איוב פרק מ'

תגובת איוב להתגלות כוחו של אלוהים, והמשך תשובתו של אלוהים לאיוב

לאחר שני פרקים בהם אלוהים הציג את ריבונותו הנשגבת בנושאים שונים בבריאה, הכוללים עניינים בשמיים וגם בארץ, פונה אלוהים אל איוב בשאלה:

"האם גם לאחר ששמעת את כל אשר חלקתי עמך בנוגע לריבונותי בכל נושאי הבריאה,  אתה עדיין מחזיק בתלונתך על השלטון האלוהי?"

א. וַיַּעַן יְהוָה אֶת-אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב. הֲרֹב עִם-שַׁדַּי יִסּוֹר? מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה:

האם האחד שמוכיח את אלוהים על דרכו ופעולתו בעולם ימשיך להוכיח את אלוהים?

(ראה סגנון תחביר דומה בספר שופטים יא 25: "הרוב רב עם ישראל?")

לאחר שאלוהים סיים את דברו במילים: "…באשר חללים שם הוא", אלוהים עוצר ומחכה לתשובתו של איוב, אך איוב אינו עונה. איוב עדיין שותק, יתכן מתוך התפעלות מריבונותו הנשגבת של אלוהים.

מסיבה זו אומר אלוהים: מוכיח אלוה יעננה… מי שמוכיח את אלוהים, ראוי שכעת יאמר את תשובתו לאמת שהוצגה בפניו…

שאלה:

איך בדיוק התנהלה השיחה בין אלוהים לאיוב?

האם מדובר על בת קול? חלום? על פגישה פיזית פנים אל פנים?

בפרק ל"ח 1 נאמר שאלוהים עונה לאיוב מן הסערה.

בפרק מ"ב 5 אומר איוב שעד האירוע הוא רק שמע על אלוהים [מאחרים], אך כעת הוא רואה…

אם כן, התרחש אירוע המבהיר לאיוב שאלוהים מעורב בו וכך לא יהיו לאיוב שום ספקות לגבי זהות הדובר אליו.

לאורך כתבי הקודש אנו עדים למקרים רבים בהם אלוהים ירד ארצה בדמות אדם ושוחח עם בני אדם במפגש פנים אל פנים.

כאמור, כתבי הקודש מלמדים אודות קיומו של אלוהים אחד.

יחד עם זאת, המילה אלוהים הינה צורת הרבים של המילה – אל, אלוה.

כתבי הקודש מלמדים שהשלמות האלוהית האחת מורכבת משלוש הוויות, אישויות.

1. ההוויה שאותה האדם לא מורשה לראות (שמות לג 20)
2. ההוויה אותה אדם מורשה לראות (שמות לג 11)
3. רוח אלוהים (בראשית א, ישעיה ס"ג 8-14, מח 16, ס"א 1).

לפיכך, לא הייתה כל מניעה לאדם לפגוש את ההויה שאותה בני האדם מורשים לראות – הלא הוא אל-שדי (בראשית י"ז 1).

ראה בראשית יח כאשר אלוהים נראה לאברהם ואף ישב עימו לאכול.

ראה שופטים ו' כאשר אלוהים נפגש עם גדעון. (ראה עוד בראשית לב עם יעקב, שופטים יג עם מנוח ואשתו, יהושוע ה עם יהושוע וכו).

לפיכך, ניתן לקבוע בביטחון רב שהשיחה בין אלוהים לאיוב התנהלה במפגש פנים אל פנים.

התשובה הראשונה של איוב: פסוקים 3-5:

ג. וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר:
ד. הֵן קַלֹּתִי, מָה אֲשִׁיבֶךָּ? יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ-פִי.
ה. אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף:

איוב עונה לאלוהים ודבריו מגלים אדם עניו המבין את טעותו ומבקש מאלוהים את חסדו בסליחה ורחמים.

קַלֹּתִי: קל אני, ומשמעותו כפולה: קל = שפל ובזוי אני לעומת גדולתך.

קל – חלש ורפה אני מלענות על כל שאלותיך.

