תחזוקה רוחנית – חלק ב' – נישואין
הנישואין כמתנה (מבוסס על בראשית ב)
לאחר שאלוהים ברא באופן מושלם את כל מרכיבי הבריאה, הוא ייסד את התא המשפחתי.
התא המשפחתי הבסיסי המורכב מגבר ואשה נשואים, הינו המוסד הראשון שייסד אלוהים. מטרת המוסד החשוב הזה – המשפחה – להקים זרע אלוהים (מלאכי ב 15).
למה הכוונה?
המשפחה היא "הרחם" אשר ממנו יוצא האדם ודרכה הוא לומד אודות אלוהים ותכליתו לחיים.
כאשר יצר אלוהים את האדם, הוא ברא אותו בצלמו ודמותו…(בראשית א 26 …)
האדם נועד לשקף את צלמו ודמותו של אלוהים ולחיות חיים מלאי השתחוויה.
מהם חיים מלאי השתחוויה?
חיים מלאי ציות לכל הוראותיו של אלוהים, בכל תחומי החיים, הנובעים מתוך אמונה ואהבה בוטחת באלוהים.
ההשתחוויה כוללת סגנון חיים התואם לאופיו של אלוהים. ז"א, עלי לבטא את אופיו של אלוהים בכל תחומי החיים – פרי הרוח.
השתחוויה כוללת נישואין מלאיי אהבה, אחדות, שלום וכבוד הדדי, ריסון עצמי ונדיבות.
אנו מודים לאלוהים ומפארים את שמו בכל תחומי חיינו – זו תכלית חיינו וזו השתחוויה שאלוהים חפץ בה.
א. הנישואין כמתנה! הבעל זקוק לאשתו. האישה משלימה את בעלה (בראשית ב 18).
"…ויאמר יהוה אלוהים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו…"
העיקרון הראשון שכל בעל ואשה צריכים לזכור הוא: בן ובת הזוג הינם מתנה מאלוהים!
אלוהים היה זה שהעניק את המתנה המושלמת לאדם.
כל ניסיון של אדם להטיל מום או פגם באשתו, להאשים אותה בכישלונו, כמוה כהטלת אשמה באלוהים (ג 12).
אז הבה נלמד עיקרון חשוב שצריך ללוות אותנו לאורך כל שנות נישואינו:
בת הזוג ובן הזוג הינם מתנה נפלאה מאלוהים.
את המתנה הזו צריך לשמור מכל משמר, לטפח אותה ולעבוד עליה בכל יום כדי שתגשים את ייעודה המבורך (אל האפסים ה 21-33, ד 17-32).
בעוד אלוהים יצר זכר ונקבה מכל מין על ידי הוראת הדיבר, הרי שאת האשה אלוהים יצר מצלע הגבר.
כך אנו למדים שקיים שוני מהותי בין האדם לבעלי החיים למיניהם.
- האדם נברא לחיי נצח ואת האדם אלוהים מושיע, אך לא כך לגבי בעלי החיים (קוהלת ג 21).
- האדם משקף את צלמו של אלוהים ולא החיה.
נקודה חשובה נוספת נלמדת מפסוק חשוב זה. זו הפעם הראשונה שאלוהים אמר: לא טוב…
למרות שהאדם מושלם מבחינת בריאתו, הרי שמימוש תכלית בריאתו דורש שותפה – אשתו.
כל החיות שברא אלוהים לא היו כלי מתאים וראוי להיות עזר לאדם.
מכאן, תכלית האשה להיות: עזר כנגדו.
כנגדו = מולו.
במילים פשוטות וישירות, תפקיד האשה:
– לפעול ביחד עם הגבר,
– להקים עימו את מצוות פרו ורבו
– לציין את החסר שהגבר אינו רואה או אינו יודע
– ביחד להשלים את רצון אלוהים השלם.
רק באחדות של שניהם יוכלו הגבר והאשה לשקף אחדות כפי שקיימת בין ההוויות באלוהים האחד.
שימו לב:
אלוהים אינו זקוק לבני האדם כדי לבטא את אופיו ותכונותיו. גם לא את האהבה.
האחדות האלוהית מורכבת משלוש הוויות ולכן אלוהים שלם בכל.
מכיוון שבן האדם היה בודד, הוא היה זקוק לשותף כדי לבטא את דמותו של אלוהים בשלמות.
ב. ארבעת חוקי יסוד רוחניים למימוש מתנת הנישואין (בראשית ב 24-25)
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ולא יתבוששו."
- חוק הקדימות / עדיפות: על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו
במילים אלו אלוהים מלמד את הגבר שהברית הקיימת בין גבר לרעייתו תהיה יותר חשובה מכל מערכת יחסים אנושית אחרת.
אלוהים עיצב את הנישואין כך שהם יהיו העדיפות השנייה הכי גבוהה בחיינו, מיד לאחר העדיפות העליונה של מערכת יחסינו עם אלוהים.
שאול השליח כתב באיגרת אל האפסיים ה 21-33 שהיחס בין הגבר לרעייתו משול ליחס של המשיח לקהילתו.
הגבר הוא הראש של אשתו כפי שהמשיח הינו הראש של הקהילה.
כפי שגוף שלם חייב לכלול ראש וגוף הפועלים בהרמוניה כי אחרת ייפרדו או יסבלו, כך הבעל והאישה חייבים להיות קרובים זה לזו בעדיפות ראשונה כדי שיוכלו להגשים את הייעוד לו נבראו.
העדיפות הזו חייבת להתבטא ברגישות לצרכים, תקשורת בריאה הכוללת הקשבה ויישום הנאמר והנדרש במהירות האפשרית מתוך כבוד הדדי ואהבה.
הקדימות הזו חייבת להתבטא בכך שלא יהיה שום גורם העומד בין הגבר לאשתו המפריע לזוגיות או לכל תחום אחר הקיים בין הגבר לאשתו.
- חוק עבודת החיזור: "…ודבק באשתו…"
המילה "דבק" מביעה קירבה וסמיכות.
אין מדובר רק בסמיכות וקרבה פיזית אלא גם רעיונית.
לראיה, אלוהים דורש מעמו לדבוק בו ובמצוותיו (דברים יא 22, ל 20…). ז"א, הקרבה לאלוהים מתבטאת בשמירת מצוותיו בליבנו ובמחשבתנו, ובקיום מצוותיו מתוך אמונה ואהבה.
הפסוק אינו רומז שהגבר אינו יכול ללכת למקום אחר ללא אשתו, או שעליהם כל העת להיות צמודים זה לזה.
המשמעות הנכונה של ההוראה היא:
על הגבר לרדוף אחר תמימות הדעים עם אשתו. זאת עליו לעשות באהבה ולימוד משותף – גדילה רוחנית משותפת (אל האפסיים ה 26-28).
המצווה הזו אינה רק מנת חלקו של הגבר.
על האשה מוטלת האחריות לעזור לגבר ליישם את מצוות אלוהים.
המציאות של חיינו אינה קלה.
הגבר ואשתו אינם דבוקים במידה מושלמת בשום תחום.
לכן, עלינו כל העת להדביק איש את רעהו…
למה הכוונה?
כשרכב מנסה להדביק רכב אחר, הוא מאיץ את המהירות או מאט כדי להשתוות למהירות הרכב האחר.
במסגרת הנישואין, על כל אחד מבני הזוג מוטלת האחריות, לוותר, לאהוב, לסלוח, להעניק לאחר, לחלוק, כדי שנוכל לעמוד אחד מול השני ביחס של כבוד הדדי ואהבה.
ההידבקות היא תהליך יומיומי, בו כל אחד מבני הזוג רגיש לצרכיו של השני ומנסה למלא את החסר.
ההידבקות חייבת להתבסס על תקשורת בריאה בין בני הזוג. הרי אי אפשר לדעת את צורכיי האחר אם לא מדברים או לא חולקים באופן מושלם ומפורט את הרגשות והצרכים.
וכאשר מדברים ומביעים את הצרכים, חובה להקשיב ולקחת ברצינות איש את רעהו.
במילים פשוטות:
עבודת החיזור בין הגבר לאשתו אינה מסתיימת ביום הנשיואין – אלא ממשיכה כל העת.
כשאלוהים מצווה עלינו לדבוק בבני זוגנו, הוא בעצם אומר לנו לחזר אחריהם תוך השקעת אנרגיה, ולהיצמד בחוזקה בלי להרפות!
מה שגורם לנישואין להתדרדר זה חוסר עבודה והשקעה בחיי הנישואין:
– לקחת את בני זוגנו כמובנים מאליהם!
– להתייאש מאי הצלחה בנושא או תחום מסוים
אחת מן הדיעות המוטעות העמוקות ביותר שלנו בתחום הרומנטי היא הדיעה, שאם נתחתן עם האדם הנכון לא נצטרך להשקיע ולעבוד על מערכת הנישואין כדי להישאר מאוהבים.
הדיעות המוטעות הללו אינן מכתבי הקודש אלא מהמסרים שאנו מקבלים מן העולם לגבי אהבה רומנטית, סרטים, ספרים ודוגמאות שליליות הסובבות אותנו.
אהבה שהעולם החוטא מדגיש היא זו המספקת את צרכיי המיניים ותאוותיי.
אהבה שאלוהים מלמד, היא זו המבוססת על החלטה.
מהרגע שגבר ואישה החליטו להינשא, שניהם חייבים להבין ולהסכים שחיבורם הינו מתנה מאלוהים. עליהם לעשות הכל, באהבה, אמונה וכניעה הדדית כדי לשמור על האחדות הזו (אל האפסים ה 21-33, ד 25-26).
מן הסתם, שניהם יחוו שינויים חיצוניים – זקנה, נכות, מחלות, התבגרות.., ולכן המשך קיום אהבתם חייב להתבסס על ההחלטה שלקחו מול אלוהים, להתאחד לעולם – עד שהמוות יפרידם.
מסיבה זו בדיוק, יכול אלוהים לצוות על הגברים לאהוב את נשיהם (אל האפסיים ה 25).
- חוק הקניין (בעלות) "…והיו לבשר אחד…"
האינטימיות והאחדות שבנישואין כל כך משמעותיים, שכדי לתאר אותם אלוהים משתמש במילה "אחד".
היישום המיידי של "בשר אחד" הינו ביולוגי \ מיני, אבל זה לא הדבר היחיד, ואף לא הדבר העיקרי בביטוי הזה.
גם הזמן שלי, החברים שלי, הגוף שלי, הכסף שלי, (חשבון הבנק) בבעלות משותפת שלי ושל אשתי (קור"א ז).
התוצאות של חוק הקניין:
כל דבר בנישואין שלא נמסר לבעלות משותפת וניהול משותף, יגרור אחריו תגובה של קנאה לגיטימית, ויגרום למחלוקות, בעיות וחוסר אחדות, ריחוק. – ראה לדוגמא זוג המונע גישה לתיק פרטי, או לאימייל על ידי סיסמא שאינו חולק עם בן\בת הזוג. חובה על שני בני הזוג לאפשר גישה תמידית וחופשית זה לזו לכל אשר להם.
כאשר יש שיתוף אמיתי בין בני זוג בכל תחומי הקניין – חומרי, נפשי ורוחני – יש אחדות אמיתית.
שימו לב:
השטן אינו מרוצה מאחדות והרמוניה בין בני זוג. האמת היא שהוא רועד מזה.
באחדות אמיתית יש לנו כוח ושמחה אמיתיים בנישואין. אנו משלימים זה את זו בצורה אמיתית ואינטימית, כפי שאלוהים התכוון.
- חוק הטהרה ("…ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא התבוששו…")
העירום הפיזי של אדם וחווה בגן עדן לפני הנפילה בחטא היה סימלי, במובן שהוא סימל חשיפה עצמית מוחלטת זה עם זו – פיזית, נפשית, רגשית, רוחנית.
בשאיפה שלנו להינשא, מצוי הרצון שלנו להתחלק עם אדם אחר בדברים האינטימיים ביותר שלנו בכל המישורים.
אבל כדי שנרגיש מספיק נוח לעשות כן, אנו חייבים שתהיה סביבה בטוחה ומוגנת.
כאשר מערכת היחסים שלנו עם בני זוגנו טהורה ואינטימית, נוכל להתמודד עם התחומים בהם יש לנו הבדלי השקפות ושוני, וגם לטפל בתחומים הרגישים.
אבל אם נתנהג באופן לא רגיש ולא מוסרי האחד כלפי השני, כי אז נכסה את עצמנו ולא נגלה את אשר בליבנו זה לזו.
חטא בין בני זוג בכל הצורות הוא המכשול העיקרי לסביבה של טהרה ופתיחות אמיתית.
לפני שחטאו, אדם וחווה לא גרמו בושה איש לרעהו.
הם שמרו איש על רעהו
לאחר שחטאו, אדם וחווה האשימו איש את רעהו, גרמו בושה איש לרעהו
מסיבה זו מצווה עלינו אלוהים:
– להתרחק מן החטא על כל צורותיו (תסל"א ה 22)
– להתוודות על חטאותינו (יוח"א א 9)
– לא לתת לשמש לשקוע על חטאינו (אל האפסים ד 17-32)
על מנת למלא את הסעיפים הללו אנו נדרשים לאמונה בוגרת, בגרות רוחנית המתבטאת בענווה ואהבה רבה לאלוהים ולבן\בת הזוג.
במקרה של חטא וריחוק:
- זכור מנין נפלת…: עלינו לזכור את הדרך בה כיבדנו את בני זוגנו, חשבנו עליהם ועל טובתם בכל דבר, היינו רגישים במילים שלנו אליהם
- חזור בתשובה: לחזור, כלומר, לשנות את הכיוון של פעולותינו בחזרה למקום הנכון.
- ועשה את המעשים הראשונים: להתנהג באותה דרך בה התנהגנו בתחילת יחסינו (בהנחה שהייו ראויים)
סיכום ארבעת חוקי היסוד לנישואין:
- קדימות \ עדיפות: יעזוב את אביו ואימו וידבק באישתו
- חיזור – דבק באשתו
- קניין \ אחדות: והיו לבשר אחד
- טהרה: חוסר חטא, התוודות על חטא, אהבה ושקיפות
בשיעור שעבר למדנו את משל "הבית על הסלע" שלימד האדון ישוע בדרשה על ההר.
הזכרנו שהדרך לחוות את ההבטחה היא על ידי שמיעה וציות לכל דבריי האדון שנאמרו בדרשה על ההר (מתי ה-ז).
לפיכך, גם כחלק משיעור זה אני מזכיר לעצמי ולכל אדם:
חזור לנתונים הבסיסיים שאלוהים קבע למסגרת הנישואין.
בטח בסלע (אדון ישוע) וציית לכל הוראותיו באמונה ואהבה. שם, בציות הראוי נמצאת ההגשמה של כל הבטחותיו של אלוהים לילדיו.
ישנם אלו שהשיעור הזה נראה כאילו הגיע אליהם כתרופה, מאוחר מידי…
גם אם זה נראה כך, דע לך שאלוהים גם יכול להחזיר "גלגל אחרונית".
אלוהים יכול לחדש הרגשה ולעניק כוח לציית ולעשות את רצונו, גם אם בתחילה זה נעשה ללא רגש.
הציות שלנו לאלוהים מפאר את שמו – ולזאת בדיוק נבראנו. אז הבה נציית גם אם המציאות נראית בלתי אפשרית.
אני מבקש לסיים את השיעור בקריאת מזמור קכ"ז:
א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה: אִם-יְהוָה לֹא-יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ; אִם-יְהוָה לֹא-יִשְׁמָר-עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר.
ב. שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, מְאַחֲרֵי-שֶׁבֶת, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים; כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא.
ג. הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים: שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן.
ד. כְּחִצִּים בְּיַד-גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים.
ה. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת-אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם: לֹא-יֵבֹשׁוּ, כִּי-יְדַבְּרוּ אֶת-אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר.
הנישואין לבת\בן הזוג הינם מתנה מאלוהים.
שמירה על המתנה הנפלאה הזו היא הדרך בה אנו מכבדים את אלוהים ומפארים את שמו.
הבה נפאר את שם אלוהים כל העת.
שימו לב:
לעיתים קרובות אלוהים מדמה את היחס שלו כלפינו כיחס בין גבר לאשתו (ראה ספר הושע, ירמיה ב-ג, אל האפסים ה, יחזקאל טז וכו').
אלוהים אף מכנה עצמו אל-קנא…
מכיוון שאלוהים אינו מאמין בגירושין, יוצא שהמילה "דבק באשתו" מביעה קרבה נצחית. עד המוות יפריד בינינו.