ראשונה לתסלוניקים: פרק ב' (2020)

איכות הפרי

1   אַחַי, הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבּוֹאֵנוּ אֲלֵיכֶם לֹא הָיָה לַשָּׁוְא.

מורי אמת ומורי שקר — שניהם מבשׂרים, ושניהם מקימים קהילות. מה שעלינו לעשות הוא להשוות בין הפרי (והפרי הזה נמדד לאו דווקא במספר החברים):

• בכמה מאנשי הקהילה או הקבוצה ניתן לראות בברור את אותן הוכחות של ישועה אמיתית שציינו לעיל? — כמה, לעומת זאת, חיים ומתנהגים בדיוק כמו הסביבה הלא־מאמינה שלהם?
• בָּלימוּד, כמה דגש ניתן למובן המילולי של דבר־אלוהים הכתוב ולָציוּת אליו? — כמה חזרה, לעומת זאת, יש על הנושׂאים האהובים על הנהגת הקהילה, וזאת על חשבון נושׂאים אחרים בדבר־אלוהים שלא נשמעים אף פעם? כמה דגש הוּשׂם על ציות להוראות ולרעיונות המנהיג שכלל לא כתובים בדבר־אלוהים?
• אם ה"פרי" הוא אמיתי, הקהילה תמשיך להתקיים גם אם מייסדה נאלץ לעזוב, כפי שקרה לשאול. — לעומת זאת, פרי מזוייף נוטה להיעלם או לשקוע בריב־יורשים אחרי מותו או עזיבתו של המייסד.
• ובראייה לטווח הארוך — מה נשאר מאותה קהילה או תנועה כעבור שְנָים או שלושה אשׂורים? — האם התברר שכל הפרסוּם, כל הרעש, כל איסוף הכספים "הָיָה לַשָּׁוְא"?

מורי אמת יוכלו להצביע על פרי. וגם אם הוא קטן וצנוע לפי אמות־המידה של העולם — הפרי הזה יישאר לנֶצַח.

עוד מאפיין שקשה למצוא אצל מורה שקר הוא…

נכונות לסבול במילוי התפקיד

2   אָמְנָם קֹדֶם לָכֵן סָבַלְנוּ וְהָיִינוּ לְבוּז בְּפִילִיפִּי, דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם, אַךְ הִתְחַזַּקְנוּ בֵּאלֹהֵינוּ לְהַגִּיד לָכֶם אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים בִּנְסִבּוֹת שֶׁל מַאֲבָקִים רַבִּים.

"סָבַלְנוּ …קֹדֶם", וגם אצלכם היתה העבודה כרוכה ב"מַאֲבָקִים רַבִּים". — הראו לי אדם שמוכן לעבוד ככה. — ובלי משׂכורת!

מורה אמת שנקרא לתפקידו על־ידי המשיח לא מתקפל תחת לחץ, התנגדוּת ורדיפה. בעת הצורך הוא יכול "להתחזק באלוהיו". אלוהים יעניק לו את הכוח העל־טבעי להישאר נאמן לקריאתו ולמושיעו אפילו תחת עינויים ומול איוּם המוות. — לעומת זאת, כשמתברר למורה שקר שדבֵקוּת במטרתו המוּצהרת תוביל להפסד או אף לסבל אישי — הוא ברוב המקרים משנה כיוון.

האם נתקלתם במאמינים שנואמים בכנסים משיחיים בחו"ל, ושָם הם ידוּעים כמבשׂרים שמחלקים אלפי עותקים של כתבי הקודש (Bibles) בישראל? …ובמקרה אתם יודעים כי אלפי ה"בָּייבֶּלְס" האלה הם ספרי תנ"ך בלי ברית חדשה? — הֵא לכם דוגמה קרובה לבית!

לנקודה הזו יש קשר הדוּק לָבָאָה אחריה:

דבֶקוּת עקבית באמת־אלוהים

4-3א  קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינָהּ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ טָעוּת וְלֹא מִתּוֹךְ מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים, אַף אֵינֶנָּה בִּרְמִיָּה, 4 אֶלָּא כְּפִי שֶׁנִּמְצֵאנוּ נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת מֻפְקָדִים עַל הַבְּשׂוֹרָה, בְּהֶתְאֵם לְכָךְ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים,…

"קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם" (לפי דליטש: "תוֹכַחְתֵּנוּ"). — "אנחנו קוראים לכם לציית למשיח ולִדְבָר־אלוהים הכתוב!"

• קריאה כזו "אֵינָהּ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ טָעוּת", כי הרי היא מבוססת על אמת הכתובים.
• היא גם לא נובעת "מִתּוֹךְ מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים", כי היא הרי לא מעוניינת בטובת הקורֶא (או המוכיח) אלא בכבוד המשיח ובבניית מלכותו.
• יש עוד מובן של "מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים": המילה במקור היווני מתארת בראש ובראשונה העדֶר טוהר מיני. מורי שקר רבים אוהבים לעסוק ב"יעוץ רוחני" לנשים בדיוק "מִתּוֹךְ מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים" מן הסוג הזה — ושׂימוּ לב כמה מהם מסתבכים בניאוף ובסקנדלים.
• קריאה שאכן תמשוך אנשים למשיח לעולם לא תבוא "בִּרְמִיָּה", כי הרי הקורא מכריז "אֶת דְּבַר הָאֱמֶת" (אפסים א 13).
• הדבר היחיד שיכול להושיע את השומעים היא "הַבְּשׂוֹרָה". המכריזים אותה נחשבים
  (פס' 4א) "נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים" — והם לא חייבים להיות שליחים או מנהיגים מפוּרסמים. גם אתה יכול להיות אחד מהם.

הלאה לעוד הרגל טוב של מי שאמיתי:

שאיפה לרָצות את אלוהים

4ב   [אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים] לֹא כְּמַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הַבּוֹחֵן אֶת לְבָבֵנוּ.

מורה שקר חייב בראש ובראשונה למצוא חן בעיני בני־אדם. הרי אחרת לא יהיו לו מעריצים, ולא תהיה לו פרנסה. לכן הוא יימָנע מלימוד שעלול לפגוע בָפופוּלריוּת שלו — כמו, למשל, דרשה על שכר החטא, חזרה בתשובה ואגם האֶש.

על הִתנהלוּת כזו שאול אומר: "אִלּוּ עֲדַיִן הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם — לֹא הָיִיתִי עֶבֶד הַמָּשִׁיחַ" (גלט' א 10ב).

