק לאחר שנפגע מאלוהים הפנים יעקב את חולשתו ומכאן את תלותו המוחלטת באלוהים.
משלב זה זכה יעקב לקרבה מיוחדת עם אלוהים וליהנות מפרי ההתחברות הקדושה.
הדוגמא נועדה ללמד את עם ישראל לאמץ את הלקח מיעקב ולחזור בתשובה כנה. אם תיכנעו תתברכו. עם אלוהים לא רבים! לפני אלוהים נכנעים באמונה, אהבה ובטחון.
- אלוהים היה זה שיזם את הפגישה עם יעקב. אילו אלוהים לא היה עושה זאת באותו שלב, היה יעקב נפגש עם עשיו ללא הגנתו של אלוהים.
באותה מידה, אלוהים יוזם אירועים בחיי עם ישראל למען יכירו בחולשתם ויחזרו בתשובה למען ייחוו את מלוא כוחו ומעורבותו של אלוהים בחייהם.
כמובן שהעם נהנה מכך אך התכלית היא שתוכנית אלוהים עבור ישראל תתממש. שמו של אלוהים עומד במבחן ואלוהים לא ייתן ששמו יחולל בגויים.
כמו ברמה הלאומית כך גם ברמה האישית. לעיתים אלוהים הוא היוזם אירוע בחיינו כדי למשוך את תשומת ליבנו אליו. לעיתים אלוהים יעמיד קיר בלתי עביר – כדי שנביט אליו לעזרה ולשקם עימו יחס עכור כדי שנחזור בתשובה ונתברך.
- לא נעים להיראות חלש לפני בני אדם או שאר האומות. אך זוהי תכלית אלוהים עבור ילדיו – בחולשתנו אנו מאדירים את אלוהים. הלוואי שחוזקנו יהיה תמיד מאלוהים.
הושע פרק י"ב מפסוק 8-15
כותרת: עושר מדומה!
בפסוקים 1-7 הנביא הציג לפני העם פרק בהיסטוריה שלהם שכולם מכירים. יעקב אביהם פעל ועשה בהסתמך על חכמתו וכוחו ושילם על כך ביוקר רב. לפני שיעקב נפגש עם עשיו פנים אלא פנים, יזם אלוהים מפגש מקדים עם יעקב. במעבר יבוק יעקב נאבק עם מלאך אלוהים. שם אלוהים פגע ביעקב ורק אז הבין יעקב עם מי הוא נאבק. מהרגע שיעקב הבין שהוא נלחם נגד אלוהים, הוא נכנע והחל לבטוח באלוהים ולא בכוחו שלו. שם, במקום בו יעקב נחלש פיזית הוא הפך להיות חזק מאוד, כי משלב זה הוא נתן לאלוהים לפעול בעבורו. המפגש עם אלוהים הציל את יעקב מכיליון.
את הלקח הזה עם ישראל צריך להפנים. חדלו לבטוח בכוחכם ולהיאבק נגד אלוהים. אם תמשיכו בדרך זו (לבטוח במלכים אחרים, לכרות בריתות הגנה ולהפר אותן חדשות לבקרים, להתעלם מתורת אלוהים), אתם עלולים להגיע למפגש עם "העשיו" שלכם ללא עזרתו ומעורבותו של אלוהים בעבורכם. אם כך תפעלו, תפגעו קשות!
האם ישראל מעוניין לשמוע לעצת הנביא?
הבה נקרא את פסוקים 8-15:
8 כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, לַעֲשֹׁק אָהֵב.
9 וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם, אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי; כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא.
10 וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד.
11 וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי; וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.
12 אִם-גִּלְעָד אָוֶן אַךְ-שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ; גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי.
13 וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.
14 וּבְנָבִיא הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא נִשְׁמָר.
15 הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
חלוקת הפרק:
1. פס' 1-2: שקר, ורדיפה אחר הבל
– אפרים ניזון מרוח – רדיפה אחר דבר שאין בו ממש.