אֲשִׁיבֶךָּ?: שאלה שכוונתה שלילה, ז"א, אין בכוחי לענות לך.

ראה דברי האחים של יוסף ליוסף – בראשית מד 16: "…מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק…"

יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ-פִי: גוזר אני שתיקה על עצמי.

בפסוק 5 איוב מודה שאכן הוא דיבר על אלוהים עם רעיו והעלה שאלות כלפי אלוה באופן ישיר, אך לאחר ששמע את תגובת אלוהים, הוא מבין שאין לו מה להוסיף.

לעומת ריבונותו הנשגבת של אלוהים שהוצגה בפרקים לח-לט, איוב מבין שהינו שפל ובזוי ואינו ברמה המשתווית לאלוהים כדי לענות לו או להוסיף מילה על מה שכבר אמר.

מאחר שאיוב גזר על עצמו שתיקה ואינו מתכונן לשאול שאלות נוספות או להוסיף ולהוכיח את אלוהים בנושא כלשהו, ממשיך אלוהים לענות לאיוב – כי הרי איוב שאל שאלות רבות לאורך פרקים ג – לו, ומציג לאיוב נדבכים נוספים בנוגע לריבונותו הנשגבת.

המענה השני של אלוהים: פרק מ 6 – מא 26.

תשובתו של אלוהים מחולקת למספר מאמרים:

מאמר ראשון: פסוקים 6-14: במאמר זה אלוהים אומר לאיוב באירוניה (לעג): אולי אתה תיקח בידך את השלטון על העולם, אם השלטון הנוכחי אינו טוב וצודק בעיניך…

אלוהים לועג לאיוב על תלונותיו.

ו. וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב מנסערה (מִן סְעָרָה) וַיֹּאמַר:
ז. אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:
ח. הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי? תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק?
ט. וְאִם-זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ? וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם?
י. עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ.
יא. הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ, וּרְאֵה כָל-גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ.
יב. רְאֵה כָל-גֵּאֶה, הַכְנִיעֵהוּ; וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם.
יג. טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד, פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן.
יד. וְגַם-אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי-תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.

כאמור, אלוהים עונה לאיוב, אך תשובתו ניתנת עם רקע המבהיר לאיוב שאלוהים מדבר.

אלוהים בא בסערה.

פסוק 7 מהווה חזרה זהה לפסוק 3 בפרק לח.

איוב – לבש עוז והתחזק כגבר, אני אשאלך והודיעני אתה תשובות.

מכאן והלאה אלוהים הוא זה המציג שאלות לפני איוב. מן הסתם, כל השאלות ממשיכות להציג את ריבונותו הנשגבת של אלוהים, ומכיוון שאיוב לא יוכל לענות אף לא על שאלה אחת, יוצא שאיוב ימשיך להבין עד כמה הוא, או כל אדם אינו ראוי להתווכח עם אלוהים או להביא מילת ביקורת כלשהי נגד אלוהים.

פסוק 8:

הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי? תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק?
איוב, האם אתה מתכוון לכפור בצדקתי בהנהגת העולם, במחשבתך שאיני משיב לאיש כגמולו?

האם אתה רוצה להרשיע אותי כדי להצדיק את עצמך?

בפרק כ"ז 2-6 איוב טען: חי אל הסיר משפטי… בצדקתי החזקתי.

מכאן, ניתן להסיק שאתה איוב טוען שאלוהים לא עשה עימך משפט צדק.

לפי ההיגיון שלך, הצדיק צריך רק לחוות את הטוב והמוצלח בעולם, אך אינך מעניק לאלוהים את המקום ולא את הריבונות להשתמש בחיי הצדיק כדי להציג את ריבונות אלוהים בתחומים מגוונים.

שהרי, מבטו של אלוהים רחב ממבטו של האדם.

לראיה, בעוד איוב זועק כי אין זה הוגן שאדם כמוהו חווה את האסונות שחווה, טוען יעקב באיגרת יעקב שתכלית ספר איוב היא להציג את אלוהים כחנון ורחום (יעקב ה 11).