לְמורֶה אמת אין מנוס מלגעת גם בָּנושׂאים הפחות נעימים. הרי הוא מחוייב ל"עֲצַת אֱלֹהִים כֻּלָּהּ" (מה"ש כ 27). הוא יודע כי עליו קודם־כל להשְׂביע "אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים" — והוא מוכן לשלם את המחיר.

בסופו של יום, אנחנו רוצים להימָצֶא נקיים כאשר (סוף פס' 4) "אֱלֹהִים בּוֹחֵן אֶת לְבָבֵנוּ."

לכן גם…

לא מתחנפים

5א  הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּאנוּ בְּמִלּוֹת חֲנֻפָּה,…

כל אדם אוהב לשמוע כמה שהוא טוב — ואף אחד לא אוהב כשמצביעים על הנקודות שבהן הוא צריך להִשתנות (טימ"ב ד 3). נגענו כבר בתחום הזה תחת "דבֶקוּת עקבית באמת־אלוהים" (ב 4-3א).

מורה שקר ישתדל להשמיע לךָ דברים שילָטפו את האֶגו שלך:

▪  אתה בן־מלך! האם ראית פעם בן־מלך עני? המלך רוצה שבניו יחיו בשפע חומרי! רק תאמין, ותקבל!

▪  יש לך סמכות! סמכות לגרש את "רוח מחלת הסרטן" (או הקורונה, אם צריך) בשם ישוע! — יש לך סמכות לגעור בשדים! — סמכות לגעור בשטן! — רצון אלוהים עבורך שתהיה מנצח! רק תאמין!

אלה נקודות שאותן ניתן עוד איכשהו לקשור לדבר־אלוהים,…

▪  אבל מורי השקר התרגלו בשנים האחרונות להעביר דרשות שלֶמות שאינן אלא פסיכולוגיה עממית. הם מטָבּלים את הלימוד בכמה ציטוטים מהתנ"ך, וכך הוא הופך ל"משיחי":

▪  אם הקשבתם להם פעם, בוודאי שמתם לב כמה הם מדברים על הערכה־עצמית, דימוי־עצמי, הגשמה־עצמית, אהבה־עצמית…, עצמי, עצמי, עצמי. — זוהי "בשׂורה" שמרוּכֶּזת בך, לא בישוע. אלה הן "מִלּוֹת חֲנֻפָּה".

▪  לפי התורה הזו "אלוהים אוהב אותך כפי שאתה". ז"א, אין לך צורך להשתנות. — ההיפך! — אני אָלָמֶד אותך איך להעריך ואיך לאהוב את עצמך יותר! אני אעזור לך להשתָחרֶר בשם ישוע מכל הפגיעות שהדימוי־העצמי המִסֶכן שלך ספג בילדותך, בגיל הנעורים… וכו' וכו'. — עוד ועוד "מִלּוֹת חֲנֻפָּה";

▪  רק, חס וחלילה, אל תהיה עניו! — תהיה גאה בעצמך, כי הרי גם ישוע גאה בך! (אה, כן? — ראה איך ישוע מדגיש ענווה במתי יא 29).

בתורה הזוּ כל מה שמנפֶח את האֶגו ומספק את הנטיות הטבעיות שלך מיוצג כ"אמת אלוהית" — רק לא דבר־אלוהים הכתוּב.

ול"מִלּוֹת חֲנֻפָּה" יש כמובן קשר הדוק מאוד עם הנושא הבא — אחד הנושאים האהוּבים על מורי שקר: כסף. — שימו לב כי מורי אמת ורועי אמת…

לא חולבים את הקהילה

5ב  [לֹא בָּאנוּ] …בְּתֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע — עֵד הָאֱלֹהִים!

האם הייתם בקהילות עם דגש חזק על נתינה? • אולי דגש שהיה מרגיש לכם מוגזם? • האם הרגשתם שממש לוחצים עליכם? • שגורמים לכם להרגיש אשמים אם אתם לא נותנים? • או שמבטיחים לכם ברכות וניסים ושפע כלכלי אם תתנו? • אולי שמעתם דרשות של מטיפים מפורסמים בחו"ל, ובלט לכם שלא עוברים 7 דקות מבלי שהם מדברים על כסף?

אם התשובה היא "כן!" — שווה לכם לברר איך המנהיג של אותה קהילה או של אותו ארגון חי. אם בדירה, בבית או בארמון? • אם הוא נוסע בטויוטה או במשהו אֶקְזוֹטִי שעולה אצלינו מיליון שקל? • אם הוא טס ממקום למקום במחלקת תיירים או במטוס פרטי?

בכל קהילה או מלכ"ר עם רישום חוקי ומסודר חייבת להיות שקיפות לגבי הכנסות והוצאות, והציבור יכול לראות את הדוחות השנתיים. אתם תכלו להשוות כמה מכספי התרומות מושקעים לטובת המטרה המוּצהרת של הארגון, ואיזה אחוז מוגדר כ"הוצאות ניהול" — דהיינו מְמָמֶן את חיי המותרות של המנהיג(ים).

דעו לכם: ישנם לא מעט גופים שנקראים "משיחיים", אך כל הפעילוּת, כל האסיפות והכנסים, כל הפרוייקטים, כל הפרסומֶת — הם "תֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע" של מי שעומד בראשם.

שאיפה לבצע, וכמובן גם שאיפה לכבוד. וזה מביא אותנו לפסוק הבא: מורי אמת ורועי אמת…

לא מחפשים כבוד אישי

6  אַף לֹא בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, לֹא מִכֶּם וְלֹא מֵאֲחֵרִים, הֲגַם שֶׁבְּתוֹר שְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ הָיִינוּ רַשָּׁאִים לְהִתְכַּבֵּד.

נשָאֶר עוד כצת בחו"ל בִשביל הדוגמה הבאה: האם שׂמתם לב לשכיחות שבה גופים שמוצגים כ"שירות משיחי" (christian ministry) נקראים על שם האיש שעומד בראשם? — "שם האיש/מקף/מיניסְטְרִיז"; ותמיד בצורת רבים, כדי שתבינו כי אין כאן ערוץ שירות אחד בלבד אלא הרבֶה! תמנוּן "משיחי".

למי שלא כל־כך בקי בשׂפות: “ministry” הוא "שירות" בעברית. מישהו שָּם אמור להתכופף ולשרת אחרים.

וכשתבחרו לכם אחד מן השמות הגדולים ותנסו לברר מה הם ערוצי השירות, מתברר שכל התמנון רב־הזרועות משרת לא את המשיח ● לא את הקהילה ● לא את הציבור הרחב ● אלא את האיש שעומד בראשו — האיש שעל שמו הכל נקרא — נקרא לא לזִרכו אלא בָזמן שהוא עדיין בתפקיד המנכ"ל. אולמות הרצאה נושאים את שמו ● בתי ספר נושאים את שמו ● אפילו אוניברסיטאות. ● שלא לדבר על ספרים, קורסים, טונות של חומר פרסום ותעמולה — הכל נקרא על שמו של ה"משיחי" המפורסם.

יש לזה שתי סיבות:

א.        "שְׁאִיפָה לְבֶצַע" (פס' 5) — שמו של האיש המפוּרסם (או האישה המפורסמת) מאיץ את שיווּק המוצר. זה לא שונה בישראל:

• יש קָמֵעַ "פשוט" שאפשר להזמין אונליין — החל מ-103 שקל (מעניין למה לא 100 עגול? אולי 103 נשמע יותר אמין?);
• ויש קָמֵעַ של הרב כדורי — ב-10,000 דולר;

אגב, עלוּת הייצוּר בווּהאן, סין, נעה עבור כל אחד מהדגמים הנ"ל (גם הפשוט וגם היקר) בין 2 ל-15 ש"ח לעותק (פלוס/מינוס).

ב.        "כָּבוֹד" — המנהיג נהנה מאור הזרקורים. הפרסום והכבוד מחניפים לָגאווה שלו.

שימו לב איך מגיב מורה אמת ורועה אמת כשאתם מדברים לידו על הקהילה שהקים ומכנים אותה "הקהילה של…" — סביר להניח שיתקן אתכם ויגיד: "זאת לא הקהילה שלי. זהו גוף המשיח!"

שאול השליח לא חָטָא כשהוא כתב: "בְּתוֹר שְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ הָיִינוּ רַשָּׁאִים לְהִתְכַּבֵּד." הרי הוא אחד מ"שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁלִיחֵי הַשֶֹה", ושמו מתנוסס על אחת מאבני היסוד של "יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה" (התג' כא 2, 14)! — אך שימו לב שאף אחת מעשרות הקהילות שייסד לא נקראה "הקהילה של שאול" / "Apostle Paul Ministries". — (פס' 6) "לֹא בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם."

הבה נקח דוגמה מהשליח — דוגמה של ענווה ודוגמה של…

שירות בלתי־אנוכי — כמו אִמא

7 אֲבָל נָהַגְנוּ בַּעֲדִינוּת כְּשֶׁהָיִינוּ אִתְּכֶם, כְּאִשָּׁה הַמְטַפֶּלֶת בִּילָדֶיהָ. 8 חִבַּבְנוּ אֶתְכֶם כָּל כָּךְ שֶׁבְּחֵפֶץ לֵב שַׂשְׂנוּ לָתֵת לָכֶם לֹא רַק אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים אֶלָּא גַּם אֶת נַפְשֵׁנוּ, שֶׁכֵּן נִהְיֵיתֶם אֲהוּבִים עָלֵינוּ.

נתָנּוּ לכם "אֶת נַפְשֵׁנוּ". — השליח היה מוכן למוּת למען האחים במשיח, ובשנות שירותו הוא אכן הגיע יותר מפעם קרוב למוות (קור"ב יא 27-23).

כדי שנבין את מניעיו הוא משתמש בדימוי הטוב ביותר שאפשר למצוא להקרבה־עצמית: את משל האֶם — דימוי ה"אִשָּׁה הַמְטַפֶּלֶת בִּילָדֶיהָ".

האם אתם יכולים להִתקשר לרועה הקהילה שלכם בשעה 3 בלילה, והוא יענה לכם? — רק במקרים של צורך אמיתי, בבקשה! — האם הוא יעזוב את המיטה, יקפוץ לתוך האותו ויגיע כדי לתמוך בכם? — כן? — הוא יעשה זאת מפני שהוא רועה אמיתי. ● זה עולה לו בשינה ● זה עולה לו בחיי משפחה ● זה עולה לו בבריאות ● והוא לא מרוויח מזה כלום. — זהו שירות בלתי־אנוכי. זוהי הקרבה־עצמית.

אם רועה צֹאן דואג כך לָעֶדר שלו, אפשר לטעון שיש לו מניעים אנוכיים. הרי העֶדר מספק לו צמר, חלב ובשׂר. לא כן אצל רועה קהילה. אפילו אם הקהילה גדולה מספיק כדי לשלם לו משׂכורת — זו לעולם לא תפָצֶה אותו…

• על עבודה של 24/7;
• על כך שבִמקום לקחת חופשה הוא מרצה בכנסים 10,000 ק"מ מהבית ומגייס תמיכה לפרוייקטים של הקהילה;
• על כך שהוא נושא בעיות וטעויות וכאבים של עֶשׂרות אנשים ומשפחות, בִמקום לתת להם לשבור את הראש לבד;
• על כך שב-9 מתוך 10 ריבים שבהם הוא נקרא להתערב ולגשר, בסופו של דבר שני הצדדים פונים נגדו בהאשמות;

…ואפשר להמשיך את הרשימה. — אולי הוא מקבל מָשׂכורת, אבל אם הוא אדם מוכשר, הוא יכול להרוויח פי־3 בתחום העסקים.

נסו עכשיו לפנות עם הבעיות שלכם לאחד השמות הגדולים שהזכרנו לעיל. הרי גם הם לרוב מצרפים לשמם את התואר "רועה" (פָּסְטוֹר). האם אתם או מישהו מחברי הקהילות שלהם יכולים לדבר אתם באופן אישי — אפילו רק בטלפון? — אתם תשׂיגו שיחה אישית עם נשיא ארה"ב לפני שתשׂיגו אחד מה"רועים" האלה.

מורה אמת ורועה אמת דומה ל"אִשָּׁה הַמְטַפֶּלֶת בִּילָדֶיהָ" (7ב). — אימא אוהבת — אין תמונה יפה ונכונה יותר.

מורי אמת ורועי אמת לא נמצאים בתפקידים האלה "מפני שזאת הפרנסה שלהם". דאגתם לקהילה ולחבריה נובעת מתוך קריאה — קריאה מפי המשיח. לכן, בעת הצורך, אתם תראו אותם…

משרתים מבלי לצפות לשקל

9  אַתֶּם זוֹכְרִים, אַחַי, אֶת עֲמָלֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ; עָבַדְנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לְמַשָֹא עַל אִישׁ מִכֶּם בְּעֵת שֶׁבִּשַֹרְנוּ לָכֶם אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים.

לשרת מבלי לצפות לתמורה מצד הקהילה; לשרת כמו אֶם, שלא הייתה מעלה על דעתה לצפות מילדיה לתשלום על מילוי תפקידה. זה מה ששאול עָשׂה בתסלוניקי ובמקומות אחרים. הוא עבד לפרנסתו בייצוּר אוהלים — וּבִשׁאָר שעות היום והלילה הפיץ את הבשׂורה ודאג לחברי הקהילה.

להקים קהילה מ"אֶפֶס" ובו בזמן לעבוד עבודה פיזית בכל השעות הטובות של היום? — זה דורש כוח על־אנושי! למה לך חיים קשים כאלה, שאוּל? — והתשובה: "כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לְמַשָֹא עַל אִישׁ מִכֶּם." ובמקום אחר: "לֹא נִצַּלְנוּ אֶת הַזְּכוּת [לקבל שָׂכר] …לְמַעַן לֹא נָשִׂים שׁוּם מִכְשׁוֹל לִבְשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ" (קור"א ט 7, 12).

בארצות ענייות יש גם היום הרבה קהילות שלא מסוגלות לתמוך ברועה קהילה במִשׂרה מלאה. זה נכון במיוחד במקומות שבהם המאמינים בישוע הם מיעוט נרדף. שָם כולם רגילים לכך שהרועים ממלאים את תפקידם הקשה אחרי שעות העבודה — משרתים, מבלי לצפות לשֶקֶל.

אין בנקודה הזו מעבר לעניין חדש, אבל נגמר לנו הזמן. לכן, בואו נראה…

מה למדנו עד כה?

1. ראינו איך לזהות אח אמיתי במשיח — מה הן הוכחות של ישועה אמיתית.

זהירות כאן! — תפקידנו הוא לא לקבוע מי הולך לשמיים ומי הולך לגיהינום. את זה נשאיר לאלוהים.

לדעת מה הם המאפיינים של מאמין אמיתי, זה חשוב קודם־כל לבדיקה עצמית! הרי אם אני ואתה מאמינים נושעים באמת, המאפיינים שלמדנו חייבים להתבטא אצלי ואצלך!

2. התחלנו ללמוד מה הם מאפיינים של מורה אמת ורועה אמת. זה ממש חיוּני שכולנו נדע את ההבדלים בין האמיתי והמזוייף. הרי האדון ישוע בצמו מאשים מורי שקר: "כאשר אדם נכנע לתורות השקר שלכם, 'אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְבֶן־גֵּיהִנּוֹם כִּפְלַיִם מִכֶּם'" (מתי כג 15).

אף אחד מאתנו לא רוצה להיות "בן־גיהינום" אלא בן־המלכוּת! — לכן, למרות התואר "רועה", אל תהיו כמו כבשׂים שהולכים אחריו בצורה עיוורת. חפשו את המאפיינים של רועה אמת בהתאם לכתוּב!

3. אין דבר כזה "הקהילה של…"! — "קהילה של…" עלולה להיות כָּת! בְקהילה בריאה כולם מסכימים שהיא גוף המשיח, וש"הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה" (אפסים ה 23) — המשיח ישוע, לא הפָּסְטור.

ההליכה בקדושה ובצדק

10 עֵדִים אַתֶּם וְעֵד אֱלֹהִים כִּי בִּקְדֻשָּׁה וּבְצֶדֶק וּבְלֹא דֹּפִי נָהַגְנוּ עִמָּכֶם הַמַּאֲמִינִים.

כמה מאמינים אתם מכירים מקרוב מעל 10 שנים, והם התנהגו "בְּלֹא דֹּפִי" לאורך כל התקופה הזו? — תודה! — גם אני לא מכיר אדם כזה. הרי גם אחרי שנושענו, הטבע הישן והחוטא שלנו מסרב למות.

והנה שאול זוכר הליכה יומיומית "בִּקְדֻשָּׁה וּבְצֶדֶק." — אלוהים עשה חסד מיוחד אִתו ועִם סילא במשך אותם שבועות או חודשים אי שם בתסלוניקי. הוא עזר להם לשמש לָמאמינים החדשים דוגמה ללא רבב: אין טעוּת במעשׂה, אין אפילו פישול בדיבור! "בְּלֹא דֹּפִי נָהַגְנוּ עִמָּכֶם — עֵד אֱלֹהִים." — הכבוד עבור ההישׂג הזה מגיע לרוח הקודש בלבד.

מי שמביט בחייו של מורה אמת ורועה אמת חייב לראות "קְדֻשָּׁה …[ו]צֶדֶק" — למרות החולשות האנושיות.

ולמה רק לדבר על רועים ומורים? — "קְדֻשָּׁה [ו]צֶדֶק" נדרשים ממני וממך לא פחות. הלוואי שכולנו נוכל להגיד, כמו שאול השליח: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנִי" (קור"א ד 16; יא 1).

בנוסף להקרבה־העצמית של אֶם (ב 7) יש למורה אמת ורועה אמת גם…

תכונות של אב

12-11א         וְיוֹדְעִים אַתֶּם כִּי כְּאָב אֶל בָּנָיו דִּבַּרְנוּ דִּבְרֵי מוּסָר וְעִדּוּד אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, 12 וְהַעִידוֹנוּ בָּכֶם…

"דִּבְרֵי מוּסָר" (ראה גם קור"א ד 15-14). — מי כאן זוכר את אמא שלו אומרת דברים כמו: "חכה עד שאבא יבוא הביתה הערב. אני אָספֶר לו שהתנהגת לא יפה"? — זוכרים? — זה לא שאמא לא יכולה להִסתדר ולחנך לבד — אבל הסמכות והתפקיד להעניש, לפחות על הדברים "הגדולים", הם קודם־כל של אבא.

אין מה לעשות, אפילו בָמשפחה האוהבת ביותר יש לפעמים צורך ב"דִּבְרֵי מוּסָר". כך גם בגוּף המשיח. אפילו בָקהילה הטובה ביותר יהיה צורך בתוכחה ובתיקון.

האם שמתם לב לאמירה "…אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם"? — זה היה טיפול אישי — לא באסיפה המונית בשבת אלא אחד על אחד. — גם זה חלק מחיי קהילה. גם זה שייך לתפקיד של רועה.

האם רועה הקהילה שלך יכול לפנות אליך ב"דִּבְרֵי מוּסָר" מוצדקים? — או שתגיד לו: "למה־מי־אתה"? — דבר־אלוהים מחייב אותו לעשות זאת. הוא ממש לא נהנה מזה.

הלאה ל"דִּבְרֵי …עִדּוּד":

מי כאן פגש אנשים שמעולם לא שמעו מאבא שלהם מילה של עידוד? — אולי אתם בעצמכם גדלתם עם ההרגשה שאתם אף פעם לא יכולים להיות מספיק טובים בשבילו? לא משנה כמה השתדלתם — תמיד הוא נתן לכם להרגיש כישלון?

אם כן, אתם יודעים כמה חשוב הוא האיזון בין "דִּבְרֵי מוּסָר" לבין "דִּבְרֵי …עִדּוּד". אחד בלי השני — הורס. חשוב שהאיזון הנכון הזה יהיה קיים גם בָלימוד בקהילה.

ועוד דבר שאבא טוב אמור לעשות: "וְהַעִידוֹנוּ בָּכֶם." — אבא טוב מעיד בילדיו. הוא מעיד על אמת הכתובים; הוא מעיד מתוך נסיונו האישי — והעדות הזו אמוּרה לכוון את ילדיו בָדרך הנכונה.

עדותו של מורה אמת ורועה אמת לא רק נשמעת מעל הדוכן. היא חייבת להירָאות באורח חייו.

לכל ההרגלים הטובים שעליהם עברנו (ב 10-1), לדברי המוסר, לדברי העידוד ולעדות האישית של המורים והרועים, יש מטרה אחת: לגרום ל…

הליכה ראוייה של בני הקהילה

12ב    וְהַעִידוֹנוּ בָּכֶם לְהִתְהַלֵּךְ כָּרָאוּי לִפְנֵי אֱלֹהִים הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם לְמַלְכוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ.

כמאמין נושע אתה אזרח של מלכות המשיח. בתור אזרח חובתך לתת עדיפות עליונה לכבודו של המלך.

כל המאפיינים שלמדנו — הן אלה שמוכיחים ישועה אמיתית (א 10-6), והן התכונות של מורה אמת ורועה אמת (ב 12-1א) — כולם אמורים להתבטא גם אצלי ואצלך במידה הולכת וגוברת (קור"א ד 16; יא 1). זהו תהליך ההִתקדשוּת והגדילה הרוחנית.

נקראתָ "לְמַלְכוּתוֹ" של ישוע, ונקראתָ להאדיר את "כְּבוֹדוֹ" של המלך! — האם החיים שלך אכן מכבדים אותו?

לאמירה "אֱלֹהִים ..קּוֹרֵא אֶתְכֶם לְ…כְבוֹדוֹ" יש משמעות נוספת: כאזרחֶי המָלכוּת אנחנו נהיה שוּתפים לכבודו של המלך — פְּרִיבִילֶגְיָה שנדע להעריך נכונה רק כשסוף־סוף נגיע לשָם.

השליח עוד לא סיים להודות

13א   גַּם מִסִּבָּה נוֹסֶפֶת מַתְמִידִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים:

בפרק א (3-2) שאול כבר הודה על הקהילה בתסלוניקי ועל שני דברים שהתבטאו בה:

• אמונה שהוכיחה את עצמה במעשים — בשירות אוהב ומקריב;
• תקווה איתנה לשובו של המשיח.

כעת הוא חוזר ואומר:

"מַתְמִידִים אָנוּ לְהוֹדוֹת." — גם כאן, כמו בפרק א, הוא מדגיש שזוהי הודייה מתמדת — מרכיב קבוע בחיי התפילה שלו ושל מלוויו.

הלוואי שכולנו ניתן למורים ולרועים שלנו פחות סיבות להיות עצובים ויותר סיבות להודות!

השליח מודה עכשיו על…

קבלת דבר־אלוהים

13ב  כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר־אֱלֹהִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵאִתָּנוּ, קִבַּלְתֶּם אוֹתוֹ לֹא כִּדְבַר בְּנֵי־אָדָם, אֶלָּא כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת — דְּבַר־אֱלֹהִים, הַדָּבָר אֲשֶׁר פּוֹעֵל גַּם בָּכֶם הַמַּאֲמִינִים.

תודה לאל! התסלוניקים זיהו את ההבדל בין הפילוסיפיות ותורות האלילים מחד (קול' ב 8) ובין אמת האלוהים מאידך. חייהם כעת מוכיחים כי "דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל" (עברים ד 12). "דְבַר בְּנֵי־אָדָם" יכול להוסיף לנו ידע, אבל רק דבר־אלוהים מסוגל להוליד "מֵחָדָשׁ" (פטר"א א 23).

"הַדָּבָר… פּוֹעֵל גַּם בָּכֶם." — ואיך אני נותן לדבר־אלוהים "לפעול בי"? — בכך שאני נכנע למה שכתוב בו. ● בכך שאני נותן לָאמת להוכיח ולתקן אותי. ● בכך שאני מציית.

נושא ההודייה השני הוא…

לימוד מדוגמתם של אחרים

14א  הֲלֹא אַתֶּם, אַחַי, הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹת קְהִלּוֹת אֱלֹהִים שֶׁבִּיהוּדָה הַשַּׁיָּכוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ;…

והנה נושא ההודייה השלישי:

עמידה נאמנה בסבל למען המשיח

14ב  כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה.

ועכשיו, שימו לב טוב:

דבר־אלוהים לעולם לא אנטישמי!

המתנגדים לישוע אוהבים לצטט את פסוקים 16-14 כהוכחה כי ספר הברית־החדשה מסית לאנטישמיוּת. הנושא כֹּה רגיש שמתרגמי "התרגום החדש" לקחו את התרגום המילולי של דליטש, "עַל־יְדֵי הַיְּהוּדִים" (במקור היווני ὑπὸ τῶν Ἰουδαίων) והפכו אותן לפָּרַפְרָזָה:

• קודם בנוסח 1976: "מִידֵי בְּנֵי עַמָּם הַיְּהוּדִים";
• אחר־כך בנוסח 1991: "מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה".

16-15  הנה הטקסט לפָניכם. שאול כותב על תלמידי ישוע באזור ירושלים שסובלים רדיפות מצד "בְּנֵי עַמָּם הַיְּהוּדִים":

אותם יהודים 15 "…אֲשֶׁר הֵמִיתוּ גַּם אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים, וְאוֹתָנוּ רָדְפוּ. אֵין הֵם מַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים וּמִתְנַגְּדִים לְכָל בְּנֵי אָדָם, 16 בְּנַסּוֹתָם לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מֵהַגִּיד לַגּוֹיִם אֶת הַדֶּרֶךְ לִישׁוּעָה. בָּזֹאת הֵם מְמַלְּאִים אֶת סְאַת חַטֹּאתֵיהֶם בְּכָל עֵת, וּבָא עֲלֵיהֶם הֶחָרוֹן עַד תֹּם."

אז בואו נראה אם זה באמת אנטישמי:

מי כותב כאן? — שאול השליח.

אותו שליח אומר במָקום אחר (רומים ט 5-3): "הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי, 4 בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; 5 לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא מֵעַל כֹּל, אֵל מְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים. אָמֵן."

שפטו אתם: כך מדבֶּר אנטישמי? — ובאותה נימה הוא ממשיך לכתוב שלושה פרקים שלמים (רומים ט-יא).

ועכשוי פס' 15א:

הם (בני ישראל) "הֵמִיתוּ …אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ." — זהו ציוּן עוּבדה, לא אמירה אנטישמית.

זה כמו להגיד: "אהוּד אוֹלְמֶרְט ביצע מעשי שחיתות."

אהוּד אוֹלְמֶרְט יהודי? — כן.

הוא הורשע ונכנס לכלא? — כן!
אמרתי משהו אנטישמי? — לא!

ראו עכשיו מה ספר הברית החדשה מלמד עוד על מי שהמית את ישוע. רשימת השוּתָפים כוללת את…

1. יהודה איש־קריות

"יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט…" (מתי כז 3) — התחרט, אבל זה כבר היה מאוחר מדי;

2. מנהיגי הדת של עם ישראל:

"עִם בֹּקֶר נוֹעֲצוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ.  הֵם קָשְׁרוּ אוֹתוֹ,… וּמְסָרוּהוּ לפִּילָטוֹס הַנָּצִיב" (מתי כז 2-1);

3. האספסוף ברחובות ירושלים:

פּילָטוס רצה לשחרר את ישוע, "אַךְ [הקהל שהתאסף בָרחוב ליד בית הנציב] צָעֲקוּ: 'קַח, קַח וּצְלֹב אוֹתוֹ!'" (יוחנן יט 15). זוהי תופעה מוּכֶּרת  בכל הפגנה ובכל מהוּמה: אחד צועק — וכולם צועקים אחריו, והרוב אפילו לא יודעים מדוע הם צועקים (ראה מִקרֶה דומה במה"ש יט 32);

4. הנציב הרומי:

24 "כְּשֶׁרָאָה פִּילָטוֹס כִּי אֵינוֹ מוֹעִיל דָּבָר וּמַה גַּם שֶׁמִּתְרַגֶּשֶׁת מְהוּמָה,… [הוא] 26 שִׁחְרֵר לָהֶם אֶת בַּר־אַבָּא — וְאֶת יֵשׁוּעַ הִלְקָה וּמָסַר לִצְלִיבָה" (מתי כז 26-24);

5. החיילים הרומים שצלבו אותו בפועל:

23 "הַחַיָּלִים שֶׁצָּלְבוּ אֶת יֵשׁוּעַ לָקְחוּ אֶת בְּגָדָיו וְחִלְּקוּם לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, חֵלֶק אֶחָד לְכָל חַיָּל" (יוחנן יט 23-18);

6. המפקד שהיה אחראי לוודא הריגה:

"פִּילָטוֹס …קָרָא לְשַׂר־הַמֵּאָה וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם יֵשׁוּעַ כְּבָר מֵת. 45 כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ הַדָּבָר מִפִּי שַׂר־הַמֵּאָה, נָתַן לְיוֹסֵף אֶת הַגּוּפָה" (מרקוס טו 45-44; ראה גם יוחנן יט 34-33);

7. כל חוטא — ז"א כוּלנוּ:

21 "…גַּם הַמָּשִׁיחַ סָבַל בַּעַדְכֶם וְהִשְׁאִיר לָכֶם מוֹפֵת … 24 הוּא אֲשֶׁר אֶת חֲטָאֵינוּ נָשָׂא בְּגוּפוֹ עַל הָעֵץ, כְּדֵי שֶׁנָּמוּת לְגַבֵּי הַחֵטְא וְנִחְיֶה לַצְּדָקָה; אֲשֶׁר בְּחַבּוּרָתוֹ נִרְפָּא לָכֶם" (פטר"א ב 24-21; ישעיהו נג 6-5).

במילים אחרות, האשמה במותו של ישוע מחולקת בין כל החוטאים — יהודים ● גויים ● אלה שמתו עוד בתקופת התנ"ך ● אלה שחיים היום ● ואלה שטרם נולדו. — הראו לי איפה יש כאן אנטישמיות. — חוץ מזה…

ג.         ישוע המשיח אומר שהיֹזמה למותו על הצלב בכלל לא נבעה מבני־אדם: "…אֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. 18 אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי" (יוחנן י 18-17).

כשהיה על הצלב, הוא הוכיח את אמיתוּת הנבואה הזו: 30 "אַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַחֹמֶץ אָמַר יֵשׁוּעַ: 'נִשְׁלַם', וּבְהַרְכִּינוֹ רֹאשׁוֹ מָסַר אֶת רוּחוֹ" (יוחנן יט 30). המשיח בכבודו ובעצמו "מָסַר אֶת רוּחוֹ" בדיוק ברגע שהוא קבע.

אף אחד לא היה מסוגל לקחת ממנו את חייו ללא הָסְכמתו!

הלוואי שהאנטישמים הנוצרים לאורך ההיסטוריה היו קוראים את הספר שלהם, במקום לצעוק "יהודים, רוצחי־משיח"!

הלאה לפס' 15ב:

ד.  "אֵין הֵם [הַיְּהוּדִים] מַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים." — גם זה ציוּן עוּבדה מבלי להיות אמירה אנטישמית.

הרי מהו "רְצוֹן אֱלֹהִים"? — שאול אומר במָקום אחר: "אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ… חָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת" (טימ"א ב 4-3). כל מי שמתנגד להפצת הבשורה מונע ישועת נפשות — ובכך הוא מתנגֶד לרצון אלוהים. אין זה משנה אם הוא יהודי ממאה־שערים שמרסס גרפיטי נגד "המיסיון", או מוסלמי באינדונֶזיה ששורף צריף של קהילה משיחית.

פס' 15ג:

ה.        השליח לא יכול לטוען כי "[הַיְּהוּדִים] …מִתְנַגְּדִים לְכָל בְּנֵי אָדָם" באופן כללי. הרי קוראיו התסלוניקים זוכרים טוב מאוד איך יהודיי המקום עבדו יד־ביד עם התושבים הרומים והיוונים ועם "רָאשֵׁי הָעִיר" (מה"ש יז 8-5) והקימו חזית משותֶפת נגד הבשורה.

חוץ מזה, כולנו יודעים שגם במבט היסטורי ההיפך הוא הנכון: הגלוּת הארוכּה לימדה את היהידים דווקא להיסתדר עם "כָּל בְּנֵי אָדָם".

לכן, אנטישמים נכבדים, קראו את המשפט הזה בהקשרו: שאול אומר כי היהודים מנסים…

פס' 16א:          "לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מֵהַגִּיד לַגּוֹיִם אֶת הַדֶּרֶךְ לִישׁוּעָה."

כדי לעצור את הִתפשטוּת הבשׂורה בתסלוניקי וב"בֵּרֵאָה" (מה"ש יז 7-5, 13), הם אכן נאלצים להתנגד…

• לְיהודים שכבר נושעו,
• ולְגויים שנושעו גם הם,
• לְיהודים שרוצים להקשיב לבשורה,
• ולְגויים שרוצים להקשיב גם הם.

לבסוף הם מוצאים את עצמם מתנגדים הן לאלוהים והן לבני־אדם.

עכשיו פס' 16ב:

"בָּזֹאת הֵם מְמַלְּאִים אֶת סְאַת חַטֹּאתֵיהֶם בְּכָל עֵת."

אז אולי זאת אמירה אנטישמית?

לא! — הרי כּל בני־האדם — ללא הבדל גזע, מין, לאום ודת — "מְמַלְּאִים אֶת סְאַת חַטֹּאתֵיהֶם בְּכָל עֵת", עד שהם פונים לישוע המשיח כמכפר על חטאיהם. המשפט הזה הוא אזהרה לכל חוטאי העולם, כולל חוטאים יהודים.

ולבסוף פס' 16ג:

ז.         "…וּבָא עֲלֵיהֶם הֶחָרוֹן עַד תֹּם." — כּל מי שלא מאמין שחטאיו נסלחו בכפרתו של ישוע המשיח — יבוא עליו "הֶחָרוֹן עַד תֹּם." לא משנה אם הוא יהודי שחי בתסלוניקי בתקופת שאול, או גוי שחי היום בכל מקום שבעולם.

רק בני אדם שמסרו את חייהם למשיח ישוע הנם "כְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶֹה" (התג' כא 27). לעומת זאת, "מִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ" (התג' כ 15); והאש הזו תמשיך לבעור "לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (התג' כ 10) — דהיינו "עַד תֹּם".

התעמקנו במאפיינים של מי שלא רוצה את טובת המאמינים התסלוניקים:

• "בְּנֵי עַמָּם" היוונים והרומאים שרדפו את הקהילה (פס' 14);
• בני־עירם היהודים הבלתי־נושעים (פס' 16).

לפני־כן ראינו בפסוקים 3 עד 5 עוד קבוצה שלא באמת היתה מעוניינת בטובת הקהילה: מורי השקר שהִשְׁחירו את אופיו של שאול ואת מניעיו. שָמענוּ אותו מגן על עצמו מההאשמות שהטיחו בו.

הוא נאלץ להצהיר: "עֵד הָאֱלֹהִים [כי]"…

• "קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינָהּ נוֹבַעַת… [מ]מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים";
• "[היא] אֵינֶנָּה בִּרְמִיָּה";
• "[אנחנו] לֹא כְּמַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן בְּנֵי־אָדָם";
• "לֹא בָּאנוּ בְּמִלּוֹת חֲנֻפָּה";
• "…וְלֹא בְּתֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע."

עכשיו הפכו רגע את כל מִשפָטֶי השלילה הללו לצורה חיוּבית: "קְרִיאָתֵנוּ [אכן] בִּרְמִיָּה", וכו'. — בבקשה! הנה לכם דיוקן של מורה שקר ורועה שקר.

זה בדיוק מה שהשליח עומד להדגיש כרגע בסיום הפרק: את…

הניגודים

…הניגוד בין המזוייף לבין האמיתי. — אבל את זה נשאיר לָשיעור הבא. — בינתיים…

בואו נראה מה למדנו

1. מי שמביט בחייו של מורה אמת ורועה אמת חייב לראות "קְדֻשָּׁה …[ו]צֶדֶק" (פס' 10) — למרות החולשות האנושיות.

רצוי, כמובן, שהתכונות הללו יירָאוּ אצל כל מאמין — גם אם הוא לא בתפקיד הנהגה. הלוואי שכולנו יכולנו להגיד, כמו שאול השליח: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנִי" (קור"א ד 16; יא 1).

2. עלינו ללמוד להודות על האחים במשיח — לא רק לראות את המגרעות, החולשות והחסרונות שלהם. מי שאוהב — מודֶה.
3. 3. אמרנו כי דבר־אלוהים לעולם לא אנטישמי. ספר הברית החדשה מלמד כי כולנו גרמנו למותו של המשיח — לא רק היהודים. הוא מת ככפרה על חטאי המאמינים בו — יהודים וגויים כאחד — ולכפרתו יש את הפוטנציאל לכסות על חטאי האנושוּת כולה — כולל עם ישראל.

אז אם אתה חייב להאשים מישהו במותו של המשיח — התחֶל קרוב לבית. תאשים את עצמך.

הניגוד בין המזוייף לבין האמיתי — הניגוד בין הטוב לבין הרע. — הִתבונְנוּ תחילה ב…

אהבתו של השליח

18-17א         אֲבָל אֲנַחְנוּ, אַחַי, לְאַחַר זְמַן קָצָר שֶׁהָיִינוּ מְרֻחָקִים מִכֶּם — מְרֻחָקִים בְּמַרְאֵה פָּנִים, אַךְ לֹא בַּלֵּב — נִכְסַפְנוּ עַד מְאֹד לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיכֶם. 18 לְפִיכָךְ חָפַצְנוּ לָבוֹא אֲלֵיכֶם — אֲנִי, שָׁאוּל, רָצִיתִי בָּזֶה יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת,…

"בואוּ לבקר!" — "ברוּר שנבוא. מבטיחים! נָרים לכם טלפון לִפְנֶי." — …ואף אחד לא מתכוון אפילו לשנייה לקיים ולבוא לביקור. גם טלפון לא מרימים. — מכירים את התופעה?

בְזה בדיוק האשימו את שאול ואת מלוויו. אך הוא לא מסוג האנשים שמבטיחים מתוך הרגֶל תָרבּוּתי, ללא כוונה לקיים (ראה גם קור"ב א 19-15).

כאן הוא אומר בעצם: "באותו יום שנאלצנו לברוח מתסלוניקי (מה"ש יז 10-8), כבר רצינו לחזור. מאז לא עבר יום שלא התגעגענו אליכם והתפללנו עבורכם (תסל"א ב 17; א 2). עוּבדה ש'שָׁלַחְנוּ אֶת טִימוֹתֵיאוֹס אָחִינוּ' כדי לשמוע 'אִם אַתֶּם [אכן] מַחֲזִיקִים מַעֲמָד בָּאָדוֹן' (תסל"א ג 10-2)."

הניגוּד:       שאול אומר: "נִכְסַפְנוּ עַד מְאֹד לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיכֶם." — הוא אוהב את ילדיו הרוחניים עד־כדי־כך שהוא מוכן לחזור לְמקום שבו הוא עלול להיהרֶג. — עכשיו הראו לי מורה שקר עם אהבה שכזו.

