ראשונה לקורינתים פרק י״ד (נספחים)

ראשונה לקורינתיים – נספחים לפרק י"ד

מתנת הריפוי (אותות וניסים בהמשך)

לפני שאומר דבר בנוגע לכללים ולמגבלות הקשורים למתנת הריפוי, חשוב להבהיר שלוש נקודות:

א. אלוהים יכול, בחסדו, בכוחו ובריבונותו, לרפא היום כל אדם מכל מחלה (נפשית ופיזית) באופן נסי, בכל רגע ובכל דרך שהוא בוחר. בזאת אני מאמין בכל לבי.

ב. הפרק הנוכחי לא נועד לערער על יכולתו של אלוהים לרפא כל חולי ומדווה, אלא על האופן שבו מתבטאת מתנת הריפוי בימינו. אנו חיים בעת שבה מתחזים רבים מתיימרים לרפא בשם אלוהים, אך אין הם נותנים רפואה שלמה, ורבים הולכים שבי אחר תורתם המוטעית.

ג. למרות חשיבות הריפוי לאדם חולה, ראוי שנזכור: ישועה מחטא המעניקה חיי נצח עם אלוהים, היא המתנה הגדולה ביותר שאדם כלשהו יכול לקבל בחייו. אמונה מושיעה באה בעקבות שמיעה, וכדי לשמוע, יש צורך בהכרזת דבר המשיח (רומ' י 17). הבה נתפלל שגם בזמן משבר נוכל לשמור על העדיפויות הנכונות בחיינו למען האדון.

נתעכב עוד רגע עם "החשוב ביותר" לפני שנלמד על אודות מתנת הריפוי:

מתי ט 6-1:

¹ הוּא (ישוע) יָרַד לַסִּירָה, עָבַר אֶת הַיָּם וּבָא אֶל עִירוֹ. ² וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ מְשֻּׁתָּק שׁוֹכֵב עַל אֲלוּנְקָה. כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֶל הַמְשֻׁתָּק: "הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ." ³ אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בְּלִבָּם: "זֶה מְגַדֵּף שֵׁם שָׁמַיִם!" ⁴ יֵשׁוּעַ הִבְחִין בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְאָמַר: "לָמָּה אַתֶּם חוֹשְׁבִים רָעוֹת בִּלְבַבְכֶם? ⁵ מַה יּוֹתֵר קַל: לוֹמַר 'נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ,' אוֹ לוֹמַר 'קוּם וְהִתְהַלֵּךְ'? ⁶ אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לְבֶן־הָאָדָם הַסַּמְכוּת עֲלֵי אֲדָמוֹת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים," וְאָז פָּנָה וְאָמַר לַמְשֻׁתָּק — "קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְלֵךְ לְבֵיתְךָ!"

ישוע פנה אל המשותק ואמר לו: "הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ." הוא העניק לנכה את המתנה היקרה ביותר – סליחת חטאים, חיי עולם, חזרה לנוכחות אלוהים לנצח נצחים. למרות זאת, האיש נותר שוכב משותק על האלונקה.

ישועה היא המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לקוות לה; היא הדבר הנפלא ביותר שאליו נוכל לכוון אדם כלשהו. הישועה אף חשובה וטובה יותר מבריאות. היא בריאות נפשית וגופנית נצחית!

ישוע גם ריפא את האיש מנכותו, וזאת כדי להוכיח שלדבריו יש כוח.

הלוואי שנזכור כל יום את המתנה הנפלאה שאלוהים נתן לנו בדם הקורבן של ישוע המשיח, ושנלמד להעריך את מתנת הישועה הנצחית יותר מבריאות זמנית.

תכלית מתנת הריפוי

באיגרת הראשונה אל הקורינתים י"ב 9 שאול מלמד שיכולת לרפא הנה אחת ממתנות רוח הקודש שניתנו למאמינים.

מדוע אלוהים נתן למאמינים הראשונים את היכולת הזו?

1. על מנת לבטא את אהבתו, חסדו, רחמיו וקרבתו אל בני האדם (תהל' ק"ג). השליחים ריפאו מאמינים אחרים וגם את הבלתי מאמינים, ללא תנאי מוקדם.
2. מחבר האיגרת אל העברים (ב 4-1) מלמד שהאותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים שחוללו אותם כבעלי מסר של אמת מאלוהים (ראה גם קור"ב י"ב 12; מה"ש ה 12, ד 33-29, יד 3; רומ' טו 19-17).

דוגמה טובה נמצאת בספר מעשי השליחים פרקים ג–ד:

פטרוס ויוחנן ריפאו בשם ישוע אדם פיסח בפתח בית המקדש. האדם נעמד על רגליו בפעם הראשונה בחייו והלל את אלוהים. המשקיפים מהצד הבינו שאכן התרחש נס ריפוי. הבנה זו גרמה להם להקשיב למסר הבשורה שבפי השליחים. הנס הוכיח לרבים שפטרוס ויוחנן אכן מדברים בסמכות אלוהית, וכך נפתחו לדבר הבשורה (מה"ש יד 10, י"ט 12-11, כ 12-7, כ"ח 8).

שים לב!
פטרוס ויוחנן לא המשיכו לעמוד בפתח בית המקדש ולרפא את כל החולים והנדכאים. מן הסתם, חולים ונכים ימשיכו להיות בעולמנו עד שימוגר החטא לנצח (ישע' סה 20; התג' כ 10-7).

האם בעל המתנה היה מסוגל לרפא כל אדם, ובכל מצב?