דבריו של אלוהים אינם טוענים שאיוב אינו צדיק, שהרי הספר נפתח בציון איוב כצדיק.

אלא, אלוהים טוען שאין זה נכון לומר שאם איוב צדיק אז אלוהים יוצא רשע – כי הביא עליו יסורים.

במילים פשוטות:

צרה, מחלה או אתגר בחיי הצדיק אינם מצביעים בהכרח על חטא או פשע מיוחד בחייו.

למרות שכל אירוע מכאיב דורש חקר נפש אישי, הרי שבמידה ולא מצא הצדיק חטא פתוח ספציפי, עליו להיכנע לפני אלוהים, לבקש כוח לעמוד במבחן בטוהר וקדושה.

אלוהים צדיק רשאי להשתמש בחיי הצדיק ככלי לכבודו, גם אם ההתנסות היא קשה.

בספר ישעיה פרק ו' עומד הנביא ישעיה מול מחזה שמיימי מדהים.

הנביא שומע את אלוהים אומר: מי ילך לנו?

הנביא אומר ללא היסוס: הנני!

מרגע זה לנביא לא הייתה כל זכות לקבוע לאיזו משימה הוא נשלח.

ראה את דברי שאול השליח באיגרת לגלטים ב 19-20:

"עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי…"

כשליח, חווה שאול ניסיונות קשים בהם עמדו חייו בסכנה מיידית.

השליח לא כיוון כל אצבע מאשימה נגד אלוהים, אלא ההיפך.

אנו צריכים לאמץ את הגישה של שאול השליח בכל הנוגע לקשיים של ילדי אלוהים ההולכים בדרך אלוהים.

אלוהים יכול לעשות כך כי הוא:

• אלוהים ריבון
• אלוהים צדיק
• אלוהים הגומל טוב לילדיו ומעניק לכל אחד מילדיו גמול נצחי מבורך.
• בסופו של מבחן, כל ילדי אלוהים מוקירים לו תודה כי רק אז הם מבינים את תכלית הניסיון.

פסוק 9:

וְאִם-זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ? וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם?
אלוהים עונה לאיוב בדרך היתולית:

מכיוון שאיוב טען שאלוהים אינו עושה כפי שעליו לעשות – לתת לרשעים כגמולם, אך לצדיקים כגמולם – רמז לכך שהוא כצדיק מרגיש סובל שלא כדין, אומר לו אלוהים:

איוב, אם אתה רוצה להנהיג את כל אשר ביקום בדרך שאתה חושב לטובה והוגנת יותר, אז עליך קודם כל לבדוק אם יש לך "זרוע" ו"קול" כמו שיש לי…

האם יש לך זרוע – כוח – להכות את כל אוייביך? (תהילים פט 11-14, ועוד הרבה)

האם יש לך קול אשר בכוחו לשבר אוייבים או לצוות ודבר נברא? (ראה בראשית א, שמואל-א ז 10, איוב לז 4 ועוד…)

איוב, העולם כל כך גדול, היצורים כל כך רבים ומצבי בני האדם כל כך שונים ומשונים, עד שרק שליט ריבון ונשגב כאלוהים יכול למשול בהם ולנהלם בשלמות הצדק.

מי שאין לו את "הזרוע והקול" של אלוהים, אינו רשאי גם לשפוט את הצדק האלוהי.

איוב, אם יש לך את הזרוע והקול הראויים לאלוהים, אז הבה נראה אותך…

פסוקים 10-13:

י. עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ.
יא. הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ, וּרְאֵה כָל-גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ.
יב. רְאֵה כָל-גֵּאֶה, הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם.
יג. טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד, פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן.

 

י. אם כן, הראה כוחך, התקשט (הלבש את עצמך) בלבוש ההוד של מלך העולם.

שופטים היו נוהגים לשבת למשפט בלבוש המכריז על מעמדם.

על אלוהים נאמר: "וברוב גאונך תהרוס קמיך" (שמות טו 7).

