שׂימו לב איך מתחיל החלק בספר שמוּקדש לשאוּל המלך. פסוקים 3-1 הם מעין מבוא, והכותרת המתאימה ביותר עבורו היא:
תופעת ההורֶה העסוק
פרק ח 3-1 1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. 2 וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה — שֹׁפְטִים בִּבְאֵר־שָׁבַע. 3 וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו; וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד, וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.
ש' רגע, איפה נראית כאן תופעת ההורה העסוק?
ת' בפרי ההורוּת — או יותר נכון בהעדר פרי ההורוּת.
• כבר ראינו זאת אצל עלי הכוהן בפירוּש לפרק ב פס' 24-22, תחת הכותרת 'אב שמתעורר מאוחר מדי'. עלי היה הורה עסוק — גם כוהן גדול וגם שופט. איפֹה היה לו זמן לשבת עם "חָפְנִי וּפִנְחָס" הקטנים? איפה היה לו זמן לספר להם על אברהם; על סולם יעקב; על הניסים ביציאת מצרים; על הבטחות אלוהים לעם ישראל…?
• עכשיו חשבו רגע על דויד, המלך האהוּב. — עוד נגיע לסיפור חייו, ונראה כמה הוא היה עסוק! מדהים לקרוא כמה האדם הזה הספיק לעשׂות. ועוד היה לו זמן לשיר ולנגן ולכתוב מזמורי תהילים. הוא אפילו מצא זמן לשׂרטט תֹכניות לבניית בית המקדש, כולל מפרט טכני (דהי"א כח 19-11)! — איזה הישׂגים אדירים! — רק בנים מוצלחים לא היו לו.
• כך גם שמואל היה הורה עסוק מאוד. הרבה פעמים היה בנסיעות בין "בֵּית־אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה". וכשהגיע הביתה ל"רָמָה,… [גם] שָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל".
גם לשפוט; גם להכין שיעוּרי תורה; גם להקריב קורבנות על ה"מִזְבֵּחַ [שבנה] לַיהוה" (פס' 17ב). — איפֹה היה לו זמן עבור "יוֹאֵל וְ…אֲבִיָּה" הקטנים? הוא נאלץ לסמוך על אישתו — שהיא תספר להם על כך שאלוהים מברך את מי שמציית לדברו; על כך שאלוהים רואה אותך בכל מקום ובכל מה שאתה עושׂה; על כך שאלוהים רוצה קשר אישי אתך; על כך שהקשר האישי הזה דורש חזרה בתשוּבה ומלחמה יומיומית עם פיתויי החטא.
האב העסוק נאלץ לסמוך על האמא — שהיא תתתפלל עם "יוֹאֵל וְ…אֲבִיָּה" לפני השינה; שהיא תלמד אותם להתפלל בעצמם…
! תופעת ההורה העסוק. — אל תפלו בטעוּת הזאֹת! גם העיסוק הנעלה ביותר לא יצדיק שאתם, כהורים, תזניחו את החיים הרוחניים של ילדיכם.
אם יש כיתות שבת בקהילה, קבוצות נוער וקייטנות משיחיות — מה טוב! — אבל התפקיד לכוון את הילדים לדבר־אלוהים ולמשיח, הוא קודם־כל שלכם, ההורים.
"וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל." — שמוּאל דואג שתהיה המשכיוּת. הוא לא רוצה לחזור למצב של ספר שופטים, לאותו וקוּם רוחני ושלטוני אחרי מות כל שופט. לא תהיה עוד התדרדרוּת לאנרכיה שבה "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".
אז הוא מעביר ל"יוֹאֵל וְ…אֲבִיָּה" הבוגרים סדנת מנהיגוּת ומבקש מהם לקרוא את התורה בזמנם החופשי. — אבל זה מעט מדי מאוחר מדי. כך מתברר מן התוצאות: "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו; וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד, וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט." — אוהבי כסף, רמאים, צבוּעים, שקרנים, מוּשחתים, אנוכיים — כל התכוּנות שאתה לא רוצה במנהיג.
עוד נקודה בפסוקי המבוא:
באר־שבע? — איפה זה בכלל?