– כריתת בריתות עם אשור ומצרים – ביטחון שקרי במקום ביטחון באלוהים.
- 2. פס' 3-7: יעקב: מאבק, בכי וחסד אלוהי
– פתיחה של כתב אישום אלוהי נגד יהודה ויעקב.
– יעקב נאבק כבר מבטן אימו.
– נאבק עם מלאך, בכה והתחנן – נקודת שבר אמיתית.
– מפגש בבית אל – שם אלוהים נגלה בחסדו.
- פס' 8-9: ישראל בהווה: מרמה, עושר מזויף והתכחשות לחטא
– כנען בידו מאזני מרמה" – הפכו להיות כסוחרים רמאים.
– תחושת שווא של צדקה: "לא ימצאו לי עוון".
– אלוהים מזכיר: אני הוא שהוצאתי אותך ממצרים.
- פס' 10-11: חסד אלוהי מתמשך דרך הנביאים
– אלוהים מדבר שוב ושוב דרך נביאים.
– ריבוי חזיונות ודימויים – מאמץ אלוהי להגיע ללב העם.
- פס' 12-13: יעקב הגולה מול משה הגואל
– יעקב ברח לארם ועבד בעבור אישה.
– ישראל נגאלו ממצרים על ידי נביא (משה).
- פס' 14-15: סיכום: מרי, אשמה ועונש
– אפרים הכעיס את אלוהים מרה.
– דמו עליו – אחריות אישית.
– ה' ישיב גמולו.
- פס' 8-9: ישראל בהווה: מרמה, עושר מזויף והתכחשות לחטא
8 כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, לַעֲשֹׁק אָהֵב.
9 וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם, אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי; כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא.
תשובת ישראל הצביעה על גודל החוצפה והזלזול באלוהים.
במקום להרכין ראש ולהבין שהנביא מזכיר את מעשי יעקב אבינו כדרך פסולה שחשוב ללמוד ממנה ולתקן, (כך גם לגבינו היום), העם מחליט לאמץ את דרך הטעות ומרידה של יעקב.
הנביא הושע מציין שישראל העדיף את דרך כנען. למה הכוונה?
הביטוי – "כנען" משמש כדי לציין את העמים שעסקו במסחר אך בדרכי מרמה (זכריה י"ד 20, יחזקאל ט"ז 29, י"ז 4, עמוס ח 5, צפניה א 11).
בספר זכריה פרק י"ד מפסוק 16 הנביא מציין את השינוי שיחול בישראל ובעמים כאשר ישוע המשיח ימלוך על העולם מציון.
בחג הסוכות יעלו בני כל העמים לירושלים כדי להשתחוות לפני אלוהים. כל איזור המקדש וירושלים בכלל כעיר, יהיה קדוש ונקי מכל חטא או חוטאים. הנביא מציין את קדושת העיר ירושלים במילים:
"והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש ליהוה צבאות ובאו כל הזובחים ולקחו מהם ובשלו בהם, ולא יהיה כנעני עוד בבית יהוה צבאות ביום ההוא." (זכריה י"ד 21)
הנביא עמוס גם כן מתאר את אופים של אותם סוחרים אשר מתמקדים בעשיית רווח בעודם רומסים את מצוות אלוהים: "לאמור, מתי יעבור החודש (ראש חודש[1]) ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה." (עמוס ח 5).
מכאן, ישראל העדיף את העושר החומרי שהשיג בדרך החטא, את דרך העולם, רמיסת רצון אלוהים, מאשר להיכנע לאלוהים וליישם את רצונו בחייהם – קרי, נטישת האלילות ונאמנות לברית עם אלוהים.
שמחת העם וסיפוקו לא נבע מעומק קשריו והישענותו על אלוהים, אלא מכמות העושר והעוצמה שהשיג בדרכי העולם. "מלכות אלוהים" ממש לא עמדה בראש מעייני העם.