מחבר מזמור תהילים  קד 1 אומר: "יהוה אלוהיי, גדלת מאוד! הוד והדר לבשת."

ובכן איוב, איזה בגדי שרד ריבוניים יכול אתה להציג?

יא. שפוך את חמתך והשפל כל רשע המתנשא בגאווה, אשר עיניך רואות (ראה תהילים קיג, קמז 6).

יב. ראה כל המתנשא בגאווה, הכניענו ושבור רשעים במקום הימצאם.

הגאווה היא סמל הרשע ואי-דעת אלוהים.

לפיכך, הכנע מיד וביד רמה כל המעז להתגאות נגד השליט העולמי.

וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם: ורמוס, השב עד דכא את הרשעים במקומם, כלומר: פתאום, בטרם יספיקו להימלט.

איוב אתה כל כך רוצה לראות את הצדק המוחלט שולט בכל ואת העונש המגיע לכל חוטא ברגע שיחטא, אז בבקשה, פעל ועשה זאת כעת…האם אתה מסוגל לכך?

דע לך איוב שכך היה עושה רק מלך בשר ודם, קצר ימים וקצר רוח כמוך.

לו הייתי שופט על פי קנה המידה שלך, לא היה נשאר כל אדם או בעל חי על פני האדמה.

רק אלוהים ריבון יכול לחכות בזעמו ולוודא שתוכניתו השלמה והנפלאה תצא לפועל, גם אם חלק ממרכיביה, כגון בני האדם הנכשלים, אינם פועלים באופן מושלם.

יש מועד למשפט אלוהים, ובסוף כל אחד יזכה לקבל כגמולו.

משפט הצדק של אלוהים אינו נכה ואינו פגום, אלא שמבטו של אלוהים רחוק הרבה יותר מזה של איוב.

הבה נקח לדוגמא את יחסו של אלוהים לשאול השליח.

אם אלוהים היה מוציא לפועל את צדקתו מיד לאחר ששאול השליח היה חוטא, כי אז לא היינו מכירים את שאול כשליח.

אלוהים בריבונותו וברוב חסדו ורחמיו מחל לשאול ושינה את חייו.

אלוהים בריבונותו וחכמתו הפך את שאול מאויב לבן נאמן.

יג. איוב, אם יש לך זרוע וקול אלוהים, אז הוכח זאת בכך שתתפוס את הרשעים באחת וטמון אותם בעפר. הכוונה, תגרום להם להחבא בעפר מיראתם אותך, כפי שהם יראים מיראתם אותי – ראה את נבואת ישעיה הנביא בפרק ב 10: "בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו".

איוב,

פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן: אף אם יצאו ממחבואם בעפר, הם יעטפו את פניהם במעטפה ובמכסה, להסתיר את שמתחתם.

איוב, האם כוחך רב כל כך שהרשעים יראים אותך?

לכן איוב, אם תוכל לפעול ולעשות כפי שציינתי בפסוקים 10-13, כי אז אני אעשה כמתואר בפסוק 14:

וְגַם-אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי-תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.

וכאשר תהיה במעלה הזאת אשר ימינך תושיע לך להיות כוח הזרוע – לבער את הרשע מן העולם בבת אחת, גם אני אודך – ז"א, אומר עליך שאתה צדיק גמור!

אבל עד אז…רק אתה הוא זה המשבח את עצמך כצדיק.

מאמר שני: פסוקים 15-24:

טו. הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ, חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל.
טז. הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו, וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
יז. יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז, גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ.
יח. עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה, גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
יט. הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל, הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
כ. כִּי-בוּל הָרִים יִשְׂאוּ-לוֹ, וְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ-שָׁם.
כא. תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב, בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
כב. יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ, יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי-נָחַל.
כג. הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר, לֹא יַחְפּוֹז; יִבְטַח, כִּי-יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל-פִּיהוּ.
כד. בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ, בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב-אָף.

 

במאמר השני, אלוהים מתאר בפרטים רבים ועשירים שני סוגי בהמות, חיות גדולות ואדירות. את ענקי היבשה ואת ענקי הים.

