תנ"ך מבואר

ספר זכריה פרק א

1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה, בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ 2 קָצַף יהוה עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף׃ 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת; וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃ 4 אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, ומעליליכם (וּמַעַלְלֵיכֶם) הָרָעִים; וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יהוה׃ 5 אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה־הֵם; וְהַנְּבִאִים, הַלְעוֹלָם יִחְיוּ׃ 6 אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם; וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ, כַּאֲשֶׁר זָמַם יהוה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ, כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ׃ {ס} 7 בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
8 רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים׃ 9 וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה׃ 10 וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר; אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יהוה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ׃ 11 וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יהוה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת׃ 12 וַיַּעַן מַלְאַךְ־יהוה וַיֹּאמַר, יהוה צְבָאוֹת, עַד־מָתַי, אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלָיִם, וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה; אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה׃ 13 וַיַּעַן יהוה, אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים; דְּבָרִים נִחֻמִים׃ 14 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלָיִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה׃ 15 וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים; אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה׃ 16 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלָיִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת; וקוה (וְקָו) יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלָיִם׃ 17 עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב; וְנִחַם יהוה עוֹד אֶת־צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם׃ {ס}
שובו אלי ואשוב אליכם
1 בחודש חֶשְׁוָון, בשנה השנייה למלכות דָרְיָיוֶושׁ, אמר ה' לזְכַרְיָה בן בֶּרֶכְיָה בן עִידוֹ הנביא: 2 "ה' כעס מאוד על אבותיכם. 3 אמור להם שכך אמר ה' צבאות, 'שובו אליי ואשוב אליכם', אמר ה' צבאות. 4 'אל תהיו כמו אבותיכם, שנביאי העבר אמרו להם שכך אמר ה' צבאות: "שובו מדרכיכם הרעות וממעשיכם הרעים", והם לא הקשיבו ולא שמו לב אליי', אמר ה' צבאות. 5 'איפה אבותיכם? האם הנביאים יחיו לעולם? 6 אבל דבריי וחוקיי, שציוויתי על עבדיי הנביאים להכריז, התקיימו באבותיכם והם שבו אליי ואמרו: "ה' עשה לנו מה שתכנן לעשות בהתאם להתנהגותנו ולמעשינו" ' ".
חזון הסוסים
7 בעשרים וארבעה לחודש האחד עשר, שהוא חודש שבט, בשנה השנייה למלכות דרייווש, דיבר ה' אל זכריה בן ברכיהו בן עידו הנביא.
8 בלילה ראיתי לפתע איש רוכב על סוס אדום עומד בין שיחי ההדס בעמק העמוק, ומאחוריו סוסים אדומים, אדמדמים ולבנים. 9 שאלתי: "מה אלה, אדונִי?", והמלאך שדיבר אליי אמר לי: "אני אראה לך מה הם". 10 האיש שעמד בין שיחי ההדס ענה: "ה' שלח אותם לסייר בארץ". 11 הם אמרו למלאך ה' שעמד בין שיחי ההדס: "סיירנו בארץ וראינו שכל הארץ שלֵווה". 12 מלאך ה' אמר: "ה' צבאות, עד מתי לא תרחם על ירושלים ועל ערי יהודה שעליהם אתה כועס כבר שבעים שנה?". 13 ה' ענה דברים טובים, דברי נחמה, למלאך שדיבר אליי. 14 המלאך פנה אליי ואמר לי להכריז שכך אמר ה' צבאות: "אני מקנא לירושלים ולציון קנאה גדולה. 15 אני כועס מאוד על העמים השלווים, כי אני כעסתי מעט והם הזיקו עוד יותר. 16 לכן כך אמר ה', 'אשוב לירושלים ברחמים. ביתי יבָּנה בה וחוט בנאים ימָתח בירושלים', אמר ה' צבאות. 17 'הַמשך להכריז גם שכך אמר ה' צבאות, 'עריי עוד יתרחבו מרוב טוב וה' עוד ינחם את ציון ועוד יבחר בירושלים' ".