הכּותרת שמִתנוסֶסת מעל 12 הפסוקים הראשונים היא:
פניתם לישוע "כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי" (א 9ב)
"לַעֲבֹד." זה מאותו שורש כמו 'עבודה'. — גם אם אתם קהילה מוּצלחת,…
אין לנוח על זרי הדפנה
1 לְבַסּוֹף, אַחַי, אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וּמַפְצִירִים בָּכֶם: קִבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ אֵיךְ עֲלֵיכֶם לְהִתְנַהֵג וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, וְאָמְנָם כָּךְ אַתֶּם מִתְנַהֲגִים; אָנָּא, הִתְקַדְּמוּ עוֹד יוֹתֵר.
"קִבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ אֵיךְ עֲלֵיכֶם לְהִתְנַהֵג." — "לא רק למדתם והִפנָמתם את העקרונות הבסיסיים תוך זמן קצר להפליא — אתם גם 'מִתְנַהֲגִים' על־פיהם בפועל." — הלוואי שכל רועה קהילה היה יכול לתת ציוּן כזה לקהילתו.
כעת, אחרי השבחים, השליח בוחר בפנייה שבולטת בענוותה: "אָנוּ מְבַקְשִׁים… בָּאָדוֹן… וּמַפְצִירִים." — לא פוקדים ● לא דורשים ● לא באים בָּסמכוּת לצָוות — "מַפְצִירִים."
נכון, "לִשְׁלֵמוּת" נגיע רק אחרי ההילקחוּת (פיל' ג 14-12), אבל בינתיים נאֶמָר לנו כאן: "הִתְקַדְּמוּ עוֹד יוֹתֵר!" זאת אומרת שעל כולנו לשאוף ל…
הצטיינוּת משיחית
3-2א אַתֶּם יוֹדְעִים אֵילוּ מִצְווֹת נָתַנּוּ לָכֶם מִטַּעַם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. 3 וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ.
אם האמירה "אַתֶּם יוֹדְעִים אֵילוּ מִצְווֹת נָתַנּוּ לָכֶם" היתה נכונה עבור הקהילה לפני 2000 שנה — על אחת כמה וכמה היא מתארת אותנו היום, כשיֶש בידינו כל התנ"ך והברית החדשה.
מאמינים שקוראים — "יוֹדְעִים". ואם אתה לא קורא — לא תדע! אין תירוצים. זה פשוט כמו אחד ועוד אחד.
"זֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ." — אלוהים רוצה שאני ואתה נהיה דומים לישוע יותר ויותר.
בְמָקום אחֶר השליח מתאר את זה כך (אפסים ד 24-22): "עֲלֵיכֶם לִפְשֹׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה כְּרוּכָה עִמּוֹ, וְהוּא נִשְׁחָת בְּתַאֲווֹת מַתְעוֹת, 23 וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם, 24 וְלִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת" (ראה גם רומים יג 14).
זהו תהליך ההִתקדשוּת — והוא משׂימה לכל החיים. — עוד נדבר על זה יותר לעומק בסוף האיגרת.
בני־אדם לא השתנו מאז ועד היום. לכן שאול נאלץ לשים כעת דגש מיוחד על…
טוהר מיני
3ב-4 …שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת, 4 שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם יֵדַע לָקַחַת אִשָּׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכָבוֹד,…
ישנה אפשרות נוספת לפרש את שְׂפָת המקור: "שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם יֵדַע [לשלוט בגוּפו]", כי ביוונית לא כתוב כאן "אישה" אלא "כּלי" (ראה תרגוּם דֶליטש). — שני המוּבנים מובילים לאותה תכלית: "[ל]קְדֻשָּׁה וּ[ל]כָבוֹד."
זה אומר…
להיות שונים מהסביבה הפָּגָנִית
7-5 …לֹא בְּתַאֲוַת זִמָּה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים.