מטרת התיאורים היא להוכיח לאיוב שמכיוון שאין לו את הכוח והיכולת לשלוט ולטפל בבהמות אלו, על אחת כמה וכמה אינו מסוגל לטפל בכל יצורי העולם ובמיוחד במשפט הצדק בבריאה.

טו. איוב, כאשר בראתי אותך, יצרתי גם את הבהמות הגדולות – דינוזאורים, פילים, סוס יאור וכו, אשר למרות היותם כל כך אדירים במימדיהם, וחזקים כל כך, הם אוכלי חציר ואינם טורפים.

טז. הנה כוחה של הבהמה הענקית הזו במותניה ובשרירי בטנה

[המתניים מציינות איזור כוח – ראה נחום ב 2].

יז. זנבה של הבהמה הענקית הזו חזק כארז ולמרות זאת היא מניעה את זנבה במהירות.

גידי ירכיה משתרגים אלה באלה [לציון כוח וחוזק]

פַחֲדָו: ירכיים [פחדיים = ירכיים]

יח. עצמות הבהמה כצינורי נחושת – ארוכות.

גרמיו – העצמות, חזקות כמטילי ברזל. [בראשית מט 14 – חמור גרם]

מְטִיל: מוט

יט. הבהמות האדירות הללו נבראו לפני שאלוהים ברא את האדם. הם יצירתו המובחרת בכל הקשור לגודל הבהמה וחוזקה. לשום חיה אחרת לא נתן אלוהים גודל וכוח שכזה.

הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ: הפרשנויות לקטע זה שונות.

א. העושה את הבהמה האדירה הזו, הינו הגורם היחידי שיכול להעמיד את חרבו נגדה ולהכריעה.

ב. העושה את הבהמה הזו, הינו האחד אשר העניק לה את שיניה, כלי נשקה כדי לאכול ולהכריע כל דבר כך שייכנס לפיה.

מכיוון שבני האדם יכלו לכל סוגי החיות וזאת בגלל יתרון המוח שלהם, נראה לי נכון יותר שפרשנות ב מדוייקת יותר.

כ. יבול ההרים נגיש לבהמה האדירה. נראה כאילו יבול ההרים נועד עבורה שכן מאכלה רב.

כל חיות השדה גם כן משחקות בסמוך לבהמות האדירות ואינן יראות, שכן בהמות אדירות אלו אוכלות עשב ואינן טורפות.

כא. הבהמה מוצאת מחסה ומקום מסתור בין הקנים הגדולים בביצה.

כב. הצאלים (הכוונה לשיזף המצוי שהוא עץ קוצני גבוה וצמרתו רחבה) סוככים עליו ועושים לו צל, סובבים אותו ערבי נחל.

כג. הבהמה כל כך גדולה וכל כך בטוחה בעצמה, עד כי אינה נבהלת גם כאשר הנהר גואה ועולה על גדותיו. הבהמה כל כך גדולה ובטוחה בעצמה, עד כי היא יכולה לפתוח את פיה ולקלוט את מיי הנהר הגועשים אל פיו.

כד. הדרך היחידה להכניע את הבהמה הגדולה הזו היא על ידי פגיעה בעיניו, או על ידי ניקוב אף הבהמה וקישור האף בחחים.

פסוקים 25-32: תיאור הלוויתן.

כה. תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה? וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ?
כו. הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ? וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ?
כז. הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים? אִם-יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת?
כח. הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ? תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם?
כט. הַתְשַׂחֶק-בּוֹ כַּצִּפּוֹר? וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ?
ל. יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים? יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים?
לא. הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ? וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ?
לב. שִׂים-עָלָיו כַּפֶּךָ; זְכֹר מִלְחָמָה אַל-תּוֹסַף.

לאחר שאלוהים תיאר את הגדולה בבהמות היבשה [עלינו לזכור שיתכן מאוד שתחת ההגדרה – בהמה – כלולים כל סוגי הדינוזאורים ששרדו את המבול, אלו שהיו בתיבה כגורים], כעת הוא מתאר את הגדולה בחיות הים – הלוויתן.

