פורים – מגילת אסתר

מגילת אסתר – סיכום המגילה
מגילת אסתר מתארת אירוע שקרה לעם ישראל במהלך היותו בגלות תחת שלטון אחשוורוש, המלך הפרסי (485 לפנה"ס). האירוע התרחש כמאה שנים לאחר הרס המקדש וגלות יהודה לבבל. חשוב לזכור שכאשר הסתיימה גלות בבל באופן רשמי בשנת 538 לפנה"ס בהכרזת כורש מלך פרס, לא כל הגולים היהודים חזרו ארצה. חלקם העדיפו מהסיבות שלהם להישאר בגלות.

לפני שאתמקד בכתוב במגילה, אני אציין מספר מאורעות ותאריכים חשובים בתולדות עם ישראל.
722 לפנה"ס: גלות ממלכת ישראל לאשור על ידי האשורים
604, 597, 586 לפנה"ס: שלושת הפעמים בהם הבבלים צרו על יהודה והגלו חלק מבני יהודה בבלה. בהגליה הראשונה דניאל ורעיו הוגלו ובהגליה השנייה (597 לפנה"ס) יחזקאל הנביא הוגלה.
539 לפנה"ס: בבל נופלת לפרס. סוף ממלכת בבל ותחילת ממלכת פרס ומדי. ראה ספר דניאל פרק ה.
538 לפנה"ס: הצהרת כורש מלך פרס המאפשרת ליהודי הגולה לשוב ארצה. בעקבות כך עולים כ-50000 יהודים ליהודה בהנהגת יהושוע הכוהן הגדול וזרובבל. (ראה ספר עזרא ונחמיה).

520 לפנה"ס: (אוגוסט-ספטמבר), חגי הנביא פועל ביהודה
520 לפנה"ס: (אוקטובר – נובמבר), תחילת פועלו ושירותו של הנביא זכריה ביהודה.
485 לפנה"ס: מאורעות מגילת אסתר
445 לפנה"ס: נחמיה פרק ב' – מתחיל את שיקום ובניית ירושלים. (סיכוי סביר שארתחשסתא [נחמיה ב'1] הינו הבן של אסתר. כך על פי המסורת היהודית).

עם ישראל לא היה העם היחידי שהוגלה וסבל, אך הנו העם היחידי אשר הניסיון להשמידו עומד בעדיפות עליונה ברשימת החיסול של השטן, מהיום שסולק מאלוהים ועד היום בו ייזרק לאגם האש! עוד ניווכח מדוע.
זוהי זכות המוטלת על כל ירא אלוהים לקרא את כל עשרת הפרקים, אך כאן נלמד את הסיפור העיקרי והנקודות הנוספות במגילת אסתר.

חמש דמויות עיקריות בסיפור:
1. אחשוורוש המלך: מלך פרס החולש על 127 מדינות מהודו ועד כוש. בשנה השלישית למלכו (לאחר שסיים מערכות מלחמה מייגעות), עשה המלך משתה בן 180 יום לכל שריו ועבדיו. המילים "משתה" "ויין" חוזרים על עצמם 29 פעמים. אחשוורוש הינו דוגמא טובה ללמדנו את הנזק שבשכרות (משלי ל"א 4-5). נראה שכל ההחלטות השגויות שלו נעשו כשהיה בגילופין.

2. המן: עוזר המלך המגיע לדרגה רמת מעלה, ומנצל את דרגתו לבקש את השמדת העם היהודי.
3. מרדכי היהודי: בן דודה של אסתר (הדסה) אשר לקח אותה תחת חסותו לאחר שהתייתמה (ב 7).
4. 4. אסתר בת אביחיל, בת דודו של מרדכי אשר הפכה למלכה (ב' 7, 15).
5. ושתי: אשתו של המלך אחשוורוש שסירבה להופיע למשתה שבו נדרשה להראות את יופייה לפני נכבדי המלך ובשל כך הפסידה את כיתרה. המלך שמע לעצת יועציו וציווה לסלקה ולהמליך אחרת תחתיה (א' 16-19).

