מבוא
היסטוריה: לידת הקהילה בתסלוניקי
כדי לדעת איך הכל התחיל צריכים לחזור למסע הבישׂוּר השני של שאול השליח (מה"ש טז) — זוכרים? — המסע שבו הוא לקח אִתו את "סִילָא" אחרי שרב עִם "בַּר־נַבָּא" (אין חדש תחת השמש. מאמינים רבוּ כבר לפני 2000 שנה).
מי זוכר את ה"חָזוֹן" ששאול קיבל בלילה בעיר "טְרוֹאַס"? — הוא ראה "אִישׁ מָקֵדוֹנִי", והלז ביקש: "עֲבֹר אֶל מָקֵדוֹנְיָה וַעֲזֹר לָנוּ."
בעִקבות הקריאה הזו הפליגו השליחים מאסיה לאירופה — מטורקיה של היום ליוון של היום.
מי זוכר מה היתה התחנה הראשונה שלהם במָקדוניה? — "פִילִיפִּי". — שָם יָסדו קהילה שכללה את "לִידְיָה…, מוֹכֶרֶת [ה]אַרְגָּמָן" ואת "הַסּוֹהֵר" שנושע יחד עִם כל משפחתו.
ומי זוכר מדוע עזבו את פיליפי? — רדיפה. הִתנגדוּת לבשׂורה: המבשׂרים סבלו "מַלְקוֹת רַבּוֹת" מידי שליטי העיר ושהו לילה אחד בכלא כש"רַגְלֵיהֶם [נעולים] בַּסַּד".
אבל אלוהים לא השאיר אותם שָם. בבוקר שוּחררוּ, "רָאוּ אֶת הָאַחִים וְעוֹדְדוּ אוֹתָם". — שמתם לב? אחרי מכות־רֶצח וכֶּלֶא הם אלה שמעודדים את האחים, לא ההיפך!
ואז, כשהם עדיין חבוּלים בכל הגוף מה"מַלְקוֹת", יוצאים מ"פִילִיפִּי" ליָעד הבא.
עכשיו, פְנוּ ל…
מה"ש יז 4-1:
1 הֵם [ז"א שאול, סילא, "טִימוֹתֵיאוֹס", ואולי עוד מלָווים] …הִגִּיעוּ אֶל תֶּסָּלוֹנִיקִי.
הִנה לכם התחנה השנייה במָקדוניה:
…תֶּסָּלוֹנִיקִי, מָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּית כְּנֶסֶת.
2 כְּמִנְהָגוֹ נִכְנַס שָׁאוּל אֲלֵיהֶם [אל המתפללים בבית הכנסת], וְשָׁלוֹשׁ שַׁבָּתוֹת דָּרַשׁ לִפְנֵיהֶם מִתּוֹךְ הַכְּתוּבִים 3 כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר וּמוֹכִיחַ כִּי הַמָּשִׁיחַ הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל וְלָקוּם מִן הַמֵּתִים, וְכִי "יֵשׁוּעַ זֶה שֶׁאֲנִי מַכְרִיז לָכֶם — הוּא הַמָּשִׁיחַ."
4 מִקְּצָתָם הֶאֱמִינוּ וְנִסְפְּחוּ אֶל שָׁאוּל וְסִילָא, וְכֵן גַּם הַרְבֵּה יְוָנִים יִרְאֵי אֱלֹהִים וְנָשִׁים נִכְבָּדוֹת לֹא מְעַט.
מי שׂם לב לָרשימה בפס' 4? — כך נראתה קהילת המאמינים ב"תֶּסָּלוֹנִיקִי" אחרי כשלושה שבועות של בּישׂוּר:
- "מִקְּצָתָם" מיהוּדֵי העיר ש"הֶאֱמִינוּ",
- "הַרְבֵּה יְוָנִים יִרְאֵי אֱלֹהִים",
- "וְנָשִׁים נִכְבָּדוֹת לֹא מְעַט."
"שָׁלוֹשׁ שַׁבָּתוֹת." — קריאת הדיווח הזה יוצרת רושם כאילו שאול ואנשיו שהו בָּמָקום בין שלושה שבועות לחודש בלבד. לעומת זאת, מי שטורח לחפֶשׂ את כל המידע מגלה שהיה לָשליח יותר זמן — מספיק כדי…
- לקבל שני משלוחים של תמיכה מפיליפי (פיל' ד 16) — איזו דוגמה של קהילה! רק אתמול נולדה, וכּבָר אוספת תרומות כדי לתמוך בבישׂוּר במקומות אחרים!;
- למרות התמיכה היה לשאול גם צורך לעבוד לפרנסתו (תסל"א ב 9; תסל"ב ג 8);
- וְהיה לו זמן להשקיע בבני הקהילה בתסלוניקי כמורה וכאב רוחני באופן מעמיק וברמה אישית (תסל"א ב 12-7).
מהפרטים האלה אנחנו מסיקים שבניית הקהילה ארכה יותר מְרק חודש.
ונקודה אחרונה: בָפסוקים שקראנו (מה"ש יז 4-1) מוּזכרים אלה שהאמינו בישוע בעקבות הבישׂור בבית הכנסת; אך תסל"א א 9 מוסיף עליהם עוד רבים שפנו "לֵאלֹהִים" הישר "מִן הָאֱלִילִים". מכאן ברור כי שאול המשיך לבשר לגויים בעיר לאחר שנסגרה הדלת בקהילה היהודית, ולפני שהוא וסילא נאלצו להימלט על נפשם ל"לְבֵּרֵאָה" (מה"ש יז 10).
עד כאן הרקע ההיסטורי של קהילת "תֶּסָּלוֹנִיקִי". — עכשיו…
העקרונות התיאולוגיים המרכזיים שבאיגרת:
- המשיח מת ככפרה על חטאינו
- המשיח קם מן המתים
- המשיח יחזור
שלוש פעמים ישוע המשיח! — הוא המרכז. ● הוא בפוקוּס. ● הכל מצביע עליו — כי ספר הבריתות הוא סיפּוּרו של המשיח!
המבנה
הכותֶב בעצמו מסביר לנו את מבנה האיגרת בפסוקים 10-9 בפרק הראשון.
- בנוסף לְפָתיח יחסית ארוך ומלא בחומר (כל פרק א),
- ובנוסף לְסיומת משמעותית (פרק ה 28-12),
…כל המסר העיקרי של המכתב בנוי בארבעה מִקבָּצים:
מִקבץ א' נקרא: (לפי פס' 9א) "[אתם, אחיי התסלוניקים,] פְּנִיתֶם מִן
הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים" ואנחנו נִלמָד אותו מפרק ………… ב 1 עד ג 13
מִקבץ ב' נקרא: (לפי פס' 9ב) "כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי"
ואנחנו נִלמָד אותו מפרק ………… ד 1 עד 12
מִקבץ ג' נקרא: (לפי פס' 10א) "[כדי] לְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם"
ואנחנו נִלמָד אותו מפרק ………… ד 13 עד 18
מִקבץ ד' נקרא: (לפי פס' 10ב) "[הוא] יֵשׁוּעַ, הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ
מִן הַזַּעַם הַבָּא" ואנחנו נִלמָד אותו מפרק ………… ה 1 עד 11
אפילו בָּחלוקה לפרקים ישנה זיקה לָמבנה שהמחבֶּר נתן לאיגרת (בזמן שבספרים רבים בכתובים החלוקה הזו נראית שרירותית בעליל). כאן כל אחד מחמשת הפרקים מסתיים באִזכוּר של חזרת המשיח לעולם:
סוף פרק א "לְחַכּוֹת… לְיֵשׁוּעַ, הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא" (א 10);
סוף פרק ב "אַתֶּם, [בני הקהילה]… תִּקְוָתֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בְּבוֹאוֹ" (ב 19);
סוף פרק ג "הָאָדוֹן… יְכוֹנֵן אֶת לְבַבְכֶם לִהְיוֹת תָּמִים בִּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אָבִינוּ בְּבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ עִם כָּל קְדוֹשָׁיו" (ג 13-12);
סוף פרק ד "אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח… בַּעֲנָנִים לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן" (ד 17);
סוף פרק ה "יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם… לִהְיוֹת בְּלִי דֹּפִי בְּבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (ה 23).
הדגש הזה מבהיר את המטרה העיקרית שעומדת בפני השליח בכתיבת האיגרת: לחזק את בִטחון המאמינים בשוּבו של המשיח — בטחון שישמש אותם (ואותָנוּ!) כעוגן של תקווה בזמנים קשים.
פרק א
ברכת הפתיחה
1 מֵאֵת שָׁאוּל וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס, אֶל קְהִלַּת הַתֶּסָּלוֹנִיקִים אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים הָאָב וּבָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.
שאול לא לבד
"שָׁאוּל וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס" — אלה שלושת האנשים שהביאו את הבשׂורה לתסלוניקי. אמנם בָּדיווח על הקמת הקהילה במה"ש מוזכרים רק "שָׁאוּל וְסִילָא" (שנקרא כאן "סִילְוָנוֹס"), אך ההקשר מלמד כי גם "טִימוֹתֵיאוֹס" היה אִתם כעוזֶר ומִתְלָמד לאורך כל משא הבישור השני (מה"ש טז 3-1; יז 15-14; יח 5).
שימו לב כי "טִימוֹתֵיאוֹס" ביקר בתסלוניקי פעם נוספת בין הקמת הקהילה לבין מועד שליחת האיגרת הראשונה (תסל"א ג 2-1, 9-5).
השליח אומר: אתם "בֵּאלֹהִים"
האם ייתכן מקום בטוח יותר?
האמירה "בֵּאלֹהִים הָאָב וּבָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" נותנת לישוע דרגה לא פחוּתה מזו של "הָאָב". — זה חשוּב! — המשיח הוא אלוהים. רק כך הוא מסוגל להושיע חוטאים אבודים. ומפני שהעיקרון הזה כל־כך קריטי, הוא מודגש פעם שנייה בסוף הפסוק: "הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".
שׂימו לב כי בִרכּת הפתיחָה היא…
הרבה יותר מ-"מה נשמע"
"חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם." — כל מידה של חסד היא מתנה שלא מגיעה לנו. וכאן מדובר ב"חֶסֶד …מֵאֵת הָאֱלֹהִים". זוהי מתנת הישועה — מתנת חיי הנצח. כשהחטא נסלח והמוות מנוצח, רק אז יכול אדם להביט אל עֶבר העתיד ב"שָׁלוֹם".
אפילו רדיפה או כל צרה אחרת לא תוכל לגנוב לך את "שְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל" (פיל' ד 7).
הפסוק הבא מלמד…
הודייה על האחים
2 אָנוּ מַתְמִידִים לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כֻּלְּכֶם וּמַזְכִּירִים אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ.
השליח מודה בְתפילה על אחיו ואחיותיו בתסלוניקי. ספציפית, הוא מודה על…
אמונה שמתבטאת במעשים
3א …בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה.
מעשי אדם לעולם לא יכולים להושיע אותו — אך ישועתו של אדם בחסד על־ידי האמונה תוביל למה ששאול כאן מכנה "עָמָל… בְּאַהֲבָה". אמוּנה אמיתית תתבטא ב"פֹעַל" (אפסים ב 10-8). לעומת זאת, "אֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (יעקב ב 17, 26).
ועכשיו…
אמונה בשובו של המשיח כמציאות
3ב …וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.
השליח מודֶה לאלוהים על כך שהמאמינים אוחזים בָּתִקווה הנכונה. — זהו האִזכוּר הראשון של האמת שעומדת במרכז האיגרת: ישוע המשיח יחזור!
* שים לב שהמתרגמים כאן רק ראו רמז ל"בואו" (שובו) של המשיח (כך גם חלק מהתרגומים הלועזיים [למשל TLB AMP;] ופרשנים שמרניים [כגון Jamieson-Fausset-Brown; MacArthur; Stallard]). המילה "בוא" לא מופיעה בשפת המקור; גם לא אצל דליטש: "תִּקְוַתְכֶם לַאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."
שאול ממשיך לעודֶד את בני־הקהילה כשהוא מכריז: אני מזהה בכם…
הוכחות של ישועה אמיתית
4 אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם;…
לפסוק הזה כדאי להקדיש "שיעור בתוך שיעור". הוא פסוק קטן שמדבר על נושא גדול:
הבחירה מקדם
כדי לראות שהדוקְטְרינה הזו אכן נִלמֶדת בכל ספר הברית החדשה, הנה מִספָּר פסוקי מפתח:
רומים ח 29: "אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּיר מִקֶּדֶם, אוֹתָם גַּם יָעַד לְהִדַּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ."
אם אתה מאמין נושע, זו הוכחה שאלוהים "יָעַד" אותך להיות כזה "מִקֶּדֶם" — עוד לפני שברא את העולם.
אפסים א 5-3: "הָאֱלֹהִים …שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ [בַּמָּשִׁיחַ] בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה, הוּא יָעַד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כְּחֵפֶץ רְצוֹנוֹ."
גם כאן קביעה חד־משמעית: אם אתה מאמין נושע, זו הוכחה שאלוהים "בָּחַר [בך] בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל", וּכבָר אז "יָעַד [אותך] לִהְיוֹת לוֹ [לבן]."
פטר"א א 2-1: "מֵאֵת פֶּטְרוֹס, שְׁלִיחַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל …הַנִּבְחָרִים עַל־פִּי יְדִיעָתוֹ מִקֶּדֶם שֶׁל אֱלֹהִים הָאָב…"
אתם "הַנִּבְחָרִים …מִקֶּדֶם." — יותר ברור מזה לא יכול להיות.
עיקרון הבחירה מקדם נִלְמָד גם בִּמְשָלו של ישוע על "הָרוֹעֶה הַטּוֹב" (יוחנן י 18-1). שָם אנחנו קוראים על…
הצאן, המִכלא והרועה
יוחנן י 3-2:
2 הַנִּכְנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רוֹעֵה הַצֹּאן. 3 לוֹ יִפְתַּח שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר, וְהַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ. הוּא קוֹרֵא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם וּמוֹצִיא אוֹתָן.
דָמיינו לכם את התמונה:
▪ במכלא גדול מרוכזים כל הכבשׂים של כפר אחד;
▪ העדר מורכב מכבשׂים ששייכים לבעלים שונים, ובכל בוקר באים רועים שונים כדי להוציא אותם לָמִרְעֶה;
▪ לכל הרועים המוּכרים לשומר־הלילה ("שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר") ניתנת רשות להיכנס למכלא;
▪ מי שפעם ראה רועי־צאן בָּעבודה יודע שיש להם "שׂפה" של שריקות וצלילים אחרים — והכבשׂים אכן מגיבים לשׂפה הזו;
▪ עכשיו, מוקדם בבוקר, מופיע אחד מרועי הכפר, נכנס לָמכלא ומשמיע קריאה;
…וישוע אומר:
"הַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ" (פס' 3א). מתוך כל הכִבְשׂות שבמכלא, רק אלה השייכות לאותו רועה אכן מרימות את הראש ופוסְעות לכיוון היציאה — "כִּי מַכִּירוֹת הֵן אֶת קוֹלוֹ" (פס' 4). כל השאר נִשארות אדישות.
והנה…
הנמשל
כשהאדון ישוע קורא לאנשים לִתשובה, רק הנבחרים מצייתים לקולו (יוח' א 13-12; אפס' א 12-11; טימ"ב א 9).
זהו נסיוננו בָבישׂור: מתוך אלָפים ששומעים את הבשׂורה, רק אחדים אכן נושעים. זוהי משמעות הפסוק "רַבִּים הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים" (מתי כב 14).
הרועה הטוב "קוֹרֵא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם" (יוחנן י 3ב). שמות הנבחרים "נִכְתְּבוּ … בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶּׂה הַטָּבוּחַ מֵהִוָּסֵד תֵּבֵל" (התג' יג 8, ג 5). כשהבשׂורה מוּכרֶזת בדרכים שונות ומגוּונות, רבים שומעים את הקריאה ואינם מגיבים (מתי יג 19). אך האדם הנבחר שנמצא בתוך הקהל האדיש — זה ששמו כתוּב בספר החיים — שומע את ישוע קורא בשמו. הוא מציית לקריאה ונולד מחדש.
לָדוקְטְרינה של הבחירה מקדם יש גם מרכיב של…
ביטחון הישועה
במילים אחרות: אם אתה נושע, אתה נשאר נושע.
במשל הרועה הטוב (יוחנן י) העיקרון הזה נלמד מפסוק 5:
"אַחֲרֵי זָר לֹא תֵּלַכְנָה." — כמה זה מנחם לדעת שאִם אתה נבחר ונושע, אתה מוגן מפני טעוּת קטלנית: "גַּנָּבִים … וְשׁוֹדְדִים" (פס' 1, 8) — דהיינו מורי שקר — לא יוכלו להוליך אותך לאבדון.
שימו לב טוב: לא אמרתי שלא תהיה חשׂוּף לפיתויים מצדם. לא אמרתי שלעולם לא תוכל לִפּול בטעות תיאולוגית. הרי אתה שומע "אֶת קוֹלָם שֶׁל זָרִים" (פס' 5) ללא הרף, והבטחותיהם והצעותיהם נִרְאות לעתים משָכנעות ונוצצות.
לכן, בכל פעם שאתם שומעים לימוד שטוען להיות מִדְבָר־אלוהים, זכרו את המצווה: "בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר — וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב" (תסל"א ה 21).
גם מאמין אמיתי עלול לִפּול — אבל אם אתה נִבְחָרת, לעולם לא תפול ללא קום. הרי ישוע — הרועה הטוב — מבטיח ל"כבשׂים" שלו (יוח' י 28): "אֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי."
אין איבוד ישועה!
יופי. — אז כולנו מסכימים כי אלוהים בחר את מי שהוא עומד להושיע עוד "בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל"; והוא, כמובן, יודע לאורך כל הדרך מי הם.
אך שאול השליח הוא לא אלוהים. — איך הוא יכול לטעון בכזוּ וודאוּת: "אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם"?
נחזור לאיגרת שלנו. — "אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם, שֶׁהֲרֵי…" — יש כאן המשך משפט. עכשיו אמורה לבוא ההוכחה מודוע "אָנוּ יוֹדְעִים". — הָקשיבוּ טוב לפס'…
5 שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב — דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם.
"…כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ." — מי זוכר אחרי איזו חווייה קשה שאול וסילא עשו את הדרך מפיליפי לתסלוניקי "דֶּרֶךְ אַמְפִיפּוֹלִיס וְאַפּוֹלוֹנְיָה" (מה"ש יז 1)?
הם יצאו לָמסע הזה ימים אחדים בלבד…
- אחרי שסבלו "מַלְקוֹת רַבּוֹת" לפי פקודת "הַשָֹרִים" בעיר פיליפי,
- ואחרי שבּילו יום ב"כֶּלֶא הַפְּנִימִי" של העיר,
- ואחרי ש"רַגְלֵיהֶם [היו נעוּלים] בַּסַּד" למשך שעות ארוּכות (מה"ש טז 24-23).
האם אתם יודעים שלא כל מי שקיבל "מַלְקוֹת" מן הסוג הזה החלים? — הרי מדובר בעינוּי שהפך את כל החלק האחורי של הגוף לפצע גדול פתוח ומזוהם. נוסף על כך שאול וסילא — פצועים, חבולים וכואבים — עברו מסע רגלי באורך 160 ק"מ כדי להגיע לתסלוניקי.
מי יכול לדמיין לעצמו איך השניים נראו אחרי המכות ועוד שבוע בדרכים? — שום מארגן של מסע בישׂור בימֶינו לא היה מעמיד מבשׂרים כאלה בפני קהל:
▪ שאול וסילא גם לא בילו שעה אצל הסָפָּר והמאפֶרֶת ואז עלו על במה, לבושים בחליפות מחוייטות;
▪ לא היה להם מיקרופון ביד, והם לא היו מוקפים בטונות של ציוד הגברה ותאורה;
▪ מתוך תעלות המיזוג באותו בית־כנסת בתסלוניקי לא ירדה לפתע "אבקת זהב" על ראשי השומעים;
▪ הדיווח במה"ש יז לא מזכיר ריפוי חולים, גרוש שדים או כל נס אחר;
▪ כאן כתוּב (5א) כי הם דיברו "בְּמִלִּים". — הם לא השמיעו "צחוק קדוש" ● לא שאגות של "אריה־יהודה" ● לא נביחות ● אפילו לא "לשונות" במוּבן של צלילים רנדומליים שאינם שׂפה ידועה.
כל מה שכתוב הוא (מה"ש יז 2ב-3א) יכ "שָׁאוּל… דָּרַשׁ לִפְנֵיהֶם מִתּוֹךְ הַכְּתוּבִים, 3 כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר וּמוֹכִיחַ כִּי הַמָּשִׁיחַ הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל וְלָקוּם מִן הַמֵּתִים." — הבשורה נשמעה בברוּר.
על הרקע הזה עלינו לקרוא את פסוק 5 (תסל"א א 5):
אחיי בתסלוניקי, האם אתם זוכרים "כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם" כשהיינו אצלכם?
"בְּשׂוֹרָתֵנוּ… בָּאָה אֲלֵיכֶם …בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב." — הכוח שפעל בינכם היה…
- ה"גְבוּרָה [של] רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" — נֶטו! — ללא גיבוי של תפאורה, אפקטים, מוזיקה, ניסים, או כל אמצעי אטרקטיבי אחר ששידל אתכם להצטרף לקבוצת המשיחיים;
- אתם בוודאי לא נמשכתם אלינו, המבשׂרים, כי ממש לא נראינו מושכים;
- אתם המשכתם להצטרף לקהילה אפילו אחרי שהתברר כי ההזדהות עם ישוע מעוררת את התנגדות הסביבה;
- ואתם עדיין נאמנים לאמת גם אחרי שסבלתם בגין הנאמנות הזו.
אין ספק — אני יכול לכתוב כאן בביטחון מלא:
"אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם".
כעת כותב השליח את איגרתו אל הקהילה הצעירה שעברה כִּברָת דרך קשָה של סבל ורדיפות בגלל האמונה. — כנגד כל הסיכויים האחים שלנו בתסלוניקי מחזיקים מעמד. גם בכך נראית ה"גְבוּרָה [של] רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" — וזה מביא אותנו ל…
הוכחות ארוכות־טווח של ישועה אמיתית
אף אחד מאתנו לא יכול לדעת במי אלוהים בחר "מֵרֵאשִׁית" (תסל"ב ב 13) — "בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל" (אפסים א 4). — אבל אנחנו כן יכולים לראות הוכחות של ישועה אמיתית.
על כך נִלמָד בשיעור הבא. — בינתיים…
בואו נראה מה למדנו עד כה
- פתחנוּ בעידוד: אם אתה נושע, אתה נמצא "בֵּאלֹהִים הָאָב וּבָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ". אין מקום יותר בטוח מזה.
- המקום הבטוח הזה ניתן לך ב"חֶסֶד", על־ידי האמונה בישוע:
▪ אתה נושע בגלל חסד אלוהים,
▪ אתה מתקיים יום־יום בגלל חסד אלוהים,
▪ ואתה תחיה לנצח בגלל חסד אלוהים.
הידיעה הזו מעניקה "שָׁלוֹם" שגם מגפת הקורונה לא יכולה לקחת ממך.
- למדנו משאוּל השליח "להתמיד להודות" לאלוהים על האחים במשיח שהוא נתן לנו — על האנשים בקהילה. ז"א לא רק להִתלונֶן כל הזמן כמה שהם לא בסדר, אלא להודות עליהם — וְלהפגיע עבוּרם, כמו שעשה שאול.
- הוּזכרנו שוב לְמה אנחנו מחכים ומהי הציפיה שמנָחֶמת ומחָזֶקת אותנו בכל מצב:
התקווה "לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו"
(תסל"ב ב 1; תסל"א א 3ב).
10-6 :
6 וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 7 בְּכָךְ הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה. 8 הֵן מִכֶּם יָצָא שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים, עַד כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַגִּיד דָּבָר; 9 שֶׁכֵּן הֵם בְּעַצְמָם מְסַפְּרִים כֵּיצַד קִבַּלְתֶּם אוֹתָנוּ וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי, 10 וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים — לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא.
ובכן, הוכחות של ישועה אמיתית:
א. "קִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה." — היינו עדים איך התוודיתם על חטא, חזרתם בתשובה כנה ונכנעתם לישוע המשיח כמלך על חייכם;
ב. "הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ" — הלכתם אחרי דוגמה אישית של מאמין בוגר.
זהירות! — אסור לפרש את זה כהליכה עיוורת אחרי "גוּרוּ" משיחי או מנהיג כת. הרי לכאן שייכת גם ההליכה "בְּעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ" — דהיינו ציות לדבר־אלוהים הכתוּב (6א; קור"א יא 1). הליכה "בְּעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ" היא תהליך ההִתקדשוּת, תהליך שמתחיל ביום הישועה וממשיך לאורך כל חיי המאמין.
האם אתם מתחילים לראות מדוע קראתי לזה "הוכחות ארוכּות־טווח של ישועה אמיתית"?
הרי מכל הנקודות ששאול מונה בפסוקים לעיל, הדבר היחיד שנראה מייד היא קבלת "דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה": אדם שומע כי ישוע הוא הכפרה על חֶטאו ומכריז: "אני מאמין!" ייתכן שגם מתפלל את "תפילת החוטא".
אבל כמה פעמים מתברר אחר־כך שזה בכלל לא היה אמיתי? …שזה אמנם נשמע לו הגיוני ונכון באותו רגע, אבל לִבּו נשאר ללא שינוי, וכעבור זמן קצר הוא עזב את הקהילה והמשיך בחיים "הישנים" שלו?
ההליכה "בְּעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ" באופן עיקבי ומתמשך — תהליך ההִתקדשוּת שנראה לעיני הסובבים למשך חודשים ושנים — זאת כבר חוכחה מוצקת יותר.
הלאה לעוד נקודה מתוך הפסוקים:
ג. "קִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב." (פס' 6ב) — הוכחתם נאמנוּת לישוע למרות סבל שבא בעקבות האמונה.
מבחינה הגיונית לא היתה לתסלוניקים שום סיבה להאחֶז באמונה בישוע ולהעתיק את דוגמתו של שאול. הרי הם רק ראו כי הזדהות עם ישוע מיד מביאה רדיפה וסבל (מה"ש יז 10-5; תסל"א ב 2). לוּ אמונתם היתה מבוססת על הבנה אינטלקטוּאלית בלבד, הם היו נוטשים את המשיחיוּת כששאול וסילא נאלצו לברוח מתסלוניקי.
והנה, המאמינים לא רק מחזיקים מעמד, הם אפילו מראים את…
ד. "שִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". (פס' 6ג) — ישנם משיחיים שטוענים: "כשאנחנו שרים, רוקדים וקופצים ● כשאנחנו מוחים כפיים ומניפים פיסות בד צבעוניות ● כשנשמעים אלפי קולות יחד עם כלי נגינה ותופים — זהו ביטוי של "שִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ".
אך מה אומר לנו ההקשר כאן? — "קִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". — שִׂמחה לָמרות הסבל! — זוהי שִׂמחת הישועה שאינה מוּשפעת על־ידי קשיים. מה שמעורר אותה זו בוודאי לא מוזיקת רקע או תמריצים מרָגשים אחרים;
ה. "הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים." (פס' 9-7) — בני קהילת תסלוניקי היוו עדות חיה בפני אחרים — הן בָּנטישה העקבית והסופית של עבודת האלילים, הן בעמידתם ברדיפות, והן בהפצת "דְּבַר יהוה" לאזורים אחרים;
ו. עוד סימן היכר של מאמין אמיתי הם הכיסופים לשובו של המשיח — "לִבְנוֹ [של אלוהים] מִן הַשָּׁמַיִם" (פס' 10א);
ז. לכאן מצטרף הביטחון שאלוהים "הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים" (פס' 10ב) — האמונה האיתנה בתחיית ישוע המשיח;
ונקודה אחרונה:
ח. כרונולוגיה נכונה של אירועי עת־הקץ (פס' 10ג) — האמונה כי "יֵשׁוּעַ [אכן] מַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא."
האדון ישוע יקח את נושעיו בהילקחות לשמיים לפני צרת יעקב בת 7-השנים — לפני ש"קַעֲרוֹת זַעַם אֱלֹהִים" יישָפכו על העולם החוטא (התג' טז 1). כך הקהילה לא תחווה את "הַזַּעַם הַבָּא" (תסל"א ה 9; התג' ג 10; ו 16).
! זהירות! — הבנה נכונה של אירועי עת־הקץ עומדת כאן אמנם בצמוד להוכחות של ישועה אמיתית, אך היא אינה חלק מן ההוכחות. גם אדם שחולק על דעתנו בראיית אותם אירועים יכול להיות מאמין נושע. גם אח שמשוכנע כי הקהילה תעבור את הצרה או חלק ממנה — הוא עדיין אח במשיח.
הביטוי "הַזַּעַם הַבָּא" מתאר, כמובן, גם את המשפט האחרון שבו אלוהים יפריד סופית בין הנושעים לבלתי־נושעים (רומים ב 5; מתי כה 46-31) ואת הסבל הנצחי של מי שימצא את עצמו בגיהינום (מתי כה 41; תסל"ב א 9).