כה. איוב, האם אתה מסוגל למשוך לוויתן בחכה?

האם אתה מסוגל לנקוב חור בבסיס לשונו של הלוויתן, להעביר דרכו חבל ולמשכו אליך?

כו. האם תוכל לצוד את הלוויתן בוו החכה?

אַגְמֹן: וו חכה, אונקלא, אך גם סוג של צמח מים כפוף כוו.

האם תוכל להכניס חח בלחיו ולמשכו אליך?

היה נהוג בעולם הקדמון לקשור שבויים או עבדים סוררים בחחים, וכך היו כנועים בגלל הכאב (ראה את תפיסת המלך מנשה לאור הכתוב בספר דברי הימים ב פרק לג 11).

איוב, האם תוכל בדרך זו להכניע את הלוויתן לרצונך?

בשני הפסוקים הללו (25-26) אלוהים מציין ארבעה כלים לציד ולמשיכת דגים וחיות: חכה, חבל, אגמון, חוח. כמו כן ציין שלושה איברים סמוכים: לשון, אף, לחי.

ללמדנו, שאין אדם יכול לצוד את הלוויתן בשום דרך שהיא.

* הערה: מדובר על אמצעי הדייג של אותה תקופה.

כז. האם הלוויתן יתחנן אליך בדברי פיוס כדי שתרפה ממנו ותשחררהו?

האם ידבר אליך רכות, בדברי חמלה?

כח. האם הלוויתן ינסה להשלים איתך כאשר יראה שאתה החזק ממנו בא לתפסו?

כך הרי מתנהגים בני אדם כאשר הם מבינים שהאויב הבא עליהם חזק ועדיף עליהם…

האם תוכל להפוך את הלוויתן להיות עבדך לעולם? להיות כנוע לך לתמיד כי הבטחתו לו חיים, כאדם כבוש על ידי צבא חזק ממנו?

אלוהים מעניק לוויתן תכונות אנוש שאנו איננו מכירים בחיי הלוויתן.

מתברר שבורא עולם מכיר את נפש ברואיו ולכן יכול להבין את כל מחוותיהם, דבר שנשגב מאוד מיכולתו של האדם.

כט. איוב, האם תוכל לצוד את הלוויתן שלא למטרות עבודה אלא לשמש לך חיית שעשועים?

האם אתה מסוגל לביית את הלוויתן, לקשור אותו ולהעניק אותו לשפחותיך כאילו היה חיית שעשועים?

הערה:

בספר תהילים קד 26 אומר המחבר שאלוהים יצר את הלוויתן לשחק בו.

זאת אומרת שאלוהים ברא חלק מיצוריו פשוט כדי לראות בריאה יפייפיה, להתענג על פועל ידו.

ל. איוב, האם הלוויתן הינו מסוג החיות שחבורת דייגים העובדים בצוותא דגים ביחד ואז חוצים אותו לחלקים כדי להתחלק בבשרו ולמכרו?

חַבָּרִים: בן-חברה, חבורה

כְּנַעֲנִים: סוחרים. מסתבר, שעל שם הסוחרים, אנשי צור וצידון, שהיו חלק מעמי הכנענים היושבים באיזורנו, נקראו כל הסוחרים – כנענים (ראה משלי לא 24).

לא. איוב, האם אתה יכול לפגוע בלוויתן מרחוק על ידי שתשליך עליו חיצים או מסמרים חדים?

בְשֻׂכּוֹת: חיצים או מסמרים חדים שהדייגים יורים בדגים (ראה במדבר לג 55: "לשיכים בעיניכם")

האם אתה מסוגל לפגוע בראשו בצלצל דגים?

לב. שִׂים-עָלָיו כַּפֶּךָ; זְכֹר מִלְחָמָה אַל-תּוֹסַף.

אלוהים אומר לאיוב בדרך היתולית: נסה נא לשים את ידך על הלוויתן כדי ללכוד אותו או למנוע ממנו לעשות דבר כלשהו…אני משוכנע שהניסיון הזה יבהיר לך לכל שארית חייך, מה לא כדאי לעשות ועם מי לא כדאי להתעסק.