בפסוק 9 עם ישראל מצדיק את עמדתו ואומר:
ט. וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם, אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי; כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא.
העם מצטדק ואומר – איזה רע עשיתי?
רכשתי לי הון ונכסים בדרך המסחר אך על איזה חטא מאשימים אותי?
את כל הוני השגתי ביגיע כפים ובמאמץ רב. בואו ובדקו אם יש איזה פסול במעשי…
מכיוון שאלוהים הוא זה המאשים את ישראל, משמע שעם ישראל טועה.
הבה נבחן את הסיבות לתשובה מעין זו מצד עם ישראל:
א. האם הטעות נעשתה בשוגג?
מכיוון שהנביא כבר פונה אל העם מספר פעמים וציין שחטאיהם נעשים בחוצפה רבה, משתמע שהעם אינו חוטא בשוגג.
אילו החטאים היו נעשים בשוגג, כי אז העם היה שומע לתוכחת הנביא וחוזר מיד בתשובה.
ב. האם העם יודע שהטעות אצלו ומתכחש בעזות מצח?
העם התערב כל כך בדרך הגויים עד כי התנהגותו השתוותה להתנהגותם ולכן הוא לא מצא כל פסול בעצמו.
הרי אם כל מי שלידך עושה כמוך ואתה כמוהו, אתה תחשוב שדרכך נכונה.
עם ישראל אימץ את הסטנדרט התרבותי-מוסרי של שאר העמים ומתנהג כמוהם.
במצב שכזה העם מכהה את מצפונו עד שעשיית הרע כבר אינה מכאיבה ואינה גורמת יותר ייסורי מצפון. במצב שכזה הרע אף נחשב לטוב! (ראה אל הרומים א-ב).
עם ישראל היה עשיר ולא חסר לו כל. העם "תרגם" את עושרו ומצבו החזק כאישור לדרכו הנכונה (ראה פרק ב).
שימו לב לחייהם של אלו הדוחים את אלוהים ודברו בימינו.
הם חיים על פי אמת המוסר של העולם ומשווים עצמם לאלו מסביבם אך לא לאלוהים.
הטוב שלהם הינו טוב בהשוואה לעולם אך לא בהשוואה לאמות מידת הטוב של אלוהים.
אותם אנשים נחשבים צדיקים בעיני עצמם והסובבים אותם אך עדיין נחשבים לחוטאים ומורדים בעיני אלוהים.
אמת המידה למוסר ואמונה טהורים ונכונים היא זו שאלוהים קבע בדברו וכל סטייה ממנה היא קריאת תגר נגד אלוהים. הסטייה מאמת אלוהים מבטיחה אובדן ותבוסה.
להלן התכנית של אלוהים עבור עם ישראל:
– אלוהים קרא לעם ישראל ובחר בהם בין היתר להיות אור לגויים (שמות י"ט 5-6; ישעיה מ"ט 3, 6; מ"ו 13 ועוד).
– אלוהים דורש מישראל לשנות את העולם על ידי המופת האישי של חיים על פי תורת אלוהים, ולא לאמץ את תורת העולם.
– אלוהים ציווה עלינו להתעסק בענייניו ולקדם את ענייני מלכותו (מתי ו 33).
– אלוהים ציווה עלינו לא להינשא ללא מאמינים ולהישמר נקים מהסטנדרטים הפסולים של העולם (שניה לקורינתים ו 14-18).
– עושר אישי ונכסים בעולם הזה אינם סימן הכרחי להליכה בדרך האמת והטוהר.
גם העשיר חייב לבדוק עצמו כל יום אם חייו תואמים לרצון ולאמת של אלוהים (לוקס י"ח 18-30).
מתברר שעם ישראל אימץ את דרכי החיים של עמי גויים עובדי אלילים ונטש לחלוטין את הגשמת ייעודו על פי תכניתו של אלוהים.
מפסוק 10 אלוהים מגיב לתשובת העם החוצפנית:
י. וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד.
אלוהים מזכיר לישראל שהוא היה זה אשר הוציאם ממצרים.
כל עשר המכות היו בין היתר כמלחמה רוחנית בין אלוהים לאלילי מצרים, ובמערכה חשובה זו אלוהים הוכיח את אפסות האלילים.
בכל שנות ההליכה במדבר, ידו של אלוהים הייתה להם להגנה ולכלכלה.
היכן היו כל העמים והאמצעים אשר ישראל בוטח בהם כעת כאשר העם רק יצא ממצרים?
אלוהים היה שם בעבור העם ונשאר עימם גם כעת.
מי היה זה שלא ישן יומם ולילה עבור העם? תהילים קכ"א 4.
מי היה זה שעמד מול אויביהם והציל אותם? שמות י"ד 14.
מי היה זה שהאכיל אותם בכל יום? שמות ט"ז 4, 14-15, במדבר י"א 7-9.
מי היה זה שסלח להם בכל פעם "שירקו בפניו"? מיכה ז 18-20.
והיכן לב העם?
משה רבנו כבר מציין את התכונה הזו בנוגע לישראל ואומר: "וישמן ישורון ויבעט…" (דברים ל"ב 15).
בעקבות חוצפת העם אלוהים מבטיח שהוא עתיד להושיב את העם באוהלים כפי שעושים אלפי עולי הרגל בשלושת החגים: פסח, שבועות וסוכות.
בחגי העלייה לרגל אלפים רבים של עולי רגל עוזבים את בתיהם ברחבי הארץ ומגיעים לירושלים. אלו שיש להם קרובי משפחה בעיר ובסביבה נהנים מאירוח ביתי, אך כל השאר מבלים באוהלים וסוכות שהם בונים מסביב לעיר ובכל פינה ראויה. מבנה ארעי וזול היה גם מנת חלקם של בני ישראל שגרו בגולה. במילים אלו אלוהים מציין את העונש הצפוי לבוא עליהם – גלות, שהרי הם עתידים לא לישון בבתיהם.
העם התרברב בעושרו ונהנה מבתי האבן שבנה. והנה אלוהים מודיע שעם ישראל לא יתענג לעד על עושר אשר הושג ברמאות, בחטא, ולא מידו של אלוהים.
המסר לנו היום אינו שונה.
רבותי, עושר ארצי זה דבר נפלא אך זמני ביותר. אך עושר נצחי זו מתנת חסד הישועה מאלוהים, ומההבטחה הנצחית שלו לספק לילדיו את כל מחסורם, להקשיב לתפילתם ולהיות עימם ועבורם בכל יום לנצח נצחים.
כל עושר ארצי הינו זמני, אך עושר הישועה הינו נצחי ומפעפע בלב המאמין גם אם הוא הולך בגיא צלמות (תהילים צ"א).
את הישועה לאחר שניתנה וזאת לאור ידיעתו של אלוהים את ליבנו, אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו (יוחנן י 28-32, אל הרומים ח 35-39).
אם עושר הוא ערובה לאושר, אז מדוע גירושים הם כמגפה בעולם המערבי?
אנו יודעים את המחיר בו נפדינו – דם ישוע המשיח.
אנו יודעים את הפעולה שאלוהים עושה בעבורנו כל יום.
האם אנו מתעלמים מטובו של אלוהים ופוזלים הצידה? אוי לנו אם נשכח את חסדי אלוהים ונסור ממנו.
פסוק 11:
11 וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי; וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.
[דברתי אל הנביאים, ואני עצמי הרביתי לתת חזונות ודרך הנביאים דברתי במשלים]
עם ישראל אינו יכול להתלונן ולומר שאינו יודע את האמת.
אלוהים אומר:
שלחתי אליך נביאים רבים והם אמרו לך את דברי. תכלית דבר הנביאים היה להחזירך למוטב למען תלך בדרכי.
הרביתי לתת חזיונות. זאת אומרת שפעלתי רבות ותכופות כדי לשנות את דרכיך ולמשוך אותך לדרך האמת והטוהר.
נתתי בפי הנביאים דימויים ומשלים כדי לפנות אליך בכל הדרכים האפשריות.
התיאורים הללו מבהירים שטעותו של עם ישראל אינה נובעת משוגג אלא נעשתה בכוונה תחילה. העם הלך ביודעין בדרך החטא והפשע. לא חסרו לו נביאים והוראות – חסרה לו אמונה!
העם בחר בדרך הנעימה לבשרו ולא לדרך אלוהים שלעיתים דורשת התכחשות לבשרי והשענות על הבטחת אלוהים באמונה שלמה.
רבותי, ככל שאני קורא את הפסוקים, אני מרגיש עד כמה המסר של הושע תקף לחיי עם ישראל ולחיינו היום.
אנו פונים מדבר אלוהים לדרכים אחרות וכאשר אצבע אלוהים מופנית כלפינו, אנו קודם כל מרבים בתירוצים רק כדי להצדיק את דרכינו הפסולה.
אנו יודעים טוב מאוד שחטאנו, אך מסרבים להיכנע בפה מלא ובקול רם.
מדוע?
כי אז נצטרך לוותר על דרך העבר, וזו הבעיה.
רבים מאיתנו עדיין מכורים לדרך החטא, או מכורים למשיחיות בינונית, המקבילה ל"חסד זול".
רבותי, אלוהים אינו אוהב דברים שהם חצי מבושלים – חצי ציות, חצי נאמנות, חצי אמונה, בדיוק כפי שאנו מקיאים אוכל שכזה.
הבה נעודד ונרים זה את זה כדי שנלך ביחד בדרך של אור ולא בדרך של חצי חושך.
הדרך להתעודד ולאמץ יותר ויותר מדרך אלוהים היא על ידי:
א. תפילה לכוח ואמונה
ב. קריאה ולימוד מדבר אלוהים
ג. התחברות עם מאמינים בוגרים
ד. יישום הנלמד! – ציות.
האם העם נכנע לדבר הנביאים? האם פעולת הנביאים נשאה פרי?
התשובה מפסוק 12 ואילך:
12 אִם-גִּלְעָד אָוֶן אַךְ-שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ; גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי.
[אם אנשי הגלעד רשעים, דבר לא ייוותר מהם. הם זובחים שוורים בגלגל, אך מזבחותיהם הם כגלי אבנים על תלמי השדה.]
הנביאים מביאים את מסקנותיהם לפני אלוהים:
הגלעד – עבר הירדן המזרחי, וגם הגלגל – עבר הירדן המערבי, טבעו באלילות.
האלילות לא כבשה רק רובד אחד של האוכלוסייה אלא פשעה בכל העם. כבר למדנו בפרקים קודמים שכנופיות של כוהנים היו שודדים עוברי אורח ורוצחים אנשים כדי "להשלים הכנסה" (ו 8-11).
הנביאים אמרו שבגלגל זובחים שוורים לאלילי הבעל, או שבגלגל זובחים לשורים. [ אפשרות נוספת – לשדים זיבחו]. ראה גם תהילים קו 20 – "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב…"
שוורים היו הקורבנות היקרים ביותר והללו הובאו לאלילים אך לא לאלוהים.
הנביאים אומרים: "אך שווא היו…" – משמע – מעשי ישראל היו לשווא…
לאור זאת אומר אלוהים:
כל המזבחות אשר שרתו אלילים עתידים להיהרס ולהפוך לגלי אבנים על שדות חרושים.
הנבואה הזו התגשמה בחיי ישראל כאשר עלו האשורים עליהם וכבשו אותם. מרכזים מיושבים יוחרבו ויהפכו לגלי אבנים בשדות חרושים (ראה מלכים ב טו 29 – תיגלת פלאסר מלך אשור עלה על ישראל וייקח את עיון… ואת הגלעד… ויגלם אשורה).
מפסוק 13 הנביא הושע שוב חוזר אל העבר של העם ושוב פעם לקטע מחייו של יעקב וליציאה ממצרים:
13 וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.
14 וּבְנָבִיא הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא נִשְׁמָר.
15 הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
גם בסיפורים אלו הנביא רוצה להדגיש את חסדי אלוהים כלפי עם ישראל בעבר.
(13) יעקב ברח לארם בגלל שלקח את הבכורה מאחיו עשיו בדרך של מרמה (בראשית כ"ז). בארם הוא היה כה עני וחסר כל, ולכן נאלץ לעבוד עבור אשתו (בראשית כ"ט).
בגלל אישה שיעקב רצה, הוא שמר על הצאן שנים רבות.
אלוהים נשאר נאמן ליעקב והיה עימו כך שיכל לחזור לארץ ההבטחה בשלום.
במילים פשוטות הנביא אומר: ראשיתכם כעם הייתה כה דלה ועלובה ואלוהים לא עזב אתכם לרגע.
(14) חלפו להם השנים ויעקב ובניו ירדו מצרימה ושם עבדו בפרך כעבדים חסרי ערך.
האם זנח אלוהים את העם ופנה לעם אחר? לא!
אלוהים המשיך לשמור עליהם כרועה נאמן.
אלוהים שלח את נביאו [משה] כדי להוציא את העם, ודרך אותו נביא גם נתן לעמו תורה שנועדה לשמרם שונים וקדושים לאלוהים משאר העמים.
(15) האם כל הפעולות הללו המוכיחים מעל כל ספק את אהבתו של אלוהים ונאמנותו לדברו ישכנעו את עם ישראל שטוב להם ללכת בדרכיו מאשר מדרך האלילות?
לא! אפרים – ישראל, היה כפוי טובה.
חסדי אלוהים לא הניעו את לב העם, לא נגעו ושינו את מצפונו ולא עוררו בו רצון לשרת את אלוהים.
ישראל התמיד בחטאיו והרגיז מאוד את אלוהים. העם אף הקריב את ילדיו למולך (מלכים-ב י"ז 17-18).
ישראל שפך דם נקי ולכן אלוהים לא יסיר מישראל את אשמתו – משמע – העם צפוי להיענש על חטאים איומים אלו.
אלוהים יקרא את ישראל לדין וישיב לו את חרפתו.
רבותי, אלוהים רב חסד אך אנו למדים שגם לאלוהים יש רף שלא כדאי לעבור.
צדקתו וקדושתו דורשות להסיר את החטא וביום בהיר באמצע החיים אלוהים עתיד לדרוש צדק.
אוהבי אלוהים יודעים שכך אלוהים עתיד לפעול ולכן הם חיים באור כי בכל יום כל אחד מאיתנו עתיד לפגוש את אלוהים ולעמוד לפני כס משפטו.
גם לנו היום ידועות כל פעולותיו של אלוהים. האם חסדיו נוגעים בליבנו?
האם צדקתו, אהבתו ורחמיו גורמים לנו לסור מחטא ולאמץ את דרך האמת?
האם גם אנו מבקשים לגדול באהבתנו את הזולת כי אלוהים רוצה בישועתו של כל אדם?
הושע מזהיר את ישראל, האם אנו שומעים, מקשיבים ומפנימים את דברי אזהרתו של נביא אלוהים?
[1] ראש חודש כאחד מהמועדים בתורה מהווה סמל ליום חזרתו של המשיח ארצה כדי להקים את ממלכתו הארצית. מכאן, ציון הנתון מוכיח שתכנית אלוהים עבור בני האדם ומלכות אלוהים לא ענינו אותם כלל. ראה ספר "מועדים לשמחה" מאת ד"ר מנו קלישר והלמוט איפרט, הוצאת קהילת ירושלים בית גאולה.