הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל
הושע פרק ו פסוקים 1-11
פרק ו מתעד מין דו-שיח בין העם המתכנן לחזור בתשובה (בעקבות הלחצים מאויבים) לבין אלוהים.
בפסוקים א-ג: דברי העם המתכנן לחזור בתשובה
בפסוקים ד-יא: תשובתו הנחרצת של אלוהים לעם בעוון חזרה בתשובה מן הפה החוצה.
כמה פעמים אנו שומעים אנשים הנודרים נדר לחזור בתשובה אם אלוהים יבריא את ילדם, יעניק פרנסה, או יצילם מצרה בה הם נמצאים?
כמה מאלו הנודרים נדר וזכו לחסד אלוהים באמת קיימו את נדרם?
מתברר שהתופעה של הבטחה בעקבות סבל או צרה, וזאת רק כדי להסיר את האיום או הצרה, אינה תופעה חדשה, הנביא הושע מציין איך עם ישראל פועל באותה השיטה.
מכיוון שפרק ו הינו המשך ישיר של פרק ה, הבה נרענן את זיכרוננו בפסוקי הסיום של פרק ה.
יג. וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת-חָלְיוֹ, וִיהוּדָה אֶת-מְזֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל-אַשּׁוּר, וַיִּשְׁלַח אֶל-מֶלֶךְ יָרֵב; וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם, וְלֹא-יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר.
יד. כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם, וְכַכְּפִיר לְבֵית יְהוּדָה; אֲנִי אֲנִי אֶטְרֹף וְאֵלֵךְ, אֶשָּׂא וְאֵין מַצִּיל.
טו. אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל-מְקוֹמִי, עַד אֲשֶׁר-יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי: בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי.
כאשר באו הצרות על עם ישראל הם פנו בראשונה למלכי הגויים כדי לקבל עזרה.
לאחר שהבינו שמלכי הגויים אינם מעוניינים בטובתם, ושום מלך גוי לא יציל אותם מהעונש שאלוהים הביא עליהם, (שהרי החורבן והגלויות באים עליהם – ישראל בשנת 722 לפנה"ס ויהודה בשנת 586 לפנה"ס), עם ישראל מבין שהדרך היחידה להירפא ממצבם הקשה היא רק אם יחזרו בתשובה לאלוהים.
בפרק ו פסוקים 1-3 הנביא הושע מציין את דברי העם:
א. לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל-יְהוָה, כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ; יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ.
ב. יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.
ג. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת-יְהוָה, כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ; וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ.
בני ישראל, (הכוונה המיידית לעשרת השבטים אשר נלקחו לגלות אשור בימיו של הושע) מבינים כי מלכי הגויים שיקרו להם ואכזבו אותם ולכן כעת הם רצים בחזרה לאלוהים.
"לכו ונשובה" מהוות מילות זירוז. המצב כה קשה ועל מנת לצאת מן הקושי הרב יש לחזור מהר ככל שאפשר לידיו של אלוהים.
מדוע לחזור לאלוהים? הרי הוא זה שאיפשר את עלית מלכי הגויים על ישראל ואת הגלות…
כי לא כמו הגויים, תכלית מכותיו של אלוהים הן לחנך ולתקן אך לא להכרית.
בעוד ליבו של אלוהים כואב על כל מכה שהוא צריך להכות את עמו, ליבותיהם של הגויים מתמוגגים מנחת על כל הזדמנות להכות בישראל עד מוות (ישעיה י).
בעוד אצל אלוהים לאחר החזרה בתשובה הוא חובש את המכה ומרפא את הפצע (דברים לב 39, שמות טו 26), אצל הגויים אין כל רפואה או חבישה אלא תקווה למוות של העם (הושע ה יג).
כמה טוב לדעת שיש לנו אלוהים עם רגשות אבהיות ואימהיות גם יחד.
יש לנו אלוהים שמוכן למות בעבורנו ולא כזה כמו דתות השקר המלמדות את מאמיניהם למות בשעה שהם רוצחים אחרים וזאת כדי לקבל גמול מתועב לאחר המוות.
בפסוק ב העם אומר:
ב. יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.
הפסוק הזה מהווה ביטוי וצורת דיבור שכל משמעה לציין – עוד זמן קצר, ממש בקרוב.
ממש כפי שאנו אומרים בימינו– תוך 'יומיים שלושה' כאשר אנו מתכוונים לומר – בעוד מספר ימים, ממש בקרוב.
מדוע שבני ישראל יאמרו את המשפט הזה?
הם היו בטוחים שמיד לאחר שיחזרו בתשובה (בדרכם), אלוהים יסלח להם וירפא (ז"א יסיר את איום האויבים ויסיים את הגלות) תוך זמן קצר ביותר.
העם אומר: "יקימנו", "יחינו", כי הגלות נחשבה למוות לאומי. כל הצלה מגלות כמוה כתחייה מן המתים (ראה יחזקאל לז 11-14).
גם משפט זה מגלה אמת חשובה אודות אלוהים. אלוהים סולח מהר ומסיר את הרעה מהר כאשר ילדיו באים אליו בלב שבור וכואב על החטא שבצעו. כמה מעודד לדעת שאלוהים סולח ומוחק את שטר החוב שעמד נגדנו (אל הקולוסים ב 13-14, ראשונה ליוחנן א 9)
בפסוק 3 הנביא מציין את הפעולות שהעם מתכוון לעשות ואת הביטחון שיש להם בברכה מאלוהים.
ג. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת-יְהוָה, כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ; וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ.
העם הבין שצרותיו נבעו מחוסר ידיעת רצון אלוהים ולכן מתכוון להעמיק ידע בכל הקשור לאלוהים.
הבה נתאמץ לדעת את אלוהים. ואיך עושים זאת?
לימוד התורה ושינונה – דברים ו.
נרדפה לדעת את רצונו – הבה ננסה להיכנס לתוך מוחו ולהבין את הלך מחשבתו.
אם נפעל כך, התגלותו של אלוהים אלינו, כלומר: הופעתו וישועתו, יהיו בטוחים כעליית עמוד השחר, כאורו של יום חדש בסוף הלילה.
הופעתו של אלוהים כדי להושיענו מצרינו תהיה מרעננת כמו הגשם האחרון – המלקוש, כגשם האביב המאוחר היורד בארץ ישראל אחרי ימי השרב הראשונים. כך יהיה גם אלוהים למקור ברכה לעמו.
[יורה = (ירווה) ארץ].
לאחר משפטים נפלאים שכאלו, כל אדם עם לב רחמן יביט לעבר אלוהים עם מבט אומר: "אלוהים אדירים, ראה עד כמה ילדיך נפלאים". כל מי שמביט עליהם ימלא צער על כאבם וכעת ירצה לחבקם ולתת להם את כל מבוקשם.
הבה נקרא את תשובתו של אלוהים בפסוקים 4-5:
ד. מָה אֶעֱשֶׂה-לְּךָ אֶפְרַיִם, מָה אֶעֱשֶׂה-לְּךָ יְהוּדָה; וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ.
ה. עַל-כֵּן, חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים, הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי-פִי; וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא.
מתברר שכל מילות החזרה בתשובה של העם היו לא יותר מאשר מס שפתיים. אי אפשר להסתיר דבר מאלוהים, יש לנו אלוהים הרואה לתוך הלב.
לשמואל הוא אמר:
"…כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעיניים ויהוה יראה ללבב…". שמואל א טז 7. ראה גם בראשית טז 7-13 – אל רואי..
אלוהים שומע את מילות התחינה והחזרה בתשובה ואומר משפט של ייאוש:
"מָה אֶעֱשֶׂה-לְּךָ אֶפְרַיִם, מָה אֶעֱשֶׂה-לְּךָ יְהוּדָה…"
מילים כאלו נאמרות מתוך ייאוש לאחר שאלוהים עשה הכול עבור העם ועדיין העם מנסה לתמרן אותו. כאילו אומר: מה עוד אני יכול לעשות לך כדי שתלמד?
אלוהים קבע שהחסד של העם, ז"א, רגש האהבה לאלוהים המתעורר אך לרגע וחולף מהר, אינו נובע מלב שבור ונדכה המבטיח תיקון ושינוי לתמיד (ראה תהילים נא 18-19).
העם רץ אל אלוהים והיה מוכן ללמוד את דברו ולעשות מעשים ככל שיידרש רק כדי שיינצל ממצבו הקשה תחת עול כיבוש זר או לחץ אויבים.
אלוהים אמר: כמו שענן הבוקר מתאדה ונעלם כמה דקות לאחר זריחת השמש, וכמו שהטל מתייבש מיד לאחר תחילת היום, כך החזרה בתשובה שלכם מחזיקה מעמד זמן קצר. רק עד שתרגישו טוב שוב ואז תחזרו לסורכם.
הדבר דומה למצב המתואר בספר שופטים. העם סוטה מדרך אלוהים ובעבור כך נענש. תחת כאב העונש העם זועק לאלוהים ומבטיח את כל מה שאפשר להבטיח. אלוהים סולח ומסיר את האויב ומעניק עת שלום. העם שוכח במהרה את העבר וחוזר שוב לעשות את אותה טעות וכך הלאה.
מתוך היכרות אלוהים את העם הוא מציין את הדברים הגדולים שאלוהים עשה כדי שהעם יחזור בתשובה – ללא הועיל.
ה. עַל-כֵּן, חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים, הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי-פִי; וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא.
אלוהים מעולם לא העניש את עמו ללא אזהרה.
אלוהים השתמש בנביאים ובדברי פיו כדי להביא את העם לתשובה.
א. אלוהים שלח את נביאיו, ומילותיו שנאמרו מפיהם היו כאיזמל סתתים החוצבים בסלע כדי להוציא ממנו אבני בנין (ירמיה כג 29 – כפטיש יפוצץ סלע).
ב. הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא. אלוהים הביא על העם עונשים כבדים לאחר שהתמידו ברע לאחר שהוזהרו. משפטי אלוהים על העם היו כתמרור לזרעם אחריהם ולשאר העמים.
תרגום השבעים ותרגם יהונתן כותבים: ודיני כנהור נפק – כאילו אומר – כל זאת עשיתי כדי שיגלו לעיני הכול משפטי וצדקתי, כך שאיש לא יוכל לטעון נגד אלוהים שהעניש את עמו ללא סיבה או ביחס לא מאוזן.
או, עשיתי כל זאת כדי שמשפטי, דרישותי וחוקותי יהיו ברורים לך כאור השמש.
ומה אלוהים בסך הכול רוצה? מהו משפטו?
ו. כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת.
אלוהים אינו מעוניין בקורבנות או במתנות שהעם הביא לבית המקדש אם ליבם אינו מסור לו לחלוטין (ה 6).
אלוהים אינו אוכל את הקורבנות. הם נועדו ללמד את העם אודות מחיר כפרת החטאים שאלוהים משלם עבור חטאיהם.
באותה מידה אינו זקוק לכספי העם כי במילא כל הכסף והזהב שייכים לו (חג ב).
אלוהים מעוניין בציות לדברו הנובע מתוך יראה אותו. כך גם אמר אלוהים לשאול דרך שמואל (שמואל א טו 22 – הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב – מחלב אילים.."
בספר דברים, כבר בשלבים ראשונים בעיצוב העם נאמר להם:
"ועתה ישראל מה יהוה אלוהיך שואל מעימך, כי אם ליראה את יהוה אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצוות יהוה ואת חוקותיו אשר אנוכי מצווך היום, לטוב לך." (דברים י 12-13)
אלוהים רוצה לראות חזרה בתשובה המתבטאת בחרטה עמוקה על חטא ובקשת כפרת חטאים מאלוהים בכבודו ובעצמו.
אלוהים רוצה לראות איך החזרה בתשובה מתבטאת באהבת הזולת, עזרה הדדית, איכפתיות, משפט צדק לעני, הגנה על החלש בחברה והזר.
כאשר העם יפעל בדרך זו מתוך הכבוד שהוא רוכש לאלוהים ומתוך אמונה בו, אז אלוהים יסלח להם ויברכם בכול הברכות שהבטיח.
כל מעשה פחות מהמתואר לא נחשב לחזרה בתשובה אמיתית אלא לענן בוקר וטל משכים.
חזרה בתשובה אמיתית מבטאת את כל הנאמר מעלה לא רק ליום אחד אלא לאורך כל חיו של האדם – עד מותו.
חזרה בתשובה אינה רומן חולף. היא מוות לעצמי וחיים עבור האדון. היא ההפנמה שאלוהים העניק לי חיים במחיר חייו, הצילני מאבדון כדי שאחיה למלא את רצונו ולפאר את כבודו ולא את כבודי.
חזרה בתשובה כנה מתבטאת ברדיפה אינסופית אחר הקדושה והטוהר, חיי תפילה והתחברות עם שאר ילדי אלוהים.
אלוהים אינו עיוור לחזרה בתשובה כנה והוא מתגמל את ילדיו בהתאם.
גמולו – שמיעת תפילותיהם, עזרה מתמדת לחיי קדושה ועזרה לעמוד בפני פיתויי החטא וקשיי החיים.
[מראי מקומות באותו עיניין – מיכה ו 6-7, תהילים סט 31-37, נא 18-19, מ 7, נ 13-15, ישעיה א 14-20, זכריה ז 1-14, איגרת יעקב א 27, משלי כא 3].
בפסוקים 7-11 אלוהים (מפי הנביא) מציין את מעשי העם המוכיחים שהם לא התכוונו באמת לשנות את דרך חייהם והבטחותיהם היו לריק.
ז. וְהֵמָּה, כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית; שָׁם בָּגְדוּ בִי.
ח. גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן, עֲקֻבָּה מִדָּם.
ט. וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים, דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ-שֶׁכְמָה: כִּי זִמָּה עָשׂוּ.
י. בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שעריריה (שַׁעֲרוּרִיָּה); שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם, נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.
יא. גַּם-יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ, בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי.
והמה, הכוונה לעם ישראל, במקום לדעת את אלוהים ולהעמיק להבין את דברו, פעלו כפי שעשו חוטאים באירועים שהנביא מציין. אירועים אלו היו ידועים לבני אותה תקופה.
כאדם עברו ברית, שם בגדו בי.
אילו הנביא היה אומר רק: כאדם עברו ברית, כי אז הכוונה הייתה לאדם הראשון שחטא והפר את הברית – ההסכם שהיה לו עם אלוהים.
אך מכיוון שהמשך הפסוק אומר – שם בגדו בי, כי אז המילה אדם מתייחסת לשם מקום – יהושע ג 16.
הנביא מציין גם את גלעד והכוונה לרמות גלעד. העיר הייתה מלאה פועלי אוון – אנשי רשע, מלאה עקבות דם של אנשים חפים מפשע שנשפך בקרבה.
ברצח פקחיה בידי שלישו פקח בן רמליהו השתתפו חמישים איש מבני גלעד (מלכים ב טו 25).
וכחכי איש גדודים – כמו גדודי שודדים המחכים ואורבים לאיש עובר לתומו, כך ארבו גדודים של כוהנים מן העיר שכם לעוברי אורח אשר אותם שדדו ואם התנגדו להם אז רצחו אותם (שופטים ט 25). אם הכוהנים הופכים לשודדים ורוצחים, מה כבר אפשר לדרוש משארית העם?
מעניין לציין שרמות גלעד וגם שכם היו ערי מקלט – יהושע כא 21, 38.
אלוהים מסכם את מצבו של עם ישראל ואומר:
י. בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שעריריה (שַׁעֲרוּרִיָּה); שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם, נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.
יא. גַּם-יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ, בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי.
מצבו של העם שערורייתי – רע ונשחת. (ירמיה כט 17). מעשיהם רעים ומרגיזים.
בפסוק 10 הנביא ממשיך בתיאור הפרת מצוות אלוהים על ידי העם כשהוא אומר 'בית ישראל' במקום בית-אל, כי שם נבנה מרכז רוחני במקום האחד שבירושלים והוא היווה מרכז לזנות רוחנית שטימא את עשרת השבטים – אפרים.
יהודה אינו יוצא דופן. גם יהודה טבל ידו בצלחת הטומאה ולפיכך גם לו מחכה עת של צרות (הושע ה 5)..
שת קציר – הושם, אלוהים קבע שעל יהודה נגזר קציר – משמע, הרס, חורבן, גלות.
בשובי שבות עמי…: החצי השני של פסוק 11 משתייך לפסוק 1 בפרק ז. על כך בשיעור הבא.
לסיכום:
- אלוהים אוהב לסלוח וסליחתו מובטחת כעליית השחר אך הסליחה הנפלאה הזו ניתנת לאלו הפונים אליו בלב שבור ומלא צער על חטאם.
- אלוהים יכול לשנות כל מצב. הוא יכול להפוך אויב לאוהב. אנו רק צריכים לפנות אליו בלב נקי וכנוע לדברו.
- חשוב לדעת את רצון אלוהים. עלינו להשקיע רבות כדי לדעת את כל הכתובים ולשנן אותם – לא כדי רק לדעת את רצון אלוהים אלא כדי ליישם כל לקח באמונה וכניעה מוחלטת.
- עם ישראל טעה כשחשב שיוכל לקנות את אלוהים בדתיות שלא שינתה את אורח חייו. אלוהים אינו מעוניין בטכסים, חגים, קורבנות ותלבושות מהודרות. הוא רוצה לראות איך האהבה, האמת והצדק שלו מתבטאים בחיי עמו אחד כלפי השני.
- חזרה בתשובה כנה אינה אפשרית בכוח האדם בלבד. מי שרוצה באמת להשתנות ולרצות את אלוהים צריך להתחנן לפניו שיפקח את עיני לבבו להפנים את האמת הכתובה בכתבי הקודש. לידה מחדש היא פועל רוח אלוהים באדם. וכשרוח אלוהים פועלת באדם, הוא ער לחטאיו ולכפרת החטאים שאלוהים סיפק במשיח ישוע. בישוע יש רפואה וישועה ולא באחר.