אז, תבין, אילו מלחמות ממש לא כדאי להילחם.

כשבוחנים את כל הפסוקים הללו בהם אלוהים מציג את הבלתי אפשרי לפני איוב, מתברר שהתשובה לכל השאלות היא: לא!

אלוהים, אני באמת לא מסוגל לעשות את מה שציינת.

אבל, אתה אלוהים כן מסוגל.

לפיכך, ומכיוון שאלוהים כן מסוגל לכל מה שהאדם אינו מסוגל לו, ראוי שאתה איוב אל תפקפק בצדקת אלוהים.

הצעד החכם שראוי לך לעשות זה: היכנע לאלוהים ומסור חייך בידו.

שם ובמעמד הזה מובטח שלומך וברכתך לעולם.

כל הקורא שורות אלו יתכן שירגיש תדהמה נוכח יכולותיו המודרניות של האדם היום.

האדם אכן יכול לצוד כל חיה ידועה תחת השמש.

האדם יכול לכלוא כל חיה שיחפוץ.

האדם מנסה לביית כל חיה – כולל לוויתן.

האדם יודע לשמוע לקולות הלוויתן הנשמעים מתחת למים.

למרות שהאדם אינו יודע בשלב זה להבין היטב את שפת הלוויתן, הרי שהאדם עלה ביכולותיו לאורך השנים.

האדם אכן שואף להגיע לדרגת שליט העולם. האדם הצליח להגיע לכוכבים רחוקים ולתקוע שם דגל, כאילו אומר, הגעתי לכאן וכבשתי את המקום הזה – אני יכול! זה שלי! מה האתגר הבא?

אכן, אלוהים ברא את האדם עם יכולות מרשימות, שהרי נבראנו בצלם ודמות אלוהים, אך איננו אלוהים.

האדם נברא כדי לעבוד ולטפח את בריאת אלוהים לכבוד אלוהים ולפארו, אך לא להיות במקום אלוהים.

האם מטרתו של אלוהים בפרקים אלו רק ללמד את איוב עד כמה החיות חזקות ממנו?

רבותי, איוב לא היה טיפש והוא ידע כל זאת.

א. אלוהים אכן גדול, חזק וחכם יותר מאיוב ומכל נברא.

מכאן, ראוי שכל נברא ייכנע לרצון אלוהים גם אם אינו מבין את התכלית של כל אירוע, וגם אם האירוע אינו מחמיא לו כרגע או אינו נעים לו. בשום מקרה, אל לאדם, יהיה צדיק יותר מכל אדם אחר, לבקר את אלוהים או לפקפק במניעיו או בצדקתו.

ב. הבהמות והחיות שאלוהים ציין אכן מהוות סמל לכוחות בעולם שאין האדם מסוגל להכניע בכוחות עצמו.

ישעיה הנביא בפרק כז 1, וכן בתהילים עד 14 מציינים את הלוויתן כסמל לכוח הפועל נגד אלוהים, או במילים אחרות, סמל לשטן.

אין בכך לומר שהלוויתן כחיה הינו אוייבנו, אלא מהווה סמל לכוח עצום הגדול מעל כוחו של האדם, ולכן האדם אינו יכול לו אלא רק אלוהים יכול לו. מכאן, האדם זקוק לאלוהים כדי להתמודד עם כוח גדול זה.

נוכל אם נרצה להשוות זאת לכוחו של שר העולם הזה – השטן ומשרתיו.

הניצחון על כוחות אלו ניתן בעזרת כוח אלוהים ומותנה בכניעתנו לאלוהים בלבד.

לא לחינם אמר שאול השליח: לבשו את מלא נשק אלוהים כדי להתמודד עם כוחות העולם הזה…ולנצחם (אל האפסים ו 10-18).

ואלוהים הרי הבטיח לנו: האחד שנמצא בכם חזק יותר מזה אשר בעולם (יוח"א ד 4).