פרק ו 1 וַיְהִי אֲרוֹן יהוה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.
? חצי שנה־פלוס! — נכון שהיינו מצפים שיתחכמו יותר מהר?
בני העם סובלים ומתים, אבל השליטים בגאוותם דוחים ודוחים את הכניעה. הרי כבר בימים הראשונים הם הבינו מאיפֹה האסון הזה נופל עליהם. כבר אז ראשי העיר אשדוד התריעו: "קָשְׁתָה עָלֵינוּ יָדוֹ [של] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ראה ה 7).
זו לא הדוגמה הראשונה בתנ"ך שבה גאוות הרודנים ועקשנותם עולה לאזרחים בחיים: חשבו כמה העם סבל וכמה אנשים מתו מהמכות במצרים, בזמן שפרעֹה בגאוותו המשיך 'לעשׂות שריר' לאלוהים.
■ ואנחנו יותר טובים? — כשאתה, כבעל או כאב למשפחה, יודע כי מה שאתה עושׂה הוא חטא; ואתה רואה איך תוצאות החטא משפיעות לרעה על השלום בבית; על הזוגיות שלכם; על הילדים — כשאתה רואה שכבר אין חיי משפחה; שכולם בבית סובלים; כשברור שנגרם נזק לא רק לך אלא גם להם — בעיקר להם…
מה? אתה לא שׂם לב שאלוהים מוכיח אותך? — למה אתה בכל זאת ממשיך בחטא? — במה אתה שונה מהפלישתים שמסרבים להיכנע לפני אלוהים?
הם דווקא כן מוכנים להיכנע עכשיו. בתור פוליטיקאים הם רק לא יודעים איך. הם הרי לא עומדים להתפייס עם מלך או עם ממשלה עויינת אלא עם אל! — בשביל דברים כאלה יש מומחים:
פס' 2 וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים, לֵאמֹר: "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יהוה? הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ?"
מיד תראו כי מבחינה טכנית ה"כֹּהֲנִים וְ[ה]קֹּסְמִים" יודעים בדיוק מה צריך לעשות. הם קובעים כי…
אשמה דורשת קורבן "אָשָׁם"
פס' 3 וַיֹּאמְרוּ: "אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל — אַל־תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם, כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם. אָז תֵּרָפְאוּ, וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם."
במילים אחרות:
• אם תחזירו את "אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל";
• ואם תצמידו אליו קורבן "אָשָׁם";
• ואם בעקבות כך תסור מכם המגיפה ואתם "תֵּרָפְאוּ";
• אזי תכלו להיות בטוחים כי אכן הייתם אשמים לפני יהוה, וכי שבעה חודשי המגפה היו עונש מ"יָדוֹ".
חייבים לשלוח קורבן. השאלה איזה?
פס' 4א וַיֹּאמְרוּ: "מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ?"
ה"קֹּסְמִים" חכמים, כפי שנראה בהמשך. אך עם כל חוכמתם הם לא מסוגלים להתעלות על מה שהם: כוהני אליל! הבנתם של אלוהים מסתכמת ב-"אם הוא כועס — תנו לו לאכול." בתהילים נ (13-9) יהוה לועג לתפיסה הזו: "הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים, וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?" — "אני בורא היקום! כל החיות שבעולם הם שלי. אתם חושבים שאני צריך מכם כבשׂ?"
כוהני הפלישתים דווקא לא חושבים שאלוהי ישראל רעב. אבל כאנשים הרגילים לייצר אלילים שדומים באופיים לבני־אדם, הם נופלים בטעות אחרת: הם מייחסים לאלוהי ישראל רדיפת בצע: "אם הוא כועס — תנו לו זהב!"
פס' 4ב-5 וַיֹּאמְרוּ: "מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים — חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב, וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב. כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם. 5 וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד. אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם."
פסוקים 4 עד 5 מגלים פרטים חדשים על מה שפקד את ארץ פְּלֶשֶׁת. אנחנו מתחילים לראות את…
היקף האסון
"מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם." — "מַגֵּפָה" לא רק באשדוד, גת ועקרון, אלא בכל מקום.
"עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ." — בנוסף למגיפה היתה מכת עכברים.
? האם היה לכם פעם עכבר בבית? או, חס וחלילה, משפחה של עכברים?
אם כן, אתם יודעים כמה נזק וכמה לכלוך עכבר אחד קטן יכול לעשׂות, בעיקר אם הוא נכנס למְזָוֶה — למקום שבו אתם מאחסנים את הקמח, הקטניות, הסוכר, הפסטה ומוצרי מזון אחרים. משום מה החבר'ה האלה לא יכולים להסתפק בחור שהם עושים בחבילה אחת. — לא! — הם חייבים לכרסם בכל החבילות, להשאיר כתמי שתן כתומים ודביקים בתוך כל המגירות ולפזר כמות בלתי־נתפסת של גללים קטנטנים — ספוגים בבקטריות — במקומות הכי לא צפויים בבית.
עכשיו דָמיינו לכם מיליוני מְכַרְסְמִים כאלה בכל מקום — בכמוּיות שאפילו הורסות את הגידולים שבשׂדות.
שום דבר לא עוזר — לא מלכודות, לא רעל, לא חתולים, ואפילו לא שׂריפת השׂדות.
ומה שהפלישתים בזמנו אולי לא ידעו: אם אחד כזה נושך אותך, הוא כנראה מעביר לך את הנגיף שגורם ל"טְּחֹרִים" הקטלניים.
ראה https://en.wikipedia.org/wiki/Mouse_plagues_in_Australia
מן הפרטים הנוספים הללו קבלנו את המשפט המסכם: "אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם." — העונש מיד אלוהי ישראל פגע בבני אדם, באלילים ובאדמה החקלאית. — אסון בריאותי, דתי וכלכלי, ממש כמו בזמנו במכות מצרים (שמות יב 12).
עכשיו שוב מתברר מה שכבר גילינו לעיל: לפלישתים יש…
מנהיגים רוחניים עם זיכרון היסטורי
פס' 6 "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם? הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ."
? האם אתם זוכרים שאפילו יועצי פרעֹה אזרו אומץ והוכיחו אותו על עקשנוּתו? — בשמות י 7 הם אומרים: "שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים! … הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!" — "אתה רוצה להמשיך להתעקש עד שלא ישאר כלום מהאימפריה שלך?"
אותה שאלה נוקבת גם כאן: "לָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם?" — "רדו מהסוס הגבוה של הגאווה! אם מעצמה כמו 'מִצְרַיִם' לא יכלה להתנגד לאלוהי ישראל — איזה סיכוי יש לכם?"
"[ה]כֹּהֲנִים וְ[ה]קֹּסְמִים" נותנים להנהגה הפוליטית גם הוראות ביצוע שכוללות…
שיעור בהבחנה רוחנית
פס' 9-7 7 "וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל, וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה. 8 וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יהוה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה; וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ.
9 וּרְאִיתֶם: אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית־שֶׁמֶשׁ — הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת; וְאִם לֹא — וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ. מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ."
"עֲגָלָה חֲדָשָׁה" — לא משומשת — זאת כדי…
א. לכבד את אלוהי ישראל;
ב. כדי לוודא שהיא תשׂא בבטחה, ללא תקלות, את המשקל של ארון הברית המצופה זהב ומכיל לוחות אבן; בנוסף ל"אַרְגַּז" עץ מסיבי שמכיל "טְחֹרֵי זָהָב וַ… עַכְבְּרֵי זָהָב", שמן הסתם לא היו קטנים כמו עגיל או טבעת.
שימו לב כי לפי הבנת הפרשנים לא היו בארגז רק 5 סטים של שני צלמי זהב עבור 5 הערים הראשיות. לפי פסוק 18 הוסיפו עכבר עבור כל "עִיר מִבְצָר" בארץ הפלישתים ועבור כל "כֹּפֶר הַפְּרָזִי" (דהיינו כל כפר ללא חומות) — כמות לא מבוטלת של צלמי זהב.
"קְחוּ… שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת." — ז"א פרות שהמליטו לא מכבר, והן כרגע נמצאות בחופשת לידה והנקה.
"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל." — פרות שמעולם לא היו רתומות לעגלה או לכל כלי אחר.
"וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה." — תנו לעגלים להיות ליד האמהות עד שהן רתומות לעגלה — ואז תפרידו ביניהם. גררו את העגלים הגועים בחזרה אל הרפת, וכלאו אותם שם.
"וְהָלָךְ." — עכשיו שחררו את הרסן של הפרות, וראו מה הן יעשו.
"[ה]כֹּהֲנִים וְ[ה]קֹּסְמִים" לא היו אנשי אקדמיה מנותקים מהמציאות הכפרית. זכרו כי "קֹּסְמִים" בתנ"ך רכבו על חמורים שידעו לדבר (במד' כב 28); ועוד בתקופת הברית החדשה מנהיגים רוחניים ידעו איך להשקות שור ואפילו איך להוציא שׁורים מתוך בורות (לוקס יג 15; יד 5). — כל אדם בתקופה ההיא ידע כי פרה מניקה תמיד תרצה לחזור לעגל שלה, במיוחד אם יצרת מצב שבו העגל נמצא במצוקה וצועק בקולי קולות!
הִנה המִבחן:
פס' 9א "אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית־שֶׁמֶשׁ — [אזי] הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת." — אם תראו שהפרות סותרות את כל חוקי הטבע ומושכות את ארון הברית לא לעבר הרפת אלא לכיוון "בֵּית־שֶׁמֶשׁ" — אז תדעו שזה "הוּא"! אז תדעו כי מי "עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת" הוא אלוהי ישראל.
פס' 9ב "וְאִם לֹא" — אזי אנחנו נדע כי כל האסונות שפקדו אותנו ב-7 החודשים האחרונים התרחשו ב"מִקְרֶה".
! קראתי לזה 'שיעור בהבחנה רוחנית', ובתור כזה הוא ממש משׂיג את מטרתו. ה"קֹּסְמִים" הפלישתים אכן מצאו דרך לזהות את ידו של אלוהים.
אבל בבקשה אל תקחו דוגמה מ"קֹּסְמִים". אף אחד מאתנו לא יכול לִכפות על אלוהים לחולל נס. אף אחד לא יכול להציב לו אולטימטוּם ולהגיד: "אם אתה רוצה שאני אאמין בך, אתה חייב לפעול כך ולא אחרת!"
יש כאן פשוט עוד דוגמה בתנ"ך שבו אלוהים מגלה לאנשים בלתי־מאמינים פרטים על אודותיו ומצפה מהם להגיב בהתאם. באשר לתגובה הנכונה, הפלישתים דווקא נכשלים! — אבל לשם עוד לא הגענו.
עכשיו מתברר כי אלוהים לא רק יכול לדבר דרך כוהני אליל — כמו כבר דרך בִלעם (במד' כג-כד),…
יהוה משתמש אפילו בפרות
פס' 12-10 10 וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן, וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה; וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת. 11 וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יהוה אֶל הָעֲגָלָה; וְאֵת הָאַרְגַּז, וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב, וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.
12 וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל דֶּרֶךְ בֵּית־שֶׁמֶשׁ. בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד גְּבוּל בֵּית־שָׁמֶשׁ.
"וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת." — משהו (או מישהו) דוחף את הפרות קדימה בעלייה ל"בֵּית־שֶׁמֶשׁ". הן בחיים לא היו רתומות לעגלה, אבל עכשיו הן מושכות ישר ("וַיִּשַּׁרְנָה"), כמו מקצועניות, מבלי לסתות "יָמִין וּשְׂמֹאול".
"וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם." — כולם מבינים: מי שמוביל הן לא הפרות אלא אלוהי ישראל. כל המי־ומי בארץ פְּלֶשֶׁת — מוקפים כמובן בכוחות ביטחון מזויינים — נמצאים מאחור. כך יכלו להיות עדים למתרחש, אך מבלי להוות איום לישראלים המנוצחים או לבוא במגע אתם. — האם הם גם חשבו על ריחוק חברתי בגלל המגפה? — לא בטוח.
עד כה הכל מתקדם מעולה. תושבי "בֵּית־שֶׁמֶשׁ" מאלתרים…
טקס השבת שבויים
פס' 15-13 13 וּבֵית־שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת.
14 וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית־הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם. וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה. וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוה. 15 וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יהוה וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב, וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה.
וְאַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיהוה.
"הָעֲגָלָה" פתאום נעצרת. אלוהים יודע בדיוק מתי הגלגלים עוברים את הקו הירוק שמפריד בין השטח הכבוש על־ידי הפלישתים לבין האיזור שבשליטת ישראל. הוא לא גורם לפרות להמשיך בדרכם עד חברון או בית־לחם.
שימו לב ש"אַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ" עושׂים את כל הדברים הנכונים:
תגובה ראשונית בהחלט ראויה: כתוב כי "יִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת" את ארון הברית.
תגובה שנייה: מייד מתארגנים וקוראים למי שמוסמך לגעת בארון הברית: "וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יהוה… וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה." — זאת אומרת שאנשי בית־שמש ידעו מה הנוהל לטיפול בארון הברית.
תגובה שלישית: מעלים "עֹלָה לַיהוה" — קורבן מיידי ממה שבא ליד: "הַפָּרוֹת" שהגיעו מארץ פְּלֶשֶׁת — ו"עֲצֵי הָעֲגָלָה".
תגובה רביעית: "אַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ" לא מסתפקים בהבאת קורבן שבא להם בחינם (ראה מל"א כד 24). הם גם מביאים מן הצאן והבקר שלהם ו"הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים… לַיהוה" — זבח תודה אמיתי.
מכאן עד סוף פרק ו נגלה עוד הרבה פרטים חינוכיים. אבל קשה לקלוט כאלה עם ראש עייף. לכן נעצור כאן להפסקה. רק עוד דקה ל…
הפקת לקחים:
■ מַגֵּפָה — והיא עונש מאלוהים. מגפה שדרכה אלוהים קורא: "אני קיים! אתם היצורים שלי! אתם לא יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים! כל הכוח והיכולות שלכם הם אפס מול הכוח שלי!" — מגפה — האם זה נשמע לנו מוכר?
בסוף הפלישתים נכנעים, אבל רק אחרי שבעה חודשים שבהם מן הסתם מתו אלפי בני־אדם.
לפעמים גם אנחנוּ עוברים סבל. כשזה קורה לך, בדוק האם אלוהים אולי מצביע על חטא בחייך — על התנהגות או הרגל שאתה יודע שצריך לשנות — על מערכת יחסים שאתה יודע שהיא לא מכבדת את אלוהים.
אם זה מתברר לך, אל תעשׂה 'שריר' לאלוהים 7 חודשים או אף שנים. הכנע לפניו, ותקן מה שצריך לתקן.
■ אבל לא כל סבל בחיים שלנו הוא בהכרח עונש על חטא. אם אתה הולך בידיים נקיות ובלב נקי לפני אלוהים — והסבל לא עובר למרות התפילות, ייתכן שיש לאלוהים מטרה אחרת. אז נשאר רק להתפלל לכוח הדרוש כדי לשׂאת באהבה את מה שכרגע תֹכנית אלוהים עבורך.
מה שכן, אם אתה תלמיד של ישוע, אל תגיד לעולם — כמו שאמרו הפלישתים — "[אולי] מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ." — אין "מִקְרֶה" בחיים שלך. הכל תחת שליטתו הריבונית והאוהבת של אביך שבשמיים.
כשהשמחה בשדות ליד בית־שמש עדיין בעיצומה, אנחנו קוראים:
פרק ו פס' 16 וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא.
המנהיגים הפוליטיים והרוחניים של צורר ישראל העיקרי באותה תקופה קיבלו את ההוכחה שביקשו:
זוהי אכן יד אלוהי ישראל
המגפה אכן באה מידו. הוא יותר חזק מהאינסטינקטים של פרות מניקות. הוא יותר חזק מ"דָּגוֹן" וכל אלילי הפלישתים גם יחד. הוא עליון לכל.
מפסוק 4 אנחנו כבר יודעים כי היתה "מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם", אבל הסיכום הבא קצת מרחיב על כך:
פס' 18-17א 17 וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיהוה: לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד, לְעַזָּה אֶחָד, לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד, לְגַת אֶחָד, לְעֶקְרוֹן אֶחָד. 18 וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב, מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים; מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי,…
הן מכת ה"טְּחֹרִים" והן מכת העכברים לא פסחו על אף אחד. בנוסף לערים שכבר צויינו, הם פגעו גם ב"אַשְׁקְלוֹן", גם ב"עַזָּה", גם בכל הערים הבצורות האחרות, גם בכל כפר, בכל חווה, בכל בסיס צבאי ובכל מוצב־גבול בארץ פְּלֶשֶׁת. — לא היו 'ישובים ירוקים'.
? והשאלה שנשאלת עכשיו היא: אם כל ה"פְלִשְׁתִּים [אכן] רָאוּ" — למה אף אחד לא מצטרף להשתחוות לאלוהים האמיתי יחד עם אנשי בית־שמש? למה זה נגמר במשפט היבש: "וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא"? למה הם חוזרים לשגרה כאילו לא קרה כלום? למה אין עכשיו התעוררות רוחנית בארץ הפלישתים? יש להם הזדמנות לשבור את כל האלילים שלא הוכיחו את עצמם ולהשתמש בציפוי הזהב והכסף למטרות מועילות יותר.
? ומה קורה 1000 שנים מאוחר יותר כשישוע מאכיל 5000 איש ב-5 פיתות ו-2 דגים? — האם זה מחולל התעוררות? וכשהוא "מְרַפֵּא כָּל מַחֲלָה וְכָל מַדְוֶה בָּעָם" (מתי ד 23), האם אז מתחילה התעוררות? ומה קורה כשהוא מקים לתחייה אדם ששכב כבר ארבעה ימים בקבר? — הדבר היחיד שמנהיגי הדת יכולים לחשוב עליו הוא: "כְּדַאי לָנוּ כִּי [ה]אִישׁ [הזה] יָמוּת" (יוחנן יא 50).