שאול השליח הנו דוגמה נפלאה העוזרת לענות על שאלה זו:

מצד אחד הוא ניחן ביכולת הריפוי (מה"ש יד 10, י"ט 12-11, כ 12-7, כ"ח 8);

מצד שני הוא לא היה מסוגל לרפא כל מקרה של בעיה רפואית. באיגרותיו ישנן מספר עדויות לכך:

1. שנייה לקורינתיים י"ב 7-10:

⁷ וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵֹא בִּגְלַל הַהִתְגַּלֻּיּוֹת הַנַּעֲלוֹת, נִתַּן לִי קוֹץ בִּבְשָׂרִי — מַלְאָכוֹ שֶׁל הַשָֹטָן — לְהַכּוֹתֵנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵֹא. ⁸ עַל זֹאת הִתְחַנַּנְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶל הָאָדוֹן לַהֲסִירוֹ מִמֶּנִּי. ⁹ אַךְ הוּא אָמַר לִי: "דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי." עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ. ¹⁰ מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי.

שאול ביקש מאלוהים שיסיר ממנו נכות כלשהי. תשובתו של האדון ברורה:

"החסד שאני נותן לך הוא מספיק. טוב לי שתהיה חלש מבחינה פיזית."

החולשה הפיזית (או אחרת כלשהי) עזרה לשאול להישאר עניו וללמוד שכל דבר גדול ונעלה המתרחש בחייו ובשירותו נעשה בזכות כוחו וחסדו של אלוהים, ולא נובע מכוחו ומחוכמתו שלו.

הנכות של שאול לא הייתה עונש על חטא ספציפי, אלא ניתנה לו על מנת שישרת את אלוהים בדרך טובה ויעילה יותר; כך אלוהים עיצב את אופיו המשיחי של משרתו.

2. שניה לטימותיאוס ד 20: "אֶת טְרוֹפִימוֹס הִשְׁאַרְתִּי בְּמִילְטוֹס כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה."  

שאול השליח מציין שהשאיר את טרופימוס חולה בעיר מילטוס.

מדוע לא ריפא את ידידו?

שאול לא היה מסוגל לרפאו מכיוון שמתנת הריפוי אינה כלי מסחרי. היא אינה נתונה לשיקוליו האישיים של המרפא, אלא נועדה להיות כלי המוציא לפועל את רצון אלוהים בלבד. במקרה שלפנינו, רצון אלוהים היה שטרופימוס יישאר חולה בעיר מילטוס.

3. ראשונה לטימותיאוס ה 23: "אַל תּוֹסִיף לִשְׁתּוֹת רַק מַיִם, כִּי אִם שְׁתֵה קְצָת יַיִן בִּגְלַל קֵבָתְךָ וּמַחֲלוֹתֶיךָ הַתְּכוּפוֹת."

שאול הציע לטימותיאוס לשפר את איכות מי השתייה שלו על-ידי הוספת מעט יין. הוא הביע תקווה כי צעד רפואי בסיסי זה ישפר את מצבו הבריאותי של חברו, שסבל כנראה מזיהומים או הפרעות במערכת העיכול.

מדוע שאול לא ריפא את ידידיו, וזאת לאחר שריפא חולים אחרים כה רבים?

• שאול לא יכול לרפא את עצמו ואת ידידיו המאמינים מכיוון שזה לא היה רצון האלוהים.
• אף־על־פי שאלוהים הנו רחמן ורב חסד, הוא אינו מעוניין לרפא תמיד ובכל מקרה.
• מתנת הריפוי מעולם לא נועדה להסיר את כל המחלות, כל הבעיות הרפואיות וכל הנכויות הפיזיות מהקהילה.
• למחלות ולנכויות ישנן סיבות רבות, וחלקן מועילות.

מה הן הסיבות למחלות ולמוות?

1. ללמד את המאמין להיכנע לאלוהים ולהיות תלוי בו (במקרה של מחלה או חולשה)

אחת הסיבות למחלות, חולשה או נכות היא להשאיר אותנו כנועים לאלוהים וסמוכים על חסדו ועל כוחו (ראה דוגמה של שאול השליח בקור"ב י"ב 13-7). מחלות, נכויות ומוות מזכירים לנו את תוצאת חטאם של אדם וחווה ואת הצורך בכפרת חטאים.

כמה עצוב, אך כמה נכון, שבמקרה של מצוקה, מחלה, חולשה או נכות, אנו מתקרבים לאדון ישוע הרבה יותר מאשר בימים של בריאות וחוזק פיזי! דווקא בעת חולשה אנו נזכרים לבדוק את טוהר לבנו ומוודאים שאנו חיים על־פי רצון אלוהים.

למעשה, הסבל מזכיר לנו את קיום החטא בעולם ואת השפעתו על חיינו ומניע אותנו להתקרב יותר למושיענו.

חולשה, מחלה או נכות – הן כאלה שחולפות, אך גם אחרות שעלינו ללמוד לחיות אתן – הן כלים שבהן אלוהים משתמש כדי לעצב את אופיינו ולהגביר את אמונתנו ואת ביטחוננו בו (פטר"א ד 2-1).

2. חטא אישי

שאול הסביר לקורינתים שמחלות ואפילו מוות יכולים להיגרם בגלל חטא בחיי המאמין:

ראשונה לקורינתים יא 32-27:

²⁷לָכֵן מִי שֶׁאוֹכֵל מֵהַלֶּחֶם הַזֶּה אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּף הָאָדוֹן וְדָמוֹ. ²⁸יִבְחַן נָא אִישׁ אֶת עַצְמוֹ וְכָךְ יֹאכַל מִן הַלֶּחֶם וְיִשְׁתֶּה מִן הַכּוֹס; ²⁹ כִּי הָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה מִבְּלִי לִנְהֹג הַבְחָנָה בְּגוּף הָאָדוֹן, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דִּין לְעַצְמוֹ. ³⁰ מִסִּבָּה זֹאת רַבִּים מִכֶּם חַלָּשִׁים וְחוֹלִים וְיֵשׁ אֲשֶׁר מֵתוּ. ³¹ אִם נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ לֹא נִשָּׁפֵט. ³² אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדוֹן שׁוֹפֵט אוֹתָנוּ הוּא מְיַסֵּר אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נֻרְשַׁע עִם הָעוֹלָם.

