מבוא
הגענו למספר 7 בלוח המועדים השנתי.
זכרו את קביעת אלוהים "אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (ויקרא כג 2). בורא שמים וארץ קבע שעלינו לסמן את התאריכים האלה על לוח השנה —
- ט"ו בתשרי עד כ"א בתשרי,
- מה שנופל הפעם על ה-3 עד ה-9 באוקטובר,
? למה? — לא כדי לקחת שבוע חופש. זאת רק תופעת לוואי. — המועד ניתן כדי שנִפָּגֶש אִתו ● כדי שנלמד על תֹכנית הישועה שלו ● כדי שנפגוש את המשיח.
! כל המועדים ניתנו למטרה הזו. — נתחיל עם…
המצווה לציין את המועד
ויקרא כג 34:
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוה.
גם כאן: החג הוא "לַיהוה"!
עכשיו קצת…
רקע היסטורי־מקראי
בתנ"ך
? מהו הסמל העיקרי של חג הסוּכות? — מי לא יודע? — הסוּכָּה!
השבוע אנחנו רואים הרבה דגש על הסוכה — ובכל זאת, הביסוס ההיסטורי בתנ"ך שמנמֶק את הישיבה בסוכות מסתכם בחצי פסוק בספר ויקרא: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (כג 43ב). — זהוּ!
לָרקע ההיסטורי של סוּכות שייך גם האִזכּוּר…
בברית החדשה
יוחנן כותב על הופעת ישוע המשיח בבית המקדש ביום הושענא רבה:
יוחנן ז 38-37:
37 בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל הֶחָג, עָמַד יֵשׁוּעַ וְהִכְרִיז: "מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! 38 הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ."
! כאן מציג המשיח את עצמו כמגשים את "שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה". — זאת מסורת סִמְלית שעל־פיה יָצקוּ בכל ימי החג נֶסֶך מים על המִזבֶח.
תארו לעצמכם אלפי עולי רגל במִקדָש. כולם עוקבים אחרי הטקס הסמלי הזה — טקס ש(אגב) אלוהים מעולם לא ציווה עליו — אך ביניהם עומד היחיד שאכן מסוגל להגיד על עצמו: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, 14 אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ — לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם" (יוח' ד 14-13א).
עד כאן עוּבדות היסטוריות. — עכשיו, נראה מהם…
הסמלים התנ"כיים של המועד
! הערה: אני מצאתי שישה סמלים בתוך הכתוב. בָחיפוּשׂ נֶעֱזַרתי כמובן גם בחוכמתם של אחרים שלימדו על סוכות לפניי. — שישה סמלים תנ"כיים נכון להיום. אולי עם הזמן נמצא עוד!
סמל ראשון:
- הסוכה
ויקרא כג 42א:
42 בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים.
? למה? — כי סמל הסוכה מזכיר לְעם ישראל שני דברים:
א. כבר אמרנו: יציאת מצרים — המעבר מעבדוּת לחירוּת;
ב. את העוּבדה שהשֶפע ● הישיבה בבנייני קבע ● הנוחיות ● הביטחון שמעניקה מדינה ממוסדת ומסודרת — כל אלה לא מובָנים מאליהם.
מי שיושב בָּסוּכה יאֹמָר: "פעם היינו עבדים, היום אנחנו חופשיים. ● פעם ישבנו בסוכות במדבר, ● כל הטוב והמותָרות שהִתווָספוּ לנו מאז הן מתנות חסד מאלוהים. אנחנו אסירי תודה!"
סמל תנ"כי שני:
- ארבעת המינים
ויקרא כג 40א:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל.
? לאיזו מטרה שימש היֶרֶק הזה בתקופת המקרא? — האם ניתן למצוא תכלית לסמלים האלה מתוך דבר אלוהים? — כן! אפשר!
א. השימוש לארבעת המינים בתנ"ך
נקרא מסֶפֶר נחמיה על חגיגת סוּכות אחרי החזרה מגלוּת בבל (נחמ' ח 15):
וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלָיִם לֵאמֹר: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת, לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב".
! הנה השימוש התנ"כי: לא החזיקו ענפים ביד כמו היום, אלא בָּנוּ מהם סוּכות.
! ושימו לב לְעוד פרט אצל נחמיה: הוא מזכיר "הֲדַס" ו"עֵץ עָבֹת" כשני מינים שונים! — היום אומרים לנו כי "עץ עבות" הוא ההדס. אבל זה ממש לא "עֵץ". — ההדס הוא שִׂיחַ — דווקא לא שיח גדול במיוחד.
עד כאן השימוּש של הדברים הירוקים: כחומר בנייה לסוּכּה.
עכשיו…
ב. הסמליוּת של ארבעת המינים בתנ"ך
ראשון: פְּרִי עֵץ הָדָר
…ואתם תתפָּלאוּ כמה חָשוּב הסמל הזה:
המוּנח "פְּרִי עֵץ הָדָר" מופיע רק כאן בכל התנ"ך. ● אין קשר מקראי לָפרי הקרוּי "אתרוג" ● וגם לא לתפוזים ולְמה שנקרא היום "פרי הדר". המשמעות המילולית היא "פרי כבוד, פרי תִפאֶרת".
לכן, "פְּרִי עֵץ הָדָר" הוא קודם־כל סמל לכבוד.
עוד הערה על…
פרי
יש לפחות שישה מקומות בתנ"ך שבהם המילה "פְּרִי" לא מתארת את פירות העץ אלא דווקא את ענפיו הפוריים (כגון: מל"ב יט 30; ישע' יד 29; לז 31; יחז' יז 9; הושע ט 16; עמוס ב 9).
? למה זה חשוב? — מפני שהפירוש הזה עוזר לנו לגלות איזה עץ הוא…
עץ הדר
? מָה היו ארבעת המינים שמהם נחמיה וחבריו בָּנוּ סוּכות (נחמיה ח 15)?
מין שני: עֲלֵי הֲדַס
שלישי: עֲלֵי תְמָרִים
רביעי: עֲלֵי עֵץ עָבֹת
ועכשיו שימו לב לָמין הראשון:
עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן — ז"א ענפי עץ זית.
- הושֶע אומר על עם ישראל (יד 7; בלועזית פס' 6): "וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ" — ז"א זית = הָדָר — כי הרי "הוֹד וְהָדָר" הם תאומים זהים (דהי"א טז 27).
- גם ירמיהו (יא 16א) קורא לישראל "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר" — ז"א עם ישראל הוא עץ זית מהוּדָר.
- והנה עוד היבֶט באותו פסוק בירמיהו: "'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר' קָרָא יהוה שְׁמֵךְ. — לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו."
? למה זה חשוּב?
כי מכאן לקח שאול השליח את משל עץ הזית ברומים יא 26-15:
- עץ הזית הרענן והמהוּדר הוא עם ישראל;
- בָמצב הנוכחי של חוסר־אמונה במשיח "רָעוּ דָּלִיּוֹתָיו" — ז"א ענפיו הם "רעים" — חסרי תועלת;
- אך ביום שבו "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" (רומים יא 26), אותם ענפים "יֻרְכְּבוּ [מחדש] עַל עֵץ הַזַּיִת שֶׁלָּהֶם" (יא 24) — ואז העץ יירָאה שוב במלוא הדרו.
? האם הבנּוּ עכשיו את המשמעות של "פְּרִי עֵץ הָדָר"? — לא סוג של לימון שנמכר ב-200 שקל היחידה — אלא עם ישראל!
הלאה (לפי המצווה בויקרא כג 40) לָמין ה…
שני: כַּפֹּת תְּמָרִים
דֶקֶל התמרים מסמל בתנ"ך שני דברים:
- פריחת הצדיק (תהל' צב 13 [בלועזית פס' 12]):
"צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח." - זקיפות ויופי (שה"ש ז 8 [בלועזית פס' 7]):
"זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר."
אז תִזכרוּ: "כַּפֹּת תְּמָרִים" בתנ"ך = פריחת הצדיק ● יופי ● גב ישר.
ועכשיו מין…
שלישי: עֲנַף עֵץ עָבֹת
חלק ממתָרְגמי התנ"ך והחוקרים סבורים שזהו כינוי לכל עץ שענפיו שופעים בעלים. ז"א, "עֵץ עָבֹת" הוא לא שֶם של זן עצים מסוים.
ראוּ רגע את הקשרו של "עֲנַף עֵץ עָבֹת" בספר יחזקאל. הנביא כותב על הגפן שמסמלת את ישראל:
יט 11ב: "וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ עַל בֵּין עֲבֹתִים; וַיֵּרָא בְגָבְהוֹ בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו" — גם גובה, גם שֶפע של ענפים פוריים […ולא "above the clouds", כמו שמתרגמים בלועזית — ראה קאסוטו; עולם התנ"ך; כמו כן, ראה "כָּל אֵלָה עבֻתָּה" ביחזקאל ו 13ב];
…וכך גם בָנבוּאה על אשור:
לא 3: "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה; וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ" (גם יחז' לא 10).
! אם כך, המילה "עֲבֹתִים" מתארת צמיחה של עצים גבוהים במיוחד, חזקים, רעננים ושופעים בעלים. — המשמעות התנ"כית של "עֲנַף עֵץ עָבֹת" היא: סמל לכוח והִנשׂאוּת של מלכוּת מסויימת על מָמְלכות אנושיות אחרות.
ואחרון…
רביעי: עַרְבֵי נָחַל
ה"עֲרָבָה" היא צמח שנפוץ באָרץ ליד נחלים ומקווי מים.
היא אמנם מוזכרת מִסְפָּר פעמים בתנ"ך — אך רק פעם אחת כסמל: בבִרכָּת אלוהים על יעקב בישעיהו מד 4-3:
"כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה, אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ; 4 וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם."
! הבנּוּ! הערבה היא סמל של שִׂגשׂוּג וצמיחה — ואלה תוצאות של נוכחות רוּח הקודש.
הסמל הבא של המועד הוא מס'…
- השׂמחה
ויקרא כג 40ב:
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
דגש על שִמחָה בחג הסוכות — גם כאן, גם בספר דברים:
- "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ…
- וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דבר' טז 14, 15).
המצווה לשׂמוח בחג הסוכות חלה על כוּלם (דבר' טז 14):
14 וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ — אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
! כוּלם חוגגים ושׂמחים יחד: גברים ונשים ● מבוגרים, ילדים וטף ● כוהן, לוי וישראל ● עבדים ובני חורין ● יתומים ואלמנות ● ואפילו "הַגֵּר" — ז"א מי שלא יהודי.
סמל מס'…
- האסיף
זהו גם שֶם נוסף של סוכות: "חַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה" (שמות כג 16).
דברים טז 13:
13 חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.
? ראיתם? — אלוהים לא מצָוֶוה עלינו לשְׂמוחַ "סתם", מבלי לדעת על מה. סוכות הרי חל בסוף השנה החקלאית. כל יבולי הארץ נאספו, מקְציר השְׂעורה באביב ועד מסיק הזיתים שכרגע מתחיל.
עכשיו אנחנו יכולים להעיד על נאמנוּת אלוהים ועל אספקתו הנדיבה — וכמובן להודות!
סמל מס'…
- קריאת דבר אלוהים
דברים לא 11-10:
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, 11 בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.
השנה החקלאית הסתיימה והאסמים מלאים. לאף אחד אין תירוץ להגיד, "אני חייב לעבוד! אין לי זמן לעלות לבית אלוהים."
שימו לב שהמִצווה כאן ניתנת ל"מֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה": בָנקודה הזו בָלוּח התנ"כי חגגוּ הרבה יותר מחג אסיף רגיל. הרי על־פי הבטחת אלוהים לשנת השמיטה (ויק' כה 22-20), פעם בשֶבע שנים הם היו עדים לנֶס. — הנה ההבטחה (ויק' כה 21):
"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים."
? הבנתם? — אם בְשנה רגילה הניבו השדות חצי טון חיטה לדונם בממוּצע, אז בָשנה לפני שנת השמיטה קָצרו מאותם שדות טון וחצי לדונם — פי שלוש.
נֶס! — והמֶסר מאלוהים ברוּר: "שחררתי אתכם מכל דאגות הפרנסה. עלוּ לירושלים לחגוג ולפגוש אותי."
מסֶפר נחמיה אנחנו לומדים שקראוּ מדבר־אלוהים לא רק בשנת השמיטה אלא גם בחג סוכות "רגיל" (נחמ' ח 17א-18):
17 וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת,…
18 וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים.
שִבעה ימים רצופים של לימוד דבר־אלוהים.
סמל מס'…
- קורבנות החג המיוחדים
כל שנה במהלך סוכות הקריבוּ שבעים פרים — ואלה בנוסף לְקורבנות החג האחרים (במדבר כט 34-12). — למה?
יש תשובה טובה בגמרא (מסכת סוכה נה ע"ב): 70 הפרים מוּקרבים עבור 70 אוּמות העולם.
? למה? — למה צריך עם ישראל להקריב פר עבור כל אחד מעמי הגויים? — יש מדרש (שיר השירים רבה, פרשה ד) שמסביר: ישראל מקריב בִמְקום אוּמות העולם — לטובתן ולכפרתן.
! הנה הבנּוּ גם את משמעות הסמל האחרון: מדי שנה היו הקורבנות המיוחדים של החג תזכורת לתפקידו המקורי של העם הנבחר: להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט 6) — לשָמש ככוהנים של אלוהים עבור שאר העמים.
? נכון שאמרנו כי מועדי־יהוה ניתנו לנו כדי שנִפגוש בהם את המשיח? — זה מה שנעשֶׂה עכשיו תחת הכותרת…
ההתגשמות במשיח
- התגשמות סמל הסוכה
נתחיל ב…
יחזקאל לז 28-27:
27 וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. 28 וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי, יהוה, מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
יחזקאל חוזֶה את מלכות 1000-השנים:
- המשיח ישוע חזר ארצה והקים את ממלכתו;
- כל ישראל נושע (רומ' יא 26);
- אין עוד מניעָה להתחברוּת עִם אלוהים;
- העם הנבחר משרֶת את מושיעו בטוהר ובקדושה.
ועכשיו, נוסיף לזה את נבואת זכריה על…
1א. הישיבה בסוכה במלכות המשיח
(זכר' יד 16) …וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יהוה צְבָאוֹת, וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
הנבואה הזו כוללת את "כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם" — ז"א כל אוּמות העולם יעלו לירושלים כדי לחגוג בבית אלוהים, יחד עִם עָם ישראל הנושע. — שִבעָה ימים של ישיבה בסוּכות.
נשָלֶב עם זה את…
1ב. היבט הזמניוּת שבסוכה
הישיבה בסוכה תשמש תִזכורת שנה בשנה כי…
! אפילו מלכות 1000-השנים של המשיח בארץ, היא מצב זמני!
- העולם שנִשׁחָת על־ידי החטא עבר אמנם תיקון משמעותי עם הקמת המלכות — אך הוא לא מוּשלם;
- החטא אמנם מרוסן — אך הוא עדיין קיים (התג' כ 3).
הסוּכָּה תמשיך להזכיר לנו את זמניוּת העולם הזה וכל אשר עליו. כל מאמין שמביט שנה אחרי שנה על הסוכה יזכור: "אלוהים עוד ייברא 'שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה'. רק אז תגיע השלֶמוּת" (ישע' סה 17; כיפא"ב ג 13; התג' כא 3-1).
- התגשמות סמל ארבעת המינים
מלכוּת ישוע המשיח תעמוד במלוא הדרה, פריחתה ושִׂגשׂוּגה. היא תהיה נעלה על כל מלכות אחרת, ובה תִתגשֶם האצלת רוּח הקודש על עם ישראל כוּלו. — הנה הפירוט:
מין ראשון "פְּרִי עֵץ הָדָר"
כשאנחנו חוגגים סוכות ומקשטים את הסוכה בענפי זית, הם מסמלים את שארית ישראל הנושעת — את תלמידי המשיח היהודים — את אלה שחייהם מניבים את הפרי המהוּדר מכוּלם: את פרי הישועה (רומ' יא 24ב).
מין שני "כַּפֹּת תְּמָרִים" בָברית החדשה מסמלות הכרזה על משיחיוּתו ומלכוּתו של ישוע המשיח (יוח' יב 13): בכניסת ישוע לירושלים "לָקְחוּ [בני העם] כַּפּוֹת תְּמָרִים וְיָצְאוּ לִקְרָאתוֹ כְּשֶׁהֵם קוֹרְאִים: 'הוֹשַׁע נָא! בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל!'"
תפקיד דומה ניתן לכפות תמרים בספר ההִתגלוּת (ז 9): "אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי וְהִנֵּה הָמוֹן רַב, אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל אִישׁ לִמְנוֹתוֹ, מִכָּל הָאֻמּוֹת וְהַשְּׁבָטִים וְהָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת — עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וְלִפְנֵי הַשֶׂה כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים גְּלִימוֹת לְבָנוֹת וְכַפּוֹת תְּמָרִים בִּידֵיהֶם." — ז"א שאפילו בשּׁמָים ישָׁמשו כפות תמרים להבאת כבוד למשיח.
מין שלישי "עֲנַף עֵץ עָבֹת"
כשאנחנו מקשטים סוּכה ב"עֲנַף עֵץ עָבֹת" — בענפים מכל עץ בעל "עֲבוֹתִים" — הסמל יזכיר לנו כי גדוּלת מלכוּת ישוע המשיח עולָה על כל מלכוּת אחרת.
מין רביעי "עַרְבֵי נָחַל" תמיד גדלות בצמוד למקור מים. זה מה שעושה אותן לסמל של שׂגשׂוּג וצמיחה. גם הסמל הזה יתממש במלכות ישוע המשיח — על־ידי בִרכָּת אלוהים והאצלת רוחו על עם ישראל. הרי המלך המשיח הוא "מְקוֹר מַיִם [חַיִּים] נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ד 14-10; ג 5).
- התגשמות סמל השִׂמחה
ישוע המשיח עצמו מגדיר את החיים במלכוּתו כ"שִמחה" כשהוא אומר במתי כה 23:
"יָפֶה, עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן! הָיִיתָ נֶאֱמֶן בִּמְעַט, אַפְקִיד אוֹתְךָ עַל הַרְבֵּה. בּוֹא אֶל שִׂמְחַת אֲדוֹנְךָ."
על המאמינים במשיח שסבלוּ בתקופת צרת יעקב כתוּב (התג' ז 15):
15 לָכֵן הֵם נִמְצָאִים לִפְנֵי כִּסֵּא אֱלֹהִים וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּהֵיכָלוֹ, וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא יִפְרֹשׂ מִשְׁכָּנוֹ עֲלֵיהֶם.
המילה "מִשְׁכָּנוֹ" מתוּרגֶמת ל"סוּכה" במקומות אחרים (מה"ש טו 16). — שם, תחת סוּכתו המגינה של המשיח, תשכון שִׂמחה בלתי־מעוּרעֶרת (התג' ז 17-16):
16 לֹא יִרְעֲבוּ עוֹד וְלֹא יִצְמְאוּ, אַף לֹא תַּכֶּה עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל שָׁרָב, 17 כִּי הַשֶׂה אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַכִּסֵּא יִרְעֶה אוֹתָם וְיַנְהִיגֵם אֶל מַבּוּעֵי מַיִם חַיִּים; וֵאלֹהִים יִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם.
? האם יכולה להיות שִׂמחה גדולה וטהורה יותר? — הרי "הַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד" (התג' כא 4). במָקום שאלה לא קיימים יותר תשׂרור שׂמחה מוּשלמת.
- התגשמות סמל האסיף
ישוע המשיח עצמו, בהסברו של "משל החטים והעשבים הרעים" במתי יג (30-24, 42-37), מתאר את ההִתגשמוּת בכניסה למלכותו בת 1000-השנים. — הנה תיאוּרו של אותו "קָצִיר" (מתי יג 30):
הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם [לעשבים ולחיטה] לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר. בְּעֵת הַקָּצִיר אֹמַר לַקּוֹצְרִים: "לַקְּטוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְאִגְדוּ אוֹתָם לַאֲלֻמּוֹת כְּדֵי לְשָׂרְפָם — וְאֶת הַחִטִּים אִסְפוּ לָאָסָם שֶׁלִי."
- "הַקָּצִיר" הוא חזרתו של ישוע ארצה;
- "הָעֲשָׂבִים הָרָעִים" הם כל מי שהחליט שלא להיכנע למשיח;
- "הַחִטִּים" הם המאמינים הנושעים;
- ה"אָסָם" הוא מלכוּת המשיח.
לבסוף ישוע מתאר את אלה שנאספו אל תוך מלכוּתו בָּמילים (מתי יג 43):
אָז יַזְהִירוּ הַצַּדִּיקִים כַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַמְלֶכֶת אֲבִיהֶם.
! כולנו משתוקקים להשתתף בחגיגת האסיף באותו חג סוּכות!
- התגשמות סמל הקריאה בדבר ה'
במלכות 1000-השנים נהיה עדים לא רק לעלייה לרגל בכל חג סוּכות. יהיה אז זֶרֶם בלתי־פוסק של הבאים לשמוע לימוד והוראה מפי ישוע המשיח שיושב במִשכנו על הר ציון. — על כך ניבא כבר ישעיהו (ב 3):
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יהוה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו." — כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יהוה מִירוּשָׁלָיִם.
תורת המשיח ● מציון ● לכל העמים — וזה מביא אותנו למס'…
- התגשמות סמל שבעים הפרים
במלכות 1000-השנים ימלא עם ישראל הנושע סוף־סוף את יעוּדו המקורי, להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" בקרב העמים (שמות יט 6). אז תתגשם נבואת זכריה (ח 23):
בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי, לֵאמֹר: "נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם."
בני ישראל יהיו המבשׂרים מטעם אלוהים ויָדריכו חוטאים לִתשוּבה.
הרי גם במלכות 1000-השנים יהיה עדיין צורך בבישׂוּר. החטא והשטן יהיו אמנם מרוסנים, אך מצב השלמוּת יגיע רק עם בריאת "שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה" (התג' כא 1).
ולסיום נשאלת השאלה:
האם גם אתה תהיה שם?
אני יודע, המוח המודרני נוטה לסָווֶג דיבורים על מלכות 1000-השנים באותה מחלקה כמו מדע בדיוני, מלחֶמֶת הכוכבים ואגדות לילדים.
! אך כל הדברים הנפלאים שתיארתי כהִתגָשמוּת שֶשֶת הסמלים של חג הסוּכות הם מציאוּת מוּצֶקת. — אז מה אם היא עדיין עתיד? — עבור אלוהים "יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים … וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד" (כיפא"ב ג 8). מה שהוא אמר — יתקיים.
הכי חשוּב כרגע לוודֶא שגם אתה תהיה שם. ● הכי חשוּב לוודא שישוע מושל כמלך על חייך היום. ● הכי חשוּב שבכל החלטה ובכל צעד תערֶב אותו ותגיד: "אַל יְהֵא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ" (לוקס כב 42).
כך נִראים חיים של אדם נושע — של אזרח המלכוּת (פיל' ג 20). — כך נִראים חיים של אדם שיחיה לצד המשיח, לא רק באותן אלף שנים שבהן עדיין נִבנֶה סוּכות — אלא גם אחרי ש"יְבֻטַּל הַחֶלְקִי" (קור"א יג 10) — בָמצב שבו לא ישאר כל זֶכֶר לדברים רופפים, זמניים ובלתי־מוּשלמים — בנֶצח.