כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד 25-27, 44-47).

חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42-49). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (109-110). גם כאן במזמורי המעלות, אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו לתאר את התהליך הרוחני והפיזי שיעבור עם ישראל מאז החזרה מגלות בבל ועד לישועת ישראל והתחברותם הקדושה לשירות אלוהים בממלכת המשיח – מגלות למלכות. במילים פשוטות: מבט היסטורי ואסכטולוגי (נבואי, עתידי) של עם ישראל (ראה תקציר כל אחד ממזמורי המעלות בסוף השיעור).

הבה נשים לב לתהליך ההגיוני המוצג לנו בפרקים עד כה.
במזמור ק"כ, המחבר זועק לאלוהים שיציל אותו מאויביו מחרחרי המלחמה, ויעזור לו לצאת מקרבם ולהימצא בקרב שוחרי שלום.
במזמור קכ"א, המחבר מבין שרק כוח אלוהי יוכל לוודא שהוא ועמו יוכלו להגשים את ייעודם, להגיע שלמים לבית אלוהים שבירושלים.
במזמור קכ"ב המחבר מציין את המטרה אליה נישאת נפשו – אל ירושלים.  לחזור למקור בו התחברו אלוהים עם בני אדם – חזרה לעדן!
פרקים קכ"ג-קכ"ה המחבר מפרט את החזרה בתשובה הכנה של עם ישראל וההודיה לאלוהים על פועלו עבור עמו.
בפרק קכ"ו המחבר מציין את החזרה של עם ישראל אל ארצו והעדות הנפלאה לה זוכה אלוהים בעקבות כך.
ובפרק קכ"ז

מהו הרעיון המרכזי של מזמור קכ"ז?

שלמה המלך מלמדנו שבית מבורך ועבודה מוצלחת עם ערך נצחי, אפשריים רק עם ברכת אלוהים.[1] בהקשרנו, חוזק ביתכם – ז"א אחיזתכם בנחלתכם (או הבית המשפחתי), תלויה בחוזק אמונתכם וביטחונכם באלוהים.

מזמור תהילים פרק קכ"ז:

1. שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהוָ֤ה לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא- יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃

  1. שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃
  2. הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃
  3. כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
  4. אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

 

 חלוקת הפרק

א. אלוהים הינו היסוד האמיתי של הבית (פ. 1)

ב. אלוהים המפרנס האמיתי (פ. 2)
ג. אלוהים מתגמל את ידידיו (פ. 3-5)

 

ביאור המזמור

  • אלוהים הינו היסוד האמיתי של הבית (פ. 1)

 שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה: אִם־יְהוָ֤ה לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ, אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃

זהות מחבר המזמור: הפתיח מציין ששלמה המלך הינו מחבר המזמור. מזמור ק"י נפתח בדרך דומה – "לדוד מזמור" והכתובים מאשרים שדוד הינו מחבר המזמור.

הפתיח יכול גם לרמוז שהמזמור נכתב בעבור שלמה. ספורג'ן מציע שהמזמור נכתב על ידי דוד המלך עבור בנו שלמה, להזכיר לו על מה חייבים לבנות את בית המקדש, את העם ואת הבית הפרטי, כדי שישרוד כל אתגר בעולם הזה.[2] לדעתי שלמה המלך כתב המזמור אך הלקח והעיקרון נשארים זהים.

נקודה שניה וחשובה: כל הקורא את פסוק הפתיח אינו יכול להתעלם מהמילה: שווא. לכן, אני אפתח עם הגדרה ומשמעות המילה שווא בדבר אלוהים.

שווא:[3] לחינם, ללא תועלת, שקר.

 

מילון אבן שושן מוסיף: אוון, תוהו, ריק, ללא צורך… הכוונה שהאדם משקר את עצמו, בונה ביטחון שווא, שקרי, שאינו אמת, שאינו קיים.

הנביא ירמיה משתמש במילה 'לשווא' ואומר: לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו (ירמיה ב 30).

המילה שווא משיקה במשמעותה ושימושה למילה – הבל. כך גם על פי מילון אבן שושן. ומכיוון שהמילה 'הבל' מככבת בספר קוהלת, כדאי לנו לזכור את עיקר דברי שלמה המלך בספר קוהלת (שאותו כתב). ההבנה הזו תועיל לנו להבין טוב יותר את מזמור קכ"ז.

הנה סיכום מתמצת ביותר של ספר קוהלת. שלמה המלך היה המלך החכם ביותר בתבל. הוא היה עשיר מאוד ויכול לעשות ככל העולה על רוחו מבלי שמישהו – בשר ודם, יאמר לו מה מותר או מה אסור.

לפיכך, שלמה טוען שהוא התנסה בכל הדברים שהעולם מציע לאדם.

ולאיזה מסקנה הגיע שלמה המלך?

כל אשר בעולם ללא אלוהים וללא מעורבותו המבורכת של אלוהים, כמוהו כאדי אוויר חסרי תועלת, נעלמים ולא מועילים – הבל.
ז"א, חיים ללא אמונה באלוהים והנהגת אלוהים על פי רוח אלוהים, אלו חיים מבוזבזים חסרי תועלת ותכלית.

חיים ללא אלוהים הם חיי שקר – ז"א, חיים מלאי שווא! חיים חסרי ערך נצחי. חיים שלא מועילים ולא יועילו לאדם להינצל מאגם האש ולחזור לנוכחות אלוהים לנצח על פי היעוד שאלוהים קבע לאדם.

מסיבה זו, קוהלת, שהינו שלמה המלך, מסיים את ספר קוהלת עם המסקנה החותכת והברורה בפרק י"ב 1:

"וּזְכֹר֙ אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃"

על פי שלמה המלך: מכיוון שנוכחות אלוהים בחיי אדם או עם (ישועה) היא המדד לחוזקו ונצחיותו – אנא זכור את בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ מוקדם ככל שאפשר בחייך. אל תבנה חיים על יסוד אחר מאלוהים.

 

גם בבשורת מתי האדון ישוע לימד מהו התנאי הבסיסי וההכרחי בבניית בית חזק ומלא ברכה.

בית על הסלע:

בספר הבשורה על פי מתי, מצוטטת הדרשה על ההר של האדון ישוע.

בדרשה על ההר, האדון ישוע מציג את האופי והתכונות הנדרשות מאלו הרוצים להיות אזרחי מלכות המשיח.

לאחר שהאדון ישוע פירט את כל התכונות והתנאים הנדרשים מאזרחי מלכותו, הוא סיכם זאת בפרק ז' פסוקים 24-26:

"לכן כל השומע את דבריי אלה ועושה אותם, יהיה דומה לאיש נבון אשר בנה ביתו על הסלע. הגשם ירד, באו השיטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך הוא לא נפל, כי יוסד על הסלע.
וכל השומע את דבריי אלה ואינו עושה אותם, ידמה לאוויל אשר בנה את ביתו על חול. הגשם ירד, באו השיטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא. נפל הבית וגדולה הייתה מפלתו."

כולנו יודעים שגם בית שנבנה על חול או ללא כל בסיס, יכול להיראות מושלם ומדהים מבחינה חיצונית.
אך חוזקו של הבית ויופיו אינם נמדדים רק בתקופה נוחה וחסרת אתגרים אלא במיוחד בעת "סערה וסופה".

בית שבנוי ללא בסיס חזק, ייפול וייהרס בעת סופה. כל יופיו יתמוטט ברגע.

לעומת זאת, בית הבנוי על יסוד איתן, ישרוד את הצרה, ויופיו יתבטא בחוזקו.

שלמה המלך והאדון ישוע לימדו את אותו השיעור.

שלמה המלך ידע היטב שבית המקדש אשר אותו הוא בונה, ובו הוא משקיע את מיטב כספו וכישרונות עמו, ישרוד כל מתקפה מכל אויב, רק אם עם ישראל יתמיד באמונה כנה באלוהים וישמור את תנאי הברית שכרת עימו.

לפיכך, בני ישראל, או כל אחד מאיתנו הבונה את ביתו (משפחתו וקהילתו), חייב לזכור: אם הבית (משפחה, עם או קהילה)[4] אינם מיוסדים על אמונה ובטחון בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, המתבטאים בחיים התואמים את טוהרו וקדושתו של אלוהים ודברו, הם לא ישרדו את ההתקפות מן השטן.

יישום:

זכור מה אמר האדון ישוע: השומע את דברי ועושה אותם…

מכאן, יסודות הבית, וחוזקו בנויים על: השומע ועושה את דבר אלוהים – באמונה ואהבה.

  • קריאה ולימוד של דבר אלוהים. הורים, השתדלו לעשות זאת ביחד או לפחות כך שהילדים יביטו בכם וילמדו שהוריהם קוראים ולומדים את דבר אלוהים.
  • ציות. ציות, ציות. עשה ויישם את שאתה למד. הדוגמא האישית שלך בציות אוהב, הינה ביטוי לאמונה אמיתית וכנה.
  • התחברות קהילתית. למד את ילדיך לאהוב את קהילת אלוהים, את גוף המשיח. למד אותם להתפלל עבור משרתי האדון.
  • נתינה. הראה והוכח את אמונתך החיה בנתינה מקריבה. זכור – במידה שאנו נותנים, גם אלוהים ייתן לנו (קור"ב ט 6, משלי ג 5-10).

לכן, כל ההשקעה שלך, שלי, או של עם, תרד לטמיון, תהיה חסרת ערך, תהיה לשווא אם אינה מבוססת על אמונה מושיעה ובוטחת באלוהים.

ובאופן חיובי: אם נבנה את חיינו, משפחתנו, קהילתנו או עמנו על אמונה בישוע המתבטאת בחיים הכנועים לרצון אלוהים המפורט בדברו, נחווה חיים מבורכים שיעמדו בכל אתגרי החיים. (על מה מבוססים חייך? נישואיך? קהילתך?)

הגנת העיר

החצי השני של פסוק 1 אומר: "…אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃"

במזמור קכ"א אלוהים מתואר כשומר האולטימטיבי. "לא ינום ולא ישן שומר ישראל." לפיכך, נפילת עיר, עם, משפחה או קהילה אינם נובעים מכישלונו של אלוהים להישאר ער או מחולשתו, אלא מכישלון העם להישאר ערים מבחינה רוחנית, מכישלון העם לשמור את אלוהים במרכז חייהם.

וברמה האישית: נפילה אישית או משפחתית או קהילתית אינם נובעים מכישלונו של אלוהים להישאר ער או מחולשתו, אלא מכישלוני וכישלונך להישאר ערים מבחינה רוחנית, מכישלוננו לשמור את אלוהים במרכז חיינו.

טיבה של הגנת עיר, עם, משפחה או קהילה, כטיב האמונה של יושביה.

לראיה, בתקופת מלכות המשיח הארצית, כל עם ישראל ייוושע.

ואיך תיראה הגנת ירושלים וישראל?

זכריה הנביא אומר: "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה" (ב 8). ומדוע? כי אלוהים יהיה "…חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" (ב 9).

לפיכך, ישנם שני דרכים לעמוד מול אויב:

לבד – ללא אלוהים, ואז כוחי מול כוחו של האויב או האתגר, ובדרך כלל האתגרים גדולים מיכולתנו והכישלון מובטח.

יחד – עם אלוהים, ואז מלוא כוחו של אלוהים פועל עבורנו. ברוב המקרים אלוהים פועל הרבה לפני שאנו מודעים לבעיה עצמה…וגם כאשר אנו ישנים…

איזה סוג של חיים אתה מעדיף שיהיו לך?

אחים יקרים:

כל אחד מאיתנו, אתה ואני משקיעים את כל חיינו בבניית הבית שלנו. הבית זה לא רק הבניין עשוי אבן, ברזל ועץ, אלא משפחתנו, היקרה לנו ביותר. כולנו רוצים שהיקר לנו ביותר יהיה עימנו לנצח נצחים. המזמור מלמדנו, וזה המסר של כלל כתבי הקודש, שהתנאי לחיים מלאי משמעות, מלאי ברכה, נצחיים ומפארים את אלוהים, הם כאלו המיוסדים על אלוהים.

ללא ישועה, כל מה שנעשה יהיה ללא ערך נצחי.

לכן, מי שרוצה למנוע את שיברון הלב הגדול, ישכיל לזכור את אלוהים כרגע, ולבנות את חייו באמונה ובציות המפארים את אלוהים. חיים שכאלו מבטיחים ערך מוסף נצחי שאין עימו צער, הפסד או בושה.

לכן, אל תזלזלו בקריאה של אלוהים: היום זה יום ישועה! (קור"ב ו 2).

 

ב. אלוהים המפרנס האמיתי (פ. 2)

 

  1. שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃

בפסוק 2 הדגש הינו על פרנסה סיפוק ושלווה.

שלמה המלך פונה אל אלו הקמים בבוקר מוקדם כדי להספיק עוד שעת עבודה, עוד התייעלות, עוד תוספת לשכר. הוא פונה לאלו השוכחים לנוח או נשארים עוד כמה שעות בעבודה, במקום לנוח, בחשבם שכך הם יצליחו לעשות יותר ולהרוויח יותר…(מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת). שלמה מצביע על אלו החושבים שבתוספת אוצר, הם מעניקים לעצמם ולמשפחתם שלום, בטחון ושלווה.

אומנם, מי שעובד יותר, או מקצועי יותר בעבודתו יכול באופן עקרוני להשתכר יותר ולהתעשר, אך שני דברים חייבים להילקח בחשבון:

  1. שלווה אמיתית נובעת מהברכה שאלוהים מעניק ונותן, והיא מבוססת על בטחון הישועה והסתפקות במה שאלוהים מעניק. גם עשירים סובלים מחוסר שלום וחוסר שינה כי אין להם את שלום אלוהים בליבם. גם עשירים, מתגרשים. גם ילדים של עשירים רבים עם הוריהם. כסף אינו קונה שלווה אמיתית עם ערך נצחי.

אוכלי לחם העצבים = הכוונה ללחם שבא בעיצבון ויגיעה רבה.

למרות העושר, אותו אדם העמל ימשיך לאכול את לחמו בעצב, כי נפשו עדיין מנותקת ממקור השלום שהוא המשיח ישוע.

  1. כל המיליונים של העשיר לא ילוו אותו לעולם הבא. לכן, הדגש חייב להיות בקשר של האדם לאלוהים ולא ברדיפה שלו אחר נכסים ארציים כמקור של כוח, סיפוק ושלווה.

לא לחינם שלמה המלך אומר בספר משלי י 22: "ברכת יהוה היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עימה."

כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא[5] = לעומת האדם העמל בכל כוחו להשיג את העושר וללא שלום ושלווה, הבוטח באלוהים ונהנה מישועתו, זוכה באמת למנוחה, לשלווה, לשינה ערבה.

מדוע? כי למרות ששני העובדים (נושע ושאינו נושע) משקיעים מאמץ שווה, ופועלים בחריצות באופן שווה, הרי שרק הנושע שמח בחלקו ובוטח שהגמול שקיבל נובע מברכת אלוהים ולא יחסר לו דבר. הנושע אינו סובל מדאגות המפריעות לו לישון ולנוח באמת. הנושע יודע שאם אלוהים דואג לציפורים ולפרחים, על אחת כמה וכמה הוא דואג ליראיו (מתי ו 25-33).

הנושע יכול ליהנות משינה ולנוח כי הוא יודע ובטוח שגם במהלך שנתו, מנוחתו, אלוהים ממשיך לפעול למענו – כי אלוהים אינו ישן!

כל שנדרש מיראי אלוהים זה להעמיד בראשונה את האינטרס של מלכות אלוהים וצדקתו, ואת כל השאר אלוהים כבר ייתן.

הדבר נכון לא רק לפרנסה, אלא גם בכלל תחומי החיים. אלוהים גם פועל עבורנו כנגד אויבנו, ושופט אותם בצדק, כאשר אנו מניחים את הנקמה בידיו של אלוהים.

הנושע לא רק שמח בחלקו, אלא הוא גם מתכנן לתת מעשר ברמה מקריבה לאלוהים, ועדיין ליבו שלם ומלא שלווה. הסיבה נעוצה בביטחון המוחלט באלוהים הנאמן למלא את הבטחתו לילדיו – לא יחסר דבר להולכים בתמים.

האדם חסר הישועה, נמצא במירוץ תמידי לעוד, וגם כאשר יש בידו את שחפץ ליבו, הוא ממשיך לדאוג ולחשוש ממחסור, כי רוח אלוהים, השלום של אלוהים אינו פועל בו.

רבותי, אל תזלזלו במתנה של שינה ערבה. רק מי שאינו מסוגל לישון טוב יודע עד כמה שינה ערבה היא מתנת חסד. חוסר שינה הורס את הגוף ואת הנפש.

כן יתן לידידו שינא: (שינה)

מי נקרא ידיד יהוה? שלמה המלך נקרא בשם זה. יתכן ששלמה פשוט כותב מתוך ניסיון אישי. ראה שמואל-ב יב 24-25: "ותקרא את שמו שלמה, ויהוה אהבו: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה, בעבור יהוה."

אם כן, מי שרוצה לעבוד ולזכות בשלווה מעבודתו ללא דאגה או מרירות – שיהיה ידיד ליהוה.

האם אתה ידיד ליהוה?

 

ג. אלוהים מתגמל את ידידיו (פ. 3-5)

  1. הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃
  2. כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
  3. אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

 

איך משתלבים פסוקים 3-5 עם פסוקים 1-2?
צריך לזכור את עומק משמעות המילים הללו לאדם בתקופה הקדומה.
בנים ופרי הבטן (הכוונה לבנים ובנות) היו פוליסת הביטוח של הורים לעת זקנתם.[6] אחוז התמותה של תינוקות היה יחסית גבוה ולכן ריבוי ילדים נחשב לברכה נחשבת ונחשקת.
הילדים היוו חומת המגן הכלכלית והחברתית של הוריהם. לא לחינם אמר יעקב על בנו בכורו ראובן: "כוחי וראשית אוני…" (בראשית מט 3). לפיכך, בעוד פסוקים 1-2 התמקדו בהגנה החיצונית על ידידי אלוהים (בית, עיר), פסוקים 3-5 מתמקדים בהגנה על ידידי אלוהים בתוך ביתם, במשפחתם.[7]

פסוק 3 מדגיש את העיקר בברכה של אלוהים: חיים. "הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃"

בחלק השלישי של המזמור, שלמה המלך מציין את הגמול האמיתי שאלוהים מעניק לידידו – חיים, הגנה, שירות לכבוד אלוהים, המשכיות.

המילה "הנה" רומזת שמדובר בפלא, בדבר מיוחד, במתנה הנובעת מאלוהים. מכאן, הילדים הם מתנה שבאה מחסדו של אלוהים.

שלמה היה עשיר מאוד והנה אינו מציין עושר כספי כחלק מהגמול של אלוהים לידידיו, כי הון ועושר יכולים לבוא מירושת הורים. לעומת זאת, אישה משכלת היא ברכה מאלוהים (משלי י"ט 14). אין זה אומר שאלוהים אינו מעשיר את ידידיו, אלא שהעושר הזה אינו מוזכר כאן כי אינו העיקר ואינו התכלית.

התכלית הם חיים (ילדים) ושירות נצחיים לכבוד אלוהים, וזה מה שמודגש כגמול אלוהים לידידיו.

ניתן לקבל חיזוק לדיעה זו לאור הכתוב במזמור ההמשך – קכ"ח. שם מחבר המזמור מפרט את שיא הברכות שאלוהים מעניק ליראיו, לידידיו: רעיה נאמנה וחכמה, וילדים. הכוונה – המשכיות הזרע וחיים מלאי שלום הנובעים מכס אלוהים שבירושלים.

מהיכן שואב המחבר את הנתונים הללו?

הברכות הללו מובטחות בספר דברים פרק כ"ח 1-14. שם מפורטות כל הברכות שאלוהים מבטיח ליראיו, לידידיו השומרים את תנאי הברית עם אלוהים. במילים פשוטות, אלוהים נשאר נאמן להבטחות הברית שלו עם ילדיו.

האם חייך נאמנים לברית שכרת עם ישוע? הפרי שתחזיק בידך ולאחריתך הינו הפרי שהברית שלך מבטיחה!

פסוקים 4-5:

  1. כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
  2. אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

כל הקורא פסוקים אלו מבין שילדים הם ברכה גדולה ואכן כך, אך לפני שאסביר את משמעות הפסוקים, חשוב מאוד להבהיר שהמחבר אינו מציין שיראי אלוהים שהקדישו חייהם לשירות אלוהים, במקום להקים משפחה ביולוגית, חסרים או מפספסים את ברכת אלוהים שנועדה לידידיו.

יראי אלוהים שמקדישים את חייהם לשירות האדון במקום להינשא, זוכים גם הם למשפחה. כלל ילדי אלוהים הם כאחים ואחיות להם. דאגתו של אלוהים להם אינה פחותה מדאגתו לאלו הנשואים שהקימו משפחות.

אני מתפלל שכל אחד מאיתנו יהיה רגיש לאחים ולאחיות הללו שבקהילה.

 

וכעת, איך אלוהים דואג לידידיו? הוא מספק להם ילדים כדי שאלו יהיו לעזרת הוריהם בעת הצורך.

המילה נעורים נרדפת לכוח, מרץ ויכולת פיזית. הכוונה לכוחם של הילדים הצעירים שכעת עומד לזכות וטובת הוריהם המזדקנים.

המרכיב הזה כל כך חשוב ונדרש במיוחד בחברה חקלאית קדומה בה הפרנסה הייתה מבוססת על עבודת אדמה שוחקת הדורשת כוח פיזי רב וידיים רבות.

 

המחבר משתמש בדימויים ומטאפורות המוכרות לבני זמנו.

הילדים שאלוהים מעניק לידידיו הם כמו החיצים בידיו של הגיבור.

כמו שחייל עם רובה ללא כדורים אינו מוכן לשום מאבק או קרב, כך צייד או חייל בעת הקדומה עם קשת ללא חיצים, כמוהו כחסר הגנה החשוף לכל פגע.

מכאן, הילדים הטובים והממושמעים, מהווים ההגנה והשם הטוב של הוריהם.

ניתן להבין מפסוקים 4-5 שריבוי ילדים מהווים הגנה פיזית עבור הוריהם במקרה של מאבק פיזי, או מלחמה, אך אינני חושב שזו המשמעות העיקרית.

 

ילדים שהולכים בדרך אלוהים, כפי שהוריהם לימדו אותם, מהווים עדות חזקה ליושרם ולצדקתם של הוריהם.

בעת הקדומה המשפטים היו נערכים בשער העיר. שם ישבו זקני העיר ושפטו.

כאשר אנשים ינסו להאשים הורה כלשהו באשמת שווא כלשהי, כל שצריך לראות זה את מסלול חייהם של הילדים, את עדות חיי הילדים, כדי להבין שאת הטוב, הישר והצודק הם למדו מהוריהם.

מכאן, ילדים יראי אלוהים הם הנשק הטוב ביותר של הורים נגד כל מי שמאשימם ברע.[8] כאשר ההורים והילדים בוטחים באלוהים, אין להם במה להתבייש.

כך כתב דוד המלך בתהילים ל"א 2: בך יהוה חסיתי אל אבושה לעולם…".

וכך כתב בנו שלמה המלך במשלי יז 6: "עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם."

 

מכאן: הברכה הגדולה ביותר להורים זה ילדים נושעים ההולכים בדרך אלוהים. הברכה הגדולה ביותר לילדים, היא הורים נושעים ההולכים בדרך אלוהים.

מסיבה זו שאול השליח מציין שאחד מהתנאים הנדרשים מזקן קהילה הוא שבניו הולכים בדרך הישר ואינם מטילים דופי על יכולת ההורות שלו (טימ"א ג').

 

סיכום:

מזמור קכ"ז נועד להזכיר לבני ישראל שאם לא יתמידו להיצמד לתנאי הברית עם אלוהים באמונה כנה ואוהבת, השמחה של פרק קכ"ו תהיה זמנית בלבד – הבית לא יעמוד.

מקור הברכה, יציבות, הגנה, שלום וחיים הם באלוהים, ולכן הדרך ליהנות מהדברים הנפלאים והנצחיים הללו היא באמונה מושיעה – בהכרה אישית ואינטימית את גואלנו – האדון ישוע.

יופיו של בית אינו נמדד על פי מספר קומותיו ומחירו, אלא על פי טיב האמונה של יושביו. האם אמונתך ואמונת בני ביתך בישוע?

חוזקה של הקהילה אינו בחשבון הבנק או ביופי בית הקהילה, אלא בטיב האמונה של אבריה בישוע כאדון ומושיע וציות לדברו באהבה כנה.

לכן, המטרה הראשונה המוטלת עלי ועליך כדי להבטיח את יציבות משפחתנו והקהילה, היא להשקיע בלימוד דבר אלוהים, ויישום הלימוד בחיים באמונה ואהבה המפארים את אלוהים.

מה אתה עושה בחייך ובחיי האהובים עליך כדי לוודא שהבית שלך יעמוד?

מה אתה ואני עושים כדי שהמשפחה שלנו והקהילה שלנו לא יהיו פרויקט של דור אחד, אלא יעמדו איתן עד היום שהאדון יקרא לנו אליו?

 

תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:

120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.

אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[9]

121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.

122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.

123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.

124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.

125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. אך רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.

126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים

127: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה, אלא אחיזתם בברית עם אלוהים.

128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.

129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.

130: זעקה לגאולת עם ישראל.

131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.

132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה

133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.

134. קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)

על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.

הערה: יש דמיון תוכן בין שירת האזינו למזמורי המעלות

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.

  1. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Cassutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

[1] Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. (Nashville, Tennessee: B&H, 2006), 287.

[2] Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. (Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993), 650.

[3] “שָׁוְא שָׁו,” HALOT, 4:1425.

[4] בית יכול להתייחס לבית המקדש, למשפחה (דברים כה 9) ולעם (תהילים קט"ו 12).

[5] NRSV: for he gives sleep to his beloved. cf. NRSV margin: he provides for his beloved during sleep is an option which can remain open.

[6] Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. (Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993), 655.

[7]  Ibid., 654.

[8] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 687.

[9] Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.