? שופט אחד, שעבר מזמן את גיל הפרישה, ממשיך לתת שירות בארבעה ריכוזי אוכלוסין במרכז הארץ — ושני "שֹׁפְטִים [צעירים פותחים משרד עורכי־דין משוּתף] בִּבְאֵר־שָׁבַע", במקום נידח אי־שם בנגב. — מה ההיגיון?
ההיגיון אומר: "אם אתה רוצה לחיות חיי פשע, עשׂה זאת הרחק מעין החוק! — אם אבא וכל מי שאבא משפיע עליו בהשקפותיו הדתיות יושבים במרכז הארץ, אז אנחנו נתמקם כמה שיותר רחוק. לפֹה אבא לא יבוא וישאל שאלות קשות כמו, 'איך זה שבניתם לכם וילות עם בריכה כבר אחרי שנתיים עבודה? מאיפֹה הכסף?' — מתאים לנו ב'בְאֵר־שָׁבַע' — בפריפריה — רחוק מעין החוק."
אבל "זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" לא חרשים. השמוּעות על שיטות העבודה של "יוֹאֵל וְ…אֲבִיָּה" מגיעות גם ל"בֵּית־אֵל, גִּלְגָּל [ו]מִצְפָּה".
פס' 4א וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
המצב חמור. כולם רואים את הצורך להיוועד. הם יושבים יחד, מגבּשים עמדה,…
פס' 4ב-5א …וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה. 5 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ."
אמת! כך זה לא יכול להימשך! "מה שנחוץ הוא שופט ירא אלוהים כמוך, שמוּאל. — אדם שימשיך לשפוט ולהנהיג אותנו בהתאם לדבר־יהוה. למדנוּ מניסיון כי רק מנהיגוּת כזוּ מבטיחה את בּרכת אלוהים כפי שחווינו אותה בשנים האחרונות."
? אתם חושבים שזה מה שהם אומרים?
ממש לא! — אף אחד לא מדבר על הצורך ביראת אלוהים. אף אחד כבר לא זוכר איך הגיעו לרמת השׂגשׂוּג והשלום ששׂוררים כרגע (ז 14-12). האמירה "עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יהוה" כבר נשכחה.
"זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" משוּכנעים כי הישוּעה תצמח להם מ…
שינוי בשיטת הממשל
פס' 5ב "עַתָּה, שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ — לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם."
? מי זוכר את פרק ד? — כשהפלישתים ניצחו, מה היתה מסקנת מנהיגי ישראל? — "עלינו לשנות את שיטת הלחימה." — "נִקְחָה אֵלֵינוּ… אֶת אֲרוֹן בְּרִית יהוה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ" (ד 3). — "מצאנו פיתרון: הוספת נשק סודי על החרבות והחניתות שכבר יש לנו."
כך גם עכשיו: המנהיגים חושבים על פיתרון טכני — "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ!" — "זה עובד עבור 'כָּל הַגּוֹיִם'. לכולם יש מנהיג טוטליטרי כזה שמקבל את כל ההחלטות. אצלנו 'אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה', ולמדנו על בּשׂרנוּ כי בזמן משׁבר זה לא טוב. כשיש איום מבחוץ חייבים שילטון ריכוזי! ראו את כל האויבים: המלכים שלהם מובילים אותם כרמטכ"לים בזמן מלחמה — והנה, פעם אחרי פעם הם מנצחים אותנו!"
"נמאס לנו משיטת היויו — שלכמה שנים יש שופט שדואג לשקט, אבל חצי מהזמן אין שופט, ואנחנו סובלים." — "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ!" — פיתרון טכני.
אף אחד לא זוכר מדוע אלוהים לא מנה מנהיג אחרי יהושֻע. אף אחד לא זוכר את נאום הפרידה של יהושֻע (יהו' פרק כג-כד). אף אחד גם לא זוכר מה שאמר "גִּדְעוֹן" כשהעם רצה להכתיר אותו כמלך (שופ' ח 23): "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. — יהוה יִמְשֹׁל בָּכֶם."
! אף אחד לא זוכר מה בעצם גרם לתופעת ה'יוֹיוֹ' לאורך ההיסטוריה: לא העדר שלטון ריכּוּזי אלא אי־ציות לדבר־אלוהים.