שימו לב שחלפו ארבע שנים מאז הוסרה ושתי מכיסאה ועד שאסתר הוכתרה כמלכה תחתיה. אלו ארבע השנים בהם אחשוורוש היה עסוק במערכות קרב קשות נגד היוונים. ראה קרב תרמופילאי בשנת 480 לפנה"ס (קרב ה-300 הידוע נגד ספרטה).

את הסיפור הכללי כמעט כולם מכירים; אך כשבוחנים את הפרטים בין השורות מגלים דברים מופלאים אשר מבהירים לכל אדם בר-דעת את יד אלוהים לאורך כל הספר, למרות ששם אלוהים המפורש לא כתוב בכל המגילה.

הבה נכיר את מרדכי היהודי, ויחד עימו את הסיפור שמאחורי הסיפור שבמגילה.
בפרק ב' 5 כתוב שמרדכי הנו צאצא לאיש בשם קיש משבט בנימין. משפחתו של מרדכי הוגלתה בבלה בעת חורבן ירושלים על ידי נבוכדנאצר כמאה שנים מוקדם יותר:
"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי".
בספר שמואל-א' פרק ט' 1 כתוב כי קיש היה אביו של שאול המלך:
"וַיְהִי־אִישׁ מִבִּן־יָמִין (מִבִּנְיָמִין), וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי; גִּבּוֹר חָיִל. וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל…"
אם כן, מרדכי הנו צאצא ישיר ממשפחת שאול המלך. ראוי לציין שהמחבר אינו מציין רשימת יוחסין מלאה ומפורטת המכסה כ-500 שנה, אלא רק מספר שמות מצומצם כדי להבהיר שמרדכי הינו צאצא לקיש משבט בנימין.

המן, שהיה אחד מהמקורבים ביותר למלך אחשוורוש, מוזכר כצאצא לאדם בשם אגג:
"…בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי…" (ג' 1).
בספר שמואל-א פרק ט"ו 9-33 אנו למדים כי אגג היה מלך עמלק אשר שאול המלך לא הרג מיד, למרות שנצטווה על-ידי אלוהים להשמידו.
אם כן, בעוד שמרדכי הנו צאצא ישיר לשאול המלך, המן הנו צאצא ישיר לאגג, מלך עמלק.
האם יש חשיבות לנתונים אלו?

עם ישראל ובני עמלק
לעם ישראל יש חשבון ארוך עם עמלק. כבר בספר שמות פרק י"ז 8-16 מוזכר הקרב שנערך בין ישראל לעמלק. בשלב כה מוקדם ציווה ה' כי יש להשמיד את עמלק מעל פני האדמה.
בספר דברים פרק כ"ה 17-19, ממש בכניסה לארץ ההבטחה אלוהים מזכיר את הפקודה: להשמיד את עמלק.
מדוע? – מכיוון שהעם הזה היה מזנב בישראל, פוגע בחלשים ובחסרי ההגנה.
עמלק לא נלחם מכיוון שעם ישראל תקף אותו, הוא לא היה צריך להגן על אדמתו – הוא לא אוים! עמלק בחר לתקוף מתוך שנאה ורוע את החלשים, זקנים וטף, מאחור. עמלק היה שטוף שנאה כלפי ישראל.

האם זו הסיבה היחידה בגללה ציווה אלוהים להשמיד את העמלקים?

לא! עמלק שאף להשמיד את עם ישראל ובכך שם עצמו ככלי ביד השטן, הפועל להרוס את תוכניתו של אלוהים להביא את המשיח לעולם דרך עם ישראל.

הופעתו של המשיח בעולם אינה רק עבור ישועת עם ישראל אלא עבור ישועת כלל בני האדם והסרת קללת המוות שנבעה מן החטא של אדם וחווה.

השמדת עם ישראל משמע – השטן ניצח. מסיבה זו ציווה אלוהים להסיר את שם עמלק מעם פני האדמה.

לכן, הנושא העיקרי של המגילה הוא:

1. אלוהים מגן על תוכנית ישועתו לכלל העמים.
2. אלוהים נאמן להקים את הגואל, זרע האישה מעם ישראל.
3. אלוהים נאמן למלא את הבטחותיו לעמו ישראל (שמות י"ט 5-6, ממלכת כוהנים.

ובכן, שאול בהיותו מלך, נצטווה להשמיד את העמלקים (שמואל-א פרק ט"ו); הוא לא מילא את המשימה שהוטלה עליו מאת אלוהים וההשלכות לא אחרו לבוא.

חשוב לדעת:
לפעמים אנו לא מבינים את סיבת הפקודה הקשה של אלוהים, אך ברבות השנים אנו לומדים כי אלוהים אמנם צדק. גם אם אנו לא מבינים את תכלית המצווה, עלינו לקיימה מתוך ציות ויראה לאלוהים (ישעיה נ"ה 8-11).
בגרות רוחנית נמדדת בציות הנובע מאמונה ואהבת אלוהים, לעשות על פי הוראת אלוהים את הדברים העומדים לעיתים בניגוד לדעתנו.

בספר משלי פרק ג' 3-5 אנו למדים לבטוח בדבר אלוהים בכל ענין ותחום ולא לסמוך על בינתנו. יום אחד, כשנחיה לצד אלוהים בממלכתו הנצחית, הנקייה מכל חטא, נדע ונבין הרבה יותר (תהילים ע"ג 17: "עד אבוא אל מקדשי-אל, אבינה לאחריתם", ראה גם ישעיה נ"ה).

נמשיך הלאה עם הסיפור דרכו אלוהים פעל להגן על הבטחותיו.

המן גדל בחצר המלך אחשוורוש, ולמרות העושר והכוח שהורעף עליו, הציקה לו העובדה כי מרדכי היהודי אינו משתחווה לו:
"וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי־כֵן צִוָּה־לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי, לא יִכְרַע וְלא יִשְׁתַּחֲוֶה" (ג 2).

מזימת המן (מה שלא נפתר, יצוץ מחדש!)
המן החליט לפתור את הבעיה ששמה "מרדכי" אחת ולתמיד:
"וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלוח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (ג' 6).
המן ביקש מהמלך אחשוורוש להשמיד את כל העם היהודי, בדיוק כמו שציווה אלוהים על ישראל להשמיד את כל עמלק!
המן ניגש למלך ותיאר את אותם היהודים בדרך זו:
"… יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד, מְפֻזָּר וּמְפורָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שׁונוֹת מִכָּל־עָם, וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עושִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שׁוֹוה לְהַנִּיחָם…" (ג 8-9).
שימו לב לאופן שבו המן תיאר את היהודים:
א. הם שונים, מפוזרים, דתם שונה ואינם עושים את דת המלך.
אמת היא שהעם היהודי שונה משאר העמים וזאת מכיוון שהם עובדים אל חי וקיים, ולעומתם הגויים עבדו אלילים פרי דמיונם.

ב. ולמלך אין שווה להניחם, משמע, אינם מועילים ואין כל הבדל בין אם הם ימותו או יחיו.
במילים אלו המן שיקר מכיוון שהעם היהודי היה נאמן למלך בכל מקום שבו חי.
גולי עם ישראל נצטוו להתפלל עבור העיר בה הם חיים ולדרוש בשלומה, כי בשלום אותה עיר או מדינה גם שלומם שלהם: ראה ירמיה כ"ט 7.

המן משתמש באותה שיטה שבה השטן השתמש כאשר ניסה לפתות את חווה לאכול מפרי העץ האסור. השטן השתמש באמת ושקר כדי לפתות את חווה. המן היווה פה לשטן כדי להגשים את אותה תכלית – הרס תוכניתו של אלוהים.
אם העם היהודי ייכחד, גם תבטל תוכניתו של אלוהים להביא את המשיח אשר צריך לבוא מהעם היהודי, כדי להושיע את בחירי אלוהים בכל העמים ולאפשר לכל הנושעים מכל הזמנים להגיע לנוכחות אלוהים.
התקפתו של המן נגד העם היהודי היוותה התקפה ישירה נגד ריבונותו של אלוהים. זו התקפה נגד תכלית דבר ה' – המשיח.

למרות שחלפו שנים רבות מאז המן, אנו שומעים כמעט בכל דור את אותה הרטוריקה מפי צוררי יהודים בעמים שונים.
גם היטלר תיאר את היהודים כמיותרים וכמזיקים אשר ייטב לעולם בלעדיהם.
בימינו אויבי עם ישראל אינם חוסכים במילים כדי לתאר את עם ישראל כ"גידול ממאיר" אשר ייטב לעולם אם יתפטר ממנו מהר ככל האפשר.

כמו שהמן כשל ונכנע לפני מרדכי, כך אני משוכנע שאלוהים עתיד להשפיל נשיאים וראשי ממשלה אשר חותרים נגד רצונו.
אלוהים מושיע את העם היהודי מצוררים שכאלו לא בגלל צדקת העם (דברים ט' 1-6, יחזקאל ל"ו 22, 32), אלא למען שמו. כשתוכנית הישועה של אלוהים תתגשם עד תום, שם אלוהים יתפאר בפי כל בני אדם.

המועד נקבע
המלך הסכים להשמיד את העם היהודי כולו ביום אחד: י"ג בחודש אדר, חודש לפני חג הפסח, ז"א כשנה מהיום בו שוחחו המן והמלך. הרי עוזרו הרם, המן, אמר שאין כל ערך לעם הזה.
המן, שמח וטוב לב, הולך לביתו. (זיכרו שאלוהים הבטיח להקים עם ביום אחד כדי להדגיש את ריבונותו – ישעיה ס"ו 8-9, והמן בהדרכת השטן, מתגרה נגד אלוהים וטוען ליכולת להשמיד עם ביום אחד)

מדוע שהמלך יסכים לחתום על צו כל כך מוזר?
בפרק ז' 5 אסתר המלכה שואלת את המלך מדוע הוא רוצה להשמיד אותה ואת עמה? בתשובה אמר המלך שמדוע שהוא יחשוב או יעשה דבר שכזה?…לפיכך ניתן להבין שהמן ניצל את הרגע הנכון בו המלך בגילופין, שיכור, כדי להוציא לפועל את מזימתו.

יום י"ג באדר לא נקבע באקראי כיום השמדת היהודים. בתקופה המדוברת, תאריך מעין זה היה נקבע רק לאחר התייעצות עם המכשפים, חרטומים ואצטגנינים. כל אלו היו מגידי עתידות ואסטרולוגים שתפקידם היה לחזות את התאריך שבו הייתה מובטחת הצלחה לפעולה (ראה לדוגמה את ספר דניאל פרקים ב', ד').
ועוד פרט חשוב: שימו לב לתאריך בו הפילו את הפור לפני המן! כתוב לנו באסתר ג' 7:
"בַּחודֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא־חודֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן." [9 שנים לאחר אירועי פרק א'] "ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב…"

המן הרשע היה מודע היטב לחגי היהודים. ביום לפני חג הפסח (13 בניסן, בימים בהם יהודים התרחקו מגויים ומבתיהם מחשש לחמץ), הוא יושב עם יועציו וביחד מתכננים את השמדת העם היהודי.
איזה חג חוגג עם ישראל ביום י"ד בניסן בין הערביים? – יציאת מצריים! את השחרור מהעבדות! פסח! (ויקרא כ"ג 5).
המן הרשע בוודאי חשב בליבו שהעם היהודי הזה לא יחגוג יותר חג חירות. גם אם הם התגברו על פרעה מלך מצרים, הוא האמין שהעם היהודי לא יוכל להינצל מתוכנית ההשמדה שהוא הגה.
המן צחק בלבו: "שיהיה לכם לבריאות, יהודים! תנקו, תשחטו לכם כבש, תבשלו, תחגגו – ואני אדאג שיהיה זה הפסח האחרון שלכם. מהגלות הנוכחית לא תצאו לחופשי." ממצרים יצאתם אך ממנו לא תצאו חיים.

הערה חשובה:

לו תכניתו של המן הייתה יוצאת לפועל, גם היהודים ביהודה היו בסכנת השמדה…שהרי פרס שלטה גם על יהודה והמן רצה להשמיד את כל היהודים בכל הממלכה.
תוכניתו של המן כמוה כהתרסה נגד אלוהים ולכן הוא ניצב לא רק נגד העם היהודי אלא נגד אלוהים בכבודו ובעצמו.

נשאלת השאלה: איך ידע מרדכי שהמן מתכנן להרוג את היהודים?
א. בעת ההיא מספר לא מבוטל של יהודים היו מעורים בחברה הפרסית ולא היו אדוקים בדתם. חלק מסריסי המלך היו יהודים וכך יכלו לשמוע ולדעת מידע מסווג. מרדכי קיבל את המידע הנחוץ ככל הנראה מסריסים יהודים המשרתים את המלך בארמון, או אולי מפליטת פה של אחד הפקידים…
ב. מרדכי היה חלק מצוות שנקרא עבדי המלך (ג' 2) אשר ישב בשער המלך, ז"א, חשוף יותר למידע…

פועלים להצלה
מרדכי שמע את הוראת המלך וביקש מאסתר שתפנה אל המלך שישנה את פקודתו. אסתר חששה ללכת למלך ללא הזמנה, כי העונש על כך היה – מוות:
"כָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לא־יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט־לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה. וַאֲנִי לא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (ד 11).
מרדכי הזכיר לאסתר כי ייתכן שמעמדה ניתן לה מאלוהים רק כדי שתפעל למען עמה; אך אם תיסוג, עליה לדעת כי גורלה לא יהיה שונה משאר עמה, והעזרה תבוא ממקום אחר:
"כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ, אִם־לְעֵת כָּזאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ד 14).
המילים "מִמָּקוֹם אַחֵר" הנם הרמז היחידי לשם אלוהים במגילת אסתר.
בעוד היהודים מתפללים, צמים ומתאבלים, ממשיך המן להתענג מתכניתו (ה' 14).

אסתר החלה לפעול. היא מגיעה אל חצר המלך, והמלך מאשר את כניסתה. חסד אלוהים החל לפעול גם לעיני אסתר. המלך מבין שיש דבר על לבה ואומר לה:
"מה־לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה־בַּקָּשָׁתֵךְ עַד־חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (ה' 3).
אסתר מזמינה את המלך למשתה שהיא עורכת לכבודו. כמו כן, היא כוללת את המן בהזמנתה.
"וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַהֲרוּ אֶת־הָמָן, לַעֲשׂוֹת אֶת־דְּבַר אֶסְתֵּר".
במשתה חוזר המלך על הבטחתו לאסתר ובהזדמנות זו היא אומרת לו שביום למחרת, במשתה נוסף, היא תגלה לו את אשר על לבה.
המן חוזר לביתו שמח ומאושר, אך את שמחתו הורס מרדכי שאינו משתחווה לו:
"וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת־מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלא־קָם וְלא־זָע מִמֶּנּוּ, וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל־מָרְדֳּכַי חֵמָה".

המן חולק את כעסו על מורדכי עם אשתו זרש והעיצה שקיבל ממנה ושאר חבריו הייתה:
"… יַעֲשׂוּ־עֵץ גָּבוהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה (25 מטרים), וּבַבּוקֶר אֱמור לַמֶּלֶךְ, וְיִתְלוּ אֶת־מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבא־עִם־הַמֶּלֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ" (ה 14). ראוי לציין שבתליה, לאחר זמן לא רב, ראש התלוי נתלש…

רֶוַח וְהַצָּלָה … מִמָּקוֹם אַחֵר!
באותו הלילה, נדדה שנתו של המלך אחשוורוש (פרק ו'). על מנת להעביר את הזמן, קראו משרתיו את ספרי הזיכרונות. שם הוזכר כי מרדכי הציל את המלך ממוות כאשר שני שומריו קשרו להרגו:
"בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יושֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁומְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלוחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרושׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (ב' 21-23).

המלך הבין כי מרדכי לא תוגמל, ולכן שקל לתגמלו על פעולתו. בבוקר מגיע המן אל המלך שמח וטוב לב כדי לבקש רשות לתלות את מרדכי. אך בטרם פצה את פיו, המלך שאל אותו:
"מַה־לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" וַיּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: "לְמִי יַחְפּוץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!" (ו' 6).
המן משוכנע כי המלך מתכוון אליו, ולכן מציע:
"יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ, וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּראשׁוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל־הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (ו' 8, 9).

הערה חשובה: שימו לב להצעתו של המן. הוא מציע שאותו איש יקבל את כל סממני המלוכה. זו שאיפתו וזו מטרתו. הלך מחשבתו של המן זהה לזה של השטן אשר שאף להיות אלוהים ולכן נענש (ישעיה י"ד, יחזקאל כ"ח).

בקשתו של המן מעידה על רוח השטן שפעלה בו.

הדבר מצא חן בעיני המלך, והוא אמר להמן: לך מהר ותעשה את כל שאמרת, למרדכי היהודי!
"… מַהֵר קַח אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה־כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי!" (ו' 10).
מעניין איך נראו פניו של המן באותם הרגעים! המן מושפל וחפוי ראש, חוזר לביתו ומספר לאשתו ולידידיו את שקרה.

כשאשתו וידידיו שמעו אודות השפלתו מול מרדכי היהודי, הם אמרו לו:
"אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפּול לְפָנָיו לא־תוּכַל לוֹ, כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (ו' 13). [ראה הקשר לבראשית ג' 15)

הפסוק הזה מבהיר לנו שידיעת הכתוב בתנ"ך היהודי היה ידוע גם לגויים. כבר אז ידעו הגויים שלאלוהים יש תוכנית עבור העם היהודי, והנוגע בהם מסתבך עם אלוהים (בראשית י"ב 3) – מברכך אברך ומקללך אאר. כמו כן, כתבי הקודש אומרים: אל תגעו במשיחי ובנביאי… ז"א, אל תפגעו בבחירי… (דברי הימים-ב ט"ז 22)
הלוואי שהגויים היו מאמצים זאת היום! במקום להרוג, היו מנסים להתפלל עבורנו כדי שנשלים עם מושיענו, ישוע המשיח.

למרות שהמן ידע את שאמרו לו חכמיו בנוגע ליהודים, הוא לא חזר משנאתו ותכניתו. כך נראה ופועל אדם שליבו הפך לאבן. האמת כבר אינה משפיעה עליו. הוא מוביל את עצמו ושותפיו לאסון.
עוד הוא בביתו, מגיעים אליו שליחי המלך להביאו למשתה שערכה אסתר עבור המלך.
באותו מעמד, אסתר סיפרה לאחשוורוש את תכניתו השטנית של המן (פרק ז'). כשהמלך הבין את המזימה של המן, הוא ציווה לתלותו על אותו עץ התליה שהוכן עבור מרדכי:
"וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָן, עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לְמָרְדֳּכָי" (ז' 10).

ישועה גדולה לעם היהודי
המן אמנם מת, אך עדיין לא נפתרה בעיית הרדיפה נגד היהודים.
אסתר ביקשה מהמלך שיוציא צו לבטל את הצו הקודם המאפשר לתושבי הממלכה להרוג את היהודים ביום אחד, י"ג בחודש אדר:
"יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב, לְאַבֵּד אֶת־הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ" (ח' 5).

תשובתו של המלך הייתה מאוד מעניינת: "אינני יכול להפר את שכתבתי" (ח' 8);
"…כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב."
אותם מלכים החשיבו עצמם כאלים, וכאלו שאינם טועים (ראה ספר דניאל פרק ו').
הפתרון הנפלא שנמצא היה שהמלך אפשר ליהודים להתגונן ולפגוע בכל מי שיעז לעמוד נגדם:
"…לְהִקָּהֵל וְלַעֲמוד עַל־נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אותָם טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח' 11).
התוצאה הייתה שמחה רבה וישועה גדולה לעם היהודי כולו! אלוהים קיבל כבוד, ורבים שבו בתשובה:
"וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי־נָפַל פַּחַד־הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (ח' 17).

מהרדיפה נגד היהודים יצאה ברכה רבה לגויים רבים. הם זכו לשמוע אודות אלוהים, תורתו ותכניותיו, ולמדו שיהוה הינו אל חי וקיים ולא כמו אליליהם.
היום אנו חוגגים את חג הפורים על שם הפור – הגורל, שהטיל המן:
"בַּחודֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא־חודֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחודֶשׁ לְחודֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר, הוּא־חודֶשׁ אֲדָר" (ג' 7).
"עַל־כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל־שֵׁם הַפּוּר, עַל־כֵּן עַל־כָּל־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזּאת; וּמָה־רָאוּ עַל־כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם" (ט' 26).

שימו לב!
כל אסון גדול על עם ישראל הסתיים בחג חדש…
– עבדות פרעה במצרים: פסח
– המן: פורים
– אנטיוכוס אפיפנס: חנוכה
– השואה בהנהגת היטלר: יום העצמאות
עם ישראל שבע חגים שכאלו…

ל ס י כ ו ם :
א. למרות ששם אלוהים אינו מוזכר במפורש במגילה, הרי שריבונות אלוהים מרחפת על כל מילה בספר.
מכיוון שהמשיח עתיד לבוא מעם ישראל, מנסה השטן לאורך כל ההיסטוריה להשמיד את עם ישראל. הצלת עם ישראל מחויבת, לא בגלל צדקת העם, אלא מכיוון שאמת אלוהים ותכניתו תלויה בהמשך קיום עם ישראל.
מגילת אסתר הנה עוד הוכחה שאלוהים נאמן להבטחותיו, הוא ריבוני ששולט על כל שמתרחש בעולם!

ב. המן עשה את שעשה כתוצאה מחוסר ציות של בני ישראל לאלוהים: אי השמדת עמלק בתקופה המקראית.
הדבר נכון גם היום: בכל פעם שאיננו מצייתים לכל דבר אלוהים בשלמות, הספיחים צצים וטופחים על פנינו. לא תמיד אנו מבינים את תכלית הוראתו של אלוהים, אך תמיד אנו נדרשים לבצעה בשלמות ונאמנות, כי אלוהים ריבון, צדיק וטהור, ואין בו כל צל של רע או טעות (משלי ג 5-8).

האם אתה מציית בשלמות להוראת אלוהים שבדברו?

ג. כילדי אלוהים נושעים, משימת חיינו היום אינה להשמיד עמלקים, אלא לבשר את בשורת כפרת החטאים בדם המשיח ישוע לכל אדם, ולהתמיד למלא את יעודנו כשגרירי המשיח בעולם.

איננו יודעים היום מי מזרע עמלק, אך כל מי שמזדהה עם הלך מחשבתו של המן, שם את גורלו כגורל עמלק מבחינתו של אלוהים. עדיף וראוי להיות בצידו של אלוהים.

מגילת אסתר נכנסה לכתבי הקודש כדי להראות את נאמנותו של אלוהים להביא את הגואל מעם ישראל לישועת בני אדם.
האם אתה מכיר את הגואל הזה? האם אתה מכיר את ישוע?