מבוא
? מי זוכר מהי התבנית המעגלית שחוזרת על עצמה בספר שופטים פעם אחרי פעם אחרי פעם? — היא כזו:
- בני־ישראל עוזבים את אלוהים, לא מצייתים לדברו ומשתחווים לאלילי הכנענים;
- אלוהים נותן לאויבי ישראל לִגְבור ולנצֶח;
- כשמגיעים מָים עד נפש, אלוהים מקים שופט, ותחת הנהגתו בני־ישראל משתחררים זמנית מעול הפולשים והרודנים הזרים;
- עִם מות השופט בני־ישראל לא רק חוזרים לדרכי החטא ועבודָת האלילים — כל פעם הם יורדים לדרגת שִפלות עוד יותר גרועה (ב 19);
- בעקבות כך אלוהים נותן לאויבי ישראל לנצח — והכל חוזר חלילה…
המעגל העצוב הזה מבליט שני דברים:
מצד אחד העבדוּת של בני־אדם לחטא — חוסר היכולת, ואפילו חוסר הרצון שלהם, להשתחרר מהעבדוּת לחטא;
מצד שני סבלנוּתו של אלוהים — רחמיו וחסדו שניתנים למי שלא מגיע לו (כי הרי חסד לא מגיע לאף אחד);
ולא לשכוח…
נקודה שלישית — הכי חשובה: במעגל הזה נראית הנאמנות של אלוהים להבטחותיו:
- מעם ישראל צריך לבוא המשיח, מושיע העולם;
- ויום יבוא ש"כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" (רומים יא 26).
לכן אין מצב שעם ישראל יעלם — לא בדרך הָהִתבוללוּת, ולא דרך מלחמות. תכנית הישועה של אלוהים תתקיים. — חייבת להתקיים!
ועכשיו…
סוף לסיפורו של יפתח: במקום תודה — אכזבה
יפתח חזר כרגע מהמלחמה נגד העמונים. — הללויה! אלוהים עזר. הוא נתן לנו ניצחון! — אבל יש אנשים מבני ישראל שהשִחרור מהעול העמוני לא מעניין אותם. הם קמים ומחליטים:
בואו נשרוף את המושיע
שופטים יב
1 "וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה. וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח: 'מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי־עַמּוֹן, וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ? — בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ!'"
בני־אפרים עושים זאת שוב.
מי זוכר את תגובתם לָניצחונות של גדעון? גם אז, הם לא אמרו: "וואו, איזה נס! אלוהים השתמש בגדעון וב-300 לוחמים בלי נשק כדי לשחרר אותנו ממיליון מידיינים ש'לֹא [ה]שְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל'. תודה לאל! הוא הושיע אותנו."
ממש לא! אחרי שעברה הסכנה, יש רק דבר אחד שמעסיק אותם: הגאווה הפגועה שלהם. הם תוקפים את המושיע התורן, את גדעון: "'מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ, כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן?!' וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה" (ח 1). אף לא מילה של תודה.
עם גדעון רק רבו — על יפתח מאיימים בשריפה על המוקד: "בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ!"
ושוב הגאווה השבטית הפגועה גורמת להם לשכוח את המצב שממנו יפתח הושיע אותם — או יותר נכון: המצב שממנו אלוהים הושיע אותם:
▪ הם שוכחים כי ישראל סבל מפלישות בני־עמון במשך "שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (י 8);
▪ הם שוכחים כי האויבים לא הסתפקו במלחמה נגד שבטי ישראל שישבו בגדה המזרחית של הירדן. הרי "בְנֵי־עַמּוֹן [עברוּ] אֶת הַיַּרְדֵּן, לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית־אֶפְרָיִם. וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד" (י 9);
▪ בני־אפרים שוכחים כי — יחד עם כל "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — [גם הם בעצמם זעקו] אֶל יהוה לֵאמֹר: 'חָטָאנוּ לָךְ!'…" (י 10);
▪ הם שוכחים שניצחונו של יפתח הוא בעצם תשובת אלוהים לזעקה שלהם!
הכל נשכח: "בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ!"
אבל ליפתח אין כל כוונה להישרף. הוא אפילו לא רואה צורך להשתמש בדיפלומטיוּת וללטף את גאוותם של בני־אפרים, כמו שעשה גדעון לפניו (ח 3-2):
3-2 "וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם: 'אִישׁ־רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי־עַמּוֹן מְאֹד; וָאֶזְעַק אֶתְכֶם, וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם. 3 וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ; וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי־עַמּוֹן; וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיָדִי."
במילים אחרות: "אכן בישקנו מכם עזרה, ולא עזרתם. מי שבסוף עמד לצדנו הוא יהוה. אז (3ב) 'לָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי?'"
? ראיתם? — האנשים הללו לא רק באו להתווכח ולאיים. הם באו "לְהִלָּחֶם"!
! נעצור כאן רגע כדי לא לפספס נקודה חשובה:
התנגדות למושיע — התנגדות מבית!
ראו את הדמיון בין סיפור יפתח לבין סיפור גִדעון:
- בשני המקרים אלוהים הקים מושיע לישראל (ו 16; יא 9);
- בשני המקרים "רוּחַ יהוה" מילא את המנהיג, ורק כך היתה לו היכולת להוביל את העם לניצחון (ו 34 ; יא 29);
- בשני המקרים המושיע העיד על כך שהניצחון הושג בגבורת אלוהים ובזכותו בלבד (ז 15; ח 3, 7 ; יב 3);
- …ובשני המקרים היו כאלה מבני־עמו של המושיע שהחליטו לא להשתלב עם תכנית הישועה של אלוהים:
במקרה של גדעון היה מדובר באנשי "סֻכּוֹת" ו"פְּנוּאֵל" שבחרו בהתנגדות פָּסיבית — בסירוּב להעניק עזרה (ח 6, 8);
במקרה של יפתח אנחנו רואים את שבט "אֶפְרָיִם" יוצא למלחמת־אחים במגמה לשרוף את המושיע (יב 1, 3).
משיח! אלוהים מושיע; יש אפילו צופים מהצד שמעידים כי זוהי ישועת אלוהים — אך נמעני הישועה עיוורים למה שאלוהים עושה למענם.
התנגדות מבית! — עיוורון בספר שופטים — ואותו עיוורון נראה בביאת המשיח הראשונה.
למדנו מפרק יא כי יפתח לא אדם שממהר לצאת למלחמה. אבל אנשי אפרים לא משאירים לו ברירה. הם עיוורים: אויביהם נוצחו, ועכשיו היתה צריכה להתחיל תקופת שלום ושׂיגשׂוג. במקום זה פורצת…
מלחמת־אחים
…מלחמת־אחים עקובה מדם:
4א "וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם. וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם…"
מתברר שכבר אז היה קיים מעין "מתח אֶתְני" בעם ישראל — מאות שנים לפני שהמציאו את ההבדל בין ספרדים ואשכנזים:
4ב "וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם, כִּי אָמְרוּ: 'פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם, גִּלְעָד, בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה'." — בני־אפרים ראו את עצמם כ"אליטה". הרי כבר יעקב אמר בברכתו כי אפרים יהיה יותר גדול מאחיו (ברא' מח 20-19). לכן בני־אפרים נהגו "לרדת" על אנשי גלעד וללעוג: "אתם שָׁם בהרי גלעד, בגדה המזרחית, בכלל לא שייכים. אתם 'פליטים'. אתם 'הומלסים'. אתם ישראלים סוג־ב'."
אבל עכשיו הגלעדים מראים לאנשי האף הגבוה מאפרים מיהו באמת "פליט":
6-5 "וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: 'אֶעֱבֹרָה', וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: 'הַאֶפְרָתִי אַתָּה?' וַיֹּאמֶר: 'לֹא.' 6 וַיֹּאמְרוּ לוֹ: 'אֱמָר נָא "שִׁבֹּלֶת",' וַיֹּאמֶר: 'סִבֹּלֶת', וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן; וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן. וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים־וּשְׁנַיִם־אָלֶף."
? הבנּוּ מה קורה כאן? — מתברר שמִסְפָּר לא קטן מבני־אפרים עדיין שוהים בצד המזרחי של הירדן [בצד של עבדאללה מלך ירדן], וזאת אחרי המכה הראשונה שהנחיתו עליהם "אַנְשֵׁי גִלְעָד". כעת הם — התוקפים — הפכו ל"פליטים". כל מה שהם יכולים לחשוב הוא: "הביתה! ומהר!"
אבל יש רק מסלול אחד הביתה: דרך "מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן" — ושם מחכים להם יפתח ואנשיו עם חרב שלופה (ראה גם ג 29-28; ז 25-24).
שומרי המעברים אפילו המציאו סיסמה כדי לזהות מיהו משבט אפרים ומי לא: "אֱמָר נָא 'שִׁבֹּלֶת'." — וכל מי שדיבר בניב ה"אֶפְרָתִי" וביטא את ה"שׁ" כמו "ס" — נהרג בו במקום.
"אַרְבָּעִים־וּשְׁנַיִם־אָלֶף" איש. זהו מספר עצום של קורבנות! — כמעט כפול מכל חללי מערכות ישראל בהווה. — וכל האובדן הזה הוא מיותר לחלוטין.
הלאה:
סיומת ליפתח — ותבנית להמשך
7 "וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים. וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד."
יפתח מת, והטקסט ממשיך מבלי לעצור במילים: "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו…". כך נוצר רצף של ארבעה דיווחים זהים. אפשר לקרוא להם…
שופטים בשחור־לבן (מקבץ ב')
בפרק יב 15-8 אנחנו לומדים כי…
▪ קם שופט בְּמָקום X,
▪ פועל במשך X שנים,
▪ מת,
▪ נקבר בְּמָקום X.
זו התבנית של פסוק 7, ואלה כל הפרטים שניתנים לנו על שלושת השופטים שקמים אחרי יפתח. — הראשון הוא:
איבצן
10-8 "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם. 9 וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים; וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים. 10 וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית־לָחֶם."
שימו לב שלכל הנראה מדובה ב"בֵּית־לָחֶם" הגלילית בנחלת זבולון (יהושע יט 15), כי הרי עד כאן סיפור השופטים מתמקד בעיקר בָמתרחש בצפון הארץ.
אילון
12-11 "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים. 12 וַיָּמָת אֵלוֹן הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלוֹן בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן."
עבדון
15-13 "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן־הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי. 14 וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי־בָנִים, רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים. 15 וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן־הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי, וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם, בְּהַר הָעֲמָלֵקִי."
שֶם, מוצא, שנות פעילות, מקום קבורה — כמו קטלוג בלי תמונות.
? למה אין פרטים? האם בזמן השופטים האלה לא קרה כלום? למה לגדעון מוקדשים שלושה פרקים ולאילון רק שני פסוקים?
! מפני שהתנ"ך הוא סיפורו של אלוהים. כתיבתו ועריכתו — הפרטים שיש בו והפרטים שאין בו — לכולם יש רק מטרה אחת: להָרְאות לנו את תכנית הישועה של אלוהים; לאפשר לכל קורא להבין, להאמין — ולהיוושע.
אין ספק שגם ב-25 השנים שבין פסוקים 8 ו-15 היו מלחמות ונצחונות, אסונות והצלות, ושוב ושוב ניסים שאלוהים עשה כדי לשָמֶר את העם הנבחר — אך רוח הקודש החליט שאין צורך לכלול את הפרטים הללו.
מה שבטוח הוא שאין כוונת הכותב לחלק את השופטים ל"עיקריים" ו"משניים"; חשובים יותר וחשובים פחות. הטעות הזו נעשית רק על־ידי תיאולוגים מודרניים. העובדה שיש בתנ"ך רק פרק אחד מעובדיה לעומת 66 פרקים מישעיהו לא הופכת את עובדיה לנביא "משני" (כפי שהוא מוגדר בתנכ"ים לועזיים). אין הבדלי חשיבות בין חלקים של דבר־אלוהים. יש רק הבדלים בתפקיד.
מה שמודגש על־ידי הרצף ה"דליל" הזה של שופטים היא זמָניוּת האדם:
חי — שירת — מת;… חי — שירת — מת.