כעת העם דורש…
מלך שיחליף את אלוהים
שימו לב לכותרת הזו: מלך שיחליף את אלוהים. במילים אחרות: "לא טוב לנו תחת שלטונו של יהוה!" — זה מסביר את תגובת שמואל:
פס' 6 וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ." — וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יהוה.
סביר להניח שנציגי העם אפילו לא הבינו מה שהם למעשׂה דורשים: מלך אנושי שיחליף את מלך העולם. הרי הם בסך־הכל מציעים פיתרון היגיוני.
! ומה מתברר לנו שוב ושוב כשאנחנו למודים תנ"ך? — שאלוהים פועל בדרכים שסותרות את ההיגיון האנושי.
? האם אנחנו כמאמינים לא נוטים לִפול באותה טעות שעם ישראל עושׂה כאן? — במקום לשאול: "מהו הפיתרון שדבר־אלוהים מציע לבעיה שלנו?" — במקום להתפלל: "אלוהים, בבקשה, כוון אותי. שמור אותי מטעוּת!" — אנחנו חושבים: "מהו הדבר ההיגיוני ביותר לעשׂות כרגע?"
דוגמאות מחיי הקהילה:
• מספּרי המשתתפים באסיפות יורדים! — בואוּ נשנה את השיטה! נתחיל ביותר שירה; במוזיקה יותר מקצועית; בציוּד הגברה מתקדם; בעיצוב חדיש של הבמה וביותר אופציות של תאורה.
• נמאס לאנשים לראות כל הזמן את אותם פנים מקדימה. — קהילות אחרות מזמינות דוברים ידוּעים מחו"ל. אנשים עם כריזמה. ברגע שנפרסם שמות ידוּעים כאלה, יהיה לנו כאן אולם מלא.
• יש תלוּנות על אופי השיעורים ואורכם: "כל הזמן 'תנ"ך, תנ"ך, תנ"ך.' די כבר! בקהילות אחרות שומעים הרבה עדויות. החברים והחברות מספרים כל שבוּע איזה ניסים קרו להם ואיך אלוהים ענה להם לתפילות. זה מה שאנחנו צריכים."
• יש ירידה בהכנסות! — חייבים לשנות את השיטה. מעכשיו נשׂים יותר דגש על נתינה. הרי גם בקהילות אחרות עושׂים את זה. אין אצלם שבוע שבו לא מדברים על חשיבות הנתינה ועל כך שבלי כסף אין שירות של הקהילה.
לאור הדוגמאות האלה חשוב שנזכור: מה שמונע את ברכת אלוהים הוא חטא. — הן בחיים הפרטיים והן בקהילה.
גם דויד ידע את זה. לכן הוא לא ניסה להחזיר את הברכה על־ידי הנהגת שיטות חדשות. הוא התודה על חטאו והתפלל (תהל' נא 12): "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי."
לב חדש! לא שיטה חדשה.
אבל לפעמים אלוהים מרשה שנקבל את מה שרצינו — גם אם הבקשה לא היתה לפי רצונו. כך נלמד בדרך הקשה מה הכי טוב עבורינו: תֹכנית יהוה.
וזה מה שקורה עכשיו. אלוהים מורה לשמואל:
תן להם להתנסות בדרכי הגויים
פס' 8-7 7 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל שְׁמוּאֵל: "שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ. כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. 8 כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה — וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים — כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ."
אלוהים מבהיר לשמואל את המניע שמסתתר מאחורי הדרישה ההגיונית למלך: "אל תפגע, שמוּאל. 'לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ', כאילו לא עשית עבודה טובה כשופט. 'אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם'." — הם רוצים מלך שיחליף את אלוהים!
…ותוך־כדי כך, נציגו של אלוהים זוכה לאותו יחס כמו אלוהים עצמו. — גם זה לא חדש:
• כבר למֹשה אמרו בשמות ב 14: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?!" — ואם תגידוּ: "אבל בשלב הזה אף אחד עוד לא ידע לאיזה תפקיד אלוהים קורא למֹשה," אז הנה היחס שהוא ואהרון מקבלים אחרי שקריאתם כבר ברורה לכולם:
• בבמדבר טז 3 אומרים מנהיגי העם ומכוּבדי שבט לוי: "מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יהוה?" — "מה, שניכם יותר קדושים מאתנו?"
