מבוא למשלי ישוע המשיח

למה ישוע השתמש במשלים?

המטרה שלנו בסדרה הזו היא ללמוד יחד את משלי ישוע. לכן ישנו פיתוי לקפוץ הישר למשל הראשון ולנסות לפרש אותו.

אבל חשוב מאוד להבין את התכלית של ישוע — למה בכלל דיבר במשלים. בלי זה נפספס את התמונה הגדולה. לכן נראה קודם־כל על איזה בסיס המשלים עומדים ומה קדם להם.

את זאת נעשה על ידי סקירה מהירה של בשורת מתי, פרקים א – יב.

לסקירה הזו נתתי את הכותרת:

המלך והמלכות

מי שלומד את בשורת מתי ישים לב שהיא מציגה את ישוע המשיח קודם־כל כמלך — כבן דויד שזכותו לשבת על כס המלכות. אפשר לראות את זה כבר מהפסוק הראשון:

פרק א:   בשורת מתי פותחת עם "סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־דָּוִד, בֶּן־אַבְרָהָם" (מתי א 1);

פרק ב:   "חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח" באים לירושלים ושואלים: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלָד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח" (מתי ב 2-1);

פרק ג:   כעת נשמעת עדותו של יוחנן המטביל שקורא לעם: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!" — אם מתקרבת מלכות חייב להיות לה גם מלך.

יוחנן המטביל היה מודע לכך. הוא ידע כי הוא מכין את הדרך למלך המשיח, כפי שהובטח בנבואות התנ"ך. לא לחינם אנחנו קוראים: "הוּא [יוחנן] הָיָה זֶה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו בְּפִי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: 'קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו'." — "פנו דרך למלך!" (מתי ג 3-2);

פרק ד:   כאן רוח הקודש מוביל את ישוע לתוך המדבר על־מנת "לְהִתְנַסּוֹת עַל־יְדֵי הַשָּׂטָן." ומה התוצאה של הניסיון? — ישוע מנצח! — עוד הוכחה שהוא המלך ב-ה"א הידיעה. הרי רק מלך היקום מסוגל לנצח את השטן.

פרקים ה – ז:  הדרשה על ההר. — ישוע מציג את עצמו כמלך ומלמד מה צריכים להיות  המאפיינים של מי שרוצה להיות אזרח המלכות. הוא מלמד את העקרונות שעל־פיהם מתנהלת מלכות המשיח.

פרקים ח – י:  ישוע מוכיח את סמכותו. כעת הוא מוכיח את עצמו כמלך על־ידי שורה ארוכה של ניסים:

פרקים ח+ט:    הקורא עד לנס אחרי נס אחרי נס. — ישוע מוכיח את סמכותו לסלוח חטאים (ט 5);

פרק י:           כאן אנחנו רואים האצלת סמכויות על־ידי המלך. — ותראו אילו סמכויות:

ישוע "קָרָא אֵלָיו אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר תַּלְמִידָיו וְנָתַן לָהֶם סַמְכוּת עַל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה, לְגָרֵשׁ אוֹתָן וּלְרַפֵּא כָּל מַחֲלָה וְכָל מַדְוֶה." הוא ציווה על השליחים: "רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים" (מתי י 1 + 8).

"הָקִימוּ מֵתִים!" — רק מלך היקום מסוגל להעניק סמכות כזו.

ובד בבד עם הניסים — בד בבד עם עוד ועוד הוכחות ברורות שישוע אכן המשיח המקווה, שהוא אכן המלך — מתחזקת ההתנגדות:

  • עם כל נס ואות שמוכיחים שישוע אכן פועל בכוח אלוהים,
    ●      עם כל מעשה גבורה שרק אלוהים עצמו מסוגל לחולל,
    ●      עם כל הוכחה שישוע נותן כי הוא אכן המלך,

…ההתנגדות הופכת לנחרצת יותר.

פרק יא:  על רקע ההתנגדות והדחייה ישוע נאלץ להשמיע נבואה קשה (מתי יא 23-21):
21 "אוֹי לָךְ כּוֹרָזִין! אוֹי לָךְ בֵּית צַיְדָה! כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַפְּלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכְכֶן, הֲרֵי מִכְּבָר הָיוּ חוֹזְרוֹת בִּתְשׁוּבָה בְּשַׂק וָאֵפֶר. 22 בְּרַם אוֹמֵר אֲנִי לָכֶן, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְצוֹר וּלְצִידוֹן מֵאֲשֶׁר לָכֶן.

23 וְאַתְּ, כְּפַר נַחוּם, הַאִם לַשָּׁמַיִם תַּעֲלִי? אֶל שְׁאוֹל תֵּרְדִי! כִּי אִלּוּ בִּסְדוֹם נַעֲשׂוּ הַנִּסִּים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכֵךְ, עוֹמֶדֶת הָיְתָה עַל תִּלָּהּ עַד הַיּוֹם. 24 וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָךְ."

זה חמוּר. — אבל יחד עם קריאת ה"אוי" תמיד נשמעת גם הבשורה — ההזמנה להינצל מהמשפט — ההזמנה להיוושע. פרק יא מסתיים בקריאה: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה" (מתי יא 28).

הדחייה

פרק יב:  בפרק הזה ההתנגדות והדחייה מגיעות לשיא:

ראשית, ישוע אומר אמירה על עצמו שגם היום היתה הופכת אותו בעיני חוגים מסויימים לכופר הראוי לעונש חמור. הוא אומר: "בֶּן־הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת" (יב 8).

וישוע לא רק מדבר — הוא גם מאמת את דבריו: מייד אחרי האמירה הזו הוא מרפא אדם בעל נכות שהייתה נראית לעין (לא כאב ראש, לא כאב גב, לא כאב בטן, אלא עיוות בולט של יד ימין [לוקס ו 6]). כך כולם יכלו להיווכח לסמכותו (יב 13-9).

?         ומה הייתה התגובה לנס הריפוי? — "יָצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וְטִכְּסוּ עֵצָה לְהַכְחִיד אֶת יֵשׁוּעַ" (יב 14).

ראיתם מה זה? — הנס לא הוכיח כלום למנהיגים הרוחניים האלה. הם יכלו לחשוב רק על פתרון אחד: רצח (ראה גם יוחנן יב 11-9).

חטא נגד רוח הקודש

אבל אפילו זה עוד לא שיא הדחייה. השיא מגיע בפסוק 24:

מנהיגי העם רואים את ישוע מגרש רוחות רעות בכוח רוח הקודש, והם אומרים: "זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים" (יב 24). — במילים אחרות: "ישוע, אנחנו יודעים מאיפה הכוחות שלך. אתה פועל בכוחו של השטן."

בתגובה, ישוע נאלץ לשפוט אותם לאבדון בעודם בחיים. הוא אומר: "כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לֹא יִסָּלַח לוֹ — לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא" (יב 32ב).

?       "לֹא יִסָּלַח לוֹ"? — לא תינתן עוד הזדמנות לחזרה בתשובה? — מדוע לא?

מפני שהשומעים קיבלו את כל ההוכחות שאלוהים יכול לתת כי ישוע אכן
המשיח —
▪  שהוא זה שעליו דיברו נביאי ישראל,
▪  שהוא אכן בן דויד ובן אלוהים,
…ולמרות ההוכחות הם דחו אותו. מתנת החסד של אלוהים הוצעה להם שוב ושוב, והם הגיבו הן במעש והן באומר: "לא רוצים!"

לכן אומר אלוהים כעת במילים אחרות: "נתתי לכם את המקסימום האפשרי. הצעתי לכם את הטוב ביותר שיש לי, ואתם לא רציתם. אין לי משהו או מישהו טוב יותר לתת לכם מאשר בני יחידי."

"לא רציתם את המלך, ובכך דנתם את עצמכם לְנצח מחוץ למלכותו, לְנצח של מוות רוחני, מנותקים ממני — לְנצח בגיהינום."

!          "לֹא יִסָּלַח לוֹ." — זה קשה, אבל נכון שזה הגיוני? — מי שדוחה את המלך, שלא ייצפה לקבל את המלכות.

?    המלכות. — הזכרנו אותה כבר עשר פעמים במבוא הזה, אבל האם כולנו מבינים באיזו מלכות מדובר?… מה זה "מלכות אלוהים" או "מלכות שמיים"?

למלכות אלוהים יש שני היבטים גדולים:

א.        המלכות האוניברסלית ו…

ב.        המלכות על כדור הארץ.

א.   המלכות האוניברסלית

הבריאה כולה היא ממלכתו של אלוהים. הוא מולך בה, והוא בשליטה מלאה על כל פרט בה בכל רגע.

  • זו הסיבה היחידה שהשמש שלנו, הירח וכל מיליארדי הכוכבים נישארים בזה הרגע במסלולים הקבועים שלהם,
  • זו הסיבה היחידה שכדור הארץ ממשיך להסתובב כרגע בדיוק במהירות הנכונה,
  • זו הסיבה היחידה שכל המערכות שלו ממשיכות ליצור בדיוק את התנאים שמאפשרים לנו להתקיים,
  • זו הסיבה היחידה שכל מיליארדי התאים בגופי ממשיכים לתפקד ברגע הזה,
  • זו הסיבה היחידה שאני כרגע נושם, שלִבּי פועם, ושמוחי מסוגל לחשוב.

!          שים לב: זה לא בגלל חוקי הטבע. — לא! — זה בגלל שליטתו הריבונית של המלך. אם אלוהים היה מסיר את ידו אפילו לחצי שנייה, כל חוקי הטבע היו מפסיקים להתקיים. — הכל היה מפסיק להתקיים — כל הבריאה!

מה שתיארתי כרגע זו המלכות האוניברסלית של אלוהים.

אין שום ממלכה אנושית שבה שליטתו של המלך היא כה מוחלטת. אין שום ממלכה אנושית שבה הנתינים תלויים במלך תלות כה טוטאלית כמו בממלכתו של אלוהים.

לדוגמה: נניח שנולדתי כאזרח ירדני;

  • בשלב כלשהו החלטתי לעזוב את הממלכה;
    • וויתרתי על האזרחות הירדנית;
    • ניתקתי כל קשר עם ירדן — לא משלם מיסים, לא מקבל תשלומי פנסיה,
    אין קשר אפילו בדוא"ל;
    • אין לי, כמובן, שום קשר עם המלך עבדאללה;
    • יצאתי לחלוטין מתחום שליטתו של מלך ירדן, ואפילו שכחתי שהוא קיים…

אז מה היה קורה? — הייתי ממשיך לחיות במקום אחר, עם אזרחות אחרת, תחת ראש ממשלה אחר או מלך אחר.

?         לעומת זאת, מה היה קורה לו הייתה לי אפשרות להתנתק ממלך היקום — להתנתק משליטתו של אלוהים? — באותו רגע הייתי מפסיק להתקיים!

?         יש השואלים: "אבל מה עם המורדים נגד המלך? מה עם השטן והשדים? מה עם מיליוני בני אדם בלתי־מאמינים? — האם הם לא התנתקו מהמלך?"

התשובה היא: "לא!" — אלוהים הוא מלך עליהם למרות המרד. הוא בשליטה מלאה עליהם בכל רגע. זה מוכח בעובדה שיש לו את הסמכות לשלוח אותם לגיהינום — לאגם האש (התג' כ 10, 15).

שים לב שהשטן לא מנהל את הגיהינום. זה רק מוצג כך בקריקטורות. אלוהים הוא המלך אפילו שם. הרי כשכתוב: "יִרְאוּ מִזֶּה אֲשֶׁר יָכוֹל לִגְרֹם הֵן לְאָבְדַן הַנֶּפֶשׁ וְהֵן לְאָבְדַן הַגּוּף בְּגֵיהִנּוֹם" (מתי י 28ב) לא מדובר בשטן. לא! רק לאלוהים יש את הסמכות "לִגְרֹם…לְאָבְדַן הַנֶּפֶשׁ."

!          חִשבוּ על זה:
▪  כל נפש שמורדת,
▪  כל ישות רוחנית שמורדת,
▪  אפילו השטן עצמו —
המשך קיומם תלוי במלך היקום בכל רגע:

הנה השטן וחצי עולם מניפים את אגרופיהם וצועקים: "אנחנו לעולם לא נציית לך, אלוהים!" — ואיך יש להם את היכולת להשמיע את הצעקה הזו? רק מפני שבאותו רגע מלך היקום מעניק להם קיום ושומר אותם חיים ומתפקדים.

