תנ"ך מבואר

ספר זכריה פרק יא

1 פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ; וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ׃
2 הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי־נָפַל אֶרֶז, אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ; הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן, כִּי יָרַד יַעַר הבצור (הַבָּצִיר)׃
3 קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים, כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם; קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים, כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן׃ {ס}
4 כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהָי; רְעֵה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה׃ 5 אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ, וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר, בָּרוּךְ יהוה וַאעְשִׁר; וְרֹעֵיהֶם, לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן׃ 6 כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם־יהוה; וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת־הָאָדָם, אִישׁ בְּיַד־רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ, וְכִתְּתוּ אֶת־הָאָרֶץ, וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם׃
7 וָאֶרְעֶה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה, לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן; וָאֶקַּח־לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים, וָאֶרְעֶה אֶת־הַצֹּאן׃ 8 וָאַכְחִד אֶת־שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד; וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם, וְגַם־נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי׃ 9 וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם; הַמֵּתָה תָמוּת, וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד, וְהַנִּשְׁאָרוֹת, תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת־בְּשַׂר רְעוּתָהּ׃ 10 וָאֶקַּח אֶת־מַקְלִי אֶת־נֹעַם, וָאֶגְדַּע אֹתוֹ; לְהָפֵיר אֶת־בְּרִיתִי, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־כָּל־הָעַמִּים׃ 11 וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי, כִּי דְבַר־יהוה הוּא׃ 12 וָאֹמַר אֲלֵיהֶם, אִם־טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם־לֹא חֲדָלוּ; וַיִּשְׁקְלוּ אֶת־שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף׃ 13 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל־הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר, אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם; וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף, וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יהוה אֶל־הַיּוֹצֵר׃

14 וָאֶגְדַּע אֶת־מַקְלִי הַשֵּׁנִי, אֵת הַחֹבְלִים; לְהָפֵר אֶת־הָאַחֲוָה, בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃ {ס} 15 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָי; עוֹד קַח־לְךָ, כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי׃ 16 כִּי הִנֵּה־אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ, הַנִּכְחָדוֹת לֹא־יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא־יְבַקֵּשׁ, וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא; הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל, וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק׃ {ס} 17 הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל־זְרוֹעוֹ וְעַל־עֵין יְמִינוֹ; זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה׃ {ס}
הרועים הרעים
1 פתח את הדלתות שלך, לבנון, ואש תשרוף את הארזים שלך.
2 ילל, ברוש, כי נפל הארז, עצים אדירים נהרסו. יללו, אלוני בשן, כי היער הצפוף נכרת.
3 קול יללות הרועים נשמע כי המִרעה הטוב שלהם נהרס, קול שאגת אריות צעירים נשמע כי הצמחייה הסבוכה שלאורך הירדן נהרסה.
4 כך אמר ה' אלוהיי: "רעה את הצאן שנועדו לשחיטה. 5 הקונים שלהן הורגים אותן ואינם נענשים, והמוכרים אותן אומרים, 'ברוך ה' שמאפשר לי להתעשר!', והרועים שלהן אינם מרחמים עליהן. 6 לכן לא ארחם עוד על תושבי הארץ", אמר ה'. "אמסור את בני האדם זה בידי זה ובידי מלכם. הם יהרסו את הארץ ולא אציל מידיהם איש".
7 רעיתי את הצאן שנועדו לשחיטה, את עלובי הצאן. לקחתי שני מקלות. לאחד קראתי נועם ולשני קראתי חובלים, ורעיתי את הצאן. 8 סילקתי את שלושת הרועים בחודש אחד. לא יכולתי לשאת אותם עוד וגם הם לא יכלו לשאת אותי. 9 אמרתי, 'לא ארעה אתכם. הגוססת תמות והאובדת תֹאבד והנשארות יֹאכלו זו את בשרה של זו". 10 לקחתי את מקלי נועם ושברתי אותו כדי להפר את הברית שכרתי עם כל העמים. 11 היא הופרה ביום ההוא ועלובי הצאן, המתבוננים בי, ידעו שזה דבר ה'. 12 אמרתי להם: "אם אתם רוצים, תנו לי את שכרי. אם לא, אל תיתנו". הם שקלו את שכרי ונתנו לי שלושים שקלי כסף* [שלושים שקלי כסף – כשלוש מאות וחמישים גרם]. 13 ה' אמר לי: "השלך את השכר היקר אל חדר האוצר, זה ערכי בעיניהם". לקחתי את שלושים שקלי הכסף והשלכתי אותם אל חדר האוצר שבבית ה'.
14 שברתי את מקלי השני, את חובלים, כדי להפר את הידידות בין יהודה לבין ישראל. 15 הוא הוסיף ואמר לי: "קח כלי של רועה טיפש, 16 כי אקים רועה בארץ שלא ידאג לאובדות, לא יחפש את המתרחקות, לא ירפא את הפצועות ולמתאוששות לא יתן מזון, אבל את בשר השמנות יאכל ואת פרסותיהן ישבור. 17 אוי לרועה העלוב העוזב את הצאן! חרב תכה את זרועו ואת עינו הימנית. זרועו תשותק ועינו הימנית תתעוור".