! אנשים לא נושעים מפני שהם רואים ניסים! אנשים נושעים מפני שהם מאמינים לאמת של דבר־אלוהים — לבשׂורה. כך זה היה בעידן הפלישתים, וכך זה גם היום: ניסים יכולים לאמת את הבשׂורה, אבל ניסים לא מושיעים.
ראו עכשיו שחוסר־אמונה הוא לא רק בעיה של הפלישתים הגויים:
• אין ספק שבני־ישראל ידעו כי לקיחת ארון הברית בשבי הנחית אסון כבד על השכנים ועל ארצם. אמנם לא היו עיתונים ואינטרנט, אבל חדשות כאלה עברו מפה לאוזן.
אתם יכולים להיות בטוחים כי במשך שבעה חודשים אף חקלאי ישראלי לא ירד למסגר פלישתי שיתקן לו את המחרשה או יישר לו כלי עבודה מברזל שהתעקם (שמו"א יג 21-19). הרי מעבר לגבול השתוללה מגיפה — מגיפה שהיתה העונש על כיבוש "אֲרוֹן יהוה".
• מפסוק 15 התברר כי אנשי בית־שמש גם ידעו טוב מאוד שלא כל אחד מורשה לגעת בארון הברית, אלא רק "הַלְוִיִּם".
והנה, למרות הידיעה הזו — כעת חוטאים אנשי בית־שמש ב…
סקרנות קטלנית
פס' 18ב …וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יהוה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית־הַשִּׁמְשִׁי.
"אָבֵל הַגְּדוֹלָה" היא כמובן "הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה" מפסוק 15 (חילוף האותיות [נ/ל] מקובל גם במקומות אחרים במקרא [ראה נחמ' יג 7: "נִשְׁכָּה" במקום "לִשְׁכָּה"]). הרי מה שמתרחש בפסוק הבא הופך את השׂמחה הגדולה על החזרת ארון הברית לאֵבֶל גדול:
פס' 19 וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יהוה. וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים־אֶלֶף אִישׁ. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה יהוה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.
המינוח בפסוק הזה יוצר חילוקי דיעות לגבי שתי נקודות:
1. "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יהוה" יכול להתפרש:
• 'כי כולם ראו את ארון הברית ללא הכיסוי שאמור להסתיר אותו כשהוא לא נמצא בקודש־הקודשים' (במד' ד 6-5);
או…
• 'כי הביטו לתוכו' (במד' ד 20).
האופציה השנייה יותר סבירה, לפי דעתי.
2. "שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים־אֶלֶף אִישׁ."
• זה יכול להיות המספר 50,070 — בזמן ש"בֵית־שֶׁמֶשׁ" בתקופה ההיא היתה עיירה קטנה עם מספר תושבים שהגיע במקרה הטוב לעשירית מהכתוב כאן.
• עוד אופציה היא שיבוש בטקסט (ראו "שִׁבְעִים אִישׁ" בלבד אצל יוסף בן־מתיתיהו, למשל).
גם אם מתו 'רק' 70 גברים — 70 בנים, אבות, אחים, חברים, שכנים ובעלי משפחות — הדבר בהחלט "מַכָּה גְדוֹלָה" שמצדיקה "אֵבֶל" גדול.
? הקדושה הזו מסוכנת. — מה עושׂים?
חוטאים מעדיפים להיות רחוקים מקדושה
פס' 20 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית־שֶׁמֶשׁ: "מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יהוה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה; וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ?"
יש להם תורה עם הנחיות ברוּרות מה עליהם לעשׂות כדי לא רק "לַעֲמֹד לִפְנֵי יהוה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ" אלא גם לזכות לבִרכתו. — אבל לא! הם מעדיפים אותו כמה שיותר רחוק.
שימו לב שזו היתה אפילו תגובתו המיידית של דויד, אחרי שאלוהים היכה את "עֻזָּה" בעקבות נגיעה בארון הברית (שמו"ב ו 9-8).
וראו את הלך המחשבה של עובדי אלילים אצל תושבי בית־שמש. הם שואלים: "אֶל מִי [יהוה הָאֱלֹהִים] יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ?" — כאילו יש לבני אדם יכולת להרחיק מעצמם את בורא היקום.
פס' 21 וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת־יְעָרִים, לֵאמֹר: "הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יהוה. רְדוּ! הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם."