מתי פרק ט"ז 5-12

שאור הפרושים והצדוקים

(פסוקים מקבילים: מרקוס ח' 14-21)

לאחר שישוע המשיח ביקר את התנהגותם של הפרושים והצדוקים שבאו לנסות אותו: [" את פני הארץ ופני השמים יודעים אתם לפרש, הכיצד אינכם יודעים לפרש את הזמן הזה?" (לוקס י"ב 56)], הוא ותלמדיו חזרו לסירה והחלו לשוט לצידה השני של הכינרת.

מתי ט"ז 5-12:

  1. "כשעברו התלמידים אל הצד השני שכחו לקחת לחם. אמר להם ישוע:
  2. "שימו לבבכם והיזהרו משאור הפרושים והצדוקים."
  3. אך הם אמרו בלבבם, "לחם לא לקחנו."
  4. ישוע הבחין בזה ואמר: "קטני אמונה, מדוע אתם אומרים בקרבכם שאין לכם לחם?
  5. עדין אינכם מבינים אף לא זוכרים את חמש ככרות הלחם לחמשת אלפים איש וכמה סלים לקחתם?

10 גם לא את שבע ככרות הלחם לארבעת אלפים איש וכמה סלים לקחתם?

  1. איך זה אינכם מבינים שלא על ככרות הלחם דברתי אליכם? היזהרו משאור הפרושים

והצדוקים!"

  1. אז הבינו כי לא אמר להם להיזהר משאור הלחם אלא מתורת הפרושים והצדוקים."

ישוע והתלמידים שוב יחד בסירה. בעת שחלק מהתלמידים חותרים והשאר מן הסתם נחים או מביטים לכל כיוון, ישוע אומר משפט שמתפתח ללימוד מרתק.

  1. "שימו לבבכם והיזהרו משאור הפרושים והצדוקים."

התקופה הייתה בסמוך לפסח (יוחנן ו' 4) ולכן שימוש במילה שאור נועד לציין אזהרה בדבר עניין חמץ, טמא או דבר פסול כלשהו.

הפרושים והצדוקים (ובמקרה הנוכחי מרקוס מזכיר גם את הורדוס, והכוונה לקבוצה הקרובה יותר להלך המחשבה של הצדוקים אך נוטים יותר לכיוון החילוני…ראה מתי י"ד 1-2) ראו את מעשיו של ישוע ושמעו את דבריו אך לא האמינו למה שראו ולמה ששמעו. הם התעלמו מהעדויות התנכיות הברורות, והמשיכו ללכת בדרך מסורות אבותיהם או סתם עיקשות ליבם ולא בדרך האמונה הנדרשת בכתבי הקודש.

לכן, המשמעות המיידית היא: היזהרו מחוסר האמונה של הפרושים והצדוקים.

התלמידים לעומת זאת חשבו שישוע מזהיר אותם לבל יקחו מהלחם של הפרושים והצדוקים.

הזכרת עניין הלחם גרם להם לבדוק מיד כמה כיכרות לחם יש להם והתלמידים מגלים שברשותם בסירה כיכר לחם אחת (מרקוס ח' 14).

'אוי ואבוי, איך כיכר לחם אחת תספיק לכולנו?' חשבו להם התלמידים בליבם…

ישוע שקרא את מחשבותיהם אמר להם:

האם אתם באמת חושבים שאני מתכוון ללחם רגיל?

האם כבר שכחתם איך האכלתי חמשת אלפים אנשים עם חמש כיכרות לחם ושני דגים?

האם שכחתם איך לפני ימים בודדים האכלתי ארבעת אלפים איש עם שבע כיכרות לחם?

האם נראה לכם שלהאכיל אתכם עם כיכר לחם אחת מהווה בעיה עבורי?

האם אינכם מבינים שאינני מדבר על לחם רגיל אלא על סמל כלשהו?

 

מאוד כואב לראות עד כמה תלמידי ישוע היו עיוורים בכל הקשור לעניינים רוחניים. למרות שראו את כל הניסים וטעמו מהם, הם עדיין לא הפנימו את זהותו של ישוע ותכלית פעולותיו.

הדוגמא הזו היא עוד תזכורת כואבת המבהירה עד כמה טבע האדם חוטא מטבעו ועיוור לכל דבר ותכלית רוחניים.

הדוגמא הזו, יחד עם אוסף דוגמאות אחרות נועדה ללמד אותנו לפנות לאלוהים בבקשה שיתן לנו מרוחו כדי שיפקח את עיני לבבנו ונוכל להבין נכונה את פשר דבריו ולהפנים זאת לחיינו. רק אדם שרוח אלוהים פועל בו, מסוגל להפנים את היותו חוטא הזקוק לגואל מושיע כדי להינצל ממשפט אלוהים ולהבין את תכלית פועל אלוהים בעולם.

אם אלוהים לא יפקח את עינינו – נישאר עם חטאינו, מקוללים ומרוחקים מאלוהים ומחכים ליום הדין. אם אתה מכיר את ישוע המשיח כאדון ומושיע אישי, דע לך שזו מתנת חסד עצומה מאלוהים.

תלמידי ישוע הפנימו את כל שקלטו במהלך שלושת השנים עם ישוע רק לאחר שרוח הקודש מילא אותם בחג השבועות שלאחר מותו ותקומתו של ישוע מהמתים (מע"ש א' 8-9, מע"ש ב').

מתברר שהבנתם של תלמידי ישוע לא הייתה שונה מרמת ההבנה של הפרושים והצדוקים.

אם כן, מדוע ישוע מכנה את הפרושים והצדוקים 'דור רע ומנאף' ומסתלק מהם ועדיין נשאר עם תלמידיו?

הפרושים והצדוקים באו אל ישוע במטרה להכשילו ולפגוע בו בכל דרך אפשרית. התלמידים לעומת זאת נשארו עם גישה תמימה.

מהו במדויק שאור הפרושים והצדוקים?

מדוע הוראתם מסוכנת וטמאה בעיניו של אלוהים? (מרקוס מוסיף – ומתורתו של הורדוס..)

ישוע משווה את תורת הפרושים לשאור.

לשאור שימוש רחב בכתבי הקודש.

היהודים מוודאים שלא יהיה שאור בכל מושבותיהם בחג הפסח (שמות י"ב 18-20).

בני ישראל נצטוו לא להקריב קורבנות עם שאור (שמות כ"ג 18, ל"ד 25, ויקרא ב' 11, ו' 17).

לשאור השפעה כמו לחטא. מספיק חטא קטן כדי להרוס התחברות שלמה (אל הגלטים ה' 9).

השאור הינו סמל לתורת שקר (אל הגלטים ה' 1-9), חטא שלא מטופל (ראשונה לקורינתיים ה', ומשול לצביעות (לוקס י"ב 1).

השאור בכתובים מסמל רוע או חומר שביכולתו להשפיע על כל מה שהוא בא עימו במגע (מתי י"ג 33).

לפיכך, 'היזהרו משאור הפרושים והצדוקים' זה:

היזהרו מההשפעה של חוסר אמונה למרות שכל הנתונים מוצגים לעיניכם.

היזהרו מהלימוד של הפרושים אשר הוביל אותם למצב שבו הם עומדים מול אלוהים ומתייחסים אליו כאל ליצן.

היזהרו מדרכם שתוביל אתכם לדת ריקה מאלוהים (מתי ט"ז 12).

לאור דבריו של ישוע ומעימותים אחרים עם פרושים וצדוקים, ברור לנו שתורת הפרושים והצדוקים סותרת את תורתו של ישוע.

למרות שהפרושים והצדוקים מצטיירים כיהודים דתיים וכשרים השומרים על האינטרסים של אלוהים, מתברר שהם אינם מכירים כלל את אלוהים באופן אישי ואף מדריכים את העם ללכת בדרך שונה מדרכו של אלוהים.

להלן הצגת העובדות והסכנה הטמונה בהוראת הפרושים המבוססת על מסורות ולא על דבר אלוהים.

  1. ישוע אמר – מי שאינו מכיר אותו, אינו מכיר את האב! יוחנן ח' 31-59.

הפרושים והצדוקים לא קיבלוהו כמשיח ולא האמינו שהוא אלוהים הבן. הם לעגו לו וניסו להכשילו בכל הזדמנות. מי שהולך אחרי הדרכתם, ימצא עצמו שונא את ישוע ופועל נגדו.

למרות שגם הפרושים מאמינים שהמשיח הוא תכלית התורה – הם כשלו להכיר את המשיח האמיתי ובנו להם משיח פרי המצאתם וזאת למרות הנבואות הרבות שישוע הגשים במדויק לנגד עיניהם. (ראה את כמות משיחי השקר לאורך ההיסטוריה…)

אל נשכח שמאות אלפים מחסידי חב"ד האמינו שמנחם שניאורסון מניו יורק הוא המשיח המובטח. לטעות החמורה וההרסנית הזו הם הגיעו מלימוד מוטעה של זהות המשיח מספרי הפרשנות של הרבנים.

  1. הפרושים והצדוקים טענו שהם שומרים את תורת אלוהים אך בפועל הם למדו ועדיין לומדים (הפרושים) את התורהדרך ספרי הפרשנות והמסורות של אבותיהם ורבניהם.הם התמסרו למסורת אבותיהם.

כבר בתקופתו של ישוע נכתבו מצוות רבות פרי מחשבת רבנים ופרשנים שנחשבו ברות תוקף כמצוות משה שניתנו במעמד הר סיני (ראה מרקוס ז', יוחנן ו', ט').

אנשים נשפטו ונענשו לא רק על סמך הכתוב בתורה אלא גם על סמך פרשנותם של הרבנים גם אם פרשנותם סתרה את הכתוב בתורה. דעת רבנים הייתה עליונה לכתוב בתורת משה. כך גם היום. זאת למרות הכתוב בספר משלי ג'.

  1. היהדות הרבנית שהפרושים היו והינם שגריריה עד היום, קבעה דרך לצדקה, אך שונה מזו שאלוהים לימד בדברו (אל הרומים ט' 30 – י' 13).

הם לימדו שצדקת אדם (החשבתו צדיק בעיני אלוהים וזכאי למקום כבוד בשמיים לאחר מותו) נובעת משייכות לזרע אברהם ומקיום מושלם של המצוות ומסורות אבותיהם.

אלוהים לעומת זאת קבע שצדקת אדם נובעת מאמונה כנה ובוטחת באלוהים כגואל ומושיע מקללת החטא וקיום המצוות התקפות הינם פרי של ציות לאלוהים מתוך אמונה ואהבת אלוהים.

האדם לעולם לא ימלא את כל המצוות בשלמות.

(מיכה ו' 6-7, תהילים נ' 13-15, נ"א 18-19, שמואל א' ט"ו 22, ישעיה א' 14-20, הושע ו' 5-6, משלי כ"א 3, תהילים ס"ט 31-32, מתי ה' 23, יעקוב א' 27).

מכאן –  אדם יכול לקבל ציון 100 במבחן הפרושים ועדיין להיות נכשל במבחנו של אלוהים.

  1. לא כל פרשנות רבנית היא פרשנות מוטעית!

אדרבא, ישנם ספרי פרשנות רבניים לתנ"ך שחלקם מהווים כלים מאוד יעילים בהבנת העברית המקראית. מסיבה זו ישנם תלמידי ישוע הלומדים בישיבות רבניות וחשופים רבות לדרך הלימוד וההשפעה הפרושית.

עלינו לשמוע לדברי האזהרה של ישוע ולאמצם. השפעת השאור יכולה להיות איטית אך היא תמיד משפיעה וגורמת לכל הקמח הבא עימו במגע להידמות לשאור.

מי שנמצא תחת סמכות הלימוד הפרושי על בסיס יומי, שלא יתפלא שבסופו של דבר הוא יתייחס לישוע כפי שהפרושים מתייחסים אליו – בזלזול, דחיה וחוסר אמונה.

ניתן לרכוש ספר פרשנות זה או אחר כדי ללמוד עברית מקראית או הבנת הלך מחשבה כזה או אחר, אך אינני ממליץ לאף מאמין ללמוד בישיבה רבנית. עובדה זו ממריצה אותנו המשיחיים להוציא לאור ספרי לימוד איכותיים.

  1. ליהודי המאמין בישוע כמעט ואין סממנים דתיים חיצונים. הקהילה עורכת את סעודת האדון ואת הטבילה במים. לחלק מהמאמינים היהודים חסרים סממנים יהודים כדי להדגיש את הזהות היהודית שלהם.

אנשים אלו מתפתים לאמץ מוטיבים רבניים ומסורתיים כדי להדגיש את הזהות היהודית שלהם ואת שייכותם לעם ישראל. ישנם כאלו שמתגיירים אך זו לדעתי מתוך חוסר בגרות רוחנית.

מסיבה זו חלקם מעמיד בקהילותיהם ארון קודש, סידורי תפילה, חלקם חובש כיפות ואף לובש ציצית.

רבותי, דתיות וסממנים רבניים אינם מושיעים ואין בכוחם לקרב אותנו לאלוהים. אדרבה, אלו סימנים ברורים לפזילה מישוע וזו תלמידות פגומה. זו הדרך הבטוחה לאבד את החירות שיש לנו בישוע.

עלינו להתעמק בלימוד דבר אלוהים ובתפילה רבה כדי שאלוהים יברך אותנו ונימצא את כל סיפוקינו בישוע המשיח ולא בשום דבר אחר, גם אם נשלם על כך מחיר חברתי גבוה (ראה איגרת אל הקולוסים).

מי שמוצא את כל סיפוקו בישוע, אינו מרגיש כל צורך בסממנים דתיים פרי מוסרת של בני אדם.

לסיכום:

  1. כמו ששאור משפיע על כל מה שהוא נוגע בו, כך תורת הפרושים משפיע על אלו השמים עצמם תחת מרותם והשפעתם.

מי שמאמץ את דרכם, לימודם ויחסם לדבר ה', לבסוף גם יגיב כמוהם לישוע –  בזלזול, דחיה וחוסר אמונה.

  1. כולנו לעיתים זקוקים לסימנים דתיים אך מכולנו נדרש להסתפק בישוע. ישוע נותן לנו את סעודת האדון, הטבילה, וכל החגים הכתובים בכתבי הקודש. הסמלים הללו חייבים להספיק.

ככל שנתעמק בלימוד דבר אלוהים ונפנים את עומק אהבת אלוהים בחיינו, נבין עד כמה סמלים נוספים אינם נדרשים לחיינו המשיחיים.