6 וְאִישׁ אַל יֶחֱטָא וְאַל יַעֲשֶׂה עָוֶל לְאָחִיו בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי נוֹקֵם יהוה עַל כָּל זֹאת, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ לָכֶם וְהִזְהַרְנוּ אֶתְכֶם. 7 הֵן אֱלֹהִים לֹא קָרָא אוֹתָנוּ לְטֻמְאָה, כִּי אִם לִקְדֻשָּׁה.
בְעולם שמָפציץ אותנו עם תמונות מפָתות מכל הכיוונים, התזכורת הזו בהחלט בָמָקום: "אֱלֹהִים לֹא קָרָא אוֹתָנוּ לְטֻמְאָה, כִּי אִם לִקְדֻשָּׁה." — הִצטיינוּת משיחית — גם בתחום השליטה על תאוות הגוף.
אל תראו את זה כהמלצה…
זוהי מצווה משמיים
8 עַל כֵּן הַדּוֹחֶה זֹאת, לֹא אָדָם הוּא דּוֹחֶה, אֶלָּא אֶת אֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לָכֶם אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ.
אתה אולי שואל: "למה שאדם בקהילה ידחֶה מִצווה כֹה הגיונית?" — מפני ש…
א. טוהר מיני דורש מלחמה מתמדת נגד הטבע החוטא שלנו;
ב. הסביבה — היום לא פחות מבקֵיסָרוּת הרומית — לועֶגת למי שבוחר בדרך הזו.
זהירות (פס' 6א)! אתה עלול אפילו לעשות "עָוֶל [לאיחך או לאחותך במשיח] בָּעִנְיָן הַזֶּה". — נפילות בתחום המיני וניאוף במסגרת הקהילה לא חסרים (ראה את האזהרה החמורה מפי ישוע; מתי יח 6-7).
ושימו לב לפס' 6ב: "נוֹקֵם יהוה עַל כָּל זֹאת." — אם אישה בחברה שלנו תנסה להגיש תלונה נגד בעלה שנאָף — יצחקו עליה. המעשׂה אינו עבירה על החוק. אך הבורא לא יעבור בשתיקה על הרס מוסד הנישואין שיָצָר: הוא "נוֹקֵם" בָנואפים בכבודו ובעצמו.
תאמין לי: אתה לא רוצה לעשות דבר שיגרום לאלוהים "לנקום" בך!
האם אתם זוכרים את הכותרת הראשית שנתתי לקטע הנוכחי? — אין לנוּח על זרי הדפנה.
כעת השליח חוזר על העיקרון הזה באותה תבנית כמו בפסוק 1 (ד 1):
שבח — בצירוף עידוד למצויינות
10-9 עַל דְּבַר אַהֲבַת אַחִים אֵין צֹרֶךְ לִכְתֹּב לָכֶם, שֶׁכֵּן אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם לְמוּדֵי אֱלֹהִים וְיוֹדְעִים שֶׁעֲלֵיכֶם לֶאֱהֹב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, 10 וְאָמְנָם אַתֶּם נוֹהֲגִים כָּךְ כְּלַפֵּי כָּל הָאַחִים אֲשֶׁר בְּכָל מָקֵדוֹנְיָה. — אֲבָל מְבַקְשִׁים אָנוּ מִכֶּם, אַחַי, שֶׁתִּשְׁפְּעוּ עוֹד יוֹתֵר.
בסוף הפרק הקודם (ג 13-12) שאוּל כבר התפלל שאהבת המאמינים תגדל. עכשיו הוא נותן דוגמה מעשׂית קרובה לבית:
שֶבח: "אני שמח שאתם נוֹהֲגִים [(ב)אַהֲבַת אַחִים] כְּלַפֵּי כָּל הָאַחִים אֲשֶׁר בְּכָל מָקֵדוֹנְיָה…"
עידוד להִתקדם: "תִּשְׁפְּעוּ עוֹד יוֹתֵר!" — "תִּשְׁפְּעוּ" מהמילה "שֶפע".
אין לנוח על זרי הדפנה — בוודאי לא בתחום האהבה. — "עוד לא אהבתי די", כפי שאומר השיר.
לפני הנושׂא הגדול הבא, ניתְנות…
עוד מספר הנחיות מעשיות
11 הִשְׁתַּדְּלוּ לִחְיוֹת בְּהַשְׁקֵט, לַעֲסֹק בָּעִנְיָנִים שֶׁלָּכֶם וְלַעֲבֹד בִּידֵיכֶם אַתֶּם, כְּפִי שֶׁצִּוִּינוּ אֶתְכֶם.
"הִשְׁתַּדְּלוּ לִחְיוֹת בְּהַשְׁקֵט." — מאמינים אמורים לשאוף לשלום: "עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם חֲיוּ בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם" (רומים יב 18) — "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהל' לד 15);
"הִשְׁתַּדְּלוּ… לַעֲסֹק בָּעִנְיָנִים שֶׁלָּכֶם." — כמאמין, "[אל ת]תְעָרֵב בְּעִנְיְנֵי אֲחֵרִים" (פטר"א ד 15). אל תהיה מאלה שחייבים להכניס את האף שלהם לכל דבר;
"הִשְׁתַּדְּלוּ… לַעֲבֹד בִּידֵיכֶם אַתֶּם." — דבר־אלוהים מגנה פָּרָזִיטִיּוּת. הנטִייה לָכיווּן כנראה היתה קיימת בקהילת תסלוניקי. לכן השליח מרחיב בָּנושׂא בְאיגרתו השנייה (תסל"ב ג 12-6).
שימו לב: מדוע הוא נאלץ לצוות "לַעֲבֹד" ולא ללכת "בָּטֵל"? — האם זה לא מובן מאליו? — כנראה שלא. הייתה קיימת תופעה של "בטלנוּת משיחית" שנבעה מהבנה לא נכונה של תורת אחרית הימים (ראה פס' 13 ואילך).
עד היום נִשמע לימוד שאומר: "ישוע יכול לבוא בכל רגע (עד כאן אמת!). לכן אל תשקיעו שָנים ארוּכות בלימודים • או בהתקדמות במקצוע • או בפרוייקטים לטווח הארוך • או בתכניות פנסיה וכדומה • אל תקחו משכנתא • אל תעבדו קשה כדי לקנות בית — כי הרי העולם שלנו נמצא 'חמש דקול לפני הסוף'."
מורי שקר אומרים דברים כאלה כבר מאות שנים — אבל הסוף עדיין לא הגיע.
הִתנהלוּת על־פי פסוק 11 לא רק תורמת לפרנסה — היא גם מהווה…
עדוּת לכבוד המשיח
12 לְמַעַן תִּתְנַהֲגוּ כַּיָּאוּת עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ וּלְמַעַן לֹא יֶחְסַר לָכֶם דָּבָר.
"אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ" — דהיינו עולם הבלתי־מאמינים. — להיות שׁוֹחֵר שָׁלוֹם • להימנע מחַטְטָנוּת • ולהיות חרוּץ — כל אלה הם עדוּת טובה לכבוד המשיח בעיני הסביבה.
בפסוק הבא השליח עובר לנושא עצוּם. בחלוקת האיגרת הוא קרָא לזה:
"לְחַכּוֹת לִבְנוֹ [של אלוהים] מִן הַשָּׁמַיִם" (א 10א)
…ואנחנו נוסיף כותרת משנית עם ההגדרה המודֶרנית:
תורת אחרית הימים
תחיית המתים
13 אַחַי, אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִישֵׁנֵי עָפָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַצְּבוּ כַּאֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתִּקְוָה.
מיהם ה"אֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתִּקְוָה"? — כל מי שלא מאמין בישוע.
יש אמנם תורות על חיים אחרי המוות בדתות שונות, אך אני בספק אם אדם סובל יכול להפיק עידוד ונחמה אמיתיים (ראה פס' 18) מציפייה לגילגוּל נשמות • או מאֶמוּנה ב-70 בתוּלות שמחכות לו בגן־עדן • או מהבטחה מאוּרפלת של נירוונה • או מהפיכה לרוח שיכולה לפעול לטובת בני המשפחה שעדיין חיים.
האמונה בתחיית המתים כפי שהיא נלמדת מסֶפֶר הברית החדשה היא קריטית — כי הרי (קור"א טו 14, 19): "אִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם, הַכְרָזָתֵנוּ הֶבֶל וְגַם אֱמוּנַתְכֶם הֶבֶל. וְ…אִם אֲנַחְנוּ תּוֹלִים תִּקְוָה בַּמָּשִׁיחַ אַךְ וְרַק לְמַעַן חַיִּים אֵלֶּה, אֲזַי אֻמְלָלִים אָנוּ מִכָּל אָדָם."
מדוע? — פשוּט (קור"א טו 17): "אִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, …עֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם." — תחיית ישוע היא ההוכחה שאלוהים האב קִבל את כָּפּרתו (רומים ד 25ב): "הוּא …הוּקַם לִתְחִיָּה מִפְּנֵי שֶׁהֻצְדַּקְנוּ."
בלי תחייה אין ישועה!
עוד נקודה לפני שנמשיך: "ישֵׁנֵי עָפָר" או "הַיְשֵׁנִים" (פס' 14):
- שׂימו לב איך השליח מתאר את המצב הזה במקום אחר (קור"ב ה 8). שָׁם הוא כותב על המוות הפיזי כ"לָצֵאת מִמִּשְׁכַּן הַגּוּף וְלָבוֹא הַבַּיְתָה אֶל הָאָדוֹן". זאת אומרת שרק הגוּף "ישן" — לא הנפש.
- האמת הזו נלמדת גם ממשל ישוע על "אֶלְעָזָר…הֶעָנִי" וּשְׁכֵנו "הֶעָשִׁיר" (לוקס טז 31-19): שניהם מתים — ובאותו רגע נפשם מוצאת את עצמה בָּנֶצח — האחד ב"חֵיק אַבְרָהָם", והשני "בַּשְּׁאוֹל… בְּיִסּוּרִים".
- ודוגמה אחרונה: הבטחת ישוע לפושע על הצלב (לוקס כג 43): "הַיּוֹם תִּהְיֶה אַתָּה אִתִּי בְּגַן־עֵדֶן." — אין "תרדמת הנפש" ● אין המתנה ● אין תקופת מעבר. — המעבר הוא מיידי מן העולם הזה אל העולם הבא.
אמרנו כי התחייה היא רק תת־סעיף שפותח את הנושֶׂא העיקרי:
הילקחות הקהילה
על כך כותב לנו שאוּל השליח: "כשאתם חושבים על ההילקחות — על תכנית ההצלה — הדבר לא אמור לגרום לכם דאגות. לְהֶפֶךְ!":
אל תתעצבו!
…וכדי שנראה את הרֶצף, נחזור על פסוק 13:
14-13 אַחַי, אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִישֵׁנֵי עָפָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַצְּבוּ כַּאֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתִּקְוָה.
14 אִם אָמְנָם מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁוּעַ מֵת וְקָם לִתְחִיָּה, כָּךְ גַּם אֶת הַיְשֵׁנִים, בְּאֶמְצָעוּת יֵשׁוּעַ, אֱלֹהִים יָבִיא יַחַד אִתּוֹ.
התסלוניקים כנראה דאגוּ "[ב]נּוֹגֵעַ לִישֵׁנֵי עָפָר". הם דאגו לְאחים ולְאחיות אהובים בקהילה שציפו לָהילקחות בכל רגע — אבל אז המוות פתאום לקח אותם. מהלימוד המוּגבל שלו זכו עד כֹה לא היה להם ברור מה קורה למאמין שמת לפני ההילקחוּת:
האם הוא "פיספֶס" את ההִזדמנוּת להילקח לשמיים כדי להיות עם ישוע?
האם תחייתו תתרחש רק בעת הקמת מלכות המשיח עלי אדמות?
האם הבטחת המשיח: "אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם… [ואני] אָשׁוּב וְאֶקַח אֶתְכֶם אֵלַי" (יוחנן יד 3-2) תקֶפה רק למאמינים שחיים ברגע ההילקחות?