• ובפסוק 13: "'כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?!' — למּה־מי־אתה, מֹשה, שתגיד לנו מה לעשׂות?"
• ישוּע שׂם מילים דומות בפי העם במשלו על יורש־העצר בלוקס יט 14: "אוּלָם בְּנֵי אַרְצוֹ שָׂנְאוּ אוֹתוֹ וְשָׁלְחוּ מִשְׁלַחַת אַחֲרָיו, לוֹמַר: 'אֵינֶנּוּ רוֹצִים שֶׁזֶּה יִמְלֹךְ עָלֵינוּ'." — והנמשל הוא, כמובן, דחייתו של ישוע המשיח — דחייתו של אלוהים הבן.
! בכל הדוגמאות הללו נשמע קולו של השטן. — הוא שׂונא סמכות. הוא שׂונא לציית. הוא שׂונא להיכנע.
שׂימו לב כמה התגובה השלילית הזו לסמכוּת מוּשרשת בכל אדם כבר מגיל קטן.
כעת אלוהים אומר: "אתם חושבים שרודן בשׂר ודם עדיף על השלטון שלי? בבקשה! אין לכם מוּשׂג מה מחכה לכם."
אבל לזה נגיע אחרי הפסקה לשם…
הפקת לקחים:
1. "עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יהוה" (ז 12). — התפללת? זעקת לאלוהים לעזרה? והוא אכן עזר? — עכשיו אל תשכח להודות.
האמירה "עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יהוה" גם מלמדת אותנו לעצור לפעמים ולהביט לאחור. אסור להתרגל ולקחת כמובן מאליו שאתה נושע. זהו חסד אדיר. ואסור לשכוח את כל ההצלות שלהן זכית מאז, לאורך כל הדרך. — להודות!
2. ברכה בעקבות ציות. — ברגע שהעם חזר בתשובה ונתן כבוד לאלוהים, אלוהים התחיל לטפל בפלישתים וגרם לאוייב "הָאֱמֹרִי" לשבת בשקט.
אותו עיקרון של ברכה בעקבות ציוּת תקף גם עבורינו כמאמינים: "אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ — וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 33).
3. זוכרים מה אמרנו על תופעת ההורה העסוק? על הבנים של שמוּאל שממש לא הלכו בדרך אביהם? — אמרנו כי גם העיסוק הנעלה ביותר לא מצדיק שאתם, כהורים, תזניחו את החיים הרוחניים של ילדיכם. התפקיד לכוון אותם לדבר־אלוהים ולמשיח, הוא שלכם, ההורים; ואין תפקיד יותר חשוב מזה.
כעת נחזור לדרישה "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ" ולהבנה שלנו שלמעשׂה מדובר ב"מלך שיחליף את אלוהים".
? ואיך אלוהים מגיב לדרישה הזו?
פס' 9א "וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם."
יהוה דווקא לא כועס. הוא הרי חזה את ההתפתחוּת הזו מראש עוד בימי מֹשה (דבר' יז 20-14). לכן הוא מורה כעת לשמוּאל:
תן להם לטעום את ההבדל שבין ציות אלי לבין ציות לרודן
פס' 9ב "אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם; וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם."
אז שמוּאל מפרט לזקני העם כי מלך, זהו עסק יקר:
פס' 10 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יהוה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.
שמואל הוא הדובר, אך שׂימו לב כי מה שהעם שומע כעת הם "דִּבְרֵי יהוה". אלוהים הוא שמכיר את לִבו המוּשחת של האדם החוטא. הוא יודע מדוע כל־כך הרבה מלכים ושליטים לא מסוגלים להתעלות על הפיתוי לנצל לרעה את התפקיד הנעלה שניתן להם.
פס' 11א וַיֹּאמֶר: "זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:…"
! שימו לב כי "מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ", אלה לא חוקי אלוהים שקובעים גבולות לשליט. "מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" כאן הם הרודנוּת וחוסר הצדק שמאפיינים שליטים אשר חושבים את עצמם 'מעל לחוק':
פס' 11ב-17 "אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ; 12 וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי־אֲלָפִים וְשָׂרֵי־חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ; וְלִקְצֹר קְצִירוֹ; וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. 13 וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. 14 וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו. 15 וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. 16 וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. 17 צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים."
במילים אחרות: אין לכם מושׂג מה אתם מבקשים. מלך הוא לא לבד. הוא עומד בראש מנגנון. כדי לבנות ולהפעיל את המנגנון הזה, הוא "יִקָּח" מכם כוח אדם ומשאבים.
! שימו לב איך המילה "יִקָּח" מופיעה כאן, בפס' 16-11,
4 פעמים לשם דגש.
לכם כאזרחים מן השוּרה לא תהיה שום השפעה שמא המנגנון הזה יפעל באופן יעיל או בזבזני — שמא הוא ישרת את הציבור או רק יפרנס אלפי אוכלי־חינם — אנשים שקיבלו תפקידים לא בגלל התאמה מקצועית אלא מפני שהם מקורבים למלך.
אתן לכם כמה דוּגמאות:
פס' 11 "אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ." — מלך זקוק למשמר אישי ולמשמר חצר. הרי יהיה לו ארמון יצוגי משלו, הרמון (ז"א בית נשים), ועוד כמה ארמונות קטנים עבור הבנים שלו. מישהו צריך לשמור על אלה 24/7, ולשם כך הוא יבחר את הלוחמים הטובים ביותר — כמובן מקרב "בְּנֵיכֶם".
זה כבר מערך שלם שכולל מבני מגורים, מטבח עם חדר־אוכל, צי של כלי־רכב, אורוות, כלי־נשק, ביגוד, תחזוּקה — מערך שיעלה הון־תועפות כל חודש ויועיל רק לאדם אחד: למלך עצמו. אבל מי שמשלם זה אתם. במקום שכל "בְּנֵיכֶם" ישקיעו את יכולותיהם בחוות הפרטיות שלכם, המלך "יִקָּח" חלק מהם.
פס' 12א "וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי־אֲלָפִים וְשָׂרֵי־חֲמִשִּׁים." — עד כה הייתם רגילים לצבא־מילואים שמגוייס רק בעת מלחמה. — מלך יקים צבא־קבע. בתור קצינים הוא "יִקָּח" את הבנים המוכשרים ביותר שלכם — וקחו בחשבון שכל קצין פוקד על כמה עשׂרות חי"רניקים. גם את אלה "יִקָּח" כמובן מבניכם.
פס' 12ב "וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ; וְלִקְצֹר קְצִירוֹ." — למלך יהיו שטחי חקלאות נרחבים (חכוּ — עוד לא דיברנו על איך הוא ישׂיג את אלה). דעו לכם כי החקלאים המוכשרים ביותר מבין בניכם כבר לא יעבדו לטובת הנחלה המשפחתית ובפיתוח המשק שהם עומדים לרשת. המלך "יִקָּח" אותם, והם יעבדו אצלו — בשׂכר מינימוּם.
פס' 12ג "וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ." — נכון שיש לכם בנים שטובים עם הידיים? כאלה שממציאים כל מיני כלים ויודעים לבנות ולתקן כל דבר? — אז דעו לכם שהמלך "יִקָּח" ויעסיק אותם בתעשייה הצבאית שלו — בשׂכר מינימוּם כמובן.
אה, עוד נקודה חשובה: אתם מדמיינים לעצמכם במעין רומנטיוּת כזו איך המלך 'ייצא לפניכם ונלחם את מלחמותיכם' (פס' 20). אבל מי מכם חשב מה עושׂה צבא־קבע כשאין מלחמה? — הוא קבר לכסף. הוא אוכל, מתאמן, שובר ציוד, קורע מדים, דורש כל הזמן השקעה בטכנולוגיות חדישות — אך הוא לא מייצר כלוּם חוּץ מהרתעה, וזאת במקרה הטוב.
פס' 13 "וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת." — אני יודע שיש לכם גם בנות מוכשרות. גם מהן המלך "יִקָּח" את הטובות ביותר — שיעבדו במטבח החצר, במאפייה ובתעשייה המלכוּתית לייצור בשׂמים. הבנות שלכם יעבדו קשה, אבל אף אחד מכם לא יהנה מהתוצרת שלהן. הרי הכל לטובת המלך, משפחתו, חצרו, אורחיו ומקורביו.
פס' 14 "וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו." — מלכים נוהגים לתת טובות־הנאה למקורביהם. מתנות בנדל"ן למשל. כך הם יוצרים תלוּת ומחוּייבוּת. — ומאיפֹה המלך שלכם "יִקָּח" שטחים כדי לחלק לחברים שלו? — מכם, כמובן. וכשהוא רוצה לתגמל איזה בן־דוד שעשׂה לו טובה, הוא לא יתן לו חלקה מדברית זרוּעה בסלעים. הוא יעדיף כרמים ומטעי זיתים שאתם נטעתם וטיפחתם בזיעת אפיכם. — אה, לא תתנוּ לו? — שאלו את "נָבוֹת" מה קורה לאדם שמסרב למלך (מל"א כא 15-1).
פס' 15 "וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו." — לא לשכוח מיסוּי. עד כֹה הכרתם תרוּמות ומעשׂרות להפעלת המשכן ולקיוּם הכוהנים והלויים. לפעמים נתתם, לפעמים לא נתתם. — מלך "יִקָּח" הרבה יותר ממעשׂר. ואם לא תרצו לתת, הוא "יִקָּח" בכוח. — הוא חייב! הרי "סָרִיסָיו וְ…עֲבָדָיו" — הפקידים, השׂרים, היועצים, המנכ"לים, המושלים והמפקדים — עלולים לעשות הפיכה אם הוא לא משלם להם טוב.
פס' 16א "וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים… יִקָּח." — מאחר שרובכם חקלאים, הוא לא יכול לקחת מכם כסף. אז הוא "יִקָּח" מכל מה שיש לכם — אפילו אחוז מהעבדים והשפחות שלכם. — ואל תנסו לתת לו את המבוגרים, החלשים, הצולעים או את מי שכבר איבד אצבע בעבודה. הוא "יִקָּח" רק את "הַטּוֹבִים".
פס' 16ב- "וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. 17 צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר." — כל עז או כבשׂה
17א עשׂירית שתוולד בעדרים שלכם, כל פרה עשׂירית, כל חמור עשׂירי — כולם שייכים
למלך באופן אוטומטי. — אה, הוא לא יידע כמה בעלי חיים יוולדו אצלכם? — אתם
חיים בסרט? — בשביל זה הוא יקים מערך אכיפה — פקחים שיסתובבו בשׂדות
ובחוות שלכם ויספרו מה שיש — ואת המשׂכורות של הפקחים אתם תשלמו.
פס' 17ב "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים." — למלך רציני יהיו לא מעט פרוייקטים שאפתניים שיידרשוּ הרבה מאוד כוח־אדם — ואותו הוא "יִקָּח" מתוך נתיניו — מכם. כמו בכל פרוייקט ממלכתי ייגמר לו הכסף באמצע הדרך. אז, במקום לשלם לכם, "אַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים." הרי הוא שליט טוטליטרי, ואתם מממנים לו צבא, משטרה ומשמר מלכותי שבאמצעותם יוכל לכפות עליכם את מה שהוא רוצה.
האם הבנתם את כל התנאים? — עכשיו חשבוּ טוב־טוב אם השינוי כדאי לכם. תשקלוּ טוב, כי הרי…
מלך לא בא עם פתק החלפה
פס' 18 "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם, וְלֹא יַעֲנֶה יהוה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא."
? מי מכם קרא את התיאוּרים של מלכוּת שלֹמֹה? — בין היתר כתוב שם:
דהי"ב ט 14-13 "וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ־מֵאוֹת־וְשִׁשִּׁים־וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב; 14 לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים; וְכָל מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה."
דהי"ב ט 27 "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלָיִם כָּאֲבָנִים; וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב."
מבחינת השׂגשׂוּג הכלכלי לא היתה עוד תקופה כמו מלכות שלמה לאורך כל ההיסטוריה של ממלכות יהודה וישראל.
? אבל מה קרה מיד לאחר ששלמה הלך לעולמו? מה ביקש הציבור מ"רְחַבְעָם בְּנוֹ"? — "הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ" (דהי"ב י 4).