"מושיע" מן הסוג הזה יכול להשיג במקרה הטוב "ישועה" של מספר שנים. תמיד הוא יהיה רק צל וסמל של המושיע האמיתי — ישוע המשיח — זה שבבוא העת "הָיָה לְמָקוֹר שֶׁל יְשׁוּעַת עוֹלָמִים [ישועה נצחית] לְכָל הַמְצַיְּתִים לוֹ" (עברים ה 9).
! שימו לב לירידה שחלה באיכות של אפילו ה"ישועה" הזמנית שהשיגו השופטים הללו:
אחרי גדעון (ח 28) כבר לא כתוב אצל אף אחד: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ 'X' שָׁנָה" — כי הארץ כנראה לא ממש שקטה יותר. בוודאי היו עליות וירידות בלחץ האוייבים, אך הוא אף פעם לא פסק לחלוטין.
אין אצל השופטים רק הבדלים בין מספר הפסוקים שמוקדשים להם — יש גם הבדלים משמעותיים בין מספר…
הצאצאים
בתחום הזה יפתח היה שונה ממנהיגים ובעלי מעמד אחרים: למדנו כי היתה לו בת אחת בלבד, והכתוב מדגיש: "רַק הִיא יְחִידָה; אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (יא 34). למרות זאת אנחנו לא שומעים שהוא לקח עוד נשים והביא עוד ילדים כדי להבטיח את המשכיות שמו ומשפחתו.
בת אחת — וזו נלקחה ממנו.
ומיד אחריו קם "אִבְצָן", אב ל-30 בנות! — חייבת להיות כוונה בדיווח הזה, כי אצל שום שופט אחר לא נאמר לנו כמה בנות היו לו.
- ילדה אחת ליפתח שמתה רווקה (יא 39) — 60 ילדים לאיבצן (חצי בנים וחצי בנות);
- יש המשכיות לאיבצן — אין המשכיות ליפתח.
כך נראה לפי ההיגיון האנושי, אבל זו טעות:
שמו של יפתח אכן מופיע בהיכל הגבורה של גיבורי האמונה (עברים יא 32) — איבצן ועבדון לא מופיעים, למרות שלכל אחד היו עשרות ילדים. — אם כן, לא צאצאים הם שמבטיחים לנו המשכיות, אלא האמונה המושיעה. זהו עידוד לאחים ולאחיות בינינו שאלוהים לא נתן להם ילדים.
אחרי הדיווח השחור־לבן אנחנו גולשים לתוך הפרק הבא:
שופטים יג
הפרק פותח בתמונה של…
עבדוּת כפולה
1א "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה."
"וַיֹּסִפוּ" — כמו אחרי כל אחת מאין־ספור ה"ישועות" שאלוהים עשה להם, החל מיציאת מצריים ובמשך כל תקופת כיבוש הארץ והשופטים, ועד לנקודה שבה אנחנו נמצאים כעת בסיפור — רגע לפני שאלוהים מקים את השופט האחרון:
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה", כי לא היו מסוגלים להשתחרר מן העבדוּת לחטא. גם לא ראו צורך להשתחרר ממנה, כי חיי־חטא היו הנורמה.
1ב "וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה."
- עבדוּת לחטא,
- ועבדוּת לאויבים.
! "אַרְבָּעִים שָׁנָה." — שימו לב שזו התקופה הארוכה ביותר של הכנעה רצופה תחת כוח זר שמופיעה בספר שופטים. עד כה, העבדוּת הארוכה ביותר שדוּוח עליה נמשכה "עֶשְׂרִים שָׁנָה" בלבד (תחת "יָבִין מֶלֶךְ־כְּנַעַן"; ד 3-2).
אחרי "אַרְבָּעִים שָׁנָה" יש כבר דור שני שנולד וגדל תחת הכיבוש. החיים ללא עצמאוּת הפכו מזמן לשיגרה. אף אחד כבר לא זוכר חיים אחרים.
אבל אפילו במצב חסר־תקווה כזה…
"לֹא קָצְרָה יַד יהוה מֵהוֹשִׁיעַ" (ישע' נט 1).
כותב ספר שופטים מוביל אותנו הלאה ל…