"חָפַצְנוּ לָבוֹא אֲלֵיכֶם… יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת." — הכוונה היתה אמיתית וכנה. אך מי כמוכם יודע כי לא כל תִכנוּן שלנו יוצא לפועל. — הנה…

זיהוי האויב

18ב                …אֶלָּא שֶׁהַשָֹטָן מָנַע בַּעֲדֵנוּ.

הניגוּד:       אותו אוייב שגורם למורי שקר לבוא בכוונה להרוס את הקהילה בתסלוניקי — גורם כעת למשרתי ישוע האמיתיים לא לבוא.

ישנם אנשים שמפרשים כל דבר שלילי שקורה להם כ"מִלְחמָה רוחנית" — ברמה שגובלת בתסביך־רדיפה. אל תהיו כאלה. לא כל כתם על חולצת השבת שלכם הוא התקפה מהשׂטן. רוב הדברים הרעים שקורים לנו הם פשוט תוצאות של חיים בתוך עולם שהוּשחת על־ידי החטא.

שאול, בָּמאורע שלפנינו, זיהה את האוייב. — הוא אותו "שָֹטָן" שתוקף גם אותנו היום. כתם על חולצת השבת שלנו אמנם לא מעניין אותו • אבל הוא כן רוצה להרוס את עדוּתֶנו לכבוד המשיח • הוא כן רוצה למנוע מאתנו שירות פורֶה • הוא כן רוצה למנוע מאתנו להפיץ את הבשורה — בקיצור, הוא יעשה את הכל כדי למנוע שחיינו יביאו כבוד לישוע.

הלאה. — ראו עכשיו במה השליח רואה את…

ערכם של המאמינים

20-19   כִּי מִי תִּקְוָתֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בְּבוֹאוֹ? מִי אִם לֹא אַתֶּם! 20 הֲרֵי אַתֶּם תִּפְאַרְתֵּנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ.

שימו לב מה הוא מפיק מהקהילה הזו כאן ועכשיו: "שִׂמחה"! — לא כסף, לא תמיכה, לא כבוד… "שִׂמחה"! זהו! — ובכל זאת הוא מוכן להקריב את חייו כדי לשרת אותה.

לכל שאר הדברים הנפלאים שהוא מונה — התקווה, עטרת־התהילה, התִפאֶרת — לכולם הוא יאלץ לחכות עד לשוּבו של המשיח.

הניגוּד:       מה רואים מורי שקר כשהם מביטים באנשי הקהילה? — הם דומים לָדוֹד העשיר של דונָלְד דָאק (הדוד קָמְצוּץ [Scrooge MacDuck]). כשהוא מביט באנשים, הוא רואה אותם כסימני־דולר מִתהלכים.

והנקודה האחרונה שמסיימת את פרק ב:

שוּבו של המשיח

19ב    [אַתֶּם] תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ — בְּבוֹאוֹ.

למדנו בפָתיח כי זהו אחד משלושת העקרונות התיאולוגיים המרכזיים שבאיגרת: שוּבו של המשיח. לכן אתם תראו את הנושא צץ שוב ושוב.

כאן השליח מעודד הן את עצמו והן את בני הקהילה בָתִקווה הזו. בְהמשך האיגרת הוא כותב במפורָש (ד 18): "עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה." — זכרו שישוע עשוי לקחת אתכם אל עצמו בהילקחות בכל רגע. עד אז, תנו לתקווה הזו לחזֶק אתכם!

גם בנושא הזה ישנו ניגוד בין תורת האמת לבין תורות שקר. הנה…

הניגוּד:    שאול יכול להצביע על אירועי עת הקץ ולהגיד: "עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה."

מורי שקר ונביאי שקר, לעומת זאת, משתמשים באותם תיאורים מתוך דבר־אלוהים כדי להפחיד אנשים (ראה תסל"ב ב 2):

• יש מי שמלמדים כי אנחנו כבר נמצאים בתקופת הצרה או ממש לפני תחילתה (ויש כאלה שטוענים כך כבר עשרות שנים!). וכמובן, אם אתה מקשיב לשידורים שלהם • וקורא את הספרים שלהם • וְ… — חשוּב מאוד! — תורם לָ-"מִינִיסְטְרִי" שלהם, • אזי הצרה לא תפגע בך. בִּזכוּתָם!
• ויש המנָבְּאים תאריך (תוך הִתעלמוּת ממתי כד 36) למשל: "רוח הקודש אמר לי שישוע יחזור ב-21 באוקטובר 2011. — בָּדוּק! % 100! — תנו לי את החִסְכונות שלכם, כי הרי בָתאריך הזה אתם תעברו לגור בירושלים החדשה שבנוייה כולה מזהב."  "תעבירו לי את קוּפות הפֶּנסיה שלכם, כי אני ואתם הרי נקרֶאנו להביא את הבשׂורה לכל העולם לפני התאריך הגורלי הזה! — בואוּ נחלק את העבודה בינינוּ: אתם תתרמוּ, אני אבשֶׂר. — הנה מִספָר החשבון להעברת הכספים בתחתית המסך."

אני חושב שאנחנו מתחילים לראות את הניגודים בין האמיתי למזוייף.

אנחנו עדיין תחת הכותרת הראשית ששאול עצמו נתן לכל פרק ב ול-13 הפסוקים הראשונים של פרק ג: "[אתם] פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים".

תחת הכותרת הזו למדנו…

• מהם המאפיינים של שליח אמיתי;
• התברר לנו כי אלה גם תכונות ההִזדָהוּת של מורה אמת ורועה אמת במסגרת הקהילה;
• ומפני ששאול אומר לשומעיו יותר מפעם: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנִי" וגם "לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי" (קור"א ד 16; יא 1) — אין מנוס מלהסיק כי פרק ב 1 עד פרק ג 13 מלמדים את כוּלנוּ — אותי ואותך — איך אמורים להרָאות החיים שלנוּ כתלמידי ישוע — כאנשים שפּנוּ "מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים".

לכן כשאנחנו ממשיכים בטקסט, זכרו בכל שלב:

הלימוד על תכונות טובות ונכונות הוא לא רק "בשביל רועה הקהילה" — הוא לא רק "בשביל ההנהגה". — נכון, למי שעומד שָם קדימה יש אחריות גדולה יותר (יעקב ג 1; ויק' י 3א) — אבל זה לא פותר אותי ואותך מחובתנו לשאוף בכל רגע לדמיון למשיח (רומים יג 14א; קור"א יא 1ב).