!          אלוהים הוא המלך — כל הזמן, בכל מקום, על הכל ועל כולם! שום דבר לא זז בלעדיו. שום דבר לא מסוגל להתקיים בלעדיו אפילו לעשירית של שנייה.

בדוגמה לעיל, כשאני יוצא מהממלכה של המלך עבדאללה, אני מגיע לממלכה אחרת — למדינה אחרת. מעבר לגבול, לא משנה אם בכיוון מזרח, מערב, דרום או צפון — תמיד יש שם עוד משהו.

אבל מהממלכה של אלוהים אי־אפשר לצאת! הרי לא קיים כלום מחוץ לממלכתו של אלוהים — אפילו לא ואקום — אפילו לא חור שחור. לא קיים גבול שניתן לחצות.

?         הבנּו את הרעיון? — זהו ההיבט האוניברסלי של מלכות אלוהים.

ההיבט השני של מלכות אלוהים הוא…

ב.   המלכות על כדור הארץ

ישנה מחלקה קטנטנה בממלכתו העצומה של אלוהים, שעליה המליך אלוהים את אדם הראשון מיד לאחר בריאתו: על כדור הארץ.

ממלא מקומו של המלך

על כוונתו זו הצהיר אלוהים לקראת בריאת האדם (ברא' א 26):

"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ."

במילים אחרות: האדם נועד להיות ממלא מקומו של המלך במחלקה הקטנה הזו שנקראת "הָאָרֶץ".

אנחנו רואים את האדם "רוֹדֶה" (מאותו שורש קיבלנו את המילה המודרנית "רודן"). אלוהים ברא אותו "בצלמו וכדמותו" — זאת אומרת, הוא נברא עם מאפיינים שיאפשרו לו להצליח בתפקיד ממלא מקום של המלך. אלוהים נתן לו את כל הכלים הדרושים (ברא' א 28).

המרד — רודן אזורי חדש

אבל אנחנו לצערנו גם יודעים מה קרה תוך זמן קצר: האדם חטא, ובכך איבד את השליטה שהמלך הפקיד בידו. השליטה עברה לזה שהאדם נכנע לו — לשטן.

!          זהו עיקרון טבעי ומובן לכולם: ברגע שאתה נכנע למישהו, אתה איבדת שליטה.

שאול השליח כותב זאת ברומים ו 16: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מוֹסְרִים אֶת עַצְמְכֶם כַּעֲבָדִים לְמִישֶׁהוּ כְּדֵי לְצַיֵּת לוֹ, עֲבָדִים אַתֶּם לְמִי שֶׁאַתֶּם מְצַיְּתִים." — לעבד אין שליטה על חייו. הוא כלי בידי אדונו. אין דבר יותר היגיוני מזה.

!          זאת אומרת שבתוך מלכותו האוניברסלית של אלוהים יש כרגע אי קטן — נקודה מזערית — שבה מתנהל מרד נגד המלך — מרד שמנוהל על־ידי יצורים שבכל רגע נתון מתקיימים מחסדו של המלך בלבד.

אם כן…

  • "אָדָם הָרִאשׁוֹן" (קור"א טו 45) איבד את השליטה על המלכות שאלוהים הפקיד בידו.
  • כרגע השטן נושא את התואר "אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה" (קור"ב ד 4), כי הוא גזל את השליטה שהמלך העניק לאדם.

שים לב שזה לא הופך את השטן למלך ממש. הוא מעין "רודן אזורי" על אזור קטן במלכות — אך גם הוא פועל תחת ריבונותו של אלוהים!

  • ואז בא ישוע. — ישוע נקרא "הָאָדָם הַשֵּׁנִי" ו"אָדָם הָאַחֲרוֹן" (קור"א טו 47-45). הוא בא כדי להחזיר את המצב לקדמותו — לאותה שלמות שאלוהים ברא מלכתחילה. ישוע הוא "אָדָם הָאַחֲרוֹן", ואחד מתפקידיו הוא למלוך על כדור הארץ באותו היקף שתוכנן בבראשית, לפני כניסת החטא.

?         הרי מדוע, אתם חושבים, נחש לא יכיש ילד במלכות 1000-השנים? מדוע נָמֵר לא יטרוף את הגדי לידו שכולו שקוע בלעיסת עשבים (ישע' יא 8-6)? — משום שהם יצייתו למלך!

מה קרה למלכות?

בשורת מתי מתארת איך ישוע בא והציע את מלכותו עלי אדמות:

  • הוא בא כמלך המשיח המובטח בתנ"ך;
  • הוא הציע את המלכות שהובטחה בתנ"ך —

והעם הנבחר דחה הן את המלך והן את המלכות.

?         אם כך, נשאלת השאלה:  מה קרה למלכות מאז ועד היום?

  • רק חודשים ספורים לפני המאורעות שבמתי יב — רק זמן קצר לפני הדחייה המוחלטת והסופית — שמענו את יוחנן המטביל מכריז: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם" (מתי ג 2),
  • וזה המשיך להיות המסר של ישוע עצמו לאורך כל הדרך (מתי ד 17),
  • וזה היה המסר של התלמידים כשישוע שלח אותם להכריז את הבשורה (י 7): "קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!" — "היא עומדת להתחיל בכל רגע!"
  • ישוע אפילו לימד את תלמידיו להתפלל:

"תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10). — "אלוהים, כמו שמלכותך היא בלתי־מעורערת בשמים, כך תקים אותה גם בארץ. דכא את המרד! מעכשיו והלאה יעשה כאן רצונך בלבד — מעכשיו יעשה רצון המלך!"

?         ואז, מה קרה? — המלכות הגיעה או לא?

?         גם יוחנן, גם ישוע, גם השליחים הכריזו עליה. — אז מה — הם טעו?

?         האם הניסיון של אלוהים להקים את מלכותו על כדור הארץ נכשל?

התיקון, שלב א — מלכות המשיח הנסתרת מעיני בלתי־מאמינים

כתשובה לשאלות הללו קיבלנו את מתי פרק יג שפותח במילים:

"אָז דִּבֵּר אֲלֵיהֶם רַבּוֹת בִּמְשָׁלִים."

המלכות ישְנה! מלכות המשיח עלי אדמות חיה ונושמת (ראה גם לוקס יז 21-20). אבל רק מי שמבין את המשלים מבין איך לזהות אותה. רק מי שמבין את המשלים מבין איך המלכות פועלת כרגע.

!                    אני חוזר: רק מי שמבין את המשלים מבין איך מלכות
המשיח קיימת ומתפקדת בימינו — בתקופה שאנחנו
חיים בה.

ישנם שלושה מאפיינים של המלכות שהיו בגדר סוד עבור קדושי התנ"ך — עבור הנביאים והנושעים מתקופת בראשית ועד ביאת המשיח הראשונה (אפס' ג 9, ה 32; קול' א 27-26; טימ"א ג 16; כיפא"א א 12-10). הם ידעו שתבוא מלכות, אבל הם לא חזו אותה בברור.

שלושת מאפייני ה"סוד" הם:

  1. המלכות תתנהל במשך תקופה מסויימת בהעדרו של המלך;
  2. המלכות תהיה מורכבת מיהודים וגויים גם יחד;
  3. המלכות תכלול בני מלכות אמיתיים ובני מלכות מזוייפים, ואנחנו לא תמיד נדע להבדיל ביניהם.

כדי לגלות את ה"סוד" הזה למאמיניו, ישוע לימד במשלים — והסביר אותם.

?         כעת אנחנו שואלים:

  • למה בכלל היה צריך לדבר במשלים? למה לא לדבר ברור וגלוי ובצורה שמובנת לכולם?
  • האם זו פשוט היתה צורת הוראה מקובלת בתרבות היהודית בתקופת ישוע?
  • האם הוא השתמש במשלים כדי להסביר אמיתות מורכבות בצורה שתהי מובנת גם לפשוטי העם?
  • האם המשל נועד לפשט? — לעזור לנו לזכור עקרונות נעלים על ידי סמלים פשוטים?

?         אתם זוכרים שגם תלמידי ישוע שאלו את שאלת ה"למה"? (מתי יג 10): נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים וְשָׁאֲלוּ: "מַדּוּעַ אַתָּה מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים?"

!          ישוע עונה, ותשובתו חשובה מאוד. — זוכרים שלפני דקה דיברנו על ה"סוד" בכל הקשור למלכות אלוהים על כדור הארץ? — והנה אנחנו מוצאים את ה"סוד" שוב בתשובת ישוע לתלמידים (מתי יג 11):

"אני מדבר במשלים 'מִפְּנֵי שֶׁ…  [ הקשיבו טוב: ]

  • לָּכֶם[למי שקיבל את המלך] נִתַּן לָדַעַת אֶת סוֹדוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם,
  • אַךְ לָהֶם [למי שדחה את המלך] לֹא נִתַּן'." [ repeat this]

…והאמירה הקשה הזו של ישוע מתארת את הנקודה האחרונה בהקדמה שלנו:

המעבר מלימוד גלוי ללימוד במשלים

בפרקים א עד יב בבשורת מתי ישוע לימד לרוב בברור ובגלוי, אבל כעת נאמר
(מתי יג 35-34):

34 אֶת כָּל אֵלֶּה דִּבֵּר יֵשׁוּעַ לַהֲמוֹן הָעָם בִּמְשָׁלִים, וּבְלִי מָשָׁל לֹא דִּבֵּר אֲלֵיהֶם; 35 לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא: "אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם" (מתי מצטט מתהילים עח 2).

ושוב במרקוס ד 12-11:

11 אָמַר לָהֶם [לתלמידיו]: "לָכֶם נִתַּן סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, אַךְ לְאוֹתָם שֶׁבַּחוּץ הַכֹּל יִהְיֶה בִּמְשָׁלִים, 12 לְמַעַן יִרְאוּ רָאֹה וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמוֹעַ יִשְׁמְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, פֶּן יָשׁוּבוּ וְיִסָּלַח לָהֶם" (ישוע מצטט מישעיהו ו 10-9; ראה גם מתי יג 17-10).

מהפסוקים הללו עולה כי המעבר מלימוד גלוי ללימוד במשלים הוא סוג של משפט: אלה שדחו את הבשורה הגלויה, המלוּוָה בניסים ואותות, אמנם ימשיכו לשמוע את האמת — אך הם כבר לא יהיו מסוגלים להבין אותה. אלוהים שפט אותם למצב של עיוורון רוחני.

במצב דומה היה פרעֹה בספר שמות. — זוכרים? — הוא הקשה את לבו וסירב לציית לאלוהים למרות הניסים שראה (ח 15, 28; ט 34) — למרות שאפילו חכמיו העידו בפניו: "זהירות, אדוני המלך. זה כבר לא קסם. אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא!" (ח 15). — פרעֹה המשיך להיות עקשן, עד שבפרק י (פס' 1) כתוב שאלוהים הקשה לו את הלב. זו היתה נקודת האל־חזור עבור מלך מצרים. אלוהים שפט אותו לאבדון בעודו בחיים.

…וזו הנקודה שאליה הגיעו המנהיגים הרוחניים של העם הנבחר בפתיחת פרק יג בבשורת מתי:

  • המלכות הוּצעה לעם ישראל — לבן הבכור של אלוהים (שמות ד 22) — אך העם דחה את המלך; והרי מי שלא רוצה את המלך לא יכול לזכות במלכות.
  • הקמת מלכות המשיח עלי אדמות נדחתה למועד מאוחר יותר. היא תקום ברגע ש"כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" (רומ' יא 26; זכריה יב 14-10) — כאשר ישוע יחזור כמלך מנצח וימלוך פיזית בהר ציון בירושלים למשך 1000 שנים.
  • ובכל זאת, ישנו היבט של אותה מלכות שקיים עלי אדמות כבר עכשיו: הקהילה — "גּוּף הַמָּשִׁיחַ" (קור"א יב 27).
  • נכון שהמלך כעת נעדר פיזית מממלכתו. הוא עלה לשמיים, ושם "הוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ" (רומ' ח 34).
  • אך בו בזמן הוא שוכן בתוך מאמיניו הנושעים. — כן! המלך נמצא אתנו תמיד. הוא הרי מקיים את הבטחתו (מתי כח 20ב): "הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם." המלך נמצא בנוּ על־ידי רוח הקודש (קור"א ג 16; יוחנן יד 20).
  • התקופה שבה המלכות עלי אדמות מתנהלת בצורה הזו — בהעדרו הפיזי של המלך — נקראת "עִתּוֹת הַגּוֹיִם" (לוקס כא 24). זו התקופה שבה ניתנת לגויים הזדמנות להיוושע ולהפוך לאזרחי המלכות. תקופה זו תימשך עד שעם ישראל כלו — הבן הבכור — יהיה מוכן לקבל את המלך.

על כל הנקודות הללו מלמד ישוע במשליו, ולנו ניתנת הזכות לא רק לשמוע אותם, אלא גם להבין.

משלי מלכות ומשלים אחרים

כאשר לומדים את משלי ישוע תוך כדי קריאה רצופה של הבשורות — מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן — כל משל עומד בפני עצמו. לפעמים הם גם באים בקבוצות קטנות. לרוב מפרידים מאורעות אחרים בין משל למשל.

אך כשאוספים את כל המשלים ועורכים אותם לפי סדרם הכרונולוגי, מצטייר מתוכם תסריט לָחיים המשיחיים:

 

  1. קבוצה ראשונה: הסיפור החדש שחייב להישמע ברבים
  2. קבוצה שנייה: יש נושעים באמת — ויש מאמינים מדומים
  3. קבוצה שלישית: משלי מלכות השמיים
  4. משל הרועה הטוב
  5. קבוצה רביעית: משלי התנהגות  — ציות לעומת אי־ציות
  6. קבוצה חמישית: שמחה בשמיים
  7. קבוצה שישית: מתנות ושימוש אחראי בהן
  8. קבוצה שביעית: עמידה על המשמר, להחזיק מעמד עד הסוף
  9. קבוצה שמינית: המשפט

מס' סידורי      שם / נושא המשל                                     מתי                          מרקוס                      לוקס

______     ________________________________     _______________             _______________             _______________

  1. טלאי חדש על בגד ישן ט 16                  ב 21                  ה 36
  2. יין חדש, נאדות ישנים; יין חדש לעומת יין ישן ט 17                  ב 22                  ה 39-37
  3. מלח הארץ                         ה 13                  ט 50                  יד 35-34
  4. אור העולם                                     ה 16-14             ד 22-21             ח 16, יא 33
  5. הבית על הסלע                         ז 27-24                                      ו 49-47
  6. שני בעלי החוב                                                 ז 43-41
  7. העשיר הטיפש יב 20-16
  8. עִמדו על המשמר (הסוכן הנאמן והעבד הרע) כד 51-42                        יג 37-33             יב 48-35
  9. התאנה הבלתי־פורייה                                                                         יג 9-6
  10. הזורע יג 8-3, 23-18       ד 8-3, 20-14       ח 8-5, 15-11
  11. החיטים והעשבים הרעים יג 30-24, 43-36
  12. הזרע הנובט                                     ד 29-26
  13. גרגיר החרדל יג 32-31             ד 32-30             יג 19-18
  14. השאור בעיסה יג 33                                          יג 21-20
  15. האוצר בשדה יג 44
  16. המרגלית היפה                             יג 46-45
  17. הרשת המלאה בדגים יג 50-47
  18. הסופר שלמד והבין יג 52
  19. הרועה הטוב (הצאן, השער והרועה) בשורת יוחנן י 18-1
  20. האדון ועבדו יז 10-7
  21. העבד שלא רצה למחול יח 35-21
  22. השומרוני הטוב י 37-30
  23. בקשה ומענה                                                                         יא 13-5
  24. מקום הכבוד בסעודה (…ומי הם המוזמנים)                                                 יד 15-7
  25. הסעודה הגדולה יד 24-15
  26. חשב את המחיר יד 32-28
  27. השה האובד שנמצא             יח 14-12                                                טו 7-1
  28. המטבע שאבד ונמצא טו 10-8
  29. הבן האובד (האב, הבן הסורר ומורה, והבן הצבוע) טו 32-11
  30. הסוכן הבלתי ישר טז 8-1

X31.        אלעזר והעשיר                                                                              יז 31-19

X32.        הפועלים בכרם                              כ 16-1

X33.        האלמנה והשופט                                                                           יח 8-1

X34.        הפרוש והמוכס                                                                              יח 14-9

X35.        עשרת המנים                                                                               יט 27-11

  1. שני הבנים כא 32-28
  2. בעל הכרם והחוכרים כא 44-33                        יב 11-1              כ 18-9
  3. המלך שערך חתונה כב 14-1

X39.        התאנה באביב                              כד 35-32                        יג 29-28             כא 31-29

  1. עשר העלמות (עשר הבתולות) כה 13-1

X41.        שלושת העבדים וכיכרי הכסף                        כה 30-14

X42.        הכבשים והעזים                            כה 46-31

  1. דוגמה להמחשה: עץ התאנה שהתייבש כא 22-18                        יא 24-22

______     ________________________________     _______________             _______________             _______________

*          שמונה הקבוצות והרשימה הכרונולוגית מבוססות (בשינויים קלים) על
http://swapmeetdave.com/Bible/Parables/List-In-Order
כל הזכויות שמורות ל-Dave Ahl, © 2017

הקורא אולי מביט ברשימה הזו ואומר: "אבל יש עוד משלים! איפה 'העץ ופריו', איפה 'הפתח הצר והפתח הרחב'…?" השאלה מוצדקת. הרי הוראתו של ישוע גדושה בדימויים ובתמונות, ולצורך הסדרה שלנו נאלצתי להחליט איזה קטע אני עומד לחקור ולפרש כמשל שעומד בפני עצמו, ומה דימוי — משל זוּטא — בלבד, שאותו אני מביא כרקע למשלים העיקריים.

אינני טוען שבחירתי היא הטובה והבלעדית, ולכן תכלו למצוא רשימות של משלי ישוע אשר שונות משלי — והן לא פחות טובות ועשויות אף להיות טובות יותר.

רקע והקשר

לעתים יהיה צורך בסקירה נרחבת של הרקע למשל מסויים, כדי להעמיד ולהבין אותו בהקשרו. נכון שזה מוסיף לנו הרבה עבודה, אבל בסוף התהליך — כשאנחנו מתחילים לראות את "התמונה הגדולה" — נחייך ונאמר: "היה כדאי" (זאת לפחות תקוותי עבור הקורא).

ישוע מבשר — תמיד

ועוד נקודה אחרונה, אך חשובה, לסיום המבוא:

?         מה עשה האדון ישוע לאורך כל שירותו הציבורי? — הוא עבר ממקום למקום "כְּשֶׁהוּא …מַכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת" (מתי ד 23, ט 35; מרקוס א 15-14; לוקס ט 6, טז 16, כ 1). ישוע בישר. הוא רצה שאנשים יוושעו.

!          עלינו לזכור זאת גם כשאנחנו לומדים את המשלים. כולם שמשו את האדון ישוע כאמצעי בישור.

ההבנה הזו תשמור אותנו מפירוש מוטעה. היא תגרום לנו להשליך לפח אין־ספור פירושים שמרחיקים לכת לכיוונים שהמשיח מעולם לא התכוון אליהם.

זכרו:

  • משל "הבית על הסלע" אינו שיעור בהנדסת־בניין;
  • "השאור בעיסה" לא מלמד על תהליכים כימיים ואף לא על הכנת בצק;
  • משל "הרועה הטוב" לא מיועד לבעלי עדרים שעורכים ראיון עבודה על־מנת לשכור רועה יעיל עבור צאנם;
  • מטרתו הראשונית של משל "השומרוני הטוב" אינה ללמד התנהגות מוסרית ואהבת הזולת;
  • המשלים תחת הכותרת "חשב את המחיר" לא נועדו למנוע תכנון פיננסי לקוי לקראת פרוייקט בנייה — וגם לא מלמדים העדפת הליך דיפלומטי על־פני מלחמה.

לא! — האדון ישוע רוצה להושיע אנשים. לכן הוא מבשר — גם במשלים.