מצוות התורה –  יום השבת – שנת השמיטה ושנת היובל תזכורת: שמירת יום השבת לא מבטיחה כפרת חטאים. בני אדם נושעו מחטאיהם ונחשבו צדיקים בעיני אלוהים על סמך אמונתם בו שנים רבות לפני מתן התורה. ראה לדוגמה: נוח – בראשית ו 9:         "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו; אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"; אברהם – בראשית טו 6:  "וְהֶאֱמִן בַּיהוה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה." תנאי זה נשמר גם לאחר מתן התורה והמצוות (חבקוק ב 4): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה." [...]

מתי פרק י"ב 1-8 הקטעים המקבילים: מרקוס ב 23-28; לוקס ו 1-5 השבת וישוע   לימודו של ישוע עמד לעיתים קרובות בניגוד להוראתם של הפרושים ולמסורת הזקנים. הסמכות שהציג בהוראתו את הכתובים וכוחו העל טבעי שהוכח בריפוי אנשים ובאותות, גרמו לכך שהמנהיגים הרוחניים חששו שסמכותם הרוחנית עלולה להתערער בעיני העם. על מנת להסיר מעליהם את האיום הנקרא – ישוע, שלחה ההנהגה הרוחנית שבירושלים פרושים וסופרים לעקוב אחר מעשיו ולימודו של ישוע. כל מטרתם הייתה למצוא [...]

מזמור צ"ב נקרא מזמור ליום השבת. כתבים יהודים עתיקים מציינים שהלווים אמרו את המזמור בבית המקדש על קורבן התמיד של שבת.[1] (סוף מסכת תמיד). היהדות הרבנית מקדישה מעמד נישא ליום השבת, עד כדי כך שניתן לחשוב שהשבת מואנשת לדרגה קרובה לזו של אלוהים. לראיה, לפי חז"ל אדם הראשון חיבר את המזמור כשבח על כך שניצל ממיתה על חטאו בזכות השבת שסינגרה עליו. לאחר מכן לפי רבי ישמעאל המזמור נשכח ומשה רבנו חידש אותו.[2] השבת נקראת מלכה והיהדות הרבנית מתייחסת אליה ככזו. בעולם היהודי-רבני, יהדותו [...]