אם כך הרגיש העם תחת שלטונו של מלך הנחשב לטוב ולחכם — מה אם יקום מלך עצלן ובזבזן שרק עסוּק במסיבות? — ואיזו השפעה תהיה לכם, לבני העם, על כך שיהיה מלך טוב ולא מלך גרוע? הרי לא יהיו לכם בחירות כל 4 שנים.
אבל אף אחד כרגע לא עושׂה שיקולים כאלה. העם מפגין…
זיכרון היסטורי "אפס"
אף אחד לא זוכר את הצלות ישראל לאורך תקופת השופטים. אף אחד לא זוכר כמה פעמים אלוהים פעל למען עמו כשזעקו אליו לעזרה וחזרוּ בתשוּבה. אף אחד לא זוכר אפילו את ניצחון אלוהים שהתרחש רק לפני מספר שנים בודדות (פרק ז). אף אחד כבר לא זוכר איך "[ה]פְּלִשְׁתִּים… יִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל" אחרי ש"יַּרְעֵם יהוה בְּקוֹל גָּדוֹל" מהשמיים (ז 10).
אף אחד לא זוכר שבכל המלחמות הללו עמדו בראש הגויים התוקפים מלכים — אך הם הפסידו במלחמה מול עם ללא מלך בשר ודם. אף אחד כבר לא זוכר: מי שהביס את המלכים האלה פעם אחרי פעם — הוא אלוהי ישראל!
"לֹּא!" — מסרבים להקשיב.
פס' 20-19 19 וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמְרוּ: "לֹּא! כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. 20 וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ."
"לֹּא!" — "נמאס לנו להיות שונים. נמאס לנו להיות 'עַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים' (דבר' ז 6). נמאס לנו לראות את 'כָּל הַגּוֹיִם' סביבנו באים עם מלך רכוּב על סוס או נוסע במרכבה — בזמן שלנו יש מלך בלתי־נראה — מלך שאפשר רק להאמין בו מבלי להיות בטוחים אם הוא אמיתי — או שאולי הוא רק פרי דמניונם של אנשים דתיים כמוך, שמוּאל."
"לֹּא!" — "תן לנו להיות סוף־סוף נורמטיבים גם בנוגע לחוקים ואכיפתם. לא עוד תורת יהוה אלא משפט אזרחי: 'וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ'."
? האם אנחנו לא שומעים קולות כאלה גם בקהילה? בעיקר מהילדים שלנו ומבני הנוער? — "אוּוּוּף! אני לא רוצה להיות שונה. לא רוצה להראות שונה מאחרים; לא רוצה להתנהג שונה, ולא רוצה לדבר שונה. — אתם יודעים איך קוראים לי בכיתה? 'החַיְזָר'. נמאס לי!"
לשמור על השוני יכול להיות קשה מאוד עבור ילד או ילדה, נער או נערה — אפילו אחרי שהם כבר מסרו את חייהם לישוע ונושעוּ. והמצב קשה עוד יותר עבור מי שנדרש להיות שונה רק מפני שהוא בא מבית משיחי, ולא על בסיס החלטה אישית.
! הרי רק אחרי שאדם מגיע לבגרות הוא מבין עד כמה השוני הזה שמר עליו מנזקים, מפציעות ומצלקות מיוּתרות.
עד שהילדים שלנו יגיעו לשלב הזה של בגרוּת, הם זקוקים להרבה מאוד תמיכה — גם מהבית, גם מהקהילה. — להיות שונה, זה לא כייף — אבל זה יכול להציל חיים!
האזהרות של אלוהים דרך הנביא לא מועילות. העם מתעקש.
פס' 21 וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם, וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יהוה.
מתברר כי שני המשפטים בפסוקים 20-19 הם רק תמצית של כל הטיעונים שהוּעלוּ בעד מלכוּת "כְּכָל הַגּוֹיִם". כעת שמואל מתפלל ומעביר "אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם" לאלוהים.
התשובה משמיים היא:
שמע בקולם!
פס' 22א וַיֹּאמֶר יהוה אֶל שְׁמוּאֵל: "שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ."
השינוי בדרך, אבל אלוהים הוא שקובע את לוח הזמנים. אנחנו והעם נאלצים לחכות לפרק הבא:
פס' 22ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל: "לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ."