פרק הגיס החמישי
פרק כט, פס' 1 וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה. וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל.
? "אֲפֵקָה"? — זה ממש ליד כפר הבפטיסטים. — איך הגיעו לשם, לאחר שראינו אותם קודם באזור עפולה (כח 4)? — האם הפלישתים שינו את דעתם וחוזרים הביתה?
מתברר שהמחבר עדיין ממשיך למתוח אותנו. כולנו מחכים לראות את המלחמה ואת העברת המלכות לדויד, כפי ששמואל הבטיח אותה כרגע (כח 17). אבל במקום זה בא…
עוד הֶבְזֵק לְאָחוֹר
פס' 2א וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים, לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים.
גיוס כללי. — "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" מגיעים עם כוחותיהם. כולם "עֹבְרִים" בעמדת הש"ג לשם ספירה לפי "מֵאוֹת וְ…אֲלָפִים": הצבא "הָעַזָּתִי", הצבא "הָאַשְׁדּוֹדִי", הצבא "הָאֶשְׁקְלוֹנִי", הצבא "הָעֶקְרוֹנִי", ואחרון אחרון חביב — הצבא "הַגִּתִּי" (יהו' יג 3). עכשיו יודעים כמה פלישתים יש.
אבל רגע, מי אלה?
פס' 2ב וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ.
אוי לא! — דויד שוקע בים של אויבי ישראל. — עוד מעט נגלה מי מציל אותו מלטבוע. אבל קודם נקח דקה ל…
הפקת לקחים:
1. מרד הוא מרד; אי־ציות הוא אי־ציות; חטא הוא חטא. — לא לנסות להגדיר מהו 'חטא גדול' ומהו 'חטא זניח'. זה לא התפקיד שלנו. — לא לוותר לחטא! זכרו כי "[ה]שׁוּעָלִים [ה]קְטַנִּים [הם אלה ש]מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שה"ש ב 15).
2. אין פרוטקציה בשמים. — לא 'קדושים', לא 'צדיקים', לא נביאים מתים, לא הסבתא. — ומתווך יש רק אחד: "יֵשׁוּעַ, מְתַוֵּךְ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה."
אין ישועה בשם אחר.
3. תדמית המכשפה הנחמדה. — גם העיסוק בעולם הרוחני שנראה כמו חלק מהשגרה היומיומית — ענייני, לא מאיים, סוג של פנייה למוקד טלפוני — גם הוא אסור.
אלוהים יודע מה מזיק. לכן חשוב שנקשיב לו כשהוא אוסר משהו. האיסור הוא לטובתנו.
ועכשיו פרק כט, 'פרק הגַּיס החמישי'.
נקודת הגיוס עבור צבא הפלישתים נמצאת "בַאֲפֵק", לא רחוק מפתח־תקוה. שם נמצאים גם דויד ואנשיו, תחת פיקודו של "אָכִישׁ מֶלֶךְ־גַּת". המלך בוטח בדויד עד־כדי־כך שהוא החליט: "שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים" (כח 2).
וואו. — דויד במלכודת! — מה יעשה קומץ של ישראלים בצד הלא־נכון? בתוך ים של אויבים מושבעים? בדרך למלחמת השמדה נגד עם ישראל?!
דבר אחד בטוח: מלך ישראל המיועד לא ילחם נגד עמו לצד הגויים! — כעת נגלה מי יציל את דויד מלטבוע בים הזה:
ארבעה מלכים שמבינים עניין
פס' 3א וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים: "מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה?"
"הלו, 'אָכִישׁ'! שכחת נגד מי אנחנו יוצאים למלחמה?"
פס' 3ב וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים: "הֲלוֹא זֶה דָוִד, עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים, וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
"לֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה." — ל"אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת" יש רק ניסיונות טובים עם "הָעִבְרִים הָאֵלֶּה" ועם מפקדם. הרי למשך כל אותם "יָמִים אוֹ… שָׁנִים" דויד הצליח לרמות אותו. — אתם בוודאי זוכרים: דויד התפרנס מפשיטות על שכני הפלישתים מכיוון דרום, אך לאכיש הוא סיפר שהוא עושה שַׁמּוֹת ב"יהוּדָה" (כז 12-10).
התרמית של דויד לא מרשימה את "שָׂרֵי [ה]פְלִשְׁתִּים". בנוסף, אכיש עושה את הטעות להגדיר אותו כ"עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". זה מזכיר לארבעת המלכים האחרים מיד כי…
לצבא פלשת יש ניסיון רע עם שכירי־חרב
פס' 4 וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים; וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים: "הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ, וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם; וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה! וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו? הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם!"
"אנחנו לא רוצים גיס חמישי, אכיש! הרשה לנו לצטט לך מספרי ההיסטוריה תיאור של מלחמה שהובסנו בה (שמו"א יד 21-20): "וְהִנֵּה, [בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים] הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ; מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד. 21 וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב, וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן."
"שלח את 'הָעִבְרִים הָאֵלֶּה' הביתה, אכיש! חסר שיהיו 'גַם הֵמָּה… עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל'. אנחנו צריכים את 'רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים' שלנו על הכתפיים — לא ערופים!"
"חוץ מזה…"
אולי בגת שכחו את הלהיט הישראלי — אבל לא אצלנו בעזה ובאשדוד
פס' 5 "הֲלוֹא זֶה דָוִד, אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר: 'הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו'."
לא שאני מחבב את "סַרְנֵי [ה]פְלִשְׁתִּים" — אך זיכרון היסטורי כמו שלהם היה מציל הרבה מנהיגים בני־ימינו מטעויות פטאליות.
תהינו קודם מי יציל את 601 הישראלים מלטבוע בים של אוייבים. — הנה…
יהוה משתמש בפלישתים כדי להציל את דויד מידי הפלישתים
פס' 6א 6 וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל דָּוִד, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "חַי יהוה, כִּי יָשָׁר אַתָּה, וְטוֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה; כִּי לֹא מָצָאתִי בְךָ רָעָה, מִיּוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
■ בתחילת פרק כח דיברנו על ה'עדות' הזוהרת של דויד בפני "אָכִישׁ". גם עכשיו מלך גת משוכנע כי דויד הוא "יָשָׁר". בפס' 9 אכיש אפילו משווה אותו ל"מַלְאַךְ אֱלֹהִים".
הלוואי על כולנו כתלמידי ישוע עדות מופתית כזו בפני הסובבים אותנו. — כמה חבל כי אכיש רואה עדות של שקרן.
"אתה 'טוֹב בְּעֵינַי', אבל מה לעשות —…
פס' 6ב-7 "וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא טוֹב אָתָּה. 7 וְעַתָּה, שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם; וְלֹא תַעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים."
"לֵךְ בְּשָׁלוֹם." — הרבה מאוד זמן דויד לא שמע את הברכה הזו. הפעם האחרונה שמישהו ברך אותו במילים "לֵךְ לְשָׁלוֹם" היה זה חברו "יְהוֹנָתָן" (כ 42), לפני הבריחה ל"נֹב, עִיר הַכֹּהֲנִים". בזמנו היה ברור כי הדבר האחרון שנראה באופק עבור דויד הוא "שָׁלוֹם".
"לֵךְ בְּשָׁלוֹם." — איזה שחרור! — מי היה מאמין כי כך תיפתר הדילמה שלתוכה דויד הכניס את עצמו ואת אנשיו? — או שבעצם "אָכִישׁ" הכניס אותו לשם? — מה זה משנה? כרגע פשוט קורה נס מאלוהים!
זהירות, דויד! בינתיים חשוב לשמור על החזות השקרית:
פס' 8 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ: "כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ, מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ?"
"ש'אָכִישׁ' חס וחלילה לא יראה איזו הקלה הוא גורם לי! אני חייב להישמע מאוכזב,… כועס! — 'מֶה עָשִׂיתִי?!'"
הביטוי "אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" הוא כמובן דו־משמעי. הרי בכל פעם שדויד פונה לשאול הוא קורא גם לו "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (כד 9; כו 17).
לאכיש יש את המילה האחרונה: "אתה אמנם 'יָשָׁר… וְטוֹב בְּעֵינַי', אבל חוץ ממני יש עוד ארבעה 'שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים'." —
הרוב קובע
פס' 10-9 9 וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: "יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים. אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ: 'לֹא יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה.' 10 וְעַתָּה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ אֲשֶׁר בָּאוּ אִתָּךְ; וְהִשְׁכַּמְתֶּם בַּבֹּקֶר, וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ."
"שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ." — כך אלוהים משתמש דווקא בשליטים האוייבים כדי לפטור את הפלונטר של דויד.
? בזמן שדויד וחבריו נשלחים לארוז, אנחנו נעצור לכמה רגעים. — מי שם לב שאפילו כאן גילינו רמז למשיח?
משיח שלוש פעמים "אָכִישׁ" מדגיש: "לֹא מָצָאתִי בְךָ רָעָה" (פס' 3 + 6 + 9). אני ואתם אמנם יודעים שדויד לא היה מושלם ושעדותו בפני אכיש לא היתה טהורה. אבל אלוהים הרשה שהמלך הגוי הזה יראה בסבו של המשיח תמונה של שלמות.
ובברית החדשה, מי אמר על מי שלוש פעמים — ובצדק! — "אֵינֶנִּי מוֹצֵא בּוֹ שׁוּם אַשְׁמָה"? — "פִּילָטוֹס הַנָּצִיב [הרומי]" על הנאשם ישוע — על המשיח (לוקס כג 14 + 15, ו"פַּעַם שְׁלִישִׁית" בפס' 22. כמו כן יוחנן יח 38; יט 4 + 6).
ואסור לדלג על כך שאכיש משווה את טובו של דויד לזה של "מַלְאַךְ אֱלֹהִים" (פס' 9 [שים לב שבבראשית כא 18-17 "מַלְאַךְ אֱלֹהִים" הוא יהוה בכבודו ובעצמו]). הרי חוץ מחפות ישוע מפשע יש דבר נוסף שמעורר בפילטוס רתיעה מלשפוט אותו: הוא מפחד לשפוט את "בֶּן־אֱלֹהִים" (יוחנן יט 8-7).
עכשיו הגיע הזמן ללכת…
הביתה
פס' 11א וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד, הוּא וַאֲנָשָׁיו, לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר, לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.
עם אור ראשון (לפי הפקודה בסוף פס' 10), עוד לפני הנפת דגל פלשת ובלי ארוחת בוקר, "הָעִבְרִים הָאֵלֶּה" יוצאים בכיוון הבית — לפני שמלך עזה או מלך אשדוד יקומו וישנו את דעתם!
? האם אתם יכולים לראות את התמונה? — להרגיש את האווירה?
השמש עולה. על עלי הצמחייה נוצצות טיפות הטל. משב רוח נעים מורגש מכיוון הים. עוד לא חם. דויד ואנשיו לוקחים נשימות עמוקות של אוויר צח כשהם צועדים אל תוך הבוקר הרענן. יש שמהמהמים את המנגינה של "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו…". — "צִקְלַג", אנחנו באים! כמה טוב לחיות!
כך מסתיים 'פרק הגיס החמישי' הקצר — ובכוונה! — הרי כך המחבר מבליט את מצבו העגום של המלך שנדחה בסוף הפרק הקודם: שם ראינו את שאול פוסע אל תוך החושך בידיעה: 'מחר אני מת.'
! שימו לב שזאת אחת המגמות של המחבר. הוא מבליט את ההבדל שבין האדם המתמודד עם קשיים ואסונות בכוחות עצמו — לבין המאמין הנושע שמתמודד עם חיים לא פחות קשים — אבל אלוהים לצדו ולעזרו.
נראה עוד דוגמאות של הדגש הזה בהמשך.
הגיוס הושלם…
פס' 11ב וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל.
…צפונה, לעפולה. — שיעלו.