בדרך כלל אלוהים אינו מעניש אותנו מיד בעקבות ביצוע כל חטא. בחסדו, הוא מוכיח אותנו וגורם לנו, בכוח רוח הקודש, להתוודות על חטאינו. אך לעתים אנו מתעלמים מתוכחתו וממשיכים לחיות כאשר חטאינו "פתוחים", מבלי לחזור בתשובה עליהם.

אם התוכחה מצד רוח הקודש לא הצליחה לעורר את תשומת לבו של המאמין, אולי העונש יגרום לו לחדול מחטאו ולהתוודות עליו.
זה בדיוק המצב ששאול תיאר בהדרגה: חלשים…חולים…מתו. (פסוק 30).

אלוהים אינו שש להעניש את ילדיו. אלוהים מצדו "נֶאֱמָן…וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה" (יוח"א א 9). הוא גם נאמן לחזק אותנו כך שנוכל להתמודד טוב יותר עם פיתוי זהה בעתיד, כך שלא ניפול שוב באותו החטא.

במקרים קיצוניים של אחיזה עיקשת בחטא, יכול אלוהים להחליט להביא את חיי המאמין החוטא לקצם על מנת למנוע ממנו להמשיך לבזות את גוף המשיח ואת עדות אלוהים.

חשוב לזכור!
כאשר אדם סובל ממחלה, חולשה, נכות או אם הוא נלקח על-ידי המוות, אין זה אומר בהכרח שאלוהים מעניש אותו על חטא מסוים שעשה בחייו. דבר אלוהים מזהיר אותנו מהגישה שאומרת, "אתה סובל? – אז כנראה חטאת!"

• מה הסביר ישוע על האדם שנולד עיוור (יוחנן פרק ט)? מתברר כי הוא לא נולד במצב זה בגלל חטאו או חטאי הוריו, אלא על מנת שגבורת אלוהים תיראה דרך ריפויו.
• כמו כן, אלוהים אִפשר לשטן לפגוע באיוב כדי לנסות את אמונתו וכדי להראות את גדולת הבורא, ולא בגלל פשע חמור שאיוב עשה.

3. להביא את המאמין אל אלוהים

הבורא, בריבונותו, מחליט על האופן שבו כל אחד מאִתנו יסיים את חייו על פני כדור הארץ. זכותו להשתמש במחלה או בכל גורם אחר. אין לראות במוות (גם במוות שלא בעתו) תוצאה אוטומטית של חטא ספציפי, אלא את הדרך בה בחר אלוהים להביא את ילדו הביתה (ראה לדוגמה מל"ב י"ג 14: "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ").

ראוי לזכור!
מחלות, נכויות ושאר מיני פגעים שעמם מתמודדים בני אדם – כולם תוצאת החטא של אדם וחווה. רק בהיותנו בגופנו השמימי החדש נזכה לחיות בטוהר, בקדושה ובשלמות מוחלטים.

כל החולשות למיניהן מזכירות לנו את תוצאות החטא הראשון ואת הצורך ב"מִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים" וב"פְדוּת גּוּפֵנוּ" (רומ' ח 23-18).

איך על המאמינים בימינו להתמודד עם מחלות, חולשות ונכויות?

באיגרת יעקב אנו למדים כיצד לנהוג כאשר אחד מאחינו או אחיותינו במשיח נופלים למשכב (ההנחיה ניתנה למאמינים):

יעקב ה 16-13:

¹³ אִישׁ מִכֶּם אִם יִסְבֹּל, יִתְפַּלֵּל. אִם שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, יְזַמֵּר תְּהִלּוֹת. ¹⁴ אִם יֵשׁ חוֹלֶה בֵּינֵיכֶם, יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ בְּמָשְׁחָם אוֹתוֹ שֶׁמֶן בְּשֵׁם יהוה. ¹⁵ וּתְפִלַּת הָאֱמוּנָה תּוֹשִׁיעַ אֶת הַחוֹלֶה, וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ; וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ. ¹⁶ הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ.

יעקב הנחה מאמינים שסבלו בגלל רדיפות או בגלל צרות ומצוקות בחייהם לפנות בראש ובראשונה בתפילה לאלוהים. הוא מקור שמחתנו, עידודנו, שלומנו וביטחוננו. התפילה מבטאת את תלותנו המוחלטת בו.

"אִם יֵשׁ חוֹלֶה בֵּינֵיכֶם…" – יעקב נתן הנחיות ספציפיות למאמין החולה: עליו לקרוא לזקני הקהילה כדי…

• שיתפללו עמו (על מנת לבקש רפואה; אך גם במטרה לנחם, לעודד ולבנות);
• שימשחו אותו בשמן בשם ה'. – המשיחה אינה אמצעי לריפוי. כאן מטרתה להקדיש את החולה לאלוהים. אלוהים יפעל כעת בחיי החולה בדרך שתפאר את שמו.
• להדריכו בכל הנוגע לסיבות שבגללן אלוהים מאפשר את קיומם של מחלות או קשיים;
• להדריכו להתקרב לאלוהים, לבחון את לבו ולראות אם יש חטא בחייו;
• ללמד ולעודד את החולה, כי הרי ייתכן שאלוהים בחר לקחתו אליו.

במידה והסיבה למחלה הייתה חטא והחולה התוודה עליו, אלוהים יכול לרפאו ברגע.

חשוב לזכור!
ביקורם של זקני הקהילה אינו מחליף או מבטל טיפול רפואי כלשהו. תרופה בהישג יד היא חלק מחסד אלוהים. ישעיהו הנביא נתן מִרשם של רטיית תאנים עבור מחלתו של חזקיהו מלך יהודה, והלז נרפא (וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: "יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי" [פרק לח 21]).

שאלה:
מדוע יעקב לא אמר: "אם יש חולה ביניכם, יקרא לבעל מתנת הריפוי באזורכם/בקהילתכם וירפא אותו"?

תשובה:

מכיוון שזו לא הייתה המטרה של מתנת הריפוי. מטרתה הייתה להצביע על המרפא כמביא מסר מאלוהים בתקופה שבה ספרי הברית החדשה טרם הושלמו ונחתמו כחלק מדבר אלוהים הכתוב (עבר' ב 4-2). מאחר שכעת דבר אלוהים נחתם ונמצא ברשותנו בשלמותו, אין יותר צורך באישור על-טבעי. עתה עלינו לפעול על־פי ההנחיה שבאיגרת יעקב.

שאלה:

מה לגבי מצבים שבהם מאמינים נמצאים באזורים נידחים ללא קהילות, כגון הג'ונגל, ואין זקני קהילה בנמצא?

תשובה:

יעקב הנחה תחילה את החולים להתפלל ולבקש את חסד אלוהים בכאבם ובחולשתם. הימצאות או היעדרות זקני קהילה במקום מסוים אינן תנאי להחלמה. אלוהים לא מוגבל בריפוי כל חולי והוא יכול לעשות זאת בכל מקום. אלוהים מצפה מאִתנו לפנות אליו בתפילה ולבקש ממנו את כל מה שנחוץ לנו ללא הגבלה. אם יהיה זה על־פי רצונו, נקבל את מה שביקשנו בחסד אלוהים (תהל' ל"ז 4; יוח"א ה 15-14).

שים לב!
במידה ומאמין כלשהו התפלל עם חולה והלה נרפא, אין הדבר מעיד שהאיש הנו בעל מתנת ריפוי ויכול לרפא כל אחד ובכל מצב. אם כך היה, הרי שבעלי מתנת הריפוי היו נשלחים לכל קצווי תבל וגואלים מיליוני חולים מסבלם. לא היו עוד מקרים של חולי בקהילותיהם, ובתי החולים בכל רחבי העולם היו מתרוקנים בעזרתם.

שאלה:

יש הטוענים: אם נהיה מלאים ברוח הקודש ונלך בתמים עם המשיח, לא נהיה חולים! – האם טענה זו נסמכת על הכתובים?

תשובה:

דבר אלוהים מוכיח כי קביעה זו שגויה:

• כאשר טימותיאוס סבל ממחלה בבטנו, שאול השליח לא אמר לו: "התוודה על חטאיך!" אלא הציע לו להוסיף מעט יין למים ששתה (טימ"א ה 23).
• שאול עצמו קיבל נכות מאלוהים, אותה כינה "קוֹץ בִּבְשָׂרִי" (קור"ב י"ב 7), וזאת לא בגלל שחטא ולא התוודה, אלא מפני שכך המשיח רצה להכשירו להיות שליח מסור וכנוע יותר לאלוהים.

הטענה שכל חולי הוא סימן לחטא שטרם טופל או לחוסר אמונה, היא מתכון לדיכאון וייאוש שמקורם אינו מן האדון.

סיכום בנושא הריפוי:

1. דבר אלוהים מציין בבירור את הסיבה שלשמה קיבלו המאמינים הראשונים את מתנת הריפוי. האותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים כבעלי מסר של אמת מאלוהים (עבר' ב 4-1; קור"ב יב 12; מה"ש ד 33-29, ה 12, יד 3; רומ' טו 19-17).
2. לאחר שדבר אלוהים הכתוב נחתם, אין צורך בכוחות אלו כדי לציין את משרתי אלוהים כדובריו. באיגרת יעקב כתובה ההנחיה לריפוי.
3. מתנת הריפוי לא זיכתה את המאמין ביכולת לרפא כל אדם ובכל מצב, אלא רק את אלו שאלוהים בחר לרפאם.
4. מחלות, נכויות וחולשות עשויות להיות חלק מחייהם של מאמינים מהסיבות הבאות:

א. כדי לקרב את המאמין לאלוהים ולהגביר את תלותו בחסד הבורא;

ב. כעונש על חטא;

ג. כדי להביא את המאמין אל אלוהים (במקרה של מוות);

ד. כתוצאות טבעיות של החיים בעולם הנשחת על־ידי החטא.

5. אלוהים מלמד אותנו לשטוח לפניו את כל בעיותינו בתפילה. בדרך זו אנו מביעים…

א. את תלותנו בו, באמונה,

ב. את כניעתנו לרצונו שיעשה בחיינו.

6. כל ההנחיות בפרק זה אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי או מציעות להימנע ממנו. אדרבא, זמינות של טיפול רפואי הנה חלק מחסדו של אלוהים עבור ילדיו. הפנייה אליו בתפילה ובתחנונים תשתלב עם הטיפול הרפואי הדרוש.

ראשונה לקורינתיים – נספחים לפרק י"ד

אותות וניסים

פרק זה נועד ללמד מה הן המטרות שעבורן העניק אלוהים לילדיו את הכוח והיכולת לחולל נסים. כמו כן נגלה את הכללים שבאמצעותם נוכל להבדיל בין פועלו העל-טבעי של אלוהים בחיי ילדיו לבין שרלטנים הפועלים בכוח שאינו מאלוהים.

• תחילה עליי להבהיר נקודה חשובה: אני מאמין שאלוהים יכול – בחסדו, בכוחו ובריבונותו – לחולל כל אות ונס שיחפוץ ובכל עת.

כבר בשלבים המוקדמים בתולדות האנושות אלוהים חולל נסים ונפלאות.

מדוע אלוהים מפגין כוחות על-טבעיים לעיני יציריו?

על מנת למצוא תשובה, הבה נעיין במספר דוגמאות:

1. במדבר יד 11:

וַיֹּאמֶר יהוה אֶל משֶׁה: "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה, וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ?"

ה' חולל אותות ומופתים כדי שבני ישראל יאמינו בו כאלוהים.

2. דברים ד 40-33:

³³ הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי? ³⁴ אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת, בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ? ³⁵ אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.

³⁶ מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. ³⁷ וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם, ³⁸לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה, ³⁹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת; אֵין עוֹד. ⁴⁰ וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים.

אלוהים אומר במילים אחרות: "את כל האותות והמופתים עשיתי כדי שתכירו אותי ואת רצוני."

3. דברים יא 12-1:

¹ וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים. ² וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם, — אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גָּדְלוֹ, אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה, ³ וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ, ⁴ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יהוה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ⁵ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, ⁶ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל, — ⁷ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יהוה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה.

⁸ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, ⁹ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ¹⁰ כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. ¹¹ וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם; ¹² אֶרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

אלוהים מבהיר: "כל הנפלאות האלה עשיתי לכם כדי שתשמרו את מצוותיי."

4. יהושוע פרק ו – נפילת חומות יריחו

הלקח מאוד ברור: "אם תשמעו לי ותהיו קדושים, לא תעמוד לפניכם כל חומה!"

חלק מהנסים שהתנ"ך מספר עליהם התרחשו במסגרת ההגנה על עם ישראל מאויביו. נסים אלה אמנם הצילו את העם מהשמדה או מאסון, אך תכלית ההצלה העל־טבעית תמיד הייתה לקרב את העם לאלוהיו (ראה גם שמות פרק יד: קריעת ים-סוף).

הסיבה העיקרית לכל המקרים בהם הופגן כוחו העל-טבעי של אלוהים מסתכמת במילים אלו:

"שימו לב! אני קיים ואוהב אתכם. אין אלוהים אחרים. אם תאמינו בי ותשמעו לדבריי, אושיע אתכם ותחיו עמי לנצח נצחים."

נסים כאמצעי זיהוי

לא כל האותות והמופתים נעשו ישירות על-ידי אלוהים.

במקרים רבים אלוהים העניק את היכולת לחולל נסים ומופתים לבני אדם שבחר לתפקיד מסוים. הם יכלו להשתמש בכוח זה למטרה אחת בלבד:

הוא נועד לזהותם כמשרתי אלוהים ולהוכיח שדבריהם הם אכן אמת שמקורה באלוהים. פעולת הכוח העל-טבעי הפנתה את תשומת לבם של אנשים רבים למסר שבפי מחוללי הנסים. בדרך זו הכירו את אלוהים ונושעו.

דוגמאות:

א. שמות ג 20-19, ז 5: אלוהים העניק למשה כוח לעשות נסים כדי לזהותו כנציגו לפני עם ישראל ולפני פרעה.

ב. במד' ט"ז 32-28: אם האדמה תפתח את פיה ותבלע את דתן, אבירם והמעורבים במרד קורח – העם יידע שמשה צודק, וקורח ואנשיו טועים. התוצאה: ציות בני ישראל למשה והתמקדות באלוהים.

ג. במד' י"ז 28-16: מטה אהרון פרח כדי לציין את בחירת אלוהים: לאהרון ולצאצאיו בלבד ניתנה הזכות לשרת ככוהנים.

ד. מל"א י"ח 24: במבחן המזבחות קרא אליהו הנביא לאלוהים – ואש נפלה משמים. אלוהים אִפשר לנס להתחולל כדי להוכיח שאליהו הוא נביא אמת של אלוהי האמת.

לראות, להקשיב … ולבדוק!

גם עובדי אלילים הפגינו כוחות על-טבעיים:

• בספר שמות פרק ז אנו פוגשים את החרטומים והקוסמים המצריים, כשהם מתחרים במֹשה בביצוע אותות.
• במעשי השליחים ח מוזכר איש בשם שמעון אשר הדהים את תושבי שומרון בכשפיו ואף זכה לתואר "כוח האלוהים".

מסיבה זו נדרשו ילדי אלוהים, מאז ומתמיד, לבחון את המסר שבפי אותם מחוללי נסים (דבר' י"ג 5-1; דברים י"ג; יוח"א ד).

האות כשלעצמו אינו מספיק! מטרתו היא, תמיד, למשוך את תשומת הלב למסר. השלב ההכרחי הבא הוא בחינת המסר.

עמידה במבחן הכתובים

מסר מפיו של איש אלוהים אמיתי, לעולם …

• לא יסתור את דבר אלוהים הכתוב,
• לא יסטה ממנו,
• לא יטען להחליפו,
• לא יוסיף עליו דבר (לאחר שכתבי הקודש הושלמו ונחתמו).

מתנת האותות והמופתים

כעת, כאשר אנו בוחנים את נושא "מתנת האותות והמופתים" בספר הברית החדשה, ראוי שנעשה זאת לאור מה שלמדנו עד כה:

באיגרת הראשונה לקורינתים י"ב 10 שאול לימד שיכולת לחולל נסים הנה אחת ממתנות רוח הקודש שהמאמינים קיבלו.

לאיזו מטרה נתן אלוהים את המתנה הזו למאמינים אלה?

1. שאול יצר את המונח "אוֹתוֹת הַהֶכֵּר שֶׁל הַשָּׁלִיחַ" כדי להסביר כי יכולת זו ניתנה לשליחים כדי לאשר את סמכותם כדובריו של אלוהים:

שנייה לקורינתים י"ב 12:

הֲרֵי אוֹתוֹת הַהֶכֵּר שֶׁל הַשָּׁלִיחַ נַעֲשׂוּ בְּקִרְבְּכֶם בִּמְלוֹא סַבְלָנוּת, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבִגְבוּרוֹת.

מכיוון שאלוהים שם בפיהם את דברו, הוא נתן להם יכולת על-טבעית על מנת שיזהו אותם כשליחיו.

2. רומ' טו 19-18:

¹⁸ וְלֹא אָעֵז לְדַבֵּר בִּלְתִּי אִם עַל הַדְּבָרִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָשָׂה דַּרְכִּי כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַגּוֹיִם לִידֵי צִיּוּת, וְזֹאת עַל־יְדֵי דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, ¹⁹בְּכֹחַ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּבְכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

שאול הבין שהיכולת לעשות אותות נועדה להביא את השומעים לידי ציות לאלוהים.

3. מחבר האיגרת אל העברים, בפרק ב 4-1, מלמד שהאותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים כמי שבפיהם מסר של אמת מאלוהים (ראה גם מה"ש ד 33-29, ה 12, יד 3).

אנו רואים שהסיבה לאותות ולמופתים בברית החדשה חופפת לסיבות המתוארות בתנ"ך.

באילו מקרים השתמשו במתנה זו?

נעיין במספר דוגמאות ונלמד בכל אחת מהן…

את המקרה, את התכלית שלשמה נועד האות, ואת התוצאה.

א. מעשי השליחים יג 12-6:

⁶ אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ בְּכָל הָאִי וְהִגִּיעוּ עַד פָּפוֹס מָצְאוּ אִישׁ מְכַשֵּׁף וּנְבִיא שֶׁקֶר, יְהוּדִי אֲשֶׁר שְׁמוֹ בַּר־יֵשׁוּעַ, ⁷ וְהוּא מְקֹרָב לַמּוֹשֵׁל סֶרְגְּיוֹס פּוֹלוֹס. הַמּוֹשֵׁל, שֶׁהָיָה אָדָם נָבוֹן, קָרָא לְבַר־נַבָּא וּלְשָׁאוּל וּבִקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים. ⁸ אֶלָּא שֶׁאֱלִימַס הַמְכַשֵּׁף — זֶה תַּרְגוּם שְׁמוֹ — הִתְנַגֵּד לָהֶם בְּנַסּוֹתוֹ לְהַטּוֹת אֶת הַמּוֹשֵׁל מִן הָאֱמוּנָה. ⁹ שָׁאוּל, הַנִּקְרָא גַּם פּוֹלוֹס, בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר: ¹⁰ "אַתָּה הַמָּלֵא כָּל מִרְמָה וְכָל רֶשַׁע, בֶּן הַשָֹטָן, שׂוֹנֵא כָּל צֶדֶק, הַאִם לֹא תֶּחְדַּל לְסַלֵּף אֶת דַּרְכֵי אֱלֹהִים הַיְשָׁרִים? ¹¹ וְעַתָּה הִנֵּה יַד־אֱלֹהִים בְּךָ; עִוֵּר תִּהְיֶה וְלֹא תִּרְאֶה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַד בּוֹא מוֹעֵד." בּוֹ בַּמָּקוֹם נָפְלָה עָלָיו אֲפֵלָה וַחֲשֵׁכָה. הוּא הָלַךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּחַפְּשׂוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בַּיָּד. ¹² כְּשֶׁרָאָה הַמּוֹשֵׁל אֶת הַנַּעֲשֶׂה הֶאֱמִין וְהִשְׁתּוֹמֵם עַל תּוֹרַת הָאָדוֹן.

שאול הפך את אלימס המכשף, אשר עיוות את דבר אלוהים, לעיוור.

המושל ראה את האות והבין ששאול הנו משרת של האלוהים האמיתי.

הוא "השתומם" על בשורת הישועה והאמין בישוע כמושיעו.

ב. מעשי השליחים י"ט 20-11:

¹¹ אלֹהִים עָשָׂה גְּבוּרוֹת בִּלְתִּי רְגִילוֹת עַל־יְדֵי שָׁאוּל, ¹² עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחוֹלִים נִרְפְּאוּ מִמַּחֲלוֹתֵיהֶם וְהָרוּחוֹת הָרָעוֹת יָצְאוּ מֵהֶם כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ אֲלֵיהֶם מִטְפָּחוֹת אוֹ סִנָּרִים שֶׁנָּגְעוּ בְּעוֹר גּוּפוֹ. ¹³גַּם כַּמָּה יְהוּדִים מְשׁוֹטְטִים שֶׁעָסְקוּ בְּגֵרוּשׁ שֵׁדִים נִסּוּ לְבַטֵּא אֶת שֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עַל אֲחוּזֵי רוּחוֹת רָעוֹת בְּאָמְרָם: "אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶן בְּיֵשׁוּעַ אֲשֶׁר שָׁאוּל מַכְרִיז עָלָיו!" ¹⁴ הָעוֹשִׂים זֹאת הָיוּ שִׁבְעַת בָּנָיו שֶׁל סְקֵוָה, כֹּהֵן גָּדוֹל יְהוּדִי. ¹⁵ הֵשִׁיבָה הָרוּחַ הָרָעָה וְאָמְרָה לָהֶם: "אֶת יֵשׁוּעַ אֲנִי מַכִּירָה וּמִיהוּ שָׁאוּל אֲנִי יוֹדַעַת, אַךְ מִי אַתֶּם?" ¹⁶ הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הָרוּחַ הָרָעָה וּבְחָזְקָה רַבָּה גָּבַר עֲלֵיהֶם, עַד כִּי בָּרְחוּ מִן הַבַּיִת הַהוּא עֲרֻמִּים וּפְצוּעִים. ¹⁷ כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְכָל הַיְּהוּדִים וְהַיְּוָנִים תּוֹשָׁבֵי אֶפֶסוֹס, נָפַל פַּחַד עַל כֻּלָם וְנִתְגַּדֵּל שֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. ¹⁸ רַבִּים מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הָאֱמוּנָה בָּאוּ לְהִתְוַדּוֹת וְסִפְּרוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. ¹⁹ רַבִּים שֶׁעָסְקוּ בְּכִשּׁוּף אָסְפוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וְשָׂרְפוּ אוֹתָם לְעֵינֵי כֹּל. חִשְּׁבוּ וּמָצְאוּ שֶׁמְּחִירָם חֲמִשִּׁים אֶלֶף מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף. ²⁰ בִּגְבוּרָה כָּזֹאת שִׂגְשֵׂג וְגָבַר דְּבַר הָאָדוֹן.

מספר אנשים בלתי מאמינים ניסו לגרש שדים כשהם ביטאו את שם ישוע. האיש האחוז רוח רעה התנפל על מגרשי השדים ופגע בהם קשות. בפסוקים אף מצוטטים דברי הרוח הרעה: "אֶת יֵשׁוּעַ אֲנִי מַכִּירָה וּמִיהוּ שָׁאוּל אֲנִי יוֹדַעַת, אַךְ מִי אַתֶּם?"

אירוע נסי זה הפיל את פחד אלוהים על יהודים ויוונים תושבי אפסוס. תשומת לבם הופנתה לבשורה שבפיו של שאול השליח, ושם האדון ישוע זכה לכבוד.

אנשים פנו לישוע באמונה והתוודו על חטאיהם.

ג. מעשי השליחים ח 8-6, 12:

⁶ הֲמוֹן הָעָם הִקְשִׁיב בְּלֵב אֶחָד לְדִבְרֵי פִילִיפּוֹס, כְּשָׁמְעָם וְכִרְאוֹתָם אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה; ⁷ כִּי רַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ אֲחוּזֵי רוּחוֹת טֻמְאָה, הָרוּחוֹת יָצְאוּ מֵהֶם וְהֵן צוֹעֲקוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל. גַּם מְשֻׁתָּקִים וּפִסְחִים רַבִּים נִרְפְּאוּ ⁸ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא… ¹² אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ לְפִילִיפּוֹס בְּבַשְֹרוֹ עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, נִטְבְּלוּ גְּבָרִים וְנָשִׁים.

רוחות טמאות גורשו על-ידי פיליפוס וחולים נרפאו.

מטרת הנסים הושגה: העם היה מוכן להקשיב "בלב אחד" לדברי המבשר.

השומעים "הֶאֱמִינוּ לְפִילִיפּוֹס בְּבַשְֹרוֹ עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

ד. מעשי השליחים ט 35-32:

³²כַּאֲשֶׁר סָבַב כֵּיפָא בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת יָרַד גַּם אֶל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּלוֹד. ³³ שָׁם מָצָא אִישׁ, אַיְנֵאַס שְׁמוֹ, וְהוּא מְשֻׁתָּק וְשׁוֹכֵב בַּמִּטָּה זֶה שְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

³⁴ אָמַר אֵלָיו כֵּיפָא: "אַיְנֵאַס, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מְרַפֵּא אוֹתְךָ! קוּם וְסַדֵּר אֶת מִטָּתְךָ!" הוּא קָם מִיָּד. ³⁵ רָאוּ אוֹתוֹ כָּל תּוֹשָׁבֵי לוֹד וְהַשָּׁרוֹן וּפָנוּ אֶל הָאָדוֹן.

השליח כיפא ריפא אדם משותק.

מטרתו הייתה להדגיש את דבריו הנלווים אל הנס, דהיינו, כי "ישוע המשיח הוא המרפא!"

רבים "פָּנוּ אֶל הָאָדוֹן" ונושעו.

• מהדוגמאות עולה כי להפגנת כוח על-טבעי הייתה מטרה זהה בכל המקרים:

למשוך את תשומת לבו של הקהל לבשורה – לאמצעי היחיד שיכול לגרום לאדם לקבל את ישוע כאדון ומושיע.

• לאחר שהשליחים סומנו כדוברי אלוהים, לאחר שהמסר שבפיהם אושר כמסר משמים, ולאחר שדבר אלוהים הכתוב הושלם ונחתם – אין עוד צורך באותות ובמופתים כדי להוכיח את אמיתותו.
• גם היום אלוהים עושה גבורות ונסים בחיי עמו ישראל ובחיי ילדיו. זהו ביטוי של חסדו עבורנו. גבורות האלוהים נעשות לפי החלטתו ורצונו בלבד. הכוח לחולל אותן אינו ניתן בידי אדם זה או אחר כמתנה אישית.

הסכנה הנשקפת מהדרישה לראות אותות נוספים

נתבונן בשני קטעים המתריעים על כך שמסוכן לבקש עוד אותות לאחר שדבר אלוהים ניתן והובהר:

1. מתי ט"ז 4-1:

¹ הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים נִגְּשׁוּ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ (את ישוע) וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְאוֹת לָהֶם אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם. ² הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "לְעֵת עֶרֶב אַתֶּם אוֹמְרִים, 'מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה, כִּי הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים,' ³ וּבַבֹּקֶר, 'סַגְרִיר הַיּוֹם, כִּי אֲדֻמִּים וְקוֹדְרִים הַשָּׁמַיִם.' אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אַתֶּם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ, אַךְ אֶת אוֹתוֹת הַזְּמַנִּים אֵינְכֶם יְכוֹלִים? ⁴ דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא." הוּא עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ.

ישוע המשיח סיים זה עתה לחולל נסים וגבורות רבים, והנה באו אליו הפרושים והצדוקים וביקשו לראות "אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם".

אך במקום לחולל נס נוסף, ישוע מתח עליהם ביקורת ואמר: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא." הוּא עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ.

מדוע ישוע ענה להם כך? האם אות נוסף לא היה גורם להם להאמין?

האם המרחק מחוסר אמונה לאמונה מושיעה הוא "רק עוד אות נס אחד קטן"?

מסתבר שלא! ישוע גינה את גישת הפרושים והצדוקים מכיוון שכל הנתונים על אודות זהותו, תפקידיו ומועד הופעתו היו כלולים בדבר אלוהים – בתנ"ך שהיה ידוע להם (הוכחה: בעלי תורה משורותיהם ידעו כי המשיח אמור להיוולד בבית לחם אפרתה, כאשר הורדוס פנה אליהם בשאלתו [מיכה ה 1; מתי ב 6-4]). אך במקום לציית לדבר אלוהים הידוע להם ולקבל את ישוע כאדון וכמשיח המיוחל – לאחר שבחנו את זהותו ואת מעשיו – הם ביקשו עוד אות.

בקשת האות הנוסף – לאחר שהיו עדים לנסים ולנפלאות שישוע כבר עשה, ולאחר שכל האמת על אודות המשיח כבר ניתנה להם במקרא – הייתה הוכחה לחוסר אמונה ולמרידה מצִדם נגד אלוהים. (ראה גם לוקס ט"ז 31; דוגמה נוספת במתי פרק ד: ישוע מסרב לחולל נסים לפני השטן.)

2. שאול אמר בראשונה לקורינתים א 25-22:

²² הִנֵּה הַיְּהוּדִים מְבַקְשִׁים אוֹתוֹת וְהַיְּוָנִים מְחַפְּשִׂים חָכְמָה, ²³ אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב, אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. ²⁴ אוּלָם לַנִּקְרָאִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים — מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים. ²⁵ הֵן "סִכְלוּת" אֱלֹהִים חֲכָמָה מִבְּנֵי אָדָם, וְ"חֻלְשַׁת" אֱלֹהִים חֲזָקָה מִבְּנֵי אָדָם.

דברי שאול השליח הופנו כביקורת נגד יהודים וגויים שדחו את האמת הברורה שבדבר אלוהים:

• היווני לא הסתפק באמת הפשוטה שבכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה), והוא דרש תחכום פילוסופי כתנאי לקבלת דבר אלוהים;
• היהודי דרש לראות עוד ועוד אותות כדי לקבוע אם הכתוב הוא אמת.

ומה אומר אלוהים?

"את אמיתות דבריי כבר הוכחתי. את נבואותיי כבר הגשמתי. ילדיי יסתפקו במה שהכתובים הבטיחו – במשיח צלוב!"

מי שדורש מעבר לזאת מוכיח את עיוורונו הרוחני.

השגחתו והתערבותו של אלוהים הנן חלק מחיינו ומחיי הסובבים אותנו יום אחר יום – גם אם אנחנו לא יכולים להצביע על נסים ונפלאות שקוראים לנו.

לידת תינוק בריא, גדילה והתפתחות הילדים באופן תקין, נישואין מוצלחים ושלום בית, נסיעה בטוחה, פרנסה מבורכת, בריאות – כל אלה נלקחים לעתים כדבר מובן מאליו. רק כאשר אחד מהם נפגע וחיינו משתבשים (או חס וחלילה נהרסים) אנו מבינים עד כמה אלוהים ברך אותנו במה שהיה.

הלוואי שנלמד להודות לו תמיד עבור ישועתו ושאר חסדיו הרבים שנתן לנו בחיים.

יוחנן השליח מסכם את מטרת הדיווחים על האותות והמופתים שישוע עשה:

יוחנן כ 31-30:

³⁰ גַּם אוֹתוֹת רַבִּים אֲחֵרִים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה. ³¹אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ.

סיכום – אותות ומופתים:

1. כאשר הופגן כוח על-טבעי הייתה לכך תמיד מטרה אחת: למשוך את תשומת לבם של הנוכחים לבשורה שהוכרזה במקביל. היא האמצעי היחידי שיכול לגרום לאדם לקבל את ישוע כאדון ומושיע.

לאחר שהשליחים זוהו כדובריו של אלוהים, לאחר שהמסר שבפיהם אושר כבא מאלוהים ולאחר שדברו הכתוב הושלם ונחתם – אין עוד צורך באותות ובמופתים כדי להוכיח את אמיתותו.

2. גם היום אלוהים עושה גבורות ונסים בחיי עמו ישראל ובחיי ילדיו. גבורות האלוהים נעשות לפי החלטתו ורצונו בלבד. הכוח לחולל אותן אינו ניתן בידי אדם זה או אחר כמתנה אישית.
3. מי שדורש לראות אות על מנת להאמין שדבר אלוהים אמת, הריהו מצהיר על עיוורונו הרוחני. ההיסטוריה של עם ישראל, ביאתו הראשונה של ישוע המשיח והתגשמות מספר רב של נבואות הן הוכחה מספיקה כדי לאמת את דבר האלוהים.

אנחנו – תלמידי ישוע – נקראים כעת ללכת אחרי המשיח באמונה, ללא תלות באותות ונסים. תלמידוּת משיחית מתבטאת בלימוד דבר אלוהים וציות לכתוב בעזרת רוח הקודש.

אלוהים, מצדו, ימשיך לעשות אותות ומופתים בחיינו ובעולם כראות עיניו…

• כחלק מהבטחתו לשמור עלינו ולהפגין ברבים את חסדו בחיינו,
• כחלק ממשפטו הצודק והקדוש על עולם הדוחה אותו.

הבה לא נהיה דור סורר המבקש אותות ודוחה את הברור והפשוט, אלא דור הנכנע לדבר אלוהים המושלם.

מקורות:

1. התנ"ך והברית החדשה
2. תנ"ך עם פירוש על־פי מ. ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992
3. החיים ברוח, ברוך מעוז, הוצאת הגפן, ראשון לציון, 2003

Frank E. Gaebelein, The Expositor’s Bible Commentary,
Zondervan Publ., Grand Rapids MI, 1979

Warren W. Wiersbe, The Bible Exposition Commentary,
Victor Books, Wheaton, IL, 1994

John F. Walvoord and Roy B. Zuck, The Bible Knowledge Commentary,
Victor Books, Wheaton, IL, 1984

The MacArthur Study Bible,
Thomas Nelson Publ., Nashville TN, 2006

Merrill F. Unger, The New Testament Teaching on Tongues,
Kregel Publ., Grand Rapids MI, 1971

Interlinear Greek-English New Testament, Jay P. Green, Editor;
Baker Books, Grand Rapids, MI, 1996

New Strong's Concise Dictionary;
Thomas Nelson Publ., Nashville, TN, 1995