הנה, כבר בפסוק 14 שאול מתחיל את התשובה: "אֱלֹהִים יָבִיא [אֶת הַיְשֵׁנִים] יַחַד אִתּוֹ [עם ישוע]."
כדי שהמישח, כאמוּר בָפרק הקודם (תסל"א ג 13ב; זכריה יד 5-4), יוּכל לחזור לעולם "עִם כָּל קְדוֹשָׁיו" — עם כּל מי שהצטָרף כאֵיבָר לגוף המשיח במרוּצת ההיסטוריה — כולם צריכים להגיע קודם־כל לָמקום שממנו "אֱלֹהִים יָבִיא" אותו. דהיינו לשמיים.
הדבר מצְריך לא רק את הילקחוּת המאמינים החיים, אלא גם…
גל ראשון של תחיית מתים
15א הִנֵּה זֹאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן: …
השליח לא יכול לצטֶט כאן פסוק מהתנ"ך. אין כזה פסוק! ישוע "הָאָדוֹן" גילה לו פרט חדש בתֹכנית הישועה שעד כֹה היה נסתר.
מי כאן קיבל מסרים והנחיות מאנשים שטענו לדבֶּר "עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן"? — "רוח הקודש אמר לי" או "אלוהים אמר לי להגיד לך…" — קרה לכם?
אנשים כאלה טוענים שהם מקבלים הִתגלוּת ישירה מאלוהים. — לא דרך קריאה בתנ"ך, אלא דרך קולות שהם שומעים, דרך חלומות, או דרך מחשבות שרוח הקודש שׂם במוחם.
הִזהרוּ ממסָרים והנחיות מִן הסוּג הזה! עדיף לפעול לפי מה שכתוב בדבר־אלוהים, ולא לפי קולות שמקורם לא ברור.
שאול השליח, לעומת זאת, יכול לומר במלוא הסמכוּת: "זֹאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן"; והדברים שהוא אמר נכללו בספר הברית החדשה.
מאז שדבר־אלוהים הכתוּב הוּשלם ונחתם אין יותר אנשים עם אותה הסמכות.
הינה לפננו ההסבֶּר על הגל הראשון בתחיית המתים:
15ב-16 אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לֹא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים, 16 שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלֹהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה.
שׂמתם לב לָציפייה של שאוּל?
זה יכול לקרות היום!
"אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן…" — האם אתם שומעים כמה הוא בטוּח שההילקחות תִתרחש בעודו בחיים? הוא מצפה לה בכל רֶגע.
אבל מאז עברו 2000 שנה. — האם שאול טעה? בתור שליח שקיבל הִתגָלוּת ישירה מהמשיח — האם הוא לא היה צריך להיות יותר מציאוּתי וללמֶד שיש עוד הרבֶּה זמן?
לא! — כל מאמין ב-2000 השנים האלה וכל מאמין היום אמוּר לצָפות להילקחוּת באותה דריכוּת. "עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר" (מתי כה 13), זוהי תיאולוגיה נכונה:
- הציפייה הזו היא רצון אלוהים עבוּרנו;
- היא עוזרת לנו לשמור מרחק מהחטא;
- היא אמוּרה לגרום לנו להיות מוכנים בכל רגע נתוּן לעמוד לפני ישוע.
זה לגמרי אפשרי ש"אֲנַחְנוּ הַחַיִּים [היום] נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן" בהילקחוּת.
עוד נקודה לפני שנסיים להיום: הפסוקים שלפנינו אכן מלמדים על ההילקחוּת — בעליל! — ולא על שובו של ישוע כדי להקים את ממלכתו הארצית. הרי בָּפסוק הבא (17) נאמר חד וחלק כי אנחנו "נִלָּקַח …בַּעֲנָנִים לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר."
בכל זאת ישנם מאמינים שמתעקשים כי "שׁוֹפַר אֱלֹהִים" שמוזכר כאן מוכיח שמדוּבָּר ביום "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג 24) — במספר 5 מתוך "מוֹעֲדֵי יהוה" — בָמועד שאמוּר להתגשם כשישוע יחזור ו"רַגְלָיו [יעמדו] עַל הַר־הַזֵּתִים" (זכריה יד 4; יב 10).
אבל מי אומר שבהילקחות לא יכול להישָמע שופר — תרועה שתישָמע רק באזני המאמינים בישוע? — בָשלב הזה, יום זִכרון תרועה ואות השופר לָעולם כולו — טרם הגיעו.
"שׁוֹפַר אֱלֹהִים" יעיר את "הַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ [והם] יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה." — גל ראשון של תחיית מתים.
ובנוסף אנחנו לומדים שיש…
סולם־עדיפויות בהילקחות
מה עד כה?
- הכותרת הראשונה היתה: "אין לנוח על זרי הדפנה."
אנחנו לעולם לא נהיה "משיחיים מספיק טובים". תהליך ההתקדשות והגדילה הרוחנית לא יסתיים עד יומנו האחרון. קראנו לזה "השאיפה למצויינוּת משיחית".
וזהירות: לא לחיות באשלייה שאני או אתה יכולים לעשות את עצמנו לטובים יותר. עלינו להיות ענווים ולהודות: כל הצלחה הישָׂגנו אך ורק בעזרת רוח הקודש.
- שֶבח. — לשים לב כשהסובבים אותנו מצליחים במשהו — ולעודד ולשבֶח אותם, — בָּקהילה, במשפחה, בעבודה, בכל מסגרת. אנשים זקוקים לזה. הנה שאול שיבח את התסלוניקים. זה מאוד עוזר לשמוע שמעריכים את מה שאנחנו עושים.
אצלי במשפחה לא שיבחו. חָשבוּ שזה מנפֶח את הגאווה. אפילו אם, בתור ילד, הייתי בטוח שעשיתי דבר טוב — רק אמרו: "הייתה צריך לעשות יותר טוב."
נכון שגם שאול מוסיף: "אָנָּא, הִתְקַדְּמוּ עוֹד יוֹתֵר!" — אבל הוא מוצא את האיזון הנכון:
- לעודד גדילה ושיפוּר,
- אבל גם להביע שבח והערכה.
יש לנו מה ללמוד? — לי כן.
- האמונה בתחיית המתים כפי שהיא נלמדת מסֶפֶר הברית החדשה היא קריטית! אם לא היתה תחייה — אין ישועה!
ישוע חי — ואנחנו נחייה אתו!
סולם־עדיפויות בהילקחות
16 "שׁוֹפַר אֱלֹהִים" יעיר את "הַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ [והם] יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה" — זהו גל ראשון של תחיית מתים.
17 אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר — וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן.
סולם־עדיפויות:
- קודם "הַמֵּתִים";
- רק "אַחֲרֵי כֵן… הַחַיִּים";
ומה שהכי חשוּב: אף אחד לא יישאר מאחור! לא משנה באיזה מקומות נידחים בעולם יימָצאו חלק מִן "הַחַיִּים" באותו רגע — לא משנה איפה קבורים "הַמֵּתִים" — לא משנה שחלק מהם לא נקברו בכלל… • כי הם טבעו בים • נשרפו באש • לא חזרו משדות קרב • או היו בין הנעדרים אחרי אסונות טבע.
"יֹדַע יהוה אֶת אֲשֶׁר לוֹ" (טימ"ב ב 19). אף מאמין נושע לא יפספֶס.
דאגה אחת פחות עבור התסלוניקים. עכשיו הם למדו — עכשיו אנחנו למדנו — שהמחשבה על ההילקחות לא אמורה להפחיד. להיפך! — היא…
מקור לעידוד
18 עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
גם כשאנחנו קוראים את ספר ההיתגלות עם התיאורים הקשים של שבע שנות הצרה — אפשר להתעודד. תכנית ההצלה של אלוהים עבור הקהילת תתגשם לפני הצרה